חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1874 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויצא, ח' בכסלו ה'תשפ"ג, (02/12/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1874 - כל המדורים ברצף
גילוי אמריקה בקַטַר
יש חדש
גם בעסקים להתנהג כיהודי
רחל ולאה
בלי התפעלות חיצונית
שליטה על החמור
בריחה עם שחר
רציתי לשאול
'שהחיינו' על זני פירות
לא מוותרים על שום ילד

מס' 1874, ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ח' בכסלו ה'תשפ"ג (02.12.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

גילוי אמריקה בקַטַר

איך זה קורה? איך בני-אדם חכמים ונבונים מתעלמים מהמציאות ומעדיפים לדבוק בתמונת עולם דמיונית?

השבוע נחשפנו לגילוי שמשתווה להישגו של קולומבוס – עיתונאים ישראלים שיצאו לקַטַר גילו לתדהמתם כי העולם הערבי עוין אותנו ואינו מכיר במדינה היהודית. העיתונאים דיווחו בהתרגשות כי התברר להם שההמון התובע 'לשחרר את פלסטין' אינו מתכוון ליהודה ושומרון, אלא לתל-אביב ולחיפה, לאשקלון ולנתניה. הלם!

אנחנו קוראים ושומעים את הדיווחים האלה ואיננו יודעים אם לצחוק או לבכות. הלוא התמונה הזאת גלויה לכל רואה. אין צורך בחדירה למסמכים סודיים כדי לגלות את השאיפה להשמדתה של ישראל. הדברים האלה נאמרים יום-יום, בגלוי ובמוצהר, אבל היו מי שהתעקשו לעצום את עיניהם ולאטום את אוזניהם, ולהפליג על גלי הזיות השלום.

את מה 'לשחרר'?

ואתה שואל את עצמך: איך זה קורה? איך בני-אדם חכמים ונבונים מתעלמים מהמציאות ומעדיפים לדבוק בתמונת עולם דמיונית? גם בשיאי הלחימה בעזה הופיעו דוברי אותה אסכולה וטענו בלהט שחייבים 'לדבר איתם'. עם מי לדבר, עם החמאס? עם מי שרוצה בהשמדתך? עם מי שמצהיר ברורות שאין לך זכות קיום בארץ הזאת?

המבוגרים שבינינו עדיין זוכרים את הלהטוטים שבהם ניסו לתרץ את אי-ביטולה של האמנה הפלסטינית, לאחר החתימה על הסכמי אוסלו. האמנה הזאת היא המסמך המכונן של 'הארגון לשחרור פלסטין' (אש"ף). שימו לב: הארגון הוקם בשנת 1964, הרבה לפני מלחמת ששת הימים וה'כיבוש'. את מה בדיוק הוא מבקש 'לשחרר' – את מדינת ישראל בגבולות שלפני 1967.

האמנה קובעת כי ארץ ישראל שייכת בלעדית לערבים, וכי יש לבטל את קיומה של מדינת ישראל. האמנה הזאת לא בוטלה, אם כי נעשו תרגילי הונאה, שהתבררו כחסרי תוקף. מישהו שאל את עצמו, מדוע הערבים מתעקשים שלא לבטל את האמנה, ואולי הדבר מלמד משהו על כוונותיהם האמיתיות?

ויכוח על השקפות עולם הוא לגיטימי, אבל התעלמות בוטה מהמציאות וסירוב עיקש להקשיב לדברים שנאמרים בגלוי ובפומבי – זו תופעה בלתי-ניתנת להבנה. עד שנוסעים לקַטַר ופתאום מקבלים את האמת ישר בפרצוף.

מוטב שיפחדו

יהודים המחוברים למסורת אינם נופלים בדרך כלל לפח הזה. הם קוראים את פרשת השבוע ורואים שהאנטישמיות מלווה את העם היהודי מראשית היווצרו. לבן רימה את יעקב והציק לו הרבה קודם שנולד ה'כיבוש'. גם המצרים העבידו את בני ישראל בפרך בטרם נולד ה'כיבוש'.

כל ההיסטוריה היהודית מלווה שנאת יהודים שאין לה סיבה אמיתית, מלבד שנאת ישראל טהורה. מי שמחובר למסורת יודע שעם ישראל הוא כבשה אחת בין שבעים זאבים. זו המציאות, ואיתה צריך לחיות. אין מקום לשגות באשליות, שאם רק ניענה לתביעותיהם של אויבינו יגורו יחד בשלווה הזאב והכבש.

