חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1838 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שמיני/פרה, כ"ב באדר-שני ה'תשפ"ב, (25/03/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1838 - כל המדורים ברצף
ללמוד לתת אמון מלא
יש חדש
להיכנס בשלום ולצאת בשלום
כשרות
מקור הקושיה
מצפים לטהרה
המציל המסתורי
מאחורי הקלעים של הכשרות
טעות בשימוש בכלים
רציתי לשאול

מס' 1838, ערב שבת-קודש פרשת שמיני/פרה, כ"ב באדר-שני ה'תשפ"ב (25.03.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

ללמוד לתת אמון מלא

טייסים שעברו חוויה זו מעידים כי היא קשה מנשוא. אתה מרגיש שאם תציית למכשירים – תתרסק

כרבע מכלל התאונות של מטוסים צבאיים נגרמות בשל תופעה המכוּנה וֶרְטִיגוֹ. זה מצב שעלול להתרחש בעת טיסה בתוך עננים כבדים, בערפל או בלילה חשוך מעל ים. הטייס מאבד פתאום את תחושת ההתמצאות המרחבית. נדמה לו שהשמיים הם הארץ ולהפך.

מלמדים את הטייסים להתעלם במצב כזה לחלוטין מתחושות הגוף ומההכרה האישית ולסמוך לגמרי על המכשירים. אבל טייסים שעברו חוויה זו מעידים כי היא קשה מנשוא. אתה מרגיש שאם תציית למכשירים – תתרסק. תחושתך והכרתך אומרות לך שאתה צולל למטה ולא ממריא למעלה. כאן נדרשת משמעת ברזל, לדחות את כל מה שאתה מבין ומרגיש ולתת אמון מוחלט במכשירי הטיסה.

לא הכול ניתן להבנה

זה אחד האתגרים הגדולים גם בחייו של יהודי מאמין. קל יחסית לקיים מצוות שאנחנו מבינים את משמעותן ומרגישים את יופיין. במצוות האלה יש לנו תחושה נעימה, וגם נשמח להציגן בגאווה לעיני אחרים, כלשון הפסוק "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת".

אך כשאנו באים למצוות שאיננו מבינים את טעמן ואת ההיגיון שבהן, עלולה לחלחל לליבנו תחושה לא נוחה. מי שרגיל לחשוב בהיגיון ולהתנהל בדרך מושכלת מוצא את עצמו בסיטואציה מביכה, שבה עליו להזיז הצידה את שכלו והבנתו ולציית ציות עיוור.

זו בעצם משמעותה של פרשת פרה אדומה שנקרא השבוע – ההכרה במגבלותיו של השכל ובכך שיש דברים שאינם נתפסים בגדרי ההיגיון. מצווה זו מחנכת אותנו להכיר בחוסר היכולת שלנו להבין הכול. היא מחדירה לליבנו את ההכרה שיש דברים שעלינו לקבלם בקבלת עול ובתחושה של "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה".

המצוות האלה, הבלתי-ניתנות להבנה, הן בעבורנו כמו הכשרת הטייסים למצבי ורטיגו. כשם שהטייס נדרש במצבים כאלה להתעלם לחלוטין מהבנתו והכרתו ולסמוך לגמרי על המכשירים, כך המצוות העל-שכליות מחנכות אותנו להתעלם מאי-היכולת שלנו להבינן ולסמוך לגמרי על הבורא.

שילוב השכל והאמונה

חשוב בהחלט ללמוד, לדעת ולהבין, אך בו בזמן היהודי נדרש גם לעבוד את ה' מתוך קבלת עול, ומתוך הכרה שאין לצפות מהבורא האין-סופי להיות מובן בהגיונם של בני-האדם. ככלות הכול, התורה היא תורתו של הבורא והמצוות הן מצוות-ה'. לצורך זה נתן לנו הקב"ה מצוות על-שכליות, ואפילו מצוות המנוגדות להיגיון, כדי שנזכור שהשכל וההיגיון אינם חזות הכול.

האמונה והשכל הם שני צדדים משלימים, אבל אינם יכולים להחליף זה את זה. שכל אינו אמונה ואמונה אינה שכל. עלינו להבין את הניתן להבנה, כדי שנוכל לקיים את הדברים מתוך הזדהות פנימית והכרה שכלית, ועם זה עלינו לזכור את היסוד העל-שכלי שבבסיס הקשר שבין האדם לבוראו.


