על-פי הספר 'הלכות ומנהגי חב"ד'
שבת-קודש, ראש-השנה
א' בתשרי תשפ"א
משעה אחת קודם תפילת המנחה1 עד תפילת ערבית במוצאי ראש-השנה, ישקוד כל אחד ואחד באמירת תהילים לילה ויום2.
אין לובשים ה'קיטל'3, גם לא הש"ץ והתוקע, אלא ביום-הכיפורים2.
הברכות בהדלקת הנרות: "להדליק נר של שבת ושל יום הזיכרון"4, ו'שהחיינו'2. איש המדליק לא יברך 'שהחיינו'5.
לפני מנחה אומרים 'הודו' ו'פתח אליהו', כבכל ערב-שבת6.
ליל א' דראש-השנה
עיקר עבודת ראש-השנה הוא בקבלת עול מלכות שמים, ולכן עבודת היום גם בגדולים ובעלי צורה – [היא] בעבודה הנראית כמו פשוטה, באמירת תהילים כל הזמן ולמעט בשינה בשני לילות אלו ככל האפשרי, ולהיזהר ב[=מ]דברים בטלים עד קצה האחרון גם משיחות איזה שיהיו (כהעבד אשר אין לו זמן אף רגע לשבות ממלאכת אדונו, או כבן הטרוד בשמחת קבלת פני אביו)7.
לפני תפילת ערבית אומרים תהילים2.
ערבית8:
ש"ץ קבוע ימשיך בתפקידו גם אם הוא בשנת האבלות (רח"ל)9.
קבלת שבת – מתחילים 'מזמור לדוד', אנא בכוח, לכה-דודי (כל הפיוט)10 "גם ברינה ובצהלה"11, מזמור שיר, ה' מלך, ק"י.
אין כופלים 'לעילא' בקדישים של עשרת ימי תשובה (אלא בתפילת נעילה)12.
בתפילה ובקידוש, כשחל בשבת, משמע לכאורה מהנדפס בסידור שאומרים "מקרא קודש הזה, יום זכרון תרועה"13.
בסיום תפילת שמונה-עשרה14 אומרים 'עושה השלום' במרומיו, וכן בסיום הקדיש15.
אחרי שמונה-עשרה של ראש-השנה: ויכולו, ברכת 'מעין שבע', לדוד מזמור, קדיש-תתקבל, מזמור לדוד, חצי-קדיש, ברכו, עלינו16.
כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אמר, שהכוונה באמירת 'לדוד מזמור' היא כלי להשפעות גשמיות על כל השנה17. לאחר אמירתו על-ידי כל הקהל, מסיים הש"ץ בקול את הפסוקים האחרונים ("שאו שערים ראשיכם, והינשאו..."), ואין אומרים פסוק בפסוק חזן וקהל18.
כל אחד אומר לחברו: 'לשנה טובה תיכתב ותיחתם', בלשון יחיד דווקא19. דהיינו, גם לאנשים נכבדים שנוהגים לפנות אליהם בלשון רבים20.
אומרים: שלום עליכם, אשת חיל, מזמור לדוד, דא היא סעודתא – בלחש2.
קידוש21 – מי שבירך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש11.
"מצווה לאכול ולשתות ולשמוח בראש-השנה. אמנם לא יאכלו כל שובעם, למען לא יקילו ראשם ותהא יראת ה' על פניהם"22.
בכל סעודות ראש-השנה טובלים פרוסת המוציא בדבש, אבל מניחים מלח על השולחן23.
בהתוועדויות דראש-השנה היה הרבי טובל חתיכה אחת בדבש, ושלאחריה במלח24.
טבילת פרוסת 'המוציא' בדבש, וכן טבילת התפוח בדבש – שלוש פעמים25.
בתחילת הסעודה של לילה זה, לאחר הטעימה26 מפרוסת המוציא, אוכלים תפוח מתוק בדבש – הרבי נהג כך: המתין עד שיגיעו גם הרימונים27. נטל את התפוח בימינו28, בקליפתו29, חתכו לחלקים, טבל חלק אחד שלוש פעמים בדבש, בירך עליו 'בורא פרי העץ', ואחר הברכה קודם האכילה30 אמר: "יהי-רצון מלפניך (ללא 'ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו') שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"2.
גם אם יש על השולחן תמרים או רימונים, שהם משבעת המינים, הורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לברך 'בורא פרי העץ' על התפוח דווקא31.
ההנהגה בפועל וההוראה לרבים – לכוון בברכת 'העץ' לפטור גם את רסק התפוחים שאוכלים בקינוח הסעודה32.
בהמשך לזה, "אוכלים רימון33 (מי שעדיין לא אכל מרימוני השנה, אם הרימון לא היה לפניו בשעת אמירת 'שהחיינו' שבקידוש – יברך עליו 'שהחיינו' קודם האכילה) וראש איל34 (למעשה – רבים נוהגים בראש דג. ואם הדג הוא קרפיון או מין אחר המוחזק בתולעים וללא פיקוח בנושא, צריך לבדקו מבעוד-מועד), אבל אין אומרים 'יהי רצון' כי אם על התפוח"2 (יש לשים לב שאכילת הרימון היא בלילה הראשון, ולכן אין להשתמש בו ל'פרי חדש' בלילה השני, אלא להשיג פרי אחר).
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא נהג לומר 'לחיים' בסעודות ראש-השנה35.
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא הניח לשיר ניגון בסעודות ראש-השנה, גם לא ביום השני36.
