חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1821 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וישב, כ"ב בכסלו ה'תשפ"ב, (26/11/2021)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1821 - כל המדורים ברצף
זהירות: סחף!
יש חדש
סוד ההצלחה של יוסף
חנוכה
עומד ומצפה
הקב"ה יורד אל כל יהודי
נר חנוכה במרחץ
שכלתנות מול התבטלות
חנוכה בכלא הסורי ועל הקילימנג'רו
הדלקה במשמרת ערב

מס' 1821, ערב שבת-קודש פרשת וישב, כ"ב בכסלו ה'תשפ"ב (26.11.2021)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

זהירות: סחף!

מה רע בספיגת השפעות זרות? כאשר מתחילים להיסחף, קשה לשלוט בעוצמת הזרם, וייתכן שהדור הבא כבר יתנער מכל הבלמים

האתגר המרכזי של העם היהודי בימינו הוא לשמור על זהותו הייחודית מול התרבות העולמית. בימי קדם החשיפה לתרבויות האחרות הייתה מצומצמת יחסית, וקל היה לדבוק בתרבות שלך ולשמור על זהותך. כיום התרבות העולמית שוטפת את כולנו בעוצמה רבה, והיא פורצת אלינו מכל עבר. כך האתגר הזה נעשה קשה יותר ויותר.

למרבה הצער יש מי שנסחפים ברצון או בלי דעת אחרי האופנות המתחלפות. נדמה להם שהערך העליון הוא להיות 'עכשווי'. אם מישהו הצליח להוביל גל כלשהו, והמונים נסחפו אחריו, צריכים גם הם להצטרף לעדר. לא בודקים אם הוא נכון וראוי, ובמיוחד אם הוא עולה בקנה אחד עם הערכים היהודיים. העיקר להיות 'כמו כולם'.

יהדות או ניו-אייג'

יש המבינים את הסכנה שבהיסחפות חסרת בקרה אחרי האופנות העכשוויות, ובכל-זאת גם הם רוצים להיות 'עכשוויים'. הפתרון שהם מוצאים הוא בשילוב האופנות האלה בתוך אורח החיים היהודי. אם שיר כלשהו מטפס בטבלת ההשמעות העולמית, בואו ניקח אותו ונשלב אותו בתוך התפילה.

תופעה זו קיימת גם בתחום הרעיוני. בתקופה הקומוניסטית, למשל, היו יהודים שניסו להכניס את הקומוניזם לתוך היהדות. הם מצאו ציטוטים כמו "שלי שלך ושלך שלי", ובעזרתם ביקשו להוכיח שבעצם גם תורת ישראל מכירה ברעיון הקומוניסטי. כך נוצר מעין 'קומוניזם יהודי'.

בימינו אנחנו רואים את חדירת רעיונות 'העידן החדש' (ניו-אייג') לתוך היהדות. אתה שומע מרצים שמדברים כביכול על פרשת השבוע, אבל בעצם מעבירים רעיונות של 'העידן החדש', שמקורן בתרבויות מזרחיות. כשאתה מאזין לדברים אינך יודע אם אתה מקשיב לרב או למורה של תורות הודיות.

גם זו היסחפות אחרי הזרמים העכשוויים. אולי היא איטית יותר, אבל בסופו של דבר גם היא מביאה לידי טשטוש הזהות העצמית. כאשר מתחילים להיסחף, קשה לשלוט בעוצמת הזרם, וייתכן שהדור הבא כבר יתנער מכל הבלמים.

אכן, לאורך הדורות אנחנו רואים שהיהדות ספגה השפעות מסוימות מסביבתה (בלבוש, במוזיקה, במטבח, בעיצוב בתי הכנסת ותשמישי הקדושה וכדומה), אבל הדבר נעשה בזהירות רבה. התלמוד מספר על רבי מאיר שידע להפריד בין הבר לבין המוץ – "תוכו אכל, קליפתו זרק" – אבל בשביל זה צריך להיות רבי מאיר, ולא כל אחד יודע לשמור את הגבולות.

