חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1893 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שמיני, כ"ג בניסן ה'תשפ"ג, (14/04/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1893 - כל המדורים ברצף
מתי מכלילים ומתי לא
חדש על המדף
המעלה הגדולה של מלמדי התורה
כשרות
כשרותו של דרשן
עולם של בריאים
פתרון החידה בכתב ההכשר
רציתי לשאול
זהירות בקניית חמץ
עדשה חסידית בתשעים ותשע מדינות

מס' 1893, ערב שבת-קודש פרשת שמיני, כ"ג בניסן ה'תשפ"ג (14.04.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מתי מכלילים ומתי לא

מדוע כשאנחנו רואים אדם מהמגזר 'השני' עושה מעשה טוב ונאצל איננו ממהרים לקבוע ש'כולם כאלה'? למה ההכללה היא בכיוון השלילי בלבד?

בימים האלה, ימי ספירת העומר, אנו אבלים מדי שנה בשנה על המגיפה שפגעה בעשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. חכמינו הציבו את האירוע הזה כתמרור לדורות. הם לימדו אותנו כי המגיפה פגעה בתלמידיו של רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה.

מכאן הלקח הנצחי, עד כמה חשוב לכבד איש את רעהו, לאהוב זה את זה, להתרחק ממחלוקת, ממריבה, משנאת חינם.

יצר המחלוקת בפעולה

למרבה הצער, יצר המחלוקת אינו מרפה מאיתנו לרגע. הוא חודר לכל פינה, לכל ציבור, לכל קהילה. הוא תמיד מוצא סיבה למריבה, ועוטף אותה בנימוקים המתאימים. הוא יודע לדבר עם כל אחד בשפתו ולהפילו ברשתו, רשת המדון והפירוד.

אחת הטכניקות המוצלחות שלו היא ההכללה. לקחת אירוע חריג ושולי ולצבוע בצבעיו ציבור שלם. כולנו נופלים בפח הזה, ולא תמיד מצליחים להתרומם מהנטייה להכליל, להשחיר. והרי בכל ציבור, מגזר וקהילה יש חריגים ויוצאים מן הכלל, שאינם מלמדים על הכלל.

למה זה לא עובד באותה מידה בכיוון ההפוך? מדוע כשאנחנו רואים אדם מהמגזר 'השני' עושה מעשה טוב ונאצל איננו ממהרים לקבוע ש'כולם כאלה'? מדוע איננו מזדרזים להשליך ממנו על כל הציבור שממנו בא? מדוע במקרה כזה הנטייה היא לומר: 'יש אצלם גם אנשים טובים'?

זו ההוכחה שאין זה שיפוט אובייקטיבי, אלא דרך ראייה הנובעת מעמדה מוקדמת. כשיש בך עוינות בסיסית לציבור כלשהו, כל מקרה חריג לרעה יהפוך למייצג הציבור כולו, ואילו אירוע חיובי יתפרש כמקרה מקומי ונקודתי, שאינו מעיד על אופי הציבור כולו. עמדה מוקדמת זו היא יצר המדון והמחלוקת השוכן בתוכנו.

בימים האלה כולנו נדרשים לעשות עבודה עצמית בתחום הזה. לנקות את עצמנו משנאה לציבורים אחרים ולבני-אדם אחרים. לראות את הטוב שבזולת. להאמין שבכל יהודי, יהיה מי שיהיה, יש אוצרות של טוב, אמונה, אהבה, אכפתיות. צריך רק לחשוף אותם.

תחושת קשר ושייכות

וחשוב לזכור, אהבה לזולת ותחושת אחדות אין פירושן ויתור על תפיסות ועמדות. הגדולה היא ביכולת לשאת את המרחקים וההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות חריפים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש'אין דעותיהם שוות', ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונוּת שבין איש לרעהו.

אחדות ישראל פירושה תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי טועה. זו הרגשה שכל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה – יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה, הדבר גורם צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא משלנו, בשר מבשרנו. אכן, לא תמיד קל לאמץ הכרה זו, וזה האתגר הגדול העומד לפנינו בימים האלה.