מי ששכח לומר 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, ונזכר קודם שהתחיל 'הטוב והמטיב' – כוללן יחד ואומר "ברוך... שנתן שבתות למנוחה... וימים טובים לזיכרון, את יום הזיכרון הזה, ברוך... מקדש השבת וישראל ויום הזיכרון37. אבל אם שכח רק אחת מהן, אומר בנוסח ברכה זו רק את מה ששכח ולא את ההזכרה השנייה. אמנם בלילי ראש-השנה, שאז צריך לחזור לראש, צריך תמיד לומר הן 'רצה' והן 'יעלה ויבוא'11.
לפני 'הרחמן' דראש-השנה אומרים 'הרחמן' דיום-טוב38.
בברכת-המזון דראש-השנה, כשהיה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו המזמן, היה אומר: "הרחמן הוא יחדש עלינו וכו'" בקול-רם, וענו אחריו אמן39.
בסוף ברכת-המזון, אומרים "עושה שלום..." (ולא "השלום")40.
יום א' דראש-השנה
בימי ראש-השנה טובלים במקווה-טהרה בשחרית קודם התפילה, וכן בכל שבת ויום-טוב41.
מנהג-ישראל-תורה, לעשות מאמצים גדולים ביותר, שכל ילד יהיה בימי ראש-השנה משך זמן בבית-הכנסת, וישתתף – בהתאם לגילו – בתפילות ובברכות, ישמע תקיעת שופר, יענה "אמן", ו"אמן, יהא שמיה רבא"42.
"כל מי שמכוון בעת התחלת 'אדון עולם', כתב ר' יהודה חסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון: ערב אני בדבר, שתפילתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפילתו, ואין לו שטן ופגע -רע בראש-השנה ויום-הכיפורים בתפילתו, ואויביו נופלין לפניו"43.
לאמירת 'המלך' ניגש ש"ץ אחר, והוא ה'בעל שחרית'. הש"ץ פותח בנעימה המקובלת, מסיימה בקריאת 'המלך' בקול רם, וממשיך מיד "יושב..." בנעימה, והקהל אינו קורא 'המלך' בקול רם, לא עם הש"ץ ולא אחריו (אבל כל אחד אומר לעצמו את כל הנוסח)44.
אין נוהגים כמנהג העולם לפתוח את הארון לאמירת "שיר המעלות ממעמקים" בראש-השנה ובעשרת-ימי-תשובה, או לאומרו פסוק בפסוק, חזן וקהל45.
"ברוך... הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים הש"ץ בלחש, וכן בכל ימות השנה, כמובן, אולם "ברוך... גאל ישראל" מסיים הש"ץ בקול רגיל, וכן בשאר ימות השנה46.
בחזרת הש"ץ, כשמגיע הש"ץ ל"וכתוב" ול"ובספר", הציבור אומרם בקול רם ולאחר מכן אומרם הש"ץ, אבל לא ב"זכרנו" וב"מי כמוך"47.
בחזרת הש"ץ בשחרית, אחרי פיוט "אתה הוא אלוקינו... וקדוש", סוגרים הארון, ואומרים (מכיוון שהיום שבת, רק:) "ובכן וה' פקד... שמו מפארים... שומרי... שפרו... שבטי... שבותנו... כל יושבי...", וכל הא"ב של פיוט "אדר והוד" (ללא החרוזים: עמוסיך... פשעם... צמחיהם... שבח מגדול...). אחרי חרוז "כל יושבי תבל" האחרון, אומרים "ישפוט תבל... והוא באחד", פותחין הארון, וממשיכים "ה' מלך"48.
עד כמה שזוכרים, תמיד עמד הרבי בפיוט 'לא-ל עורך-דין'.
היו שנים שהרבי היה מתרומם מישיבתו בסיומי ברכות בחזרת הש"ץ, ומתרומם מסמיכתו על ה'עמוד' באמירת 'וכתוב', 'ובספר'. אך בשנים אחרות היה יושב גם בסיומי ברכות49.
בבית-חיינו לא נהגו לעשות הפסקה לפני קריאת התורה50.
בפתיחת הארון להוצאת ספר-תורה אומרים (גם כשחל בשבת) שלוש פעמים י"ג מידות, ואחר-כך "ריבונו של עולם", "יהיו לרצון", ופסוק "ואני תפילתי" – כל אלו פעם אחת בלבד, ככתוב במחזור השלם.
בתפילת שחרית דשני ימי ראש-השנה קוראים בתורה, (חוץ מן המפטיר51), בניגון המיוחד לימים הנוראים, וכן גם באמירת 'ויעזור', קריאת העולים לתורה, ברכות התורה, ו'מי שבירך'.
בנוסח מי שבירך רגילים לומר: "בעבור שעלה לתורה... בזה יום הדין..."52.
הש"ץ של מוסף אומר (רק הוא ולא הקהל): "הנני העני..."53 ו"ידעתי ה'... " (הפסוקים – בקול רם). חצי קדיש. תפילת מוסף.
מכינים מגבות וכדומה להפסיק בין פני המשתחווים ב'עלינו' לבין הקרקע54.
בסוף הפיוט "אופד מאז" צ"ל: "להעביר בַּשבט". בפיוט "אם לא למענו", צ"ל "וָכעס"55.
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה עומד באמירת "ונתנה תוקף"56.
הש"ץ והקהל כורעים ב'עלינו', גם היום, אף-על-פי שחל בשבת, ככתוב במחזור.