המקור הטהור

חנוכה מלמד אותנו את סכנתה של הפתיחות לרעיונות זרים. עם ישראל שרד בזכות דבקות בלתי-מתפשרת בזהותו ובמורשתו. יש לנו תרבות שהיא שלנו, וממנה אנו שואבים השראה ועוצמה רוחנית. תורת ישראל היא המצפן שלאורו העם היהודי הולך, ואין לנו צורך בפזילות החוצה.

לא לשווא הנס של חנוכה קשור בפך השמן הטהור, החתום בחותמו של הכוהן הגדול. יש כאן מסר סמלי עמוק – סוד כוחו של העם היהודי הוא החיבור עם המקור הטהור, זה שהשפעות זרות לא נגעו בו. עם התורה הקדושה, כפי שהיא עוברת מדור לדור, ממשה רבנו ועד ימינו, עד ביאת משיח צדקנו.


אור יהודי מקורי. הדלקת חנוכיות אשתקד במחלקות הקורונה

  יש חדש

יהי אור בארץ

צעירי חב"ד ערוכים למבצע הגדול של הבאת אור החנוכה להמוני בית ישראל. חנוכיות ענק מוצבות במרכזי הערים ויפרסמו מדי ערב את נס חנוכה במרחב הציבורי. בכבישי הארץ ינועו אלפי כלי רכב נושאי חנוכיות, ואף הם יתרמו ל'פרסומי ניסא' בחוצות הערים. מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור, עם בתי חב"ד ברחבי הארץ, מקיים סדרת אירועים של הדלקת נרות פומבית בסיסמה 'האור ינצח', בסימן הזדהות עם המשפחות השכולות, הפצועים ונפגעי הטרור.

ברכות הרבנים

לרגל חג הגאולה י"ט בכסלו שיגרו הרבנים הגאונים הרב יצחק יוסף, הרב שלמה עמאר, הרב מאיר מאזוז, הרב חיים-יוסף-דוד אברג'ל והרב ראובן אלבז ברכות בווידאו למתכנסים בהתוועדויות, וקריאה להתחזק בלימוד החסידות ובהפצת היהדות.

ועידת היועצים הרפואיים

ביום חמישי האחרון התכנסה במרכז הרפואי הדסה בירושלים הוועידה השנתית ליועצים רפואיים של קהילת האונליין 'חסד בישראל', בהשתתפות רבנים, אישי ציבור ובכירי הרפואה. המתכנסים העלו על נס את פועלם של היועצים במיוחד בתקופת הקורונה, בהתנדבות מלאה (chesedbisrael.org).

  שלחן שבת

סוד ההצלחה של יוסף

פרשתנו מתארת את הצלחתו המופלאה של יוסף במצרים, וכיצד זכה העבד המושפל להפוך לאיש אמונו של פוטיפר: "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ, וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ, וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ". גם בהיותו בשפל המצב הוסיף יוסף הצדיק לחיות חיי אמונה בקב"ה, כפי שהתחנך בבית אביו.

גדלותו של יוסף הייתה בכך שלא הסתיר את אמונתו, אלא ביטא אותה בגאון: "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ", וכפי שרש"י מפרש: "שם שמיים שגור בפיו".

שם שמיים בפיו

הלשון "שגור בפיו" משמעותו שזו הייתה התנהגות קבועה ורגילה של יוסף, על אף היותו העברי היחיד בכל מצרים. בכל צעד ושעל הזכיר יוסף את שמו של הקב"ה וייחס לו את פועלו ואת הצלחותיו. ודווקא התנהגות זו הקנתה לו את מעמדו הבכיר אצל אדונו. לא זו בלבד שלא הפריע לו לנהוג על-פי אמונתו, אלא האציל לו את סמכויות ניהול ביתו ועסקיו.

סיפורו של יוסף נושא עימו מסר לכל יהודי, שכן ירידתו של יוסף למצרים סימנה את תחילת גלות מצרים, שהיא ראשית כל הגלויות. התנהגותו של יוסף היא אפוא דוגמה לכל יהודי כיצד לשמור על זהותו היהודית בתוך סביבה זרה ומנוכרת.