האחדות היהודית. תחושה עמוקה של שייכות לכל יהודי (צילום: ישראל ברדוגו)

  ספרים

מִנֹפֶת צוף
מאת הרב יהונתן-שמחה בלס
בהוצאת רצון יהודה

שלושה כרכים של עיונים בספר 'מורה נבוכים' של הרמב"ם, המבוססים על שיעורים שמסר המחבר, והמסייעים להבין את הספר. טל' 039072154.

התמונה הגדולה
מאת הרב יוסף שטמלר
בהוצאת מעיינותיך

המחבר, רב אוניברסיטת חיפה, מרכז בספרו תורות של רבנו הזקן, המאירות באור עמוק את רעיונות ספר התניא, ובכך מקנה לקורא מבט חדש ומקורי. 192 עמ'. הפצה: אור החיים.

לגדול 2
מאת סיון רהב-מאיר
בהוצאת ידיעות ספרים

כרך שני לצעירים על פרשיות השבוע, בעקבות הצלחת הכרך הראשון. ארבעים ושלושה סיפורים קצרים ומעוררי השראה על מסכת אבות ועלינו. וכמו בספר הראשון – בסוף כל סיפור 'נקודה למחשבה'. 190 עמ'.

רפאה נפשי
מאת הרב אליהו-דניאל ג'
בהוצאת המחבר

כלים מעשיים ממשנת חכמים להתמודדויות במסע החיים (בריאות, זיווג, פרנסה וכו', ובכללם סגולות רבות). טל' 0587121515.

  שלחן שבת

המעלה הגדולה של מלמדי התורה

הגמרא (חולין סו,ב) קובעת כלל בעניין סימני הכשרות של הדגים, הסנפיר והקשקשת: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר". אם כן, התורה הייתה יכולה לכתוב 'קשקשת' ולא לכתוב 'סנפיר'; מה פשר הייתור?! הגמרא משיבה: "יגדיל תורה ויאדיר".

ההקדמה ללימוד התורה הן אותיות הא־ב, הקריאה וכו'. בשלב שלאחר מכן הלומד פוגש את עיקרי התורה, שנועדו ללמדו לקיים את מצוות ה' – "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". ואולם יש עניין נוסף בתורה, והוא "יגדיל תורה ויאדיר".

הלימוד כמטרה לעצמו

זה לימוד שאינו נושא עימו היבטים מעשיים, אלא העיון בתורה נועד לשם לימוד בלבד, מתוך הרחבה והעמקה: "יגדיל" – הוספה בכמות, "ויאדיר" – הוספה באיכות. בעומק יותר, בחינה זו בתורה נעלית מהפן ההלכתי שבה, משום שהתורה קדמה לעולם ומרוממת ממנו, ולכן הפן העיוני שבתורה חשוב יותר מהפן המעשי.

רעיון זה, "יגדיל תורה ויאדיר", מצוטט גם על־ידי הרמב"ם, בהקשר אחר לגמרי. בספרו משנה תורה (הלכות תלמוד תורה פרק ב) הוא כותב שדיני הסגת גבול אינם חלים על מורים המלמדים תורה, משום ש"קנאת סופרים תרבה חוכמה". הרמב"ם מסיים: "שנאמר, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (מקור ההלכה במסכת בבא בתרא כא, ב ואולם שם לא הובא הפסוק הזה).

התורה ירושה

מדברי הרמב"ם עולה, שהעילוי הגדול בתורה – "יגדיל תורה ויאדיר" – איננו רק בהיבט הנשגב והרוחני של התורה, שקדמה לעולם, אלא גם בהיבט הפשוט ביותר – לימוד תורה על־ידי 'תינוקות של בית רבן'! המדרש (ספרי עקב יא,יט) מדריך כיצד יש להתחיל ללמד ילד תורה: "כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו... מלמדו תורה". בגמרא (סוכה מב,א) נאמר ש'תורה' היא הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג,ד).

כאשר מלמדים ילד את הפסוק הזה, לכאורה אין מחדשים לו שום הלכה מעשית, אלא אומרים לו שעליו לדעת שהתורה ניתנת לו ישירות ממשה רבנו, באופן של ירושה. כשם שיורש אינו נדרש לשום תכונה או תנאי כדי לזכות בירושה, כך גם התורה ניתנת לכל אחד ואחת.