כמו בקוקפיט. להזיז הצידה את השכל ולהיצמד להוראות

  יש חדש

ילדים אופים מצה

החלה ההרשמה ליריד חוויות הפסח בכפר חב"ד. הפעילות מיועדת לתלמידי גני ילדים ובתי ספר יסודיים, והיא מקנה להם שלל חוויות הקשורות בחג: התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, סיור במאפיית המצות הגדולה, תכנית אור-קולית עם שלומי וסתם ועוד. כל ילד מקבל שי – מצה באריזה אישית מהודרת והגדה של פסח. היריד יפעל מכ"ח באדר-ב (31.3) עד י' בניסן (11.4). הרשמה מראש חובה. טל' 0545731770 או 0548113770.

מתנה של תורה

לקראת י"א בניסן המתקרב, שבו ימלאו מאה ועשרים שנה להולדת הרבי מליובאוויטש, מתקיימים בכל ישיבות חב"ד ובקהילות חב"ד מבצעי לימוד מיוחדים של דפי גמרא, פרקי תניא, מאמרי חסידות וכדומה. זאת לאור דברי הרבי בעבר, כי מי שרוצה לתת לו מתנה שתסב נחת רוח – שיוסיף בלימוד התורה.

מגבית קמחא דפסחא

בתי חב"ד ברחבי הארץ פותחים במגבית 'קמחא דפסחא' המסורתית, שתאפשר לחלק עשרות אלפי חבילות של מצרכי מזון, עם מצות שמורות, לחג הפסח. הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, כדי לשמח את לב המשפחות הנזקקות ולאפשר להן לחוג את חג הפסח כראוי. פרטים בבתי חב"ד.

  שלחן שבת

להיכנס בשלום ולצאת בשלום

מותם של בני אהרון, נדב ואביהוא, אירע – לפי אחד הפירושים – לאחר שנכנסו למקדש שתויי יין. לאחר מכן ציווה הקב"ה את אהרון: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ". יש עוד איסורים הקשורים בשכרות, כדברי רש"י: "שיכור אסור בהוראה" – רב אינו רשאי לפסוק הלכה בהיותו שיכור.

בפשטות, איסור הכניסה למקדש מתוך שכרות נועד למנוע מצב של התנהגות בלתי-מכובדת בבית המקדש. גם איסור הוראת הלכה בשכרות נובע מאותו טעם – מי שהשתכר דעתו מבולבלת, ואי-אפשר לסמוך על שיקוליו. בשני המקרים השכרות היא חיסרון.

שכרות נעלית

ואולם מדברי הרמב"ם (הלכות נזירות, פרק א, הלכה יב) משמע שיש צד חיובי בשכרות. הדברים אמורים על אדם במצב של שכרות המקבל עליו נזירות: "ואם הגיע לשכרותו של לוט, אין דבריו כלום... שמשהגיע לשכרותו של לוט אינו בן-חיוב". הרמב"ם אינו כותב ששיכור אינו כשיר לקבלת החלטות, אלא מדגיש את אי-היותו בן-חיוב.

הדברים יתבארו על-פי סיפורם של נדב ואביהוא. לאחר מותם דיבר משה עם אהרון ואמר לו: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". רש"י מפרש: "היכן דיבר? 'ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי'. אל תקרי 'בכבודי', אלא 'במכובדיי'. אמר לו משה לאהרון: אהרון אחי! יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם (נדב ואביהוא) גדולים ממני וממך".

למעלה מגדר חיוב

מותם של נדב ואביהוא לא נבע חלילה מקלות דעת, מחטא שמקורו בפריקת עול, אלא מקדושה יתרה ו'כלות הנפש' – הם הגיעו למדריגה גבוהה כל-כך של דבקות בקב"ה, עד שנשמתם נעתקה מגופם וחזרה למקורהּ. ועם זה התורה מבהירה מייד כי אין זו עבודה ראויה, ואסרה זאת באומרה "יין ושכר אל תשת".