מנהג הרבי: ל'עלינו' עמד וכרע עם הש"ץ (לא רקק ב'להבל ולריק'). לנפילת כורעים אין נופלים על היד, אלא נוגעים בראש בקרקע, אצבעות הידיים קפוצות והבוהן אינה כפופה לתוכן57. אין נוהגים לפרוש מטפחת וכדומה על רצפת קרשים58.
אסור לש"ץ לעקור ממקומו בעת התפילה, ולכן יעמוד קצת רחוק מן התיבה כדי שיוכל לכרוע ולהשתחוות, והעומדים לידו עוזרים לו לקום59.
פסוקי "אתה הראת" אומר הקהל (בלבד60) בשעה שהש"ץ מסיים "הוא אלוקינו, אין עוד...", ולכן על הש"ץ להאריך מעט בזה כדי שיספיק הציבור לומר את כל הפסוקים [וכיוון ש'עלינו' הוא חלק מהתפילה, על הש"ץ לאומרו כולו בקול], ולא למהר ולהתחיל מיד "אוחילה לא-ל".
אומרים "היום הרת עולם" גם היום, בשבת, אבל לא "ארשת", ככתוב במחזור.
מוכח מסידור אדמו"ר, ש(למנהג חו"ל, ולנוהגים כך באה"ק) יש נשיאת כפיים61 בראש-השנה – כבכל יום-טוב – גם כשחל בשבת, ורק במוסף ולא בשחרית. וכן שאין אומרים "ותערב".
כ"ק אדמו"ר מהורש"ב היה לומד כל שיעוריו הקבועים (גם בנגלה) גם בראש-השנה וביום-הכיפורים62.
קידוש. מכיוון שחל ראש-השנה בשבת, אומרים: מזמור לדוד, אתקינו, ושמרו, אם תשיב, דא היא, זכור, על כן – בלחש; תקעו וברכת הגפן – בקול רגיל63.
סעודת היום. השוכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון ביום ראש-השנה, אם נזכר קודם שהתחיל תיבת 'ברוך' של 'הטוב והמיטיב', יאמר את הברכה המיוחדת כנוסח שבסידור (ללא הזכרת שבת). ואם נזכר אחר שאמר תיבה זו, אינו חוזר64.
יש לקרוא היום את ההפטרה של מחר', כל אחד לעצמו.
נוהגים שלא לישון בראש-השנה ביום, והיושב בטל הרי זה כישן65.
אסור להכין מהיום (שבת) למחר66. הנחלב והנולד היום אסור עד מוצאי-יום-טוב67.
מנחה. אומרים: 'ואני תפילתי'68. בקריאת התורה – 'ותיגלה'.
היום, שחל בשבת, אין אומרים 'תשליך', אלא למחרת69.
יום ראשון, ב' בתשרי
ב' דראש-השנה
ערבית מוצאי ש"ק. לפני תפילת ערבית אומרים תהילים2. בשנים מסויימות, לאחר אמירת תהילים זו, החל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לנגן "אבינו מלכנו"8.
בברכה רביעית: ותודיענו. אין אומרים 'ויתן לך', גם לא מחר בערב.
מנהג ותיקין, שגם אלו שמעשנים כל השנה ומעשנים גם ביום-טוב – לא יעשנו בראש-השנה70, גם לא בצנעה, וכלשון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: "וראוי הדבר אשר הבני-תורה ייזהרו בזה, וישפיעו גם על מכיריהם"2.
זמן הדלקת נרות הערב – רק בלילה, לאחר צאת הכוכבים71, מאש הדלוקה לפני חג ראש השנה.
גם היום מדליקים לפני הברכה72, ומברכים: "להדליק נר של יום הזיכרון", ו'שהחיינו'.
בעת הדלקת הנרות נוהגים להניח לפני המברכת פרי חדש ובעת ברכת 'שהחיינו' מסתכלת בו, ותדליק את הנרות סמוך לקידוש ממש73. אם היא לובשת לראשונה בגד חדש, אינה צריכה פרי חדש ואז יכולה להפסיק בין הדלקת הנרות לבין הקידוש. ואם אין לה פרי או בגד חדשים – בכל זאת תברך 'שהחיינו'5.
קידוש – יקנה"ז (ברכות: הגפן, אשר בחר, מאורי האש, המבדיל, שהחיינו)74.
אין מקרבים הנרות ואין מאחדים את השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בציפורניים. ורק בעת ברכת "בורא מאורי האש", מסתכלים בנרות, כמו שהם מוצבים בפמוטים75.
נוהגים להניח פרי חדש לפני המקדש ובעת ברכת 'שהחיינו' מסתכל בפרי חדש, או שלובש בגד חדש, ואם אין לו – מכל-מקום יברך 'שהחיינו'5.
את הפרי החדש אוכלים קודם נטילת ידיים לסעודה2. בליובאוויטש נהגו, וכן הקפידו רבותינו נשיאינו, לאכול כזית ולברך ברכה אחרונה (רק על הפרי ולא על היין)76.
דברים הנאכלים לסימן טוב, הם רק בלילה הראשון77.
הדיוק בלחם-משנה, שיהיו הלחמים דבוקים מאחוריהם זה לזה והצד העליון כלפי חוץ, לא נאמר ביום-טוב78.
יום ב' דראש-השנה:
שחרית. הבריאים אינם טועמים וגם אינם שותים מאומה עד אחר התקיעות וסיום התפילה79.