תפקיד נעלה

את המסר הזה יש להטמיע אצל הילדים כבר "משעה שמתחיל לדבר" – שכן הדיבור הוא סמל התבונה האנושית. התורה שייכת לך! ובעומק יותר, לימוד התורה של "תינוקות של בית רבן שאין בו חטא" מקיים את העולם, ומגיע למדריגה אלוקית נעלית ביותר – "יגדיל תורה ויאדיר".

זה מחדד את המעלה הגדולה של מלאכת החינוך. מטבע הדברים, תלמיד־חכם רוצה להתעלות ולשגשג בלימוד התורה שלו ולא ללמד תינוקות של בית רבן. כאן אנו למדים שהערך החשוב, "יגדיל תורה ויאדיר", מתקיים הן בלימוד הנעלה ביותר הן בלימוד עם תינוקות של בית רבן.

(תורת מנחם, כרך יג, עמ' 241)

  מן המעיין

כשרות

הסימן הגדול

"אך את זה לא תאכלו" (ויקרא יא,ד). הסימן הגדול בעופות הוא הדריסה. עוף דורס טמא, מפני שדמו מחומם לאכזריותו, ונותן אכזריות בלב האוכל, ואין בכל העופות האסורים שאינו דורס זולת הפֶּרֶס או העוזנייה, ואין בבהמות הטהורות, שהן מעלות גירה ומפריסות פרסה, דורס. לפיכך מותר באכילה רק מי שיש בו שני סימנים אלו.

(רמב"ן)

לראות תמונה שלמה

"את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס... ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס... ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה" (ויקרא יא,ד-ו). "איננו מפריס" – לשון הווה. "לא יפריס" – לשון עתיד. "לא הפריסה" – לשון עבר. ללמדך שכשבאים לקבוע סימני טומאה אין לקבוע זאת על-פי ההווה בלבד, אלא גם על-פי העבר והעתיד. רק אם נוכחת שהעבר, ההווה והעתיד מציגים סימני טומאה בלבד תוכל לקבוע: "טמא הוא".

(מעיינה של תורה)

האדם כחרס

"וכל כלי חרש... אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא,לג). רש"י מפרש: "אין כלי חרס מיטמא אלא מתוכו". לכן האדם נמשל לכלי חרס, "משול כחרס הנשבר", כי אף האדם אינו נטמא מחיצוניותו אלא מפנימיותו.

(מאוצרנו הישן)

סכנת טומאה מועטת

"אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תיטמאו בהם ונטמתם בם" (ויקרא יא,מג). אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה. מטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה.  מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאים אותו בעולם הבא.

(יומא לט)

אספקלריה של מעלה

אין הפירוש שמן השמיים מטמאים אותו ומוסיפים על טומאתו, אלא שטומאה מועטת כאן היא טומאה רבה למעלה. כל פגם טומאה למטה מתגדל ומתרחב באספקלריה הקדושה שמלמעלה.

(מהר"ל)

רמז לביטול בשישים

"להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תיאכל" (ויקרא יא,מז). הפסוק מתחיל ומסתיים באות ל', רמז לדין ביטול איסורים בשישים.

(עיטורי תורה)

כך דרכו

"כל הולך על גחון" (ויקרא יא,מב). "זה נחש. ולשון גחון – שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו" (רש"י). הנחש רומז ליצר הרע (כמאמר הזוהר). "הולך שח" – בתחילה הוא מסית את האדם להרכין ולהשפיל את ראשו לעניינים ארציים, ההפך מ"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". והסוף הוא ש"נופל על מעיו" – גורם לאדם ליפול לגמרי לענייני אכילה ושאר הדברים הגשמיים והחומריים.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

כשרותו של דרשן

לעיר בריסק בא דרשן וביקש מרבי חיים מבריסק רשות לדרוש בבית המדרש. אותו דרשן לא היה 'נאה מקיים' כשם שהיה 'נאה דורש', והיו עליו רינונים רבים. הרב לא התיר לו לשאת את דרשתו.