כבוד מהגויים

כדי להישמר בגלות ואף לשגשג בה על היהודי לנהוג כיוסף – "שם שמיים שגור בפיו". לא להסתיר את האמונה בקב"ה, אלא לבטא אותה בלי חשש. זו הדרך היחידה לזכות לכבוד מצד הגוי, עד ש"ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו". לא דיי שהגוי איננו רודף את היהודי ומנסה להרע לו, אלא הוא מסייע ליהודי בכל ענייניו ואף מוסר לו את ניהול עסקיו.

גם בעומדנו ברגעי הגלות האחרונים, כאשר אומות העולם שולטים בעולם, ויש להתחשב בהם, שהרי 'דינא דמלכותא דינא', הרי שבענייני יהדות אין לגויים שום דעה. ולהפך, על-ידי שהיהודי מקפיד ש"שם שמיים שגור פיו" – יכבד אותו הגוי ויאפשר לו לנהוג על-פי הוראות התורה.

הנשמה אינה בגלות

הגלות יכולה להשפיע על גופו של היהודי בלבד, אך לא על נשמתו. זו איננה נשלטת על-ידי העולם. היא קשורה תמיד בקב"ה. גם הימצאות הגוף היהודי בגלות היא בשליחותו של הקב"ה, כדי לפעול יתרון של האור מתוך החושך, על-ידי שגם בהיותו בגלות היהודי מוסיף אור וחוכמה, בלימוד התורה וקיום המצוות.

מי שחש ומכיר שגורלו תלוי בקב"ה בלבד, וגם הצלחותיו אינן פרי כישוריו אלא יד ההשגחה העליונה, ביכולתו לנהוג עם הגוי בגאון יעקב, ובתקיפות הנדרשת, בלי להירתע מחולשתו של העם היהודי ומיעוטו לעומת הגויים, כ'כבשה בין שבעים זאבים', שהרי "גדול הוא הרועה שמצילה ושומרה" (תנחומא תולדות ה). במצב כזה, הגוי מורתע מעצמו מהיהודי, עד שאין היהודי זקוק להילחם בו כלל.

(לקוטי שיחות, כרך כ, עמ' 442)

  מן המעיין

חנוכה

לקפוץ למעלה

בהלכות חנוכה בשולחן ערוך (סימן תרעא) מתחיל לפרט מייד את דין המהדרין מן המהדרין, ולא ציין תחילה את הדין הפשוט ואחר-כך הדין של המהדרין. הטעם הוא, כי בחנוכה אפשר להגיע למדריגות גבוהות אף שלא על-פי הסדר הרגיל והטבעי, ואפשר לקפוץ היישר אל המדריגות הגבוהות של מהדרין מן המהדרין.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

המלחמה על האור

חגים אחרים אנו חוגגים בסמלים גשמיים – פסח במצה, סוכות בסוכה וכו', ואולם בחנוכה אנו חוגגים בסמל רוחני, אור. כי המלחמה הייתה אז על תורת ישראל, על נר מצווה ותורה אור.

(רבי שניאור-זלמן מלאדי)

נר תורה

נר חנוכה רומז לתורה, כמו שנאמר (משלי ו,כג) "כי נר מצווה ותורה אור". התורה ניתנה בחודש השלישי, סיוון, וכסלו הוא החודש השלישי מתשרי, וכמאן דאמר בתשרי נברא העולם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

(רבי זאב מסטריקוב)

לילה של ניסים

זמן ההדלקה הוא משתשקע החמה. היום מסמל את הנהגת העולם בטבעו ובמנהגו, ואילו הלילה מורה על הניסים שמעל לטבע. הלילה מיוחד ביותר לניסים, כמבואר בהרבה מקומות. וכן אמרו חז"ל "לא איברי לילה אלא לגירסא", כי גם התורה איננה טבעית אלא תורה אלוקית.

(המהר"ל)

המלחמה בפנים

מובא בפוסקים כי עכשיו מדליקים בפנים מפני ש"בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי", והלוחמים נגד ה' ותורתו יושבים בקרבנו, בפנים המחנה, ולכן מדליקים בפנים, לבטל כוחם וחוכמתם מבפנים.