לפי זה מובן לשונו של הרמב"ם ששיכור "אינו בן-חיוב". זו עבודה נשגבה, המרימה את האדם למעלה מגדרי החיוב. תורת החסידות מסבירה שיש דברים שהם בגדר של 'רשות' ולא 'חובה' דווקא בשל מעלתם הגדולה. זו למשל מעלתה של תפילת ערבית, שהיא רשות ולא חובה, מפני היותה נשגבה כל-כך. כזה הוא גם מנהג ההקפות בשמחת תורה, שאף הוא אינו חובה, כי אי-אפשר לחייב את האדם להגיע למדריגה עליונה כל-כך.

לא להינתק

ואולם הדרך הסלולה לרוב בני-האדם היא לעבוד את הקב"ה בתוך גדרי הגוף והעולם, ולא מתוך יציאה מהם. גם העניינים הנעלים ביותר צריכים להיות מחוברים עם המציאות הגשמית של הגוף והעולם, ולא מתוך התנתקות הנשמה מן הגוף.

זו הייתה מעלתו של רבי עקיבא, ש"נכנס בשלום ויצא בשלום". הדגש כאן הוא גם על 'נכנס בשלום'. כי עצם הכניסה שלו ל'פרדס' התורה, ללימוד סודותיה, הייתה מתוך זהירות שלא לצאת מגדרי הגוף, ולא לבוא לידי כלות הנפש, ולכן 'יצא בשלום'.

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ג, עמ' 141)

  מן המעיין

כשרות

ההיתר לאכול

"זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ב). התחיל הכתוב במה שמותר לאכול. כי בעצם ראוי היה שלא לאכול שום בעל-חיים, וכמו שאמרו חז"ל "עם-הארץ אסור לאכול בשר". לכן נדרש להתחיל ב"זאת החיה אשר תאכלו", כי ההיתר הוא החידוש.

(חת"ם סופר)

אסור וקשור

באחד מביקוריו של הרבי מהר"ש מליובאוויטש בפטרבורג, ניגש אליו אחד מחסידיו והתאונן שקשה להשיג בפטרבורג בשר בכשרות מהודרת. ענה לו הרבי: מי אומר שצריכים לאכול בשר? הגמרא אומרת "עם-הארץ אסור לאכול בשר" – 'אסור' פירושו קשור. עם-הארץ קשור ומוכרח לאכול בשר דווקא, אבל אפשר בלעדיו.

הרגליים מוליכות

"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגירה וממפריסי הפרסה" (ויקרא יא,ד). הרגליים מוליכות את האדם לכל דבר רע, לכל חברה רעה. זהו שאמר דוד: "אשר לא הלך בעצת רשעים" ואז "בתורתו יהגה יומם ולילה".

(קרבן העני)

עם חברותיה בלבד

"ואת החסידה" (ויקרא יא,יט). אמרו חז"ל (חולין סג): "למה נקרא שמה חסידה, שעושה חסידות עם חברותיה". אם כן, מדוע החסידה היא עוף טמא? אלא שהיא עושה חסד "עם חברותיה" בלבד. מי שנוהג חסד עם חבריו ולא עם כל אחד ואחד, יש בו ממידת האכזריות, וזה סימן טומאה.

(חידושי הרי"ם)

חובה אנושית

רבי אליהו-חיים מייזל, רבה של לודז', נהג להתרים את עשירי עירו לצורכי צדקה. היו שהתנשאו וחשבו שהם ראויים לכבוד רב בזכות תרומותיהם הנדיבות. אמר להם רבי חיים-אליהו: על החסידה נאמר שהיא "עושה חסידות עם חברותיה במזונות", ובכל-זאת היא נמנית עם העופות הטמאים; מפני שהיא סבורה שעשיית חסד היא 'חסידות', לפנים משורת הדין, בשעה שאין זו אלא חובה אנושית.

המותר – מיותר

החסיד רבי מרדכי מהורודוק סיפר: הפתגם הראשון ששמענו מאדמו"ר הזקן, כשבאנו לליאוזנה, היה: "האסור – הלוא הוא אסור, והמוּתר – מיותר". כשלוש-ארבע שנים עבדנו ליישם פתגם זה בכל פרטי חיינו. רק אז נכנסנו אל הרבי ל'יחידות', לבקש דרך בעבודת ה'.