אין בכוחנו לבטל את שנאת אומות העולם לישראל, אבל בהחלט הקב"ה נותן לנו כוח להרתיע את אויבינו. איננו צריכים שיאהבו אותנו. מוטב שיפחדו מאיתנו. זה מה שיביא בפועל את השקט והשלום.

  יש חדש

ימי הילולא וגאולה

בשבת זו, ט' בכסלו, יחול יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש (רבי דובער, בנו של בעל התניא), שנסתלק בשנת תקפ"ח, ביום הולדתו החמישים וארבעה, ונטמן בעיירה נייז'ין שבאוקראינה. ביום ראשון, י' בכסלו, יצוין יום גאולתו, שבו שוחרר ממאסר שנה קודם לכן. חסידי חב"ד נוהגים להתוועד בימים האלה, שבהם מתחילה ההכנה לחג הגאולה י"ט בכסלו.

סיום 36 ספרי תורה

באירוע ההצדעה החגיגי לשלוחי חב"ד, שנערך ביום ראשון שעבר, היה רגע מרגש במיוחד, כאשר נעשתה הגבהה ל-36 ספרי תורה שכתיבתם נסתיימה במעמד זה. זו הייתה החלטה שעליה הוכרז בכינוס אשתקד, לכתוב 36 ספרי תורה חדשים, בעבור בתי חב"ד ברחבי העולם, שעדיין אין להם ספר תורה. אחרי הכינוס יצאו השלוחים הזוכים עם ספרי התורה, שיגיעו בין היתר לבתי חב"ד בג'מייקה, איביזה, אוגנדה ועוד.

120 בתי חב"ד חדשים

בכינוס דווח כי בשנה האחרונה הוקמו 120 בתי חב"ד חדשים ברחבי העולם, ובהם בזמביה, בברמודה ובעוד מקומות. לפי הנתונים שנמסרו, כל שלושה ימים בממוצע יוצא זוג חדש של שלוחים להאיר עוד נקודה יהודית על פני הגלובוס.

  שלחן שבת

גם בעסקים להתנהג כיהודי

התורה מספרת בפרשתנו על הצלחתו של יעקב בחרן: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד-מְאֹד, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". בפסוק הזה טמון מסר חשוב לכל יהודי בכל הדורות.

יהודי שעיסוקו בענייני העולם, בעבודה או במסחר, עלול להתפתות להקל בשמירת התורה והמצוות, בטענה שאי-אפשר לדרוש מאדם כמוהו להקפיד על כל קוץ ותג. הוא סבור שחובת ההידור במצוות וההתמדה בלימוד התורה חלה רק על מי שנמנים עם 'שבט יששכר' – יושבי אוהל או מי שכבר יצאו לגמלאות ואין להם טרדות פרנסה.

התחכמויות היצר

יצרו הרע של יהודי זה משכנע אותו שהואיל והוא טרוד ב"צאן רבות ושפחות ועבדים" – אין לו ברירה אלא להתאים את עצמו ל'חרן' – לעולם שבתוכו הוא חי.

כדי להצדיק את מעשיו הוא מביא סימוכין מההלכה. הלוא 'דינא דמלכותא דינא'. וגם יעקב אבינו אמר שבהתמודדות עם רמאי, הוא יודע להשתמש באמצעים האלה, כדברי המדרש על המילים "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא" – "אם לְרַמָּאוּת הוא בא, גם אני אחיו בְּרַמָּאוּת".

לא לחפש היתרים

יצר הרע מנסה לפתות את היהודי שלצורך הפרנסה אפשר לחטוא מעט בהסגת גבול, ולא להקפיד על "שלי שלי ושלך שלך", אלא אפשר למצוא היתרים והתחכמויות שגם 'שלך' הוא 'שלי'.

וכך, מהתרופפות קלה בהקפדה על ההלכה נוצרת פרצה גדולה, שעלולה להוביל להידרדרות מסוכנת. גם אז היצר מנסה 'להרגיע' את האדם באומרו לו: "ומה בכך אם הכסף הגיע לידך שלא כדין, הלוא תמיד ביכולתך לתקן זאת ולקיים 'והשיב את הגזילה אשר גזל'...".