(בני יששכר)

סגולה לחיים

"קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא,ב). ימי חנוכה הם סגולה ותרופה לחיים, כי קבעום להלל, ובהלל נאמר "לא המתים יהללו י-ה".

(חידושי הרי"ם)

תשובה בנרות

צריך תשובה תחילה, כי "לרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקיי" (תהילים נ,טז). לשם זה נועד נר חנוכה, כי יש לחפש בחורים ובסדקים. ולכן אבוקה פסולה, כמו בבדיקת חמץ. וזהו "נר איש וביתו" – שצריך למצוא כפרה ותיקון ולהשיב בתשובה את כל בני הבית, כנאמר "וכיפר בעדו ובעד ביתו" (אחרי טז,יז).

(זר זהב)

ימין ושמאל

"נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין" (שבת כב). כי מזוזה היא חובת הדר, ולכן קובעים אותה בימין הכניסה לבית. אך נר חנוכה הוא לפרסומי ניסא, למי שמצויים בחוץ, ולכן מעמידים אותו מימין היציאה מן הבית.

(חידושי הרי"ם)

  אמרת השבוע

עומד ומצפה

רבי משה-יצחק מפשווארסק היה מחבב ביותר את מצוות הדלקת נרות חנוכה. כבר בבוקר ערב חנוכה היה מצחצח את החנוכייה, מכין את כל הדרוש להדלקה ועומד בציפייה לרדת הערב.

פעם אחת, בערב שבת חנוכה, סיים את כל הכנותיו בשעה שתיים אחר הצהריים, ועמד ובידו נר השמש, מוכן ומזומן להדליק את הנרות. כך עמד כשהוא שרוי בשרעפיו עד שהגיע זמן הדלקת הנרות, וברגע שהיה אפשר להדליק את נרות החנוכה – בירך את הברכות בהתלהבות אדירה והדליק את הנרות.

  פתגם חסידי

הקב"ה יורד אל כל יהודי

"בחנוכה הקב"ה כביכול מוריד את עצמו 'למטה מעשרה', גם אל מי שעומד במדריגה התחתונה ביותר, ומצית בקרבו אור לשוב אל ה' ולעובדו בהתלהבות" (רבי נחום מצ'רנוביל)

  מעשה שהיה

נר חנוכה במרחץ

ימי החנוכה התקרבו, ושאלה אחת העסיקה את מוחו של הרב יצחק זילבר: מנין ישיג נרות חנוכה?

זה היה בשנת תשי"א (1950), בימיה השחורים של רוסיה. סטאלין הטיל את אימתו על תושבי המדינה והפעיל אמצעי דיכוי קשים כנגד כל מי שנחשדו כאויבי המשטר. היהודים שומרי המצוות נרדפו במיוחד, ורבים נכלאו ונעלמו או שולחו לסיביר.

הרב יצחק זילבר התגורר אז בקאזאן, טטרסטן. המשכורת שקיבלו הוא ורעייתו תמורת עבודת ההוראה שבה עסקו לא הספיקה לצורכיהם, והוא נאלץ מדי פעם בפעם ללוות כספים מידידיו.

ערב אחד יצא הרב זילבר להחזיר הלוואה לאחד מידידיו. הדלת נפתחה, ולתדהמתו ניצב שם שוטר. הוא הניח לו להיכנס פנימה, ואז סגר את הדלת וחסם בפניו את הדרך החוצה.

הדירה הייתה הפוכה לגמרי. השוטרים זרקו את כל תכולת הארונות על הרצפה, הפכו מיטות, פיזרו מגירות. לאחר שלא מצאו את מבוקשם, התמקדו באורח שנקלע אל הבית. הם הובילו אותו אל ביתו והחלו לעשות שם חיפוש מדוקדק.