התרעם עליו הדרשן: "מדוע פוסל הרב את דרשתי?! וכי אני אומר משהו משלי?! הלוא כל דבריי מבוססים על המקרא, המשנה והתלמוד, ואני שוזר בה פנינים יקרות מספרי המוסר. מדוע אינה ראויה להישמע בקהל?!".

השיב לו ר' חיים: "ראה, בשר כשר למהדרין, שנשחט בידי שוחט מומחה וירא שמיים, נבדק והוכשר לפי כל הפרטים והדקדוקים, אך נתבשל בתוך כלי של טריפה – הריהו טריפה גמורה ואסור באכילה".

  גאולהפדיה

עולם של בריאים

שֶׁמֶשׁ מַרְפֵּא. בימות המשיח יתרפאו כל החולים, כפי שנאמר (ישעיה לה,ה-ו): "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם". עוד נאמר (מלאכי ג,כ): "וְזָרְחָה לָכֶם, יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ".

במדרש (בראשית רבה כ,ה) נאמר: "לעתיד לבוא הכול מתרפאין". עוד נאמר (שם צה,א; תנחומא ויגש ח): "כל מה שהיכה הקב"ה בעולם הזה, מרפא אותו לעתיד לבוא", והמדרש מביא אסמכתא לכך את הפסוק הנזכר לעיל: "אז תיפקחנה וגו'". אם כן, בימות המשיח יבוא הקץ לכל המומים ולכל המחלות. כל בני-האדם יהיו בריאים בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם, ואפילו מי שהיה חולה קודם לכן – יזכה לרפואה שלמה ומושלמת.

למעשה, זה לא יהיה חידוש גמור. במובן מסוים, זו תהיה חזרה למצבו הטבעי של העולם. האדם, כפי שברא אותו הקב"ה, היה מחוסן מכל פגע ומחלה, ולא הייתה אפשרות שיחלה. השורש לכל המחלות נוצר בחטא עץ הדעת, שהביא 'זוהמה' לעולם (כלשון חז"ל, שבת קמו,א). 'זוהמה' זו, שבבסיסה היא רוחנית, והיא מתייחסת לרע שירד ונתערבב בתוך הטוב, גרמה גם לחולשה כללית של הגוף, שנעשה פרוץ לפגעים ולמחלות (ולכן במתן תורה, שאז "פסקה זוהמתן", אירעה גם רפואה כללית של כל החולים ובעלי המום – בדוגמת הרפואה שתהיה בעת הגאולה).

וכך המדרש אומר (תנחומא יתרו ח; במדבר רבה ז,א): "כבר עשה הקב"ה מעין דוגמא זו בשעת מתן תורה. כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין... אמר הקב"ה: אינו דין שאתן תורתי לבעלי מומין. מה עשה? רמז למלאכי השרת וירדו ורפאו אותן". בהמשך המדרש מפרט: "לא היו בהן סומין", "לא היו בהן חירשין", "לא היו בהן גידמים". בבמדבר רבה שם מוסיף, שלאחר חטא העגל חזרו המחלות: "כיוון שעשו אותה מעשה של עגל, חזרו למומן ונעשו זבין ומצורעין".

בְּרִיאוּת. חז"ל אומרים (בבא מציעא פז,א) שעד יעקב אבינו לא היו בני-האדם מתים ממחלות, אלא כשהיה מגיע זמנם – היו מתים פתאום. יעקב אבינו היה הראשון שחלה קודם מותו. עוד אומרים חז"ל, שגם אחרי יעקב אבינו היו המחלות רק מן הסוג הגורמות למוות – אדם נחלה והיה יודע שבא זמנו. רק בימי אלישע הנביא החלו להופיע מחלות שמהן אפשר היה להבריא.