בידי האישה

כל הקדוש בעם ישראל, בהעמדת דור ישרים וחינוכם, בכשרות האוכל, ואצילות טוהר קדושת השבת – מסר ונתן ה' בידי נשי ישראל. האישה אשר תמלא חובתה ותעודתה בחיי המשפחה, בהנהגת הבית ובחינוך על-פי התורה, עליה הכתוב אומר "חכמת נשים בנתה ביתה".

(היום יום)

  אמרת השבוע

מקור הקושיה

רבי חיים מבריסק סיפר כי ראה סיפור מופלא שנכתב בכתב ידו של רבי יששכר-בער, המגיד מריטובה:

הרמב"ם היה מתכתב בענייני תורה עם גאוני דורו. פעם אחת קיבל מכתב מאחד הרבנים הגאונים ובו קושיה פילוסופית בענייני אמונה. תהה הרמב"ם: "איך באה קושיה כזאת למוחו של יהודי?!".

במקום לענות על השאלה כתב לו הרמב"ם: "צא ובדוק את השוחטים והבודקים בקהילתך". עשה הרב כן והתברר לו כי הללו עשו את מלאכתם רמייה, וזה שלוש-עשרה שנה האכילו את בני העיר נבלות וטריפות!

  גאולהפדיה

מצפים לטהרה

פָּרָה אֲדֻמָּה. כיום כולנו בבחינת טמאי מת, ובכלל זה הכוהנים שבינינו. אם כן, כיצד יוכלו לעבוד בבית המקדש מייד, בשעה שעליהם להיטהר שבעה ימים באפר הפרה האדומה? משום כך היו שביקשו לעשות פרה אדומה עוד קודם הגאולה, ולהכין כוהנים טהורים, שיוכלו לעבוד בבית המקדש מייד כשייבנה. דיונים רבים התנהלו בשאלה אם עשיית פרה אדומה תלויה בבניין בית המקדש או שאפשר לעשותה גם בימינו.

ואולם למעשה הרמב"ם קובע כי הפרה האדומה הבאה תיעשה על-ידי המשיח. הוא מפרט (הלכות פרה אדומה סוף פרק ג) את ההיסטוריה של קיום מצווה זו: "תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבנו, שנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח, מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".

אם כן, כיצד תוכל להתקיים עבודת המקדש מייד כשייבנה, בשעה שהכוהנים עדיין טמאי מת? הרבי מליובאוויטש מציע תשובה על-פי דברי הגמרא (יומא ה,ב): "יבואו אהרון ובניו ומשה עימהם". היינו שמייד עם בוא הגאולה יקומו לתחייה אהרון ובניו, והם יעשו את עבודת המקדש.

אך האם הקמים לתחייה לא יזדקקו לאפר הפרה? אומר הרבי (התוועדויות תשמ"ז כרך ג, עמ' 489 ואילך): "משה ואהרון ובניו לא יצטרכו להיטהר, שכן אף שבנבואת הגאולה נאמר 'וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים' גו', הרי לא מצינו בשום מקום שכאשר יקומו משה ואהרון (ועל דרך זה אברהם אבינו, ושאר הצדיקים) יצטרכו להיטהר באפר הפרה. אדרבה, מפשטות הסוגיה בנוגע ללבישת בגדי כהונה לעתיד לבוא משמע, שכל העניינים, בניין בית המקדש ולבישת בגדי כהונה כו', ותחיית המתים, יהיו בבת אחת (ולא באופן שיצטרכו להמתין להזאה בשלישי ובשביעי)".

מַיִם טְהוֹרִים. בנבואות הגאולה נאמר (יחזקאל לו, כה-כו): "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם. מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם". מה משמעות זריקת ה'מים טהורים'? על-פי רש"י ומצודת דוד הכוונה להזיית מי הפרה האדומה. כך רש"י מפרש: "מים טהורים – אכפר עליכם ואעביר טומאותיכם בהזיית מי חטאת, המעבירין טומאת המת". מצודת דוד מפרש: "וזרקתי וגו' – רצונו לומר: אכפר עוונם ואעביר טומאת חטאתם, בהזיית מי אפר פרה, המעביר טומאת המת".