מתחת למיטתו מצאו השוטרים ממצא מפליל: חבילת איגרות חוב ממשלתיות. הממשל הסובייטי הנפיק איגרות חוב שבהן טמון תרגיל ערמומי: הוטלה חובה על כל אזרח להלוות מכספו לממשלה, אך על איגרות החוב לא צוין מועד הפירעון. מדי פעם בפעם נערכו הגרלות, ולעיתים רחוקות זכה מישהו בסכום כלשהו.

עתיד האיגרות שנותרו בידי האנשים לא היה ברור, ומשכך החל מסחר באיגרות חוב. הדבר נעשה בחשאיות, שכן מסחר כזה נאסר על-פי החוק.

אחד מידידיו של הרב זילבר, שקנה איגרות חוב כאלה, מסר לו אותן למשמרת, משום שסבר כי בביתו של זילבר לא ייעשו חיפושים. "אם משהו יקרה ואיגרות החוב ייתפסו, אמור כי הן שייכות לי", אמר.

כאשר נודע לאותו ידיד, בעל האיגרות, כי זילבר נעצר, הלך מייד לתחנת המשטרה והודיע כי אלה איגרות חוב שלו. הוא הניח שהדבר יביא לידי שחרורו, אך למעשה מצבו של זילבר רק הוחרף. הוא הוצג כחבר בכנופיה של עבריינים. השופט גזר עליו שנתיים מאסר במחנה עבודה סובייטי.

החיים במחנה היו קשים מנשוא, אך הרב זילבר השתדל ככל יכולתו לשמור על יהדותו. הוא הקפיד על שמירת השבת וקיום המצוות שהתאפשר לו לקיימן. הדבר היה כרוך לא פעם בסכנת חיים ממשית.

אבל מהיכן משיגים נרות חנוכה במחנה? מחשבותיו התרוצצו כל העת בניסיון למצוא אדם שיוכל לעזור לו. לבסוף הבזיק במוחו רעיון: דוברוביצקי, צייר יהודי מהעיר וילנה, יכול להשיג נרות.

אך פנייה אל דוברוביצקי טמנה בחובה סכנה. הוא היה מקורב לראשי השלטון, ונחשב בעיני האסירים מלשין. הרב זילבר החליט להסתכן. הוא ניגש אליו וסיפר לו על החג המתקרב, ורצונו העז להדליק נרות חנוכה.

דוברוביצקי לא ידע מאומה על החג. בפעם הראשונה בחייו שמע על חג החנוכה, והסבריו של הרב זילבר על החג חיממו את ליבו.

האיש עבד במחלקת התרבות והחינוך. שם הצליח להניח יד על נר גדול. כשמסר את הנר לרב זילבר, הוארו פניו באושר אין קץ. הוא אחז בו בהתרגשות ובשמחה.

את הנר הגדול חילק לשמונה חלקים. כל חתיכת נר תדלק חצי שעה, וכך יהיה לו נר בעבור כל יום משמונת ימי החנוכה.

הוא חש מעט אכזבה על שלא יוכל להוסיף ולהדליק מדי יום עוד נר, כנהוג, אך התנחם בכך שעל-פי ההלכה דיי בנר אחד לכל יום כדי לצאת ידי חובת המצווה.

כעת, כשנמצאו די נרות לכל ימי החג, עלתה שאלה חדשה – היכן להדליקם, בלי שהשומרים יבחינו בהם? חל איסור מוחלט להבעיר אש במחנה.

מפקח המחנה היה נכנס לתאי האסירים מדי רבע שעה, כדי להשגיח עליהם. הנרות צריכים לדלוק לא פחות מחצי שעה. מה עושים?

לאחר מחשבה החליט הרב זילבר להדליק את הנר ב...בית המרחץ של המחנה. היו במחנה העבודה שני מרחצאות. האחד שימש לרחיצת כל הגוף ואילו בשני רחצו האסירים את פלג גופם העליון בלבד. לכן היה מותר על-פי ההלכה להדליק שם את הנרות ולברך עליהם.

הרב זילבר הזמין חמישה-עשר יהודים לחדר המרחץ, נעל את הדלת ושפך דלי מים על הרצפה, כשהמים נשפכים אל מחוץ לדלת.

