שני אורחים, לבושים לבוש מודרני, הופיעו בביתו של רבי דוד טברסקי, בנו השישי של רבי מרדכי מצ'רנוביל, ומקים חסידות טולנה.
הבית היה שקט וריק אחרי המון האדם שמילא אותו בשעות היום. מראם של האורחים עורר את תשומת לב הנוכחים, שלא הורגלו לראות אנשים כדמותם בבית הרבי.
רבי דוד החל לשמש באדמו"רות זמן מה אחרי הסתלקות אביו, בשנת תקצ"ז (1837). תחילה התגורר בווסילקיוב, הסמוכה לעיר קייב שבאוקראינה. שמו התפרסם באזור, וחסידים רבים נסעו לחצרו, לשאוב ממעיינות תורתו וקדושתו וליהנות ממראה עבודתו את קונו.
בעקבות התפתחות החצר נחשד בעיני השלטונות במרידה וסבל מרדיפות. בשנת תרי"ב (1852) עבר לעיירה טולנה שבדרום אוקראינה. אחרי שקבע את מקומו בטולנה גדלה חצרו פי כמה וכמה. אלפי חסידים נהרו אליו ושמעו נודע כבעל מופת גדול ופועל ישועות.
רבי דוד החזיק במנהג אביו לנסוע מעיירה לעיירה, לבקר את היהודים המתגוררים שם ולשאת לפניהם דרושי חסידות מעוררי לבבות.
בשנת תרל"ח (1878) עבר לגליציה והתגורר בעיר ברודי כשנה וחצי. שם מתרחש סיפורנו.
אחד מחסידיו של רבי אהרון מצ'רנוביל, אחיו של רבי דוד, שכיהן גם הוא כאדמו"ר, נסע לגליציה ושהה בעיר ברודי למטרות עסקים. מאחר ששמע כי רבי דוד שוהה אף הוא בעיר, חשקה נפשו לראות את פני קודשו ולשמוע מדברי תורתו.
במשך היום היה טרוד בעסקיו, וכשנטתה החמה לקראת ערב, התפנה החסיד מעיסוקיו ופנה ללכת לאכסנייתו של רבי דוד.
כל אותו יום צבא קהל רב על משכנו של הרבי. מאות יהודים עברו בסך לפניו, להתייעץ עימו ולהתברך מפיו. הרבי קיבל את כולם בסבר פנים יפות, העניק לכל אחד מהם עצה וברכה ביד נדיבה, והקדיש לכל אחד ואחד את מלוא תשומת ליבו.
כאשר אותו חסיד בא אל הרבי לקראת הערב התבשר מפי הגבאי כי בשעה זו לא יוכל להיכנס אל הרבי, לאחר שהצדיק התאמץ כל-כך במשך כל היום. "לכל היותר יורשה לך להיכנס אל הרבי לקבלת שלום ותו לא", הבהיר לו הגבאי.
החסיד הבין את המצב, והתנחם בכך שגם 'קבלת שלום' אינה דבר של מה-בכך. הוא נכנס לחדרו של הרבי והושיט אל הרבי את ידו. הצדיק נתן לו את ידו לשלום, והחסיד כבר פנה ללכת. בכל-זאת החליט לעמוד בצד ולהביט ברבי עוד זמן מה.
ואז הבחין בדבר מעניין. אל הרבי נכנסו שני אנשים שלבשו בגדים מודרניים, וזקנם היה מגולח למשעי. הם אמרו כי מטרת בואם 'קבלת שלום', אך רבי דוד הגיב: "סלחו לי, אך אינני יכול לקבל את פניכם".
על פניהם של שני הבאים עלתה הבעת אכזבה. הם פנו לסוב על עקבותיהם, ואז נשמע קולו של הרבי: "אבל אספר לכם מעשה שהיה". השניים עמדו מולו והרבי החל לספר:
לפני שנים חוקקה ממשלת רוסיה חוק כי כל אזרח במדינה נדרש לבחור לעצמו שם משפחה לצורכי זיהוי, נוסף על שמו הפרטי. פקידי הממשלה עברו מעיירה לעיירה, והורו לתושבים להתייצב לפניהם ולבחור שם משפחה, שבו יירשמו בתעודות הרשמיות של המדינה.
בהיותם בעיר אחת באו הפקידים למשחטה גדולה. הם פגשו שם את השוחט עומד על משמרתו ועוסק במלאכת השחיטה, ולצידו עומד הרב.
"מה שם המשפחה שבחרת?", פנו הפקידים אל השוחט בשאלה.
"מאחר שהנני עוסק במלאכת השחיטה", השיב השוחט לפקידים, "בחרתי בשם 'שחטתי'...".
הפקיד שמע ורשם בפנקסו את שם משפחתו של האיש: "שחט(א)תי".
לאחר מכן נשא הפקיד את עיניו וראה את הרב שעמד לצד השוחט. הוא החליט על דעת עצמו לבחור בעבור הרב את שם משפחתו: "עוויתי", ורשם גם אותו בפנקסו.
רבי דוד סיים את סיפורו ונעץ מבט חריף בשני האורחים. הללו קפאו על מקומם וכעבור רגע פרצו בבכי.
לאחר שנרגעו קמעה, החלו להתוודות על מעשיהם. בראש מורכן סיפרו כי באו מעיירה בהונגריה, ושם שימש האחד 'שוחט' והשני 'רב'. יראת שמיים גדולה לא הייתה בליבם, והשניים הכשילו רבים באכילת נבלות וטריפות. ה'שוחט' לא הקפיד על דיני השחיטה והבדיקה, וה'רב' 'הכשיר' את כל הבשר שידידו הוציא מתחת ידיו. כך נמשך הדבר שנים רבות.
בחלוף הימים החל ליבם נוקפם על מעשיהם, וכאשר שמעו כי רבי דוד מטולנה שוהה בעיר ברודי, החליטו לנסוע אליו ולבקש תיקון ודרך תשובה על מעשיהם החמורים.
מסירובו של הרבי לתת להם את ידו לשלום הבינו כי הוא יודע על מעשיהם הנלוזים, וכאשר סיפר להם אחר-כך את הסיפור על השוחט והרב כבר היה הדבר ברור להם לגמרי.
כשראה הצדיק כי חרטה כנה ממלאת את ליבם, הורה להם לחזור אליו למחרת השכם בבוקר ואז ייתן להם דרך תיקון ותשובה על כל מעשיהם.
(על-פי 'ארץ החיים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:49
זריחה: 5:44