יעקב מול לבן

התשובה לכל הטענות האלה היא בסיפור התורה על יעקב אבינו שהיו לו "צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". עבודתו הייתה עם 'צאן' ואף עם 'גמלים', שיש להם סימן טהרה אחד ("מַעֲלֵה גֵרָה הוּא"), ועד ל'חמורים' – בעלי-חיים טמאים לגמרי. ובכל-זאת לא סטה יעקב מהדרך הישרה והקפיד על קלה כחמורה.

לבן טען כנגדו "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי, וְהַבָּנִים בָּנַי" – הצעירים צריכים ללכת בדרכי ולהיות חלק מהעולם המודרני. "וְהַצֹּאן צֹאנִי" – בענייני עסקים אני הקובע. אך יעקב לא שמע לו, וחינך את ילדיו בדרכו וגם בענייני העולם נהג כיעקב. והתוצאה היא: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד-מְאֹד" – יעקב הצליח הן בחינוך ילדיו הן בעסקיו, ואת כל הרכוש שצבר ניצל לענייני קדושה. כוח זה ניתן לכל אחד ואחד מבני ישראל, בכל זמן ובכל מקום.

(שיחות קודש תש"מ, כרך א, עמ' 448)

  מן המעיין

רחל ולאה

בכייה של לאה

"ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (בראשית כט,יז). "ועיני לאה רכות" - שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשיו ובכתה, שהיו הכול אומרים: שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה – לגדול והקטנה – לקטן.

(רש"י)

יש לחשוש

מדוע היה אכפת לה מה "הכול אומרים", הרי המנהג היה כנאמר "נקרא לנערה ונשאלה את פיה"? ובכלל, למה התורה מספרת לנו שלאה בכתה? אלא יש ללמוד מכאן שלא לבטל סתם מה שהעולם אומר. יש לחשוש ממה דאמרי אינשי, ולכן כשהכול מדברים, לאה בוכה.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

ערכו של היופי

שלמה המלך אומר "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל", והלוא התורה מהללת את היופי ורואה בו מעלה גדולה? אלא לחן וליופי כשהם לעצמם אין ערך, אבל "אישה יראת ה' היא תתהלל" גם במעלת החן והיופי.

(דרך אבות)

כשהשקר מקבל חן

"שקר החן" – בעת שבה השקר יש לו חן בעיני האדם, "והבל היופי" – וההבל נחשב ליופי – הרי אז "יראת ה' היא תתהלל" – צריך להלל ולשבח מאוד את האדם שיש בו יראת שמיים, דבר שנעשה נדיר מאוד.

(רבי בונם מפרשיסחה)

יופי בהתכללות

רחל רומזת לספירת המלכות, הנקראת 'כנסת ישראל', על שם שהיא מקור כל הנשמות. "ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה" – בכנסת ישראל יש יופי והדר רוחני, מאחר שבה מתכללות בחינות שונות בנשמות. שכידוע היופי נוצר מהתכללות גוונים רבים דווקא, ואילו בגוון אחד אין יופי והדר.

(אור התורה)

קנטור ברמז

"ויאמר לבן לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (בראשית כט,כו). מהו "במקומנו", היה לו לומר "לא ייעשה כן לתת הצעירה לפני הבכירה"? אלא לבן קנטר את יעקב ברמז על שקנה את הבכורה מעשיו, כאומר: אולי במקומכם המנהג להקדים את הצעיר לפני הבכור,  אבל במקומנו לא ייעשה כן.

(בית הלוי)

סגולה לבנים

"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל,א).  קודם לכן נאמר "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה" (כט,לא), וכאשר ראתה רחל כי ה' שמע לתפילת לאה, מפני שהייתה שנואה, ביקשה אף היא להיות שנואה על יעקב ועל-ידי כך לזכות בבנים. לפיכך דיברה אליו בתרעומת. ואכן, עלתה לה התחבולה: "וייחר אף יעקב ברחל", ומייד נושעה וילדה.