בהתרגשות גדולה בירך הרב זילבר את שלוש הברכות והדליק את הנר הראשון. בשקט שרו הוא והנאספים את שירי חנוכה.

כצפוי, בעוד הנר דולק, דפק המפקח על דלת חדר המרחץ וביקש להיכנס פנימה. לבבות היהודים הלמו בחרדה. "אני שוטף עכשיו את הרצפה. אינך יכול להיכנס כעת", קרא הרב זילבר לעברו. "המתן עוד רבע שעה עד שאסיים את עבודתי".

המפקח האמין לדבריו של זילבר ועזב את המקום. אנחת רווחה השתחררה מלב כולם.

גם בימים הבאים חזר הרב זילבר על אותו תרגיל, וכך הצליח לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה במחנה העבודה הסובייטי בכל שמונת ימי החג.

(על-פי 'להשאר יהודי')

  לומדים גאולה

שכלתנות מול התבטלות

בימות המשיח יועבר הרע מן העולם וכל ה'קליפות' יאבדו, כפי שנאמר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ". אחת מאותן 'קליפות' היא 'קליפת יוון', שאת הניצחון עליה אנו חוגגים בימי החנוכה.

תורת החסידות, העוסקת ברובד הפנימי של הדברים, מסבירה כי המאבקים שניהל עם ישראל מול אומות שהתייצבו כנגדו ייצגו מאבקים רוחניים כנגד הכוחות המתנגדים לקדושה, שכן לכל דבר המתחולל בעולם הפיזי יש שורש רוחני, המניע את התהליכים כאן למטה. הכוח הרוחני שעמד מאחורי מלחמת היוונים הוא 'קליפת יוון'. המאבקים ב'קליפות' האלה מתקיימים בנפש האדם בכל עת ובכל זמן. גם מלחמת היוונים אינה מוגבלת לימי החשמונאים או לימי החנוכה, אלא זו מלחמה מתמדת, שעלינו לנהל כנגד 'קליפת יוון' שבתוכנו.

תורה מול פילוסופיה

את מהותה של 'קליפת יוון' אפשר לגלות מתוך התבוננות בגזירות היוונים. הם לא שללו את חוכמת התורה. להפך, יותר מכל אומה שקדמה להם פיתחו היוונים את הפילוסופיה ועסקו בשאלות מופשטות ועמוקות של מהות הבריאה והכוחות שמעליה. הם גם לא התנגדו שיהודים יעסקו בתורה ובחוכמתה, ביודעם להעריך חוכמה ושכל. את תרגום התורה יזם תלמַי, המלך היווני, דווקא. מכאן שהתנגדותם לא הייתה לתורה עצמה, שאותה העריכו.

מלחמת היוונים התמקדה בעיקר ביסוד האלוקי שבתורה. ליתר דיוק, הם לחמו בחוכמת הקבלה האלוקית ויסודותיה, כפי שנמסרו לנו מאת הקב"ה על-ידי משה רבנו. היוונים לא הסכימו לנקודת המוצא היהודית, שהיא האמונה. הם דרשו לרומם את השכל מעל הכול ולבחון כל דבר על-פי השכל הטהור.

חוכמת הקבלה היא הקוטב הנגדי, בבחינת "זה לעומת זה", של חוכמת הפילוסופיה היוונית. ההבדל בין השתיים מתבטא גם בשמן של החוכמות האלה: החוכמה היוונית נקראת 'פילוסופיה' – אהבת חוכמה ושכל; ואילו חוכמת ישראל נקראת 'קבלה' – כאן הדגש הוא על הקבלה מהדור הקודם, על האמונה ביסודות שנמסרו ממשה רבנו בהר סיני.

גישה זו סירבו היוונים לקבל. בעיניהם השכל עומד מעל הכול. לעומתם, עם ישראל אינו רואה בשכל את חזות הכול. חוכמת הקבלה מוגדרת 'נקודה בהיכלא' – אמנם יש היכל של שכל והבנה, אבל הוא נרקם סביב ה'נקודה', שהיא האמונה. השכל יכול וצריך להבין ולדעת, אבל רק על-פי היסודות שנמסרו מדור לדור, החל ממה שנמסר מפי הגבורה בהר סיני.