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ היה מצווה לתוקע80 ללמוד בימי ראש-השנה בבוקר את המאמר "להבין עניין תקיעת שופר" הנדפס ב'סידור עם דא"ח' (רמד,ג). והוסיף הרבי: – מובן מעצמו שזהו נוסף על חיוב ידיעת הלכות שופר כמבואר בפוסקים2.
תפילת שחרית. בחזרת הש"ץ בשחרית, אחרי פיוט "אתה הוא אלוקינו", אומרים "תעיר ותריע" "מלך ממלט", "מלך זכור... נורא וקדוש". "שמו מפארים... שומרי... שפרו... שבטי... שבותנו... שבח מגדול... כל יושבי... קדוש". "אדר והוד (כל החרוזים בסדר הא"ב)... הללוהו בתקע שופר, כל יושבי... קדוש". "אדון אם מעשים... הן לא יאמין... קדוש", וממשיכים "ובכן ויהי בישורון מלך", מלך עליון..."81.
מנגנים "אבינו מלכנו, אין לנו מלך..."82, לפני התחלת אמירת כל נוסח 'אבינו מלכנו'.
אומרים "אבינו מלכנו" החזן והקהל כולם כאחד, מתחילה ועד סוף83.
ב'לוח התיקון' לסידור תורה-אור (תש"א) נכתב שצריך לומר "זְכויות", וכן נתקן בסידורים החדשים ובמחזור דשנת תשמ"ט84.
אם יש ברית-מילה בבית-הכנסת, מלים לפני התקיעות85.
אדמו"רי חב"ד נהגו להזכיר נשמות בלחש86, אחר קריאת התורה לפני התקיעות87.
תקיעות:
אין נוהגים שגדול העדה אומר דברי כיבושין לפני תקיעת שופר88.
בעל-תוקע קבוע ימשיך בתפקידו גם אם הוא בשנת האבלות (רח"ל) 9.
לאחר הכנה להתעוררות לתקיעות – בהכנה רבה כל חד לפום שיעורא דיליה, שהיא הכנה רבה לעבודת ה' במשך כל השנה89 – ואמירת ז' פעמים למנצח, פסוקי 'קר"ע שט"ן'90, עלה אלוקים, יהי-רצון (שאומרו רק הבעל-תוקע91 [לעצמו]), התוקע מברך "לשמוע קול שופר", ו'שהחיינו' [השנה אין צריך בגד חדש ל'שהחיינו']. השופר מכוסה (ורק פיו גלוי) גם בשעת הברכות, עד התקיעות, אך לא בתקיעות עצמן92.
יכוון המברך להוציא את השומעים ידי חובתם בברכות ובתקיעות, וגם השומעים יכוונו לצאת ידי חובתם5, ולא יענו "ברוך הוא וברוך שמו"93.
גם השומע אסור לו להפסיק בין הברכות להתקיעות, ואם הפסיק שלא מעניין התקיעות – חוזר ומברך5.
אין להפסיק גם אחר התקיעות, עד גמר התקיעות דמעומד, רק מעניין התקיעות והתפילות, ואם הפסיק (אחר התחלת התקיעות94) – אינו צריך לחזור ולברך5.
המקריא – מורה באצבעו בסידור, אבל אינו מקריא בדיבור2. התוקע מאריך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו95.
תוקע תשר"ת שלוש פעמים, תש"ת שלוש פעמים, תר"ת שלוש פעמים. בשברים תוקעים שלושה קולות ומחצה.
יש אומרים שהרבי תקע כך: טוּ-אוּ-טוּ, אוּ-טוּ, אוּ-טוּ, טוּ.
משיחה עם בעל המעשה הרה"ג ר' אלי' לנדא שיחי', בעקבות פניות של כמה מאנ"ש, עולה לדבריו שבכל נגיעה של הלשון בשופר נעשה סיום השבר. ולפי תיאורו: טוּאוּט-טוּאוּט-טוּאוּט (הם השברים עצמם. ואח"כ ה'שפיץ' והסיום - השבר הנוסף:) אוּ-טוּ. וגם הרבי לא האריך יותר מזה96 (הוספת הרב גינזבורג, ערב ראש השנה ה'תשפ"א).
כל שבר – נמשך שלושה כוחות דווקא97. בתרועה – מרבין בטרומיטין98. בתקיעות מיושב – שברים-תרועה בנשימה אחת, בהפסק משהו ביניהם. ואילו בתקיעות מעומד בשתי נשימות – בהפסק נשימה ביניהם99.
בסידור אדמוה"ז נאמר, שבין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת יתוודה (התוקע) בלחש100.
אחרי התקיעות אומרים – גם הקהל101 – "ובכן, יהי רצון מלפניך..."102.
האומר את הפסוקים קודם התקיעות מנגן גם-כן את שלושת הפסוקים שלאחר התקיעות: "אשרי העם", "בשמך יגילון", "כי תפארת" [והקהל עונה אחריו פסוק בפסוק103]. ואחר-כך אומר כל הקהל יחדיו: "אשרי יושבי ביתך"2. יהללו.
במוסף תוקעים הן בלחש והן בחזרת הש"ץ. בתפילת לחש, כשמגיעים המתפללים לסיום הברכות ששם יש לתקוע, הש"ץ או התוקע טופח בידו על השולחן כדי לסמן לציבור שעומדים לתקוע104. למנהגנו, אין מקרין כלל בתקיעות מעומד, לא בלחש, לא בחזרת הש"ץ, ולא בתקיעות שאחר-כך105.