לעומתם, האברבנאל מפרש שהכוונה לרוח התעוררות שתיזרק על בני ישראל מלמעלה: "השם יתברך יקבץ פזוריו מבין הגויים, ויזרוק עליהם מים טהורים, ויעשה כל-כך ניסים ונפלאות לעיניהם, עד שימנע לבבם הערל ויהיה להם לב חדש ורוח חדשה, באופן שתמיד יהיו עם השם והוא יהיה להם לאלוקים. 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם' – ...ישראל יסירו מעליהם עוונותיהם בעניין שיישארו טהורים ונקיים מהם".

  מעשה שהיה

המציל המסתורי

"כיצד ידעת לבוא לכאן? מי הוביל אותך אליי?", תהה האדמו"ר. ר' אברהם הפנה את מבטו הצידה, לעבר האיש שליווה אותו, ואולם האיש נעלם

שבת פרשת שמות, תרצ"ז (1937). בבית הכנסת שבבודפשט הדהד קולו של רבי חיים-אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאץ', בעל 'מנחת אלעזר'. הוא קרא בתורה את פסוקי הפרשה, כדרכו בקודש, ופתאום השתנה גון קולו.

"וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ", החל הרבי לקרוא בהתרגשות מיוחדת. "לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ", המשיך הרבי וקרא בקול רווי דמעות. "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם", בקושי סיים הרבי את הפסוק.

אחד הנוכחים במקום היה ר' ברוך מַנן, תלמידו המובהק של הרבי, שהתגורר בעיירה ואץ שבהונגריה. כאשר שמע כי רבו בא להונגריה, לצורך טיפול רפואי, לאחר שחלה הידרדרות במצב בריאותו – יצא מייד להסתופף בצילו.

איש לא הבין את פשר בכיותיו של הרבי והתרגשותו יוצאת הדופן בקריאת הפסוק הזה. הרבי ממונקאץ' הסתלק לבית עולמו כמה חודשים אחר-כך. את מקומו מילא חתנו, רבי ברוך-יהושע-ירחמיאל רבינוביץ.

בינתיים התקדרו השמיים בעבים. מונקץ' סופחה להונגריה, בעקבות הסכמי מינכן. רדיפת היהודים החלה. בשנת 1941 החליטו ההונגרים לגרש יהודים חסרי נתינות לעבר שטחי הכיבוש הגרמניים בגליציה המזרחית. בין המגורשים היה גם האדמו"ר ממונקץ'. הוא הצליח לחמוק ומצא מסתור בבית בעיר טלוסטה שבאוקראינה.

משפחתו הפכה עולמות בניסיון להצילו ולהשיבו להונגריה. כשכשלו המאמצים, התנדב ר' אברהם מנן, בנו של ר' ברוך, לצאת אל מעבר לגבול ולנסות לאתרו.

הוא לבש בגדי קצין הונגרי והצטייד בתעודות שלפיהן הוא משרת בצבא. במזוודה שנשא עימו היו כיכרות לחם, בעבור רבו. הוא עלה למכונית צבאית, שנסעה לעבר העיר טלוסטה.

המכונית עצרה לתדלוק, וסביבה התאסף המון של כמאתיים יהודים, ממגורשי רוסיה הקרפטית. הללו התחננו למעט לחם.

רחמיו של אברהם נכמרו למראה אחיו הגוֹועים ברעב. הוא הוציא ממזוודתו כמה כיכרות לחם ומסרן לקבוצת הגולים.

מעשהו עורר את זעמם של החיילים ההונגרים. "אם צרת היהודים נוגעת לליבך, סימן שדם יהודים נוזל בעורקיך", העירו בבוז.

אברהם הבין כי זהותו עלולה להיחשף. הוא תפס את מזוודתו והחל לצעוד לאורך הכביש. היהודים השתרכו אחריו והתחננו לעוד לחם. הוא דחה אותם באומרו כי הלחם שהיה ברשותו אזל. אט-אט הרפו ממנו.

אך איש אחד הוסיף לצעוד בעקבותיו. "מנין אתה?", שאל האיש. "לאן אתה הולך?". ר' אברהם לא הגיב, והוסיף להתקדם במהירות, בתקווה להיפטר ממנו.

"אנא, אמור מילה אחת ביידיש", התחנן היהודי, "ואמסור לך מידע חשוב ביותר". ר' אברהם חשב כי האיש תימהוני, ולא שעה לבקשתו המוזרה.