המאבק המתמיד

חנוכה, שבו נמצא פך השמן הטהור, מסמל את ניצחונה של חוכמת הקבלה האלוקית על חוכמת הפילוסופיה היוונית, ואת ניצחון הקדושה על 'קליפת יוון'. אך המאבק הרוחני נמשך בכל הדורות, לובש צורה ופושט צורה. בכל זמן ובכל מקום עומדת לפני היהודי השאלה באיזו מידה הוא רשאי להשתמש במחשבה האנושית מול קדושת התורה.

לא תמיד זו שאלה בין אמונה לאפיקורסות. לעיתים מדובר בהתלבטות בין אימוץ פירושים מסורתיים ומקובלים, אך מובנים פחות, לבין פירושים שאינם מקובלים כל-כך, אך נראים 'הגיוניים' יותר. אם ההבנה והשכל הם השולטים בנפשו של היהודי, הוא עלול לנטות מן הדרך הסלולה לטובת שכלו והגיונו. זה המאבק המתמיד נגד 'קליפת יוון' – נגד הנטייה להעדיף את השכל וההיגיון מן האמונה הצרופה.

הניצחון על 'קליפת יוון' הוא הקדמה לניצחון המלא של חוכמת הקבלה בזמן הגאולה, שאז יתגלו סודות התורה לעיני כל בשר.

  חיים יהודיים

חנוכה בכלא הסורי ועל הקילימנג'רו

סרן גיל פוגל, טייס מטוס ה'פנטום', שנפל בשבי הסורי במלחמת שלום הגליל, שפשף את עיניו כלא-מאמין. שמונה גפרורים היו פזורים תחת רגליו. מייד נזכר בימי החנוכה הקרבים, וספר שוב את שמונת הגפרורים. הוא ניצל רגע שבו החוקרים הסורים היו עסוקים בדבר אחר. בתנועה זריזה אסף את הגפרורים ותחב אותם בגרב שעל רגלו.

פוגל יצא לגיחה אחרי הפסקת האש הראשונה, לתקוף סוללות טילי SA-8, שהסורים החדירו יום קודם לכן לבקעת הלבנון. כשיצא מתמרון התקיפה נפגע מטיל סורי. הוא והנווט, רס"ן אהרון כ"ץ הי"ד, נטשו את המטוס. לכ"ץ הייתה בעיה עם המצנח והוא נהרג. פוגל הגיע בשלום לקרקע ונשבה. שנתיים הוחזק בידי האויב, ועבר עינויים אכזריים, עד ששב לארץ, ושימש בכמה תפקידים במטה חיל האוויר.

תנ"ך בחבילה מהבית

"הזיכרונות תמיד איתי, אם כי לא בכולם אני מתאמץ להיזכר", אומר פוגל ל'שיחת השבוע'. "דווקא הזיכרון מנס החנוכה שלי עולה בזיכרוני פעמים רבות".

שלושה שבועות אחרי נפילתו בשבי פגש נציג של 'הצלב האדום'. הפגישות הללו נערכו אחת לשבועיים. באחד המפגשים האלה קיבל חבילה מהבית, ובה ספר תנ"ך. "הרביתי לקרוא בו", מספר פוגל. "למשל, לקראת פסח חיפשתי בו אזכורים הקשורים לחג. בט"ו בשבט חיפשתי בתנ"ך אזכורים לצמחים. התנ"ך נתן לי אפשרות להתעניין במקורות שלנו".

כוסית ממשחת שיניים

זמן ממושך הוחזק בצינוק טחוב. החורף עמד בפתח. פוגל העריך שימי החנוכה מתקרבים, והחל לדמיין איך מתכוננים בביתו לחגוג את החג המאיר. הגעגועים הציפו אותו. הוא לקח שפופרת של משחת שיניים שקיבל מהבית ויצר ממנה מעין כוסית. מדי בוקר היה מקבל מנה עלובה ובה לַבַּנֶה עם שמן זית. את השמן אסף, טיפה אחר טיפה, וכך צבר בכוסית כמות נאה.