(קול שמחה)

איסור מול הידור

"מלא שבוע זאת וניתנה לך גם את זאת" (בראשית כט,כז). כיצד נשא יעקב שתי אחיות, והלוא קיים את כל התורה? אלא מכיוון שיעקב הבטיח לרחל שיישאנה, הרי לולא היה מקיים את הבטחתו, היה עובר על איסור רמייה, שגם בני נח נצטוו עליו. לכן איסור זה דחה את קיום התורה, שלא היה בגדר חובה אלא הידור.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

בלי התפעלות חיצונית

בחתונה שבה נישאו צאצאיהם של בעל התניא ושל רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב שיבח בעל התניא באוזני רבי לוי-יצחק את בנו, רבי דובער (לימים 'אדמו"ר האמצעי'). בתום סעודת החתונה כיבד בעל התניא את רבי לוי-יצחק בזימון, והוא כיבד את רבי דובער, מתוך כוונה לראות את דבקותו בברכת המזון.

רבי דובער בירך כאיש פשוט, בלי שום סימני דבקות והתפעלות. התפלא מאוד רבי לוי-יצחק ושאל את בעל התניא לפשר הדבר.

השיב לו בעל התניא: "להווי ידוע כי נהירים לו שבילי דרקיעא, מראש כל הדרגות עד סוף כל הדרגות, ואולם דרכו בעבודת ה' נעלה מאוד – תוכו מלא אהבה ויראה עליונות, בלי שהדבר יורגש כלל בחיצוניות. דרך עבודה כזאת יכולה לעשות רק נשמה רמה מ'עלמא דאתכסיא', ואני מקנא בו על כך".

  גאולהפדיה

שליטה על החמור

רֹכֵב עַל חֲמוֹר. בתום שהייתו של יעקב אבינו בחרן ביקש להודיע לעשיו (בראשית לב,ו): "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר". המדרש אומר על כך (בראשית רבה פרשה עה,ו): "חמור – זה מלך המשיח, שנאמר עני ורוכב על חמור".

על המשיח נאמר שיבוא רכוב על חמור (זכריה ט,ט): "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ... עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת". בגמרא (סנהדרין צח,א) מסופר שהמלך הגוי 'שבור מלכא' אמר לשמואל: "אתם אומרים שהמשיח יבוא על חמור, אשלח לו סוס נאה שיש לי". הדברים נאמרו בלעג, וגם שמואל השיב לו בלגלוג: "וכי יש לך בן מאה צבעים?".

המפרשים מסבירים שהחמור רומז לענווה. כשאומרים שהמשיח ירכב על חמור, הכוונה שיהיה ענוותן. כך רש"י מפרש בפירושו לפסוק: "עני – ענוותן. ורוכב על חמור – מידת ענווה היא". כך כותב גם בעל 'מצודת דוד': "הנה מלכך – זהו מלך המשיח... עני – יהיה מוכנע וירכב על חמור, או על עַיִר בן מאחת האתונות, והוא מידת ענווה".

המהר"ל מפראג (גבורות ה' פרק כט) מסביר את המושג "רוכב על חמור" במובן של שליטה על החומריות. מעלתו של המשיח שהוא שולט על החומר ונבדל ממנו. ובלשון המהר"ל: "שהוא רוכב על החומרי, מתנשא עליו ורוכב עליו, לפי שהוא נבדל מן החומר".

ידוע שמכל בעלי-החיים החמור מסמל את הפשטות (ראו מהר"ל שם ועוד). זה יהיה הדבר שיאפיין את המשיח: הוא יתנהג כמלך – בהתנשאות של מלכות, בתקיפות של מלך, בהדר שראוי למלך המשיח; ובה בשעה יהיו בו ענווה ופשטות, כאחד העם.

בֵּית קֶבַע. הגמרא (פסחים פח,א) אומרת כי כל אחד ואחד משלושת האבות כינה את מקום המקדש בכינוי אחר: אברהם קרא לו 'הר', שנאמר: "בְּהַר ה' יֵרָאֶה"; יצחק כינה אותו 'שדה', שנאמר: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה"; ואילו יעקב קראו 'בית', שנאמר: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵ-ל". והגמרא מסיימת, שהמקדש יהיה "כיעקב, שקראו בית", כפי שנאמר בנבואת ישעיהו (ב,ג) שבזמן הגאולה יאמרו הגויים: "לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב". הם יקראו למקדש "בית אלוקי יעקב", ולא בית אלוקי יצחק או אברהם, כי רק יעקב קראו 'בית'.