הוא הגביר את מהירות צעדיו. עיניו חיפשו מכונית צבאית אחרת, שבה יוכל להמשיך בדרכו. האיש הוסיף לצעוד אחריו. "האם אתה מחפש את הרבי ממונקץ'?", נשמע פתאום קולו. צמרמורת עברה בגופו של ר' אברהם. הוא הסתובב לאחור בחדות.

"אם אמנם כן", המשיך האיש, "אוליך אותך אל מקום מגוריו". רעד עבר בגופו של ר' אברהם. הוא הבטיח לאיש מחצית מהלחם והתרופות שברשותו.

בתוך זמן קצר הוביל המלווה המסתורי את שליח ההצלה לפתח דירה. האיש נקש בדלת, וכשזו נפתחה, ראה ר' אברהם לפניו את דמותו של רבו.

האדמו"ר נדהם למראה תלמידו. "כיצד ידעת לבוא לכאן? מי הוביל אותך אליי?", תהה. ר' אברהם הפנה את מבטו הצידה, לעבר האיש שליווה אותו, ואולם האיש נעלם.

"גם אני לא ראיתי אדם נוסף מלבדך", אמר האדמו"ר. השניים יצאו אל הרחוב לחפש את האיש, אך נדמה היה כאילו בלעה אותו האדמה.

ר' אברהם לא התמהמה והחל במבצע ההצלה. הוא גייס לעזרתו רופא צבאי הונגרי, שקיבל עליו להסדיר את דרכי הבריחה.

בלילה לן ר' אברהם במקלטו של האדמו"ר. בחלומו ראה את בעל ה'מנחת אלעזר' קורא בתורה ושמע את קולו נשנק בהגיעו לפסוק "ואיו, למה זה עזבתן את האיש, קראן לו ויאכל לחם". ר' אברהם התעורר מהחלום בהתרגשות. בבוקר סיפר על דבר החלום לרבו, וגם הוא הביע את פליאתו.

האדמו"ר ובנו הוברחו בסירה ששטה על נהר הדניסטר עד קולומיה. שם חיכה להם הרופא הצבאי באמבולנס. האדמו"ר נחבש בראשו, ונדמָה לקצין הונגרי שנפצע בחזית ומושב להונגריה. את הבן הקטן דחסו לתוך מְכל דלק צר, וכך עברו את הגבול.

בתום מסע ההצלה סיפר ר' אברהם לאביו ר' ברוך את דבר החלום. אמר לו אביו: "עכשיו אני מבין את פשר זעקתו ובכיו של רבנו, בעל 'מנחת אלעזר', באותה שבת בבודפשט".

(על-פי 'בינת נבונים')

  חיים יהודיים

מאחורי הקלעים של הכשרות

הרב לנדא: "אנשים חושבים שבמסעדות חלביות אפשר להקל בכשרות לעומת מסעדות בשריות. ההפך הוא הנכון"

אחרי פורים מתחילה ההיערכות לפסח, ורצינו לבדוק איך נערכים לחג במערכת הכשרות הנודעת של הרב לנדא, רב העיר בני-ברק. כשהרב חיים-יצחק-אייזיק לנדא שומע את המילה 'נערכים' הוא מחייך ואומר: "ההיערכות שלנו לפסח מתחילה מייד אחרי הפסח בשנה שעברה. עובדים כל הקיץ וגם בחורף, ומתאמצים לייצר את המלאי הדרוש. יש כיום אפשרות לשמור על טריות מלאה, אפילו של מצות שנאפו בקיץ האחרון".

הרב לנדא מונה לרב העיר אחרי פטירת אביו הגדול, הרב משה-יהודה-לייב לנדא, לפני שלוש שנים. "בכל פסיעה אני מרגיש את אבי וסבי הגדולים", אומר הרב לנדא. "הכול מבוסס על היסודות שהם הניחו". הוא מציין את שיתוף הפעולה החם עם עמיתו לרבנות, הרב שבח רוזנבלט: "כל דבר נעשה בתיאום מוחלט בינינו".