המתפלל מוסף ביחידות אינו תוקע בברכות מוסף. ואפילו אם יש מי שיתקע לו, אינו מפסיק לשמוע את התקיעות, שלא תיקנו זאת אלא בציבור106.
אחרי התפילה ואמירת תהילים תוקעים שלושים קולות כדי לערבב את השטן107. ותקיעות אלה אינן לעיכובא, שהרי כבר יצאו ידי חובתם.
"מותר לומר לקטן שיתקע כדי שיתלמד, בין שהגיע לחינוך בין שלא הגיע לחינוך, ומותר לו לתקוע כל היום... לפי שמצווה על הגדולים ללמד את הקטנים ולחנכם במצוות"108.
התוקע בעבור נשים לא יברך להן, אלא יברכו הן לעצמן109.
במשך ימי ראש-השנה, משתדלים (על-פי הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו) לזכות רבים מאחינו בני ישראל בשמיעת קול שופר, דהיינו לברך ולתקוע להם סדר התקיעות דמיושב כהלכתן, ובמיוחד חיילים ושוטרים, והנמצאים במושבי-זקנים, בתי-רפואה ובתי-הסוהר.
תשליך:
אחר תפילת מנחה, לפני השקיעה, הולכים מחוץ לעיר אל באר המים או מעיין110, ואומרים 'סדר תשליך'111, ואחר כך מנערים שולי הטלית קטן112. מי שלא הלך לתשליך בראש-השנה, יכול ללכת ב"י"ג מידות" [=פיוט הנאמר בקהילות האשכנזים בח' תשרי. אך השנה שיום זה חל בשבת, מקדימים ברוב הקהילות לומר זאת ביום חמישי, ו' תשרי, שהוא יום הקריאה בתורה].
סיום החג:
לשון כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "ואני בהצעתי, אשר גם כל אחד ואחד ינהוג כן, לחבר שעות דראש-השנה והתחלת מוצאי ראש-השנה בלימוד החסידות, ובשביל אשר סללו לנו נשיאינו – יומשך גם לנו בכל ענייניו אור החסידות עד למטה מטה113.
כ"ק אדמו"ר בעצמו (החל משנת תשי"ב) נטל ידיו לסעודה הוא והקהל בכל ראש-השנה לעת ערב, במשך ההתוועדות הורה לנגן ניגונים מכל הנשיאים, ואמר מאמר דא"ח נוסף לשיחות וכו', ובו הזכיר מדברי כל הנשיאים (והחל משנת תשד"מ גם מדברי האריז"ל)114.
מוצאי יום-טוב:
ערבית – "אתה חוננתנו". יש לזכור ולהזכיר לציבור את השינויים וההוספות שבתפילת עשרת-ימי-תשובה, ודיניהם.
הבדלה – מנהגנו להתחיל ב"הנה א-ל ישועתי"115. אין מברכים על הנר והבשמים.
במוצאי ראש-השנה היו אומרים "אַ גוט יאָהר" [=שנה טובה] – המשכה חדשה116.
ישנו מאמר של אדמו"ר הזקן: "להבין עניין אכילת הדבש עם המוציא בראש-השנה עד אחר הושענא רבה"117, והעיר על זה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "צריך עיון אם הכוונה רק לסעודות שבת ויום-טוב... וסעודות ערב יום-הכיפורים ומוצאי יום-הכיפורים, או גם בימי השבוע118.
עשרת ימי תשובה:
* "ידוע אשר בלילה – החל מצאת-הכוכבים עד אחרי חצות לילה – אין אומרים תהילים (ובכלל זה – שיעור תהילים החודשי)... לבד מראש-השנה, עשרת-ימי-תשובה, יום-הכיפורים והושענא-רבה"119.
* לעניין עריכת נישואין בעשי"ת, הנה הרבי הזכיר ועורר לקיים "מנהג ישראל שאין נושאין נשים בעשי"ת"120, אבל לאחר שזירז הרבי לקיים נישואין "בהקדם הכי אפשרי"121, גם בתאריכים שלא נהגו אצלנו, צריך עיון אם זה מבטל גם את ההקפדה הנ"ל.
* בעניין סיוע לצורכי החגים – אף-על-פי שנתנו כבר לכבוד ראש-השנה, יש לבדוק שוב לאחריו, שמא כעת (לאחר שנתעלה בראש-השנה) עומד יהודי – בדרגתו עתה – במצב של "אין נכון לו", ולהשלים את כל החסר לו לצורכי החגים בימים הבאים122.
קריאת-שמע שעל המיטה. לכאורה בלילה זה (מוצאי ר"ה) צריכים לומר תחנון גם לפני חצות, מכיוון שאין זה 'אסרו-חג'123.
* בעשרת-ימי-תשובה אין אומרים סליחות124, מלבד בצום גדליה שהוא תענית-ציבור.
יום שני
ג' בתשרי – צום גדליה
יום השנה להסתלקות הרבנית הצדקנית מרת דבורה לאה ע"ה בת אדמו"ר הזקן (בשנת תקנ"ג).
עלות השחר125 בתל-אביב לדעה המקדימה – 4:28.
בתפילת שחרית אומר הש"ץ "עננו" בברכה בפני עצמה, בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו", גם אם התפללו רק שלושה מתענים126. אם אין כנ"ל – אומר הש"ץ "עננו" בתוך ברכת "שומע תפילה"127.
מי שאינו מתענה אינו נעשה ש"ץ, ואם נעשה ש"ץ - אומר "עננו" בברכת "שומע תפילה" כיחיד בתפילת מנחה5.