בית מסמל קביעות. יעקב, המכונה 'בחיר האבות', עבד את הקב"ה במידת הרחמים, הנקראת 'הקו האמצעי', מפני שהיא ממזגת את האהבה והדין. לכן על יעקב דווקא נאמר 'מיטתו שלמה'. זו הקביעות והנצחיות שהייתה ביעקב אבינו, ולכן בית המקדש השלישי הוא כנגד יעקב, שקראו 'בית', והוא יתקיים לנצח.

  מעשה שהיה

בריחה עם שחר

הוא חשש שהיעלמותו תתגלה, ויהיו מי שירדפו אחריו. הסוסים דהרו, ובשלב מסוים העגלה התהפכה ור' הילל הוטל לארץ והעגלה עליו

סערה גדולה התחוללה בליבו של העילוי הצעיר. נפשו השתוקקה למעמקיה של תורת החסידות, ואולם היה ברור לו כי הדבר לא יתקבל בעין יפה בקרב בני משפחתו.

ר' הילל נולד בשנת תקנ"ה (1794) בעיירה האוקראינית חומיץ. במהרה נתגלו כישרונותיו הכבירים, והוא כוּנה 'העילוי מחומיץ'. כבר בגיל שלוש-עשרה היה בקי בש"ס ובפוסקים, למד בספרי הקבלה והתפלל על-פי כוונות האריז"ל. אביו, ר' מאיר, היה חסיד צ'רנוביל.

יום אחד ביקר בעיירה אחד מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן, ר' זלמן זֶזְמֶר, רב העיר זזמיר (ז'ייז'מריאי, ליטא). הוא היה גאון ובעל מוח חריף. באותה שעה ישב ר' הילל בבית המדרש ולמד בחברותא. כשראו את ר' זלמן, החליטו השניים לגשת אליו ולתהות על מהותה של חסידות חב"ד. "האם החסידות היא ביאור לתורת האריז"ל?", שאלו.

"טעות בידכם", השיב ר' זלמן. "תורת הקבלה והחסידות הן שני דברים". הוא הסביר להם מהי חסידות חב"ד, והדגים כמה מביאוריה העמוקים.

ר' הילל החל ללמוד את ספר התניא, ובעקבות זאת ביקש לפגוש את רבנו הזקן. הדבר לא עלה בידו, ופעם אחת שמע את קולו אך לא ראהו. בתוך כך נסתלק אדמו"ר הזקן (בשנת תקע"ג), ואת מקומו מילא בנו, רבי דובער, המכונה 'אדמו"ר האמצעי'.

השמועה על מאמרי החסידות העמוקים הנאמרים מפי אדמו"ר האמצעי הגיעה לאוזני ר' הילל, והוא החליט לנסוע לליובאוויטש. הוא סיפר זאת לרעייתו, והיא נתנה את הסכמתה.

בתוך כך ביקרה האישה בבית הוריה וסיפרה לתומה כי בעלה מתעתד לנסוע לליובאוויטש. הדבר הקפיץ את אביה, והוא מיהר אל רבו, רבי מרדכי מצ'רנוביל, וסיפר לו על החלטתו של חתנו העילוי.

"בקש מחתנך שיבוא אליי מייד", הורה הרבי. ר' הילל מיהר לבוא אל רבי מרדכי. "האם נכונה השמועה כי רוצה אתה לנסוע לליובאוויטש?", שאל רבי מרדכי את ר' הילל. "אכן", השיב. "בוערת בי כאש התשוקה ללימוד חסידות חב"ד".

רבי מרדכי הגיב בחריפות: "דע כי נשמת אביך הייתה שייכת לנשמת אבי נשמתו עדן, ונשמתך שייכת לנשמתי. אם תתנתק ממני, תינתק מהשורש הרוחני שלך, ותשכב כשטבורך למעלה". זה היה רמז ברור כי במעשהו יגזור עליו ר' הילל מיתה, חלילה.

ואולם ר' הילל עמד איתן בדעתו. "יעבור עליי מה, את החלטתי לא אשנה", אמר לרעייתו.

בעקבות זאת ביקש רבי מרדכי מר' מאיר להשגיח בשבע עיניים על חתנו, ולמנוע ממנו לנסוע לליובאוויטש. החותן אף הורה לכל העגלונים בעיר שלא להסיע את ר' הילל.