העולם הנוכחי הוא עולם חולה, משובש, ולכן תחלואיו נראים לנו טבעיים. בימות המשיח, כאשר העולם יגיע למצבו הנכון והמתוקן – יחזור גם הגוף למצבו הטבעי והאמיתי ויהיה בריא. אם זאב יגור עם כבש ופרה ודוב ירעו יחדיו – תשרה הרמוניה שלמה גם בגוף האדם, וכל החיידקים ומעוררי המחלות יַפנו את פעילותם לכיוונים בריאים ומועילים. ה'שמש' האלוקית שתזרח תעמיד כל דבר במקומו הנכון, וממילא נזכה כולנו לרפואה שלמה ולבריאות מלאה.

  מעשה שהיה

פתרון החידה בכתב ההכשר

כשנוכח הסוחר כי הרב לא ייעתר לבקשתו, שינה את סגנון דיבורו ועבר לאיומים. הוא הודיע לרב כי אם יתמיד בסירובו יושלך לים ויהיה טרף לדגים

"אני דורש שתכתוב לי עכשיו מכתב הכשר", הגביה הסוחר את קולו באיום. כשנתקל בסירוב, עלתה ארשת קשוחה על פניו והוא הכריז: "אם תעמוד בסירובך תושלך לים כאן ועכשיו!".

החיד"א, רבי חיים-יוסף-דוד אזולאי, עשה מסעות רבים בעולם. מסעו הראשון לטובת הקהילה היהודית בחברון נמשך שש שנים, ומאז הוסיף לנדוד בין קהילות יהודיות ברחבי תבל, כשליח דרבנן בעבור עניי חברון וירושלים.

את מסעותיו תיעד בספר 'מעגל טוב', שהוא 'יומן מסע' שבו העלה על הכתב את חוויותיו ביותר מעשר מדינות ברחבי תבל. אפשר למצוא בו רשומות של כספים שקיבץ למען עניי הארץ, תיעוד של חיי הקהילות והתנהלותן, אישים רמי מעלה, כמלך צרפת, שפגש, פרנסי הקהילות וביקורים אצל גדולי תורה מפורסמים.

באחת מנסיעותיו שהה החיד"א בתאו בספינה ועסק בתורה, כשנשמעו נקישות בדלת. האיש שנכנס הציג עצמו כסוחר שנושא עימו מטען גדול של גבינות משובחות. גדולה הייתה שמחתו לגלות שהחיד"א בכבודו ובעצמו נוסע עימו בספינה. הוא ביקש שהחיד"א ייתן לו כתב הכשר על הגבינות, והבטיח לו תגמול נאה.

החיד"א השיב לו שמכיוון שלא פיקח על החליבה ועל תהליך הייצור של הגבינות, לא יוכל לתת הכשר.

הסוחר ניסה לשכנעו שהוא עצמו פיקח על הייצור ושהכול כשר, אך החיד"א הבהיר לו שלא יוכל לסמוך על עדותו ולא יוכל לתת לו כתב הכשר.

כשנוכח הסוחר כי הרב לא ייעתר לבקשתו, שינה את סגנון דיבורו ועבר לאיומים. הוא הודיע לרב כי אם יתמיד בסירובו יושלך לים ויהיה טרף לדגים.

להוכחת כוונותיו יצא האיש מתאו של החיד"א וכעבור כמה דקות חזר בלוויית כמה מלחים גברתנים. "האם תכתוב את ההכשר על הגבינות?", שאל בטון מאיים. כשנענה שוב בסירוב, הורה למלחים: "הטילו אותו אל הים!".

הללו התקרבו אל החיד"א ועמדו למלא את ההוראה האכזרית שניתנה להם. החיד"א נוכח כי כל האמצעים כשרים בדרכו של הסוחר וכי סכנת חיים ממשית מרחפת מעליו.

"בסדר, אכתוב לך מכתב הכשר", אמר בשקט.

בלב שבור הוציא החיד"א את קולמוסו וכתב: "לאחינו בית ישראל, הנני לאשר כי הגבינות שבידי פלוני כשרות למהדרין".

ליד חתימתו הוסיף החיד"א: "החותם לכבוד התורה לסדר שמו"ת 'מתניכם חגורים'".

הסוחר היה מאושר. על המלצה חמה כל-כך לא חלם. הוא חטף את המכתב מידו של החיד"א, ובזחיחות הודה לו על התעודה המכובדת, ואף 'התנצל' משום שאיים על חייו.