הוא הצליח לפרום חוטים מהשמיכה ושזר מהם פתילה. אותה הניח בכוסית שמן הזית, וכך יצר נר. אבל איך ידליק אותו? כמה ימים אחר-כך התרחש הנס: "העלו אותי מהצינוק לשיחה עם דיפלומט אוסטרי. המתנתי לו בחדר סמוך, ופתאום הבחנתי שממש תחתיי, על הרצפה, זרוקים שמונה גפרורים. אני מאמין שזה היה נס החנוכה הפרטי שלי. התפללתי שאף אחד לא יראה אותי, ואספתי אותם במהירות".

חנוכייה בהר הגבוה

כשהגיעו ימי חנוכה ביקש פוגל בכל ערב מסוהר שעבר במסדרון שיצית לו סיגריה. בעזרת הסיגריה הצית בסתר את אחד הגפרורים, הדליק את הפתילה, ושר בלחש את שירי החנוכה שזכר. "זה היה הניצחון הקטן שלי על הסורים", נזכר פוגל בגאווה.

פוגל משמש כיום טייס באל-על, והוא רוחש חיבה מיוחדת לחנוכה. "טיילתי עם בני בחודש כסלו, לפני כמה שנים, בקילימנג'רו (ההר הגבוה ביותר באפריקה, המתנשא לגובה של 5895 מטרים). לא שכחנו לקחת איתנו את החנוכייה. טיפסנו לגבהים מאַתגרים מאוד, שבהם החמצן דליל והתנאים לא פשוטים, אבל הדלקנו בכל יום את נר החנוכה".


גיל פוגל עם בנו והחנוכייה בקילימנג'רו

  פינת ההלכה ומנהג

הדלקה במשמרת ערב

שאלה: איפה ידליק נרות חנוכה מי שעובד במשמרת ערב וחוזר הביתה מאוחר בלילה?

תשובה: הברייתא במסכת שבת פותחת: "מצוות חנוכה – נר איש וביתו...". האחרונים הזכירו שני חיובים בהדלקה: מצווה שבביתו, ומצווה שבגופו.

האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו, ובכל ערב מוסיף כל אחד נר. הספרדים מדליקים חנוכייה אחת לכל בני הבית, ובכל יום מוסיפים בה נר אחד.

מקום העבודה אינו בגדר 'בית', גם אם העובד נוהג לאכול בו. רק אם הוא נשאר שם עד הבוקר, ידליק שם בלילה, אם כיוון שלא לצאת בהדלקה שבבית, וזאת לפי מנהג האשכנזים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק.

אם יש במקום העבודה, או עוברים שם, לפחות עשרה אנשים – אפשר להדליק, כפי המנהג בכל העדות להדליק בבית הכנסת. אך בהדלקה זו צריך להודיע שאין יוצאים בה ידי חובת המצווה, והיא רק כדי לעשות 'פרסומי ניסא' לציבור.

גם הנוהגים להדליק בפנים הבית, עליהם לכנס את בני הבית לקראת ההדלקה, ולהדליק לכתחילה בזמן (עם השקיעה, ולדעות אחרות בצאת הכוכבים). לכן אם הבעל חוזר הביתה מאוחר, עליו למנות את אשתו שליחה (ואם אי-אפשר – את אחד מבני הבית, או אפילו מישהו שלא מבני הבית) להדליק בבית בזמן, ובשובו הביתה – ידליק בעצמו (ולכמה פוסקים יכוון שלא לצאת בהדלקתם, ובהגיעו הביתה ידליק בברכה גם אם בני הבית ישנים).

מקורות: שבת כא,ב. טושו"ע או"ח סי' תרעא ס"א-ב וס"ז וברמ"א ונו"כ. סי' תערב ס"א ונו"כ, הגר"א ומשנ"ב. פסקי תשובות ס"ק ז, וש"נ. חובת הדר עמ' צח, הל' חנוכה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)