סדר יומו של ר' הילל החל בשעת בוקר מוקדמת. לפנות בוקר היה יוצא לבית המדרש, לומד ומתפלל, ולאחר מכן היה לומד עם כמה בחורים.

זה היה בוקר חורפי שגרתי. כדרכו השכים ר' הילל קום, נטל את הטלית והתפילין ויצא מהבית. איש לא חשד שפניו הפעם אינם לבית המדרש. ר' הילל פנה והלך ברגל לעיירה הסמוכה.

לאחר שהתפלל שחרית פנה אל עגלון מקומי וביקש להסיעו לליובאוויטש. הלה נענה בחפץ לב ויצא עימו לדרך.

ר' הילל דחק בעגלון שיאיץ בסוסים. הוא חשש שהיעלמותו תתגלה, ויהיו מי שירדפו אחריו. הסוסים דהרו, ובשלב מסוים העגלה התהפכה ור' הילל הוטל לארץ והעגלה עליו. בקושי הצליח העגלון להרים את העגלה ולהציל את ר' הילל, אך ר' הילל הורה לו להמשיך בנסיעה ולא להתעכב.

בהגיעם לליובאוויטש נכנס ר' הילל בחרדת קודש לחדרו של הרבי. הרבי הביט בו ואמר: "מי שאמר לשמן וידליק, יאמר לחומיץ וידליק. שגם בחומיץ – יאיר אור".

"ירא אני מקללתו של רבי מרדכי", הביע ר' הילל את חששו מהדברים המפורשים שאמר לו הרבי מצ'רנוביל.

"אין לך סיבה לפחד", הרגיע אותו הרבי. "ממה נפשך, אם רבי מרדכי הוא 'יהודי טוב' ('אַ גוטער ייד', כינוי לרבי), הרי אדם טוב לא יעשה דבר רע. ואם אינו כזה, הרי שאין לך מה לחשוש מקללתו".

כעבור רגע שאלו הרבי: "מה הוא אמר לך?".

השיב ר' הילל: "שאשכב כשהטבור למעלה".

הרבי החווה בידו תנועת ביטול ואמר: "קורה בחורף שהעגלה מתהפכת ושוכבים עם הטבור כלפי מעלה. אין בכך כלום. מעתה אין לך מה לפחד, שכן הקללה כבר התקיימה בך".

ר' הילל התפעם מרוח קודשו של הרבי, דבק בו בעבותות אהבה והיה לאחד מגדולי תלמידיו. הוא נודע בכל תפוצות ישראל כגאון נדיר בתורה ומדקדק גדול במצוות. הוא אף ניחן בחוש נגינה מפותח והלחין ניגונים עמוקים, מעוררי לב ונפש.

(על-פי 'שמועות וסיפורים')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל גליצנשטיין רב מועצה מקומית מעלה אפרים ורב אזורי בקעת הירדן

אני עובד בעבודה תובענית, שמתחילה מוקדם בבוקר ומסתיימת בערב. כשאני חוזר הביתה כבר אין לי כוח ללכת לשיעור תורה.

כשם שאדם אוכל בכל יום, גם אם הוא עסוק מאוד בעבודתו, כך צריך להיות ברור לו שמחובתו להקדיש כמה דקות ביום ללימוד התורה.

אנשים חושבים שלימוד תורה הוא בהכרח שיעור עמוק, או הקדשת משך זמן ארוך ללימוד. אין הדבר כך. למעשה, לימוד תורה יומי יכול להתבטא גם בהקדשת כמה דקות ללימוד תורה. כל אדם יכול למצוא במשך היום את הדקות הספורות האלה שאותן הוא יכול להקדיש ללימוד התורה.

המצב שבו בני-אדם עסוקים לפרנסתם מבוקר ועד ערב, נדון בשולחן ערוך (הרב, הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ד). נקבע כי אפשר לקיים את הציווי "והגית בו יומם ולילה" אפילו בלימוד מועט, כמו פרק אחד בבוקר ופרק אחד בלילה, ובשעת הדחק יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית.

החשוב הוא להפנים את נחיצות הלימוד היומי, ולקבוע לו זמן במהלך היממה וגם לעשות 'קביעות בנפש' – היינו שברור לאדם כי הלימוד הוא חלק מחייו, וכי לא ייתכן שיעבור יום בלי לימוד תורה.