כשעגנה הספינה באחד הנמלים שבדרך פרק הסוחר את סחורתו ופנה היישר אל ביתו של רב העיר. הנוהג היה, שכל הרוצה למכור דברי מאכל לבני הקהילה היה פונה אל הרב המקומי, וזה היה כותב לו תעודת כשרות משלו.

הסוחר הציג לפני הרב את מכתב ההכשר של החיד"א. להפתעתו, הרב התמהמה באימוץ המכתב. השורה האחרונה שכתב החיד"א עוררה את חשדו.

"רק מחר אוכל לטפל בעניינך", אמר לסוחר. "עליי לדון בדבר במשך הלילה, ומחר אתן את תשובתי".

הסוחר היה המום. בשום תסריט לא ציפה ליחס כזה מהרב. בטוח היה שהמלצתו החמה של החיד"א תאומץ מייד.

הרב נשא תפילה לבורא עולם שיאיר את עיניו לפענח את התעלומה שהוצפנה במילים שבסיום המכתב. מה פשר המילה שמו"ת בראשי תיבות? הרהר הרב. ומדוע ציטט דווקא את הפסוק "מתניכם חגורים"?

ופתאום נצנץ רעיון במוחו. הוא ניגש אל ארון הספרים, הוציא את החומש, ועיין בתרגום אונקלוס על הפסוק "מתניכם חגורים", שכן 'שמו"ת' הוא ראשי תיבות: 'שניים מקרא ואחד תרגום'.

כאשר מצא את הפסוק אורו עיניו. מילות התרגום הזדקרו למולו. וכך נכתב שם על מילות הפסוק "מתניכם חגורים" – "חריצכון יהון אסירין".

הרב הבין מייד את כוונת החיד"א. גבינה מכונה 'חריץ', כנאמר (שמואל-א יז,יח) "וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב". ב"חריצכון יהון אסירין" רמז החיד"א שהגבינה אסורה באכילה!

למחרת, כאשר חזר הסוחר אל הרב, כבר המתינו לו שני גברתנים ולפתו את זרועותיו בחוזקה.

"אמור לי מייד את האמת – כיצד קיבלת את מכתב ההכשר הזה?", דרש ממנו הרב בתקיפות. כשהבין הסוחר שמזימתו נחשפה, הודה בדמעות כי סחט את תעודת הכשרות מהחיד"א באיומים, וכי למעשה הגבינה שייבא אינה כשרה.

הרב הורה להשליכו אל בית הכלא וכל סחורתו הוחרמה.

(על-פי 'אשר לדוד', 'קול יעקב')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסי שטיינברגר

מומחה לכשרות, מפקח בבד"ץ העדה החרדית ירושלים

מדוע דורשים הכשר על כל דבר, גם על מוצרים שאין בהם חשש כשרות?

מי שאינם מכירים את דיני הכשרות ואת הנעשה בתעשיית המזון בימינו תוהים לא אחת על הכשרים שמופיעים על מוצרים 'תמימים'. אבל האמת היא שבעיות כשרות יכולות להימצא כמעט בכל דבר, ולכן יש צורך בפיקוח קפדני.

לדוגמה, חזרתי בעת האחרונה מפיקוח על ייצור סוכריות טופי בטורקיה. תשאלו, מה כבר יכול להיות בסוכריות טופי? ובכן, מרכיב מרכזי בטופי הוא ג'לטין, שעלול להיות מיוצר מחזיר. גם אם בייצור המיוחד הזה משתמשים בג'לטין כשר, ייתכן שהכול מבושל באותם סירים שבושל בהם ג'לטין טרף, ושלא הוכשרו ואף לא נוקו קודם לכן.

יש צבע מאכל ששמו 120 Eוהוא עשוי מחרקים. על המוצר לא כתוב שיש בו רכיב מחרקים, והוא נראה תמים לחלוטין.

יש הסבורים שבשוקולד פרווה, המכיל שוקולד וסוכר בלבד, אין בעיה. קודם כול, ייתכן מאוד שבאותו פס ייצור מייצרים גם שוקולד חלבי. כמו-כן מוסיפים לשוקולד מתַחְלב שעלול להיות מיוצר מן החי.