השמן הצמחי מהודר יותר

יש הנמנעים מלצרוך מוצרים תעשייתיים בפסח ומעדיפים לעשות הכול בבית. הרב לנדא קובע שלעיתים המוצרים התעשייתיים מהודרים יותר, ומציין לדוגמה את השמן: "יש המשתמשים ב'שמאלץ', שומן עוף, כתחליף לשמן התעשייתי. לדעתי, שמן אגוזים ושמן זית, בהשגחה שלנו לפסח, נקיים הרבה יותר מכל חשש. שומן עוף קשה מאוד לנקות. השמנים הצמחיים מהודרים יותר וגם בריאים יותר".

לדבריו, העיקרון המנחה את מערכת הכשרות הוא לשמור במפעל התעשייתי על אותן אמות מידה הנהוגות בבית. "אם אצלנו בבית מקפידים שלא להשתמש בפסח בשום כלי שנפל על הרצפה – נדרוש זאת מהמפעלים המקבלים את הכשרות שלנו. נכון, זה קשה, אבל ההקפדה על כך היא כבר מזמן בדמם של המשגיחים שלנו".

בעיות כשרות בחלב

עידן הקורונה שיבש את התנהלות מערכות הכשרות. "הרבה מדינות היו בסגר, ומפעלים רבים מנעו אפשרות להיכנס אליהם", מגלה הרב. "מפעלים שלא אפשרו את כניסת המשגיחים, לא קיבלו השנה את הכשרות. למשל, יין מאיטליה. השנה לא הצלחנו לייצר לפסח, בשל המגבלות".

לדברי הרב לנדא, טעות היא לחשוב שתעשיית הבשר דורשת את ההשגחה הגדולה ביותר: "אנשים חושבים שבמסעדות חלביות אפשר להקל בכשרות לעומת מסעדות בשריות. ההפך הוא הנכון. בבשר קל לנו הרבה יותר מאשר בתחום מוצרי החלב. הפיקוח על 'חלב ישראל' מורכב מאוד. גם חומרי הגלם, שמגיעים מכל העולם, דורשים פיקוח רציני. וכמובן איסור אכילת חרקים, שהוא מהחמורים בתורה".

כשרות דורשת מומחיות

ואם מדברים על חרקים, רבים שואלים, איך חיו בעבר, בטרם היו גידולים נטולי חרקים? הרב לנדא משיב: "בדורות קודמים באמת לא אכלו עלים. בביתנו לא נכנסו בעבר חסה וכרוב. חסה אכלו רק בליל הסדר, וגם אז בדקו עלה-עלה מול האור, לוודא שהוא נקי מחרקים".

ומילה על שנת השמיטה, שהצרכנים כמעט אינם מרגישים במחסור. "ההיערכות השנה הייתה טובה מאוד, וברוך השם כמעט לא חסר דבר", מסביר הרב. "זה קורה גם בזכות היבוא הגדול מחו"ל, דבר המסייע מאוד לשומרי שמיטה למהדרין".

בסיום השיחה אנו מזכירים את הניסיון של המשרד לענייני דת לשנות את התנהלות מערכות הכשרות. הרב נשמע כאוב מאוד: "לא כל רב יכול לתת כשרות. בענייני כשרות צריכים לטפל רבנים שזהו עניינם ותחום התמחותם. זו אחריות אחרת. הניסיון להפריט את מערכת הכשרות – הוא סכנה גדולה לעתיד הכשרות וצריך להילחם בו".


כשרות במפעל כמו בבית.
הרב לנדא (צילום: משה גולדשטיין)

  פינת ההלכה ומנהג

טעות בשימוש בכלים

שאלה: מה דין כלים, חלביים או בשריים, שהשתמשו בהם בטעות בסוג הנגדי?

תשובה: בשר וחלב שהתערבבו על-ידי בישול אסורים מן התורה באכילה ובהנאה (אם נתנו טעם זה בזה), וכל הכלים שבהם נתבשלו נאסרים לשימוש. אם הכלי המקורי (החלבי או הבשרי) אינו 'בן יומו', היינו שלא נתבשלו בו חלב או בשר ב-24 השעות האחרונות – דינו קל יותר, אך לכתחילה יש להכשירו.

סיר: נתבשל חלב בכלי בשרי – הסיר אסור לשימוש ויש להכשירו בהגעלה במים רותחים.