ביום השבת, כשיש לאדם יותר אפשרות, צריך לייחד זמן רב יותר ללימוד התורה.

ראוי לדעת כי מי שעסוקים כל היום במסחרם, ובאמצע היום מפסיקים, ולוּ לדקות אחדות, את עיסוקיהם ופונים ללימוד תורה – הלימוד הזה יקר מאוד בעיני ה', אפילו יותר מתורתם של העוסקים בתורה כל היום כולו.

בעידן הטכנולוגי שלנו אפשר לקבל בכל יום דבר תורה קצר, שיכול גם הוא לשמש מזון לנפש, ואפשר להפנימו ולחיות איתו במשך כל היום.

  פינת ההלכה ומנהג

'שהחיינו' על זני פירות

שאלה: האם צריך לברך 'שהחיינו' על כל זן של פירות מאותה משפחה?

תשובה: נפסק בשולחן ערוך וברמ"א, וכן פסק אדמו"ר הזקן: "פרי שיש בו מינים הרבה [בטעמים שונים או בצבעים שונים], מברך על כל מין ומין, כגון שני מיני אגסים או תפוחים, או גודגדניות, ואפילו יש להם טעם אחד, כגון אדומות ושחורות".

הגר"א חולק על זה, ובמשנה ברורה מציע לברך על מין חדש שטרם בירכו עליו, ולכוון להוציא גם את הפרי הזה. בילקוט יוסף דורש שיהיו מינים אלו שונים זה מזה "בשם ובמראה ובטעם".

יש לברך 'שהחיינו' על כל זן של פירות הדר – קלמנטינות, תפוזים, אשכוליות, פומלות וכדומה. גם מי שבירך על אשכולית צהובה יברך על אשכולית אדומה, מכיוון שזנים אלה נבדלים בבירור בצבעם.

כמו-כן יש לברך 'שהחיינו' על זני אבוקדו הנבדלים זה מזה במראם, כגון 'אטינגר' ו'אס'.

על זנים של תפוזים, כמו 'שמוטי' ו'ולנסיה', אין לברך על כל אחד ואחד, מכיוון שהאדם מן השורה אינו מבחין כל-כך בהבדל שביניהם. אבל על 'תפוז דם' יש לברך.

לימון אינו נאכל כמות שהוא, ואין הדרך לאוכלו כשהוא לעצמו, ובלאו הכי הלימון מצוי במשך כל השנה. על כן אין מברכים עליו 'שהחיינו'.

פירות קיץ המיובאים בחורף מארצות שבהן עכשיו קיץ, אפשר לברך עליהם אם אינם מצויים כל הזמן. ויש נמנעים מלברך בנימוק שאין בהם שמחה.

מקורות: שו"ע ורמ"א סי' רכה ס"ד, ומשנ"ב שם. קיצושו"ע ילקוט יוסף שם ס"ו. סדר ברכת הנהנין פי"א סי"ד. בדי השלחן סי' סג ס"ק ט. שערי הברכה פכ"ג הע' 326, וע"ע שם פ"כ סי"ד. שערי הברכה פ"כ סי"ט.

  חיים יהודיים

לא מוותרים על שום ילד

"אתגרי הדור אינם דומים לאתגרי הדורות הקודמים. כיום נערים בעלי צרכים חינוכיים מיוחדים צריכים לקבל הנגשה מותאמת"

הוא היה ר"מ צעיר בישיבה קטנה. מהר מאוד הבחין כי בכל כיתה יש בחורים שאינם מצליחים להתחבר ללימודים. "היו להם פנים עצובות וחוסר עניין בנעשה סביבם. אתה מדבר איתם וקולט שהם פשוט לא איתך, כמו צעיר ישראלי שנכנס ללמוד בכיתה שבה דוברים סינית. התסכול שלהם היה גדול".

המציאות הזאת גרמה לאברך הצעיר, שהיה אז באמצע שנות העשרים לחייו, לקום ולעשות מעשה – להקים מסגרת מיוחדת לתלמידי ישיבה המתקשים להשתלב בישיבה רגילה. "התחלתי בחדרון זעיר בבני-ברק", הוא מספר. "היו לי ארבעה בחורים בלבד. הבנתי שאני זקוק לכלים מקצועיים. למדתי אבחון והתמקצעתי בתחום החינוכי. ההצלחה הביאה עוד תלמידים, עד שהחלטנו לעבור לאלעד, בשל היכולות להתרחב שם. כיום יש לנו מערכת מוסדות המצילה נפשות רבות".