גם במסעדת דגים תמימה יכולה להיות בעיה של בישול נוכרים ושימוש בכלים שבושלו בהם מוצרי טריפה ושרצים. בעיות כשרות יכולות להימצא גם בחומרי הגלם המשמשים לבישול הדגים.

בדברי מאפה ובלחמים למיניהם יש שימוש בשומן שנמרח עליהם. בחו"ל מורחים את הלחם בשומן שלפעמים מופק מחזיר. יש גם בעיות רבות של הימצאות חרקים בקמח, אם לא הקפידו על ניפוי כהלכה. כמו-כן יש צורך בהפרשת חלה כדין.

חשוב לזכור שאכילת פירות וירקות מגידולי הארץ שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות עונשה מיתה בידי שמיים, ולכן נדרש פיקוח כשרותי גם עליהם.

  פינת ההלכה ומנהג

זהירות בקניית חמץ

שאלה: כיצד להיזהר מאיסור 'חמץ שעבר עליו הפסח'?

תשובה: חז"ל גזרו על כל חמץ גמור, שהיה בבעלות יהודי בחג הפסח, שיהיה אסור בהנאה לכל אדם מישראל. אפילו אם הבעלים היה אנוס, שלא היה יכול לבערו מרשותו או שלא ידע כלל על קיומו עד אחרי הפסח – החמץ אסור בהנאה.

אין לקנות אחר הפסח חמץ גמור אלא בחנות שיש בה תעודה המעידה על מכירת החמץ לגוי בשנה זו, באמצעות רב מוסמך.

יש חנויות ללא הכשר המוכרות כל השנה מוצרי חמץ, ואין להן כלל מוּדעוּת לצורך ב'מכירת חמץ' קודם פסח. למשל, חנויות בתחנות דלק, חנויות אביזרים לרכב ולבית, קיוסקים למיניהם. שם נמכרים בירות, ופלים ועוגיות. כמו-כן בתי מרקחת מוכרים מזון תינוקות שהוא חמץ.

ראוי שכל קונה יתעניין אצל המוכר (ואפשר לסמוך עליו בזה) אם המוצרים האלה נשארו מהמלאי שקודם הפסח, ואז הם אסורים, או שהם ממלאי חדש, שהגיע אחרי הפסח, והם מותרים.

מוצר שיש ספק אם יש בו תערובת חמץ, או שיש ספק אם זה חמץ שעבר עליו הפסח, או שיש ספק אם החמץ נמכר לגוי – מותר בהנאה אחר הפסח, ויש מתירים אפילו לאוכלו.

כשמתארחים בבית שאין שומרים בו מצוות, ויש להניח שלא ערכו 'מכירת חמץ' כדין, יש להיזהר משתיית משקאות חמץ, כמו בירה או ויסקי (גם אותם הכשרים לכל ימות השנה).

לאחר שעבר משך זמן שבו אין רגילים עוד להחזיק את המוצר בבית (בירה – כחודש; ויסקי –  משך הזמן ארוך יותר), וכמו-כן במכולות שאין בהן תעודה, כשכבר עבר הזמן שבו המוצרים מתחלפים על המדפים – אין לחשוש עוד ל'חמץ שעבר עליו הפסח'.

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תמח ס"א וסל"א. סי' תסז ס"כ. 'הכשרות' פ"ו סעיפים קח-קיא, וש"נ.

  חיים יהודיים

עדשה חסידית בתשעים ותשע מדינות

"שומרי הגבול בקוריאה הצפונית בחנו בחשדנות את התפילין, וכבר הביאו פטיש ואזמל כדי לגלות מה אני מחביא בתוכן"

מאות אלפי קילומטרים גמא הצלם החסידי ר' מאיר אלפסי בעשרים השנים האחרונות. הוא ביקר ב-99 מדינות, ועכשיו הוא עומד לעלות שוב למטוס, הפעם למדינה ה-100. לקראת הטיסה הזאת ביקשנו ממנו לפתוח אלבומים ולשתף את הקוראים בחוויות.

