במקומות רבים מתוארת הגאולה כתהליך של לידה. חבלי המשיח מכונים 'חבלי לידה', ככתוב (הושע יג,יג): "חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ". על צרות הגלות נאמר: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה" (ישעיה לז,ג). הגאולה עצמה מכונה 'לידה': "כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ" (ישעיה סו,ח).
גם על המשיח נאמר שהוא עובר מעין 'לידה'. על הפסוק בתהילים (ב,ז) "בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" הזוהר אומר (פרשת בלק, עמ' רג,ב) שהפסוק הזה מדבר על לידת משיח בן-דוד. במדרש תהילים מובא שבעת הגאולה יהיה המשיח כאדם שנולד לידה חדשה, שכן יינתנו בו כוחות חדשים: "וכד תיתי שעתיה (=וכשתבוא שעתו) אמר להם הקב"ה, עליי לבראותו בריאה חדשה".
מתחילה העבודה העצמית
נהוג לשמוח על הלידה, אבל למה בעצם? הלוא לכאורה הלידה היא ירידה גדולה – קודם לכן היה העובר במעי אימו, וחז"ל (נידה ל,ב) אומרים שאז "מלמדין אותו כל התורה כולה". לפני הלידה הנשמה שלמה בתכלית, ולא יכולים להיות בה פגמים, ואילו אחרי הלידה האדם עלול להיכשל הן באי-עשייה מתאימה בקו של 'עשה טוב' הן בעשיית דברים שהם בגדר 'סור מרע'. אם כן, על מה השמחה?
אלא ששמחת הלידה היא על שהאדם עובר ממצב שבו הכול ניתן לו מלמעלה למצב שהוא משיג דברים בכוחות עצמו. לפני הלידה הוא עובָּר, שמקבל הכול מן המוכן. הוא ניזון ממה שאימו אוכלת ושותה. זה גם מצבה של הנשמה – כל מעלותיה המופלאות קיימות בה מעצם הווייתה, והיא לא השיגה אותן בכוחות עצמה. אחרי הלידה מתחילה עבודתו העצמית של האדם, כשהוא משיג דברים בעבודתו שלו.
אמנם האדם יכול לקבל מתנות נפלאות מלמעלה, אבל דבר שהאדם אינו עמל עליו – איננו טוב אמיתי. הקב"ה, שהוא עצם הטוב ו'טבע הטוב להיטיב', רוצה לתת לנו את הטוב האמיתי, ולכן יצר את עניין הלידה, שבו מתחילה עבודתו העצמית של האדם, ומכאן והלאה הוא משיג את הדברים בכוחות עצמו.
על זה שמחים ביום ההולדת – שמחה לא רק להורים ולסביבה, אלא גם לנולד עצמו. כי אף-על-פי שבמובנים רבים יש כאן ירידה (ממצב שבו "מלמדין אותו כל התורה כולה" וכו'), הרי שעכשיו מתחילה העלייה האמיתית שלו, כי עכשיו הוא מתחיל להשיג דברים בעבודתו שלו.
התחיל להאיר לכל העולם
זה גם הקשר בין יום הולדת לבין הגאולה. מעלת הגאולה העתידה על הגאולות שקדמו לה, שהיא תבוא בזכות עבודתם של בני ישראל בתקופת הגלות, שבה זיככו את העולם והכינו אותו לקראת הגאולה. זה עניינו של יום הולדת, שבו מתחילה עבודתו של האדם בזיכוך עצמו והעולם שסביבו, כחלק מהמשימה הכללית של הפיכת העולם להיות 'דירה' לקב"ה.
ואם יום הולדת של כל יהודי הוא יום שמחה, על-אחת-כמה-וכמה יום הולדת של נשמה כללית. וכפי שאמר הרבי מליובאוויטש על יום הולדתו של חותנו, הרבי הקודם (תורת מנחם כרך לד, עמ' 110): "זהו גודל השמחה שביום ההולדת של הרבי, אשר 'הימים האלה נזכרים ונעשים', 'בכל שנה'. זוהי שמחה לא רק עבור אלו שזכו ונהנו מתורתו, אלא עד לכל 'אשר בשם ישראל יכונה', כיוון שבלידתו התחיל להאיר לכל העולם".
יום זה נותן אפוא כוח לכל יהודי להגביר עוד יותר את העבודה העצמית בזיכוך העולם ובהפצת אור התורה והקדוּשה בכל פינה בעולם, כדי לסיים את מה שעדיין חסר להכנת העולם כולו לקראת הגאולה הקרובה לבוא. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:49
זריחה: 5:43
