"גברת שניאורסון, אני מוכרח לומר לך – אני מתנצל לפנייך...".
את הדברים אמר הד"ר אלן ניומרק, רופא מומחה לרפואת כף הרגל, לרבנית חיה-מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש.
זה היה הביקור השני שלו בביתה. הביקור הראשון החל בשיחת טלפון שבה הרבנית התקשרה אליו, התלוננה על כאבים עזים בכף הרגל והזמינה אותו לבוא לביקור בית. האישה הציגה עצמה "גברת שניאורסון מרחוב פרזידנט".
הוא הביע את הסכמתו, רשם את הכתובת שניתנה לו, ובא אל הבית ברחוב פרזידנט, ברובע ברוקלין בניו-יורק. הוא לא ידע שזו רעייתו של הרבי מליובאוויטש.
גבר אדיב הכניס אותו פנימה, ואישה מבוגרת קיבלה את פניו ואמרה: "שלום, אני גברת שניאורסון".
הד"ר ניומרק השיב בשלום, סיפר קצת על עצמו ועל שיטת טיפולו, שאל פרטים על ההיסטוריה הרפואית שלה, והחל בטיפול. בסיומו כיבדה אותו האישה בכוס תה ועוגה, והוא יצא לדרכו.
כעבור חודשיים נקרא שוב הד"ר ניומרק לבוא לאותה כתובת. עכשיו כבר ידע שהמטופלת שלו אינה אלא הרבנית חיה-מושקא שניאורסון.
הוא פנה אל הרבנית ואמר: "גברת שניאורסון, אני מתנצל לפנייך... אילו הייתי יודע שאַת רבנית מכובדת כל-כך הייתי חובש כיפה לראשי, אך לא ידעתי מי את. בדרך כלל אינני חובש כיפה".
הרבנית הגיבה באדיבות: "זה בסדר. כשאתה חובש כיפה, אתה עושה זאת בעבורך, לא בשבילי".
הד"ר ניומרק השיב: "בסדר, תודה. יום אחד, אולי".
הוא בא עוד כמה פעמים לטיפול, כשהוא מוקסם מהאישיות האצילית שפגש. במהלך הטיפולים סיפר לה קצת על עצמו ועל עבודתו, והרבנית הקשיבה קשב רב. פעם אחת פנתה אליו ואמרה: "אני יכולה לשאול אותך שאלה?".
"בהחלט", השיב הרופא.
"האם אתה נשוי?".
"לא", ענה הדוקטור.
"האם אתה יוצא לפגישות?".
"כן".
"אתה פוגש מועמדות נחמדות?".
"כן".
"האם צעירות יהודיות נחמדות בעיניך?".
"לא, אני לא יכול לסבול אותן...", השיב הרופא הצעיר, ותשובתו הבהירה היטב עד כמה היהדות נטולת משמעותית לגביו.
אבל הרבנית חייכה אליו ואמרה: "בסדר, אני מבינה. אולי יום אחד אתה תתחתן, אבל קח את הזמן שלך, קח את הזמן".
"בסדר", השיב הרופא לרבנית, ואז היא הוסיפה ואמרה: "אבל הבטח לי שתתחתן עם בחורה יהודייה טובה...".
הוא הביט ברבנית והגיב בפשטות: "ובכן, אם זה אמור לקרות, זה יקרה".
הרבנית הגיבה ואמרה: "אל דאגה. הכול יהיה בסדר, הכול יהיה בסדר". הם סיימו את הטיפול והוא יצא לדרכו.
השנים חלפו. הרופא רצה מאוד להתחתן ולהקים משפחה, אך לא הצליח למצוא אישה כלבבו. הניסיונות החוזרים ונשנים למצוא את בת-זוגו היו מתישים ומתסכלים בעבורו.
בחורף תשנ"ט (1999) עדיין היה ד"ר ניומרק בודד, על אף כל החיפושים והפגישות. "זה כבר מטורף", אמר בליבו. הוא זכר את מי שהבטיחה לו שהכול יהיה בסדר, ואת חצי ההבטחה שנתן לה שיתחתן עם בחורה יהודייה.
הוא ידע שהרבנית הסתלקה אחת-עשרה שנים קודם, בשנת תשמ"ח (1988). הרופא החליט לגשת לקברה של הרבנית, בבית החיים מונטיפיורי שבשכונת קווינס, ולהתפלל במקום.
הוא עמד מול המצבה ואמר מעומק ליבו: "גברת שניאורסון, אני כבר חייב להתחתן. אני רוצה לסיים את מסכת החיפושים. הרי הבטחת לי שהכול יהיה בסדר...".
חודשיים לאחר מכן, בהיותו בן 44, פגש הד"ר ניומרק את מי שתהיה זוגתו ואם ארבעת ילדיו, שני בנים ושתי בנות. במשך הזמן התחזקה אמונתו וכיום הוא ומשפחתו שומרי תורה ומצוות בדרך החסידות.
באחת משיחותיו עם הרבנית, אמר לה: "גברת שניאורסון, נודע לי שמעולם לא היו לך ילדים. אני מרגיש נורא עם הידיעה הזאת. את אישה לבבית וטובה כל-כך. היית יכולה להיות אם למופת. אני מרגיש נורא שלא התברכת במשפחה".
הרבנית הביטה בו בתחילה מופתעת מעט, אבל כשהבינה שביטא את אשר הרגיש, ושכוונותיו היו טובות, הגיבה ואמרה: "כולם כאן הילדים שלי...".
(הד"ר אלן ניומרק סיפר את הדברים בריאיון לתכנית JEM)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:49
זריחה: 5:43