יש מענה

זהו הרב שמעון רווח (50), העומד בראש רשת 'אהל אשר', מערכת מוסדות המעניקה מגוון מסגרות לנערים חרדים בעלי צרכים חינוכיים מיוחדים. אם בעשורים הקודמים הנערים הללו לא מצאו את מקומם, ורבים מהם נפלטו לרחוב, הרי שכיום יש להם מענה חם ומותאם, שבו הם פורחים וגדלים יהודים יראי-שמיים, המשתלבים היטב בחברה.

"המסורת השמה את הדגש על לימוד הגמרא עוברת מדור לדור, ואנחנו צריכים להמשיך אותה גם בדורנו", מטעים הרב רווח. "עם זה, אתגרי הדור אינם דומים לאתגרי הדורות הקודמים. כיום נערים בעלי צרכים חינוכיים מיוחדים צריכים לקבל הנגשה מותאמת, כדי שגם הם יבינו את הגמרא. אנחנו רואים במוחש כי במקום שבו יש יותר הנגשה והתאמה, יש יותר אהבה ללימוד".


עבודה פרטנית .
"הבנתי שאני זקוק לכלים מקצועיים". הרב רווח בשיחה עם תלמיד

להתעלם מה'תדמית'

הרב רווח אומר כי לעיתים קרובות הקושי הוא בשכנוע ההורים שבנם זקוק למסגרת המותאמת לצרכיו. חלומם היה כי בנם יהיה תלמיד מצטיין בישיבה מבוקשת. לא קל להם להפנים כי גם אם יקבלוהו בישיבה כזאת, היא לא תתאים לו, והתוצאה תהיה כואבת. "ברגע שההורים מקבלים זאת, ומשדרים את המסר נכון לנער, הוא מבין זאת מהר. הנער צריך לשמוע מהוריו כי הכי חשוב שילמד במקום המתאים לו. מהניסיון אני יכול לומר שאחרי כמה ימים בישיבה הנער כבר אינו עסוק כלל במחשבות על תדמית. זה פשוט לא מעניין אותו. הוא נהנה וטוב לו, וזה העיקר בשבילו!".

ואיך מצליחים להאהיב את לימוד הגמרא על נער כזה? הרב רווח מסביר: "אנחנו עורכים למידה מותאמת לכל בחור, שיוכל לקלוט את הלימוד לפי רמתו. יש נערים שצוות ההוראה שלנו עובד איתם באופן פרטני, ויש שהלימוד הוא בקונספט כיתתי מותאם".

:
פתיחת שנה. למעלה משבע־מאות תלמידים

לזהות קושי בזמן

על חבילת הסיוע הניתנת לנערים אפשר היה רק לדמיין בדור הקודם. "אנחנו עובדים על הדימוי העצמי של הנער", אומר הרב רווח. "לעיתים צריך לטפל בקשיים בהבנת הנקרא שלא טופלו בבית הספר היסודי. מובן שניתנת גם תמיכה פסיכולוגית מקצועית. כל המענים האלה מאפשרים לתת לתלמיד כלים ללמידה ולחוויית הצלחה, שהייתה חסרה לו".

ואיך הורים יכולים לזהות את מצב בנם מבעוד מועד? "בכיתות הגבוהות יותר בתלמוד תורה כבר אפשר לקבל תמונה ברורה יותר", מבהיר הרב רווח. "אם רואים שהילד 'מאבד את עצמו' בלימוד הגמרא, צריך לברר את הסיבות לכך. לפעמים יש לילד יכולות למידה, אבל בעיות בבית או בחברה פוגעות ביכולתו להתרכז בלימוד".

בעשרת מוסדותיו של הרב רווח מתחנכים כיום למעלה משבע-מאות תלמידים, מכל החוגים בציבור החרדי. "אין דבר המסב לנו אושר ממראה עוד בוגר ועוד בוגר המקימים משפחה", אומר הרב רווח בסיפוק. "זיהוי מוקדם, יד תומכת, התעלמות מ'מה יגידו', אהבה והנגשה – יכולים להציל גם את הילד שלכם".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)