אומרים תחנון, נפילת-אפיים, 'והוא רחום', עד 'שומר ישראל' ולא עד בכלל. אמירת סליחות. מתחילים "דרשו ה' בהימצאו"128, ומדלגים 'אשמנו', 'הרשענו ופשענו' ו"ויאמר דוד אל גד". בפיוט 'הורית' נהג הרבי לחזור את כל ה'פזמון' בין כל בית ובית, וכמובן גם בסיום הפיוט. לאחר סיום הסליחות אומרים 'שומר ישראל', 'מתרצה ברחמים', 'אבינו מלכנו' הארוך (ואומרים בו 'חדש עלינו' 'כתבנו', כבכל עשי"ת), "ואנחנו לא נדע", וחצי קדיש129.
בכל עשרת-ימי-תשובה אומרים 'אבינו מלכנו' הארוך בשחרית ובמנחה אחר נפילת אפים, קודם "ואנחנו לא נדע"130.
בהוצאת ספר-תורה בעשרת-ימי-תשובה, וכן בשבת שובה, אין אומרים שום תוספת על הנאמר בכל השנה, דלא כמנהג העולם131.
מוציאים ספר-תורה וקוראים "ויחל משה" לשלושה קרואים, גם אם יש רק שלושה מתענים132.
מי שאינו מתענה לא יקראוהו לתורה. ואם קראוהו לתורה וצר לו להודיע שאינו מתענה מפני חילול השם – יעלה133.
את הפסוקים "שוב מחרון אפך", "ה' ה' אל רחום", "וסלחת לעווננו" – אומר הציבור בקול רם ואחריהם אומרם הקורא בתורה. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם עם הציבור, וסיימם עם הבעל-קורא134.
* פרשת היום בתנ"ך – מלכים-ב כה,כב-כו. ירמיה מ,ז עד ס"פ מא.
בתפילת מנחה מוציאים ספר-תורה וקוראים "ויחל" כבתפילת שחרית, והשלישי הוא המפטיר. אין אומרים חצי קדיש אחר קריאת התורה. מגביהים וגוללים את ספר-התורה.
הפטרה: "דרשו ה' בהימצאו" (ישעיה נה,ו – נו,ח). לאחרי אמירת ההפטרה אומר שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש, שמונה-עשרה (הגבאי טופח על הבימה להזכיר 'עננו'), ואומרים 'עננו' בברכת 'שומע תפילה' (אם שכח, וכבר אמר 'ה'' של סיום הברכה – אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור', קודם 'יהיו לרצון' האחרון), והש"ץ בברכה בפני-עצמה בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו', כבתפילת שחרית. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיהם בתפילה זו135, וכשאין נושאים-כפיים אומר הש"ץ ברכת-כוהנים.
אחרי חזרת הש"ץ – תחנון, 'אבינו מלכנו' הארוך, קדיש תתקבל, לדוד ה' אורי, עלינו, קדיש יתום, אל תירא, אך צדיקים5.
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנהיג מחדש את המנהג הישן (שמקורו במשנה), לומר 'דברי כיבושין' אחרי מנחה דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהילים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי-אפשר לפעול זאת – על-כל-פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש"עיקר התשובה בלב" – הרי "מחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה"136.
סיום התענית בתל-אביב בשעה 7:03.
יום חמישי
ו' בתשרי
יום השנה להסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה שניאורסון, בת הרבנית הצדקנית מרת רחל ובת הרב הגאון והחסיד ר' מאיר-שלמה, אשת הרב הגאון החסיד והמקובל ר' לוי-יצחק, אם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. נסתלקה בשבת שובה תשכ"ה, בעלות המנחה, ומנוחתה-כבוד בניו-יורק137.
בנה, כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, נהג להתוועד ביום זה, גם כשחל בחול. כן יסד על שמה 'קרן חנה', ובהתוועדות ו' תשרי, כשחל בחול, נהג לערוך מגבית עבור קרן זו. כן נוסדו כמה מוסדות חינוך בארה"ק ובעולם הנקראים "בית חנה"138.
יום שישי
ז' בתשרי, ערב שבת שובה
לאחר קריאת הפרשה שמו"ת, בערב שבת-קודש אחר חצות, צריך לומר הפטרת 'שובה ישראל', וגם את ההפטרה 'וידבר דוד'139. ולמנהג רבותינו נשיאינו, בעש"ק אחר קריאת שמו"ת אומרים את ההפטרה 'וידבר דוד', ובשבת-שובה לפני תפילת שחרית, קוראים את ה'שביעי' שמו"ת, ואז אומרים את ההפטרה 'שובה ישראל'.
מנהג-בית-הרב להדליק לשבת תשובה 'תשובה ליכט' (='נר תשובה')140. נר זה היו קולעים מפתילות, פתילה לכל אחד ואחד מבני הבית141. דייקו לעשותם משעווה. כשהתקינו את הפתילות בנר, היו קוראים בשם מי שעבורו מכינים את הפתילה142.
הרבי אמר: "מנהג חב"ד להדליק שלושה נרות-תשובה"143.
______________________________________
1) אודות חשבון הנפש הכללי בתפילת מנחה, ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' נד, וש"נ.
2) ספר-המנהגים.
