שמע וקלט
״וישמע יתרו״ (שמות יח,א). מה ששמע יתרו שמעו גם רבים אחרים, אבל יש שומעים ואין שמיעתם שמיעה, שאין הדברים נכנסים לאוזניהם, לליבם ולנשמתם. מעלתו של יתרו ב״וישמע יתרו״ – ששמע וידע מה שמע.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
ויתור על חיים פרטיים
״ויקח יתרו חותן משה את ציפורה... אחר שילוחיה״ (שמות יח,ב). כל עוד העם לא נגאל, ויתר משה על חיי משפחה, והקדיש את כל זמנו וכוחו לטובת הכלל. אבל כששמע יתרו ״כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים״, שהושגה המטרה ובאה הגאולה, מייד ״וייקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה״ והביאה אליו, כי ראוי למשה שיעשה גם לביתו.
(בכור שור)
חסדים לאחרים
״ויאמר יתרו ברוך ה׳״ (שמות יח,י). הגמרא (סנהדרין צד) אומרת: "גנאי הוא למשה ושישים ריבוא, שלא אמרו ברוך, עד שבא יתרו ואמר: ברוך ה׳". וכי השירה ששרו בני ישראל על הים הייתה פחותה מהמילים הספורות שאמר יתרו? אלא בני ישראל הודו לה׳ על הטובות שעשה להם עצמם, ואילו יתרו אמר דברי תודה על הטובות והחסדים שנעשו לאחרים, ובכך היה ראשון.
(תפארת שלמה)
חושך שנהפך לאור
״יתרו״ הוא על שם ״יתרון האור מן החושך״ (קוהלת ב). יש יתרון באור הבא מן החושך עצמו, כשהחושך עצמו נהפך לאור. כך אירע גם עם יתרו: בתחילה היה כומר לעבודה זרה, יושב בחושך, ואחר-כך נתגייר ונעמד בקרן אורה.
(לקוטי לוי יצחק)
למעלה מכל ההסתרים
״עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלוקים״ (שמות יח,יא). "אלוקים" – רמז למידת הדין והצמצום. "כל האלוקים" – רמז לריבוי ההעלמות וההסתרים של שם אלוקים. "גדול הוי׳ה" – שם הוי׳ה גדול מכל בחינות אלה ומושל בכולן. לאחר שיתרו שמע על ניסי יציאת מצרים הגיע להכרה על מעלת שם הוי׳ה.
(סידור עם דא״ח)
פרשת הדיינים
״ויהי אלוקים עמך״ (שמות יח,יט). בפרשה זו נזכר שם אלוקים בלבד. כי הפרשה מדברת על מינוי דיינים, שתפקידם לפסוק פסקי דין, והם שייכים לשם אלוקים, המורה על מידת הדין.
(תורת לוי יצחק)
רמז למספר הדיינים
״ואתה תחזה״ (שמות יח,כא). נאמר 'תחזה' ולא 'תראה', רמז לנאמר ״לכו חזו מפעלות ה׳״ (תהילים מו). דייני ישראל היו שבעה ריבוא ושמונת-אלפים ושש-מאות (סנהדרין יח). זהו ״חזו״ – ראשי תיבות: ז ריבוא, ח אלפים, ו מאות.
(רבי לוי-יצחק שניאורסון) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:49
זריחה: 5:43