כפית: כפית בשרית ששימשה בטעות להכנת קפה עם חלב – נאסרת לשימוש וזקוקה להכשרה בהגעלה במים רותחים.

כוס: כוס קרמיקה אינה ניתנת להכשרה. כוס זכוכית – לספרדים אינה צריכה הכשרה ודיי בשטיפה, לאשכנזים מכשירים, ולפי חב"ד אין מכשירים. ואולם בדרך כלל לא נעשה שימוש בכוס בשרית לתבשיל חם, ולכן יש לראותה ככלי ש'אינו בן יומו' ואפשר להקל.

מסננת: מסננת המשמשת לסינון נוזל בשרי רותח שנעשה בה שימוש לסינון חלב – אסורה לשימוש וזקוקה להכשרה בהגעלה במים רותחים.

סכין: סכין חלבית ששימשה לחיתוך בשר חם (מעל 45 מעלות צלזיוס) – אסורה לשימוש וזקוקה להכשרה בהגעלה במים רותחים. אם הבשר היה קר (וכן אם חתכו גבינה קרה בסכין בשרית) – דיי בהדחה טובה בסבון כלים.

תבנית: תבנית אפייה חלבית ששימשה לצליית עוף בתנור הבשרי – התבנית אסורה לשימוש. מכיוון שהחום בתנור גבוה מהחום של מים רותחים, לא תועיל לה הגעלה במים, אלא הכשרתה היא על-ידי 'ליבון' בלהבה. תבנית אפייה רגילה לא תעמוד בחום הזה. לפי אדמו"ר הזקן אפשר להכשירה בחימום בחום המרבי של התנור.

מקורות: טושו"ע יו"ד סי' פז ס"א ונו"כ. צא,א וט"ז ס"ק א. שו"ע אדה"ז סי' תנא סי"ג בהגהה. ס' 'הכשרות' פ"א סל"ז. פ"ג סנ"ג. פ"י סעיפים סז,סח,פט.

  רציתי לשאול

עם הרב חנן כוחנובסקי, מנהל בית חב"ד בנווה אליהו, ראשון-לציון

תמיד שמרנו כשרות, אבל הבן התחיל ללמוד בישיבה והוא טוען שאנחנו לא מקפידים במידה מספקת.

אני מבין לגמרי את הקושי שלכם ואת תחושת הפגיעה שאתם חשים, ועם זה אני ממליץ לכם לנסות ללכת לקראת הבן.

בכל דבר בחיים יש דרגות ורמות שונות. גם בכשרות כך. הבן נכנס לישיבה והתעלה לרמה גבוהה יותר של יראת שמיים. כיום הוא מבקש להקפיד על רמה גבוהה יותר של כשרות. האם יהיה נכון ללחוץ עליו להתפשר על דברים שהוא מאמין בהם ורואה בהם ערך? לחץ כזה אינו בריא מבחינה חינוכית, וסביר להניח שלא יועיל.

מה לא יעשו הורים כדי שילדיהם יהיו מאושרים? כיום אפשר בקלות להשיג מצרכי מזון בכשרות מעולה, וכך הבן ירגיש נוח לאכול בבית עם כל המשפחה. התועלת שווה בהחלט את המאמץ.

עברתי את החוויה הזאת בקהילתי. היה בחור שהחל ללמוד בישיבה וההורים לא הסכימו לבקשותיו בענייני כשרות. הבחור לא היה יכול לאכול בבית הוריו, דבר שפגע בקשר ביניהם.

לבקשת המשפחה שוחחתי עם ההורים והבן. בסופה הסכימו ההורים לשמור כשרות מהודרת, וגם הבחור למד שיש דברים שעליהם לא חייבים להתעקש. הלכתי עם ההורים למרכול כשר למהדרין, הדרכתי אותם בסוגי הכשרויות המתאימות, הכשרנו את המטבח, והאושר חזר לשרות בביתם.

כיום הבחור נשוי, אב לילדים, ומדי פעם בפעם בא עם אשתו וילדיו לעשות שבת בבית הוריו. אני רואה את הסבא בא בגאווה עם נכדיו לבית הכנסת, וכולו רווה נחת. לאיש מהם אין ספק שטוב עשו שבחרו בשעתו להיות חכמים ולוותר מעט, למען השלום וההרמוניה המשפחתית.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)