3) כיוון שטעם לבישתו (לדידן שאין לובשים אותו בליל הסדר ובמועדים אחרים, דלא כמנהג מדינותינו שנזכר בשו"ע אדמוה"ז סי' תעב ס"ד) הוא רק "כדי להיות דוגמת מלאכי השרת" (כטעם הראשון שכתב בסי' תר"י ס"ט), וזה שייך רק ביום-הכיפורים – ראה 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קטו, עיי"ש.
4) שם, מנהג בית רבנו, וכתב הרבי: "ואולי הטעם, דמדמינן לקידוש ולהפטרה וכו'" – אג"ק ח"ו עמ' קכה. [בירכה 'שהחיינו' – קיבלה עליה קדושת יו"ט, ואינה יכולה להתנות בזה, מובא מעירובין מ,ב]. המברך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש, ספר-המנהגים עמ' 60.
5) לוח כולל-חב"ד.
6) שער-הכולל פי"ז ס"ב, ספר-המנהגים עמ' 25.
7) איגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"י עמ' תכה.
8) לעניין נגינת 'אבינו מלכנו' לפני תפילת ערבית, ראה 'אוצר' עמ' נח, שהרבי הסביר שלא ניגנו זאת בתפילת ערבית בר"ה תשד"מ, כיוון שבתפילה זו אין אומרים זאת בפועל, ומאז לא היתה שנה דומה לחברתה בעניין זה, עיי"ש. ובפרט בש"ק, שאין אומרים בה 'אבינו מלכנו' כלל.
9) אג"ק ח"ז עמ' שסג. וראה 'אוצר' עמ' סא. קי.
10) ספר-המנהגים עמ' 26.
11) שם עמ' 60.
12) ספר-המנהגים.
13) בפרמ"ג סי' תקפ"ב בא"א ס"ק ד מעתיק "יום זכרון תרועה", ואמרו לי בעלי-תפילה ותיקים מאנ"ש שכך נהוג בפועל.
14) בשו"ע אדמוה"ז (סי' קא ס"ג), ובקונטרס 'ומעין' (מאמר יא ספ"א) איתא, שבר"ה ויו"כ נהגו להשמיע קול אף בתפילת לחש כדי לעורר הכוונה ביותר, מכיוון שצריכים להיות בהתעוררות פנימיות הלב ובקול גדול. (אך אין מזה ראיה שכך מנהגנו, כמו שהובא בלקו"ת המנהג לומר במוצש"ק "אל תירא עבדי יעקב"). אמנם בשו"ע מסיים "ואעפ"כ יותר טוב להתפלל בלחש אם יכול לכוון", ובכף-החיים (שם ס"ק טו) מביא הסתייגות מזה לפי המבואר בזוה"ק וכתבי האריז"ל וכו', שלא לומר שום תפילת עמידה בקול בכל זמן. וכן הוא בס' 'דרכי חיים ושלום' סי' קמח, עיי"ש. ואכן, לא ידוע מרבותינו ומגדולי החסידים שנהגו בזה.
15) מחזוה"ש – הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, הובאה ב'התוועדויות' תשד"מ ח"א עמ' 28.
16) מחזור השלם. ספר-המנהגים. הוספות לשו"ע אדמוה"ז חלק ג-ד עמ' 1320, הערה 40. וראה 'אוצר' עמ' סג.
17) סה"ש תרפ"ז עמ' 112.
18) 'אוצר' עמ' סח.
19) לקו"ד כרך א מג,א. ספר המנהגים.
20) 'אוצר' עמ' סט.
21) לעניין נשים ששומעות קידוש, האם יענו אמן גם על ברכת 'שהחיינו', ראה הדעות בס' 'הליכות עולם' סי' תקפ"ב בפתחי עולם ס"ק ד. 'קיצור דיני ומנהגי נש"ק ויו"ט' עמ' לח הערה 14. ולמעשה נפוץ המנהג לענות. לעניין 'שהחיינו' על הרימון ראה הע' 33.
22) שו"ע אדמוה"ז סי' תקצ"ז ס"א. בכלל, יש שמחה בר"ה, אלא שהיא באופן ד"וגילו ברעדה" (סה"ש תשמ"ח ח"ב עמ' 613 הערה 13 וש"נ).
23) בשו"ע אדמוה"ז סי' קסז ס"ח, שנהגו להניח מלח על השולחן, לפי שהשולחן דומה למזבח, וברית מלח מגן עליהם; ושע"פ הקבלה יש לטבול פרוסת המוציא ג"פ במלח. ולדעת הכה"ח סי' תקפ"ג ס"ק ד אין לבטל בשום סעודה טבילת הפרוסה במלח, למיתוק הגבורות.
24) הרה"ח ר' יוסף-יצחק שיחי' אופן.
25) 'אוצר' עמ' עה. הטעם נתבאר בסידור עם דא"ח (עמ' 202 ד"ה להבין),שמלח אותיות לחם, ומלח הוא גימטריא ג"פ שם הוי"ה, עיי"ש.
26) ראה שו"ע אדמוה"ז סי' רעד ס"ג וסי' קסז ס"ד וסכ"ב. אולם מי שעלול מסיבה כלשהי לצאת מהחדר, חייב לאכול תחילה כזית פת, כמבואר בסי' קעח ס"ג, אלא אם נשאר שם עכ"פ אחד מהמסובים, שם ס"ב.
27) המלך במסיבו ח"ב עמ' יג. כנראה כדי להוציא גם אותם בברכת העץ.