הוא התרגש לעשות שבתות במרומי ההימליה ובערבות קירגיזיסטן. נקלע לרגעי אימה בקונגו ובקוריאה הצפונית. בכל פינה שאליה בא, בין צילום לצילום, איתר נשמות יהודיות וניסה לעוררן להתקרב לאבינו שבשמיים. וגם זה מתועד, איך לא.


יהודים בכל מקום. הנחת תפילין ב'איים הצפים'

תמונה שנוגעת בנפש

אלפסי, תושב רחובות, בשנות השלושים לחייו, הוא צלם אמן. "צילום איננו עניין טכני, של הפניית העדשה לכיוון הנכון ולחיצה על כפתור", הוא מסביר. "תמונה צריכה לגעת בנפשו של הצופה. זו מתנה שקיבלתי מהבורא. בשלב מסוים הבנתי שעליי לנצל את תחביב המסעות ואת חוש הצילום לשם מטרה רוחנית".

במדינות הרבות שבהן ביקר שילב אלפסי את כל המרכיבים האלה: גם צילומי נוף אקזוטיים וגם מפגש בלתי-אמצעי עם יהודי המקום. הוא מניח תפילין לכל יהודי שנקלע בדרכו, מלמד חסידות ומדפיס את ספר התניא במקומות לא שגרתיים, ומה שחשוב לא פחות – דואג להביא חבילות מזון כשר לשלוחי חב"ד באזורים מבודדים. "יש מוצרי מזון שזמינים בכל חנות מכולת בישראל, אבל בעבור השלוחים הם יקרי המציאות", הוא אומר.


הצלם והדייג.
שיחה על דגים בים הסיני

תפילין ב'אי ההיפופוטמים'

הנה סיפור שמאפיין את השילוב הזה: לא מכבר עמד על 'אי ההיפופוטמים', לא הרחק ממפלי ויקטוריה בנהר הזמבזי, והניח תפילין ליהודי, מול עדת קרוקודילים שהתבוננה במחזה. בעבור אלפסי זה היה כמעט אירוע שגרתי. אחרי שהדפיס את ספר התניא באוורסט וגם באנטארקטיקה, עשה שבת עם היהודים האחרונים של קובה, ליקט נשמות אבודות באפריקה, וחווה הרפתקאות שונות ומשונות – נראה ששום דבר כבר לא יפתיע אותו.

ביומנו הוא מספר על ביקורו בברילוצ'ה, כפר בארגנטינה, שאליו נמלטו פושעי המלחמה של הרייך השלישי. הוא פגש שם את דורון, צעיר ישראלי בעל 'קוקו' ארוך. "הנחתי לו תפילין וישבנו ללמוד יחד תניא. בירכתי אותו שיגלה את מורשתו היהודית. אחרי ששבתי לארץ נתקלתי בו באקראי. להפתעתי הפעם היה עטור זקן ובעל חזות חסידית לגמרי. מי יודע, אולי זכות הלימוד באותו כפר נאצי הציתה את הניצוץ היהודי בנשמתו".


בקצה העולם.
הדפסת התניא בקוטב הדרומי

חוויה מליסבון

קצרה היריעה מלפרט את הרפתקאותיו של אלפסי. בקוסטה-ריקה נשדד באיומי אקדח. החוויה המפחידה ביותר הייתה בקוריאה הצפונית. "שומרי הגבול בחנו בחשדנות את התפילין, וכבר הביאו פטיש ואזמל כדי לגלות מה אני מחביא בתוכן. רק ברגע האחרון הצלחתי לשכנע אותם שלא לעשות כן".

ויש לו גם חוויה מליסבון בפורטוגל. שם, על שפת הים, שמע צעיר מדבר עברית. אלפסי מיהר להציע לו להניח תפילין והלה נענה. מפה לשם באו עוד שלושה יהודים וביקשו גם הם להניח. "המקרה הזה המחיש לי את הפתגם החסידי 'חסיד יוצר סביבה'", הוא אומר. ומהי המדינה ה-100? – "מאוריטניה", הוא חושף, "רפובליקה אסלאמית בצפון-מערב יבשת אפריקה".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)