28) ראה שו"ע אדמוה"ז סי' רו ס"ח וסדר ברה"נ פ"ט ס"ד. ע"פ הנפסק בשו"ע שם ס"ג, הפרי צ"ל שלם בשעת הברכה, אבל הרבי נהג ככתוב בפנים, 'אוצר' עמ' עח.
29) המלך במסיבו ח"א עמ' נד, קיא, וח"ב עמ' שח. במקור האחרון מסופר גם שהשאיר עוד חתיכה לאכול עם ה'קומפוט' שבסוף הסעודה, ושלא בירך על ה'קומפוט'.
30) מנהג והוראה לרבים דכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, דלא כנפסק בשו"ע אדמוה"ז סי' תקפ"ג ס"ג. הטעם נתבאר בארוכה במכתבו של הרבי הנדפס בספר-המנהגים עמ' 104: "כדי שיהיה היהי-רצון סמוך לברכת הפרי, ותהיה הפתיחה דברכת פרי-העץ שייכת גם אליו... שיהיה לו מעין תוקף ברכה", עיי"ש.
31) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הוראת הרבי במכתב, וכן 'מעשה רב', 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' יג, 'אוצר' עמ' עט (ולכאורה הוא ע"פ מש"כ בסדר ברה"נ פ"י ס"ב).
32) 'רשימות' ד עמ' 8. סה"ש תש"ה עמ' 4. המלך במסיבו ח"א עמ' נד, קיא, ודלא כמובא בספר-המנהגים עמ' 56. ראה 'אוצר' שם. כמובן, שהברכה חלה על התמרים והרימונים וכו' שהיו לפניו על השולחן באותה שעה (כנהוג), גם אם לא כיוון עליהם בפירוש (ראה סדר ברה"נ פ"ט ה"ד).
33) בליל א' דר"ה תשכ"ד לא בירך הרבי 'שהחיינו' על הרימון, והסביר כי כיוון להוציאו בברכת 'שהחיינו' שבקידוש (המלך במסיבו ח"א עמ' עה. וכנראה לא היתה זו הנהגה קבועה). מי שרוצה לברך שהחיינו על הרימון וכיו"ב בנפרד, ייזהר שלא יהיה הפרי בפני המקדש בשעת הקידוש.
34) יל"ע אם הכוונה לכל המינים שנזכרו בגמ' ובטושו"ע סי' תקפ"ג, כמ"ש בלוח כולל-חב"ד, וכן "כל אנשי מדינה ומדינה כלשונם" (שו"ע אדמוה"ז ר"ס זה), או שהכוונה רק למינים אלו. (א' המשב"קים מספר שהניח - מהמינים הללו - רק רימון וראש איל (בשני הלילות)).
אכילת ראש אחֵר במקום ראש איל, מקורה בשו"ע אדמוה"ז שם ס"ה, מהמג"א.
35) סה"ש תש"ב עמ' 5. הרבי אמר 'לחיים' רק בהתוועדויות, אך לא על שולחן כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ – 'אוצר' עמ' פט.
36) סה"ש תש"ב שם. אודות פיוטי האריז"ל ('אזמר בשבחין' וכו'): הרבי (שנהג כמנהג אביו לומר פיוט זה בביתו בכל שבת) לא אמרם בסעודות שהיו בבית אדמו"ר מוהריי"צ (שם לא נהגו לומר זאת גם בשבת רגילה. ומה גם בקביעות זו, שענייני שבת נאמרים בלחש), ואולי לכן לא נדפס במחזור השלם – 'אוצר' עמ' עה.
37) סידור אדמוה"ז. ואם כבר אמר שם ה' שבברכת 'בונה ירושלים', י"א שעדיף לסיים "למדני חוקיך" (ע"פ האמור בלוח כולל חב"ד בחה"ס. וראה כה"ח סי' קפח ס"ק כז, ומש"כ ב'התקשרות' גיליון תכח עמ' 18 הע' 24, וש"נ).
38) מחזוה"ש, וכן הורה הרבי, 'אוצר' עמ' פו.
39) 'אוצר' עמ' פה, עיי"ש.
40) מחזוה"ש. הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ – 'התוועדויות' תשד"מ ח"א עמ' 28.
41) מטה-אפרים סי' תקפ"ד ס"ב. וראה 'אוצר' עמ' צ.
42) לקוטי-שיחות, כרך כט עמ' 536.
43) סה"מ תש"ג עמ' 11, מא"ר סי' מו ס"ק טו בשם מהרש"ל.
44) 'אוצר' עמ' צב. לא נהוג כהאשכנזים שהש"ץ מתחיל את הניגון, כולל תיבת 'המלך', במקומו הפרטי, ורק בהגיעו לעמוד ממשיך לומר מתיבת 'יושב' ואילך.
45) שם עמ' צג.
46) ספר-המנהגים עמ' 61, וראה קצוה"ש יט בבדה"ש יז. 'אוצר' עמ' צה. ס' 'הפסק בתפילה' (תשס"א) עמ' לז הע' 21, עמ' נב הע' 24, עמ' נד הע' 31 וש"נ. 'התקשרות' גיליון תצט ס"ע 15. וע"ע.
47) אג"ק ח"ג עמ' ה. ומבאר הטעם, ד'מי כמוך' הוא שבח ולא בקשה, ו"זכרנו לחיים" היא בקשת דבר מועט לאחר שכבר אמרו הציבור בתפילת לחש "וכתוב לחיים טובים", ולכן הם אינם אומרים אותו.
48) מחזוה"ש, 'אוצר' עמ' צח.
49) שם, עמ' צו.
50) שם, עמ' קו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
