נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	אמצעי ליראה את ה'
	הסתכלות נכונה על קשיים
	להתחיל בהכנה לראש השנה
	נשארה רק עבודת העקביים...
	פירורים ו'מופתים' בשולחן גבוה
	הלומד מכל אדם
	פרשת עקב
	"ארבע מידות בתלמידים"
	עת לדעת
	תשמ"ט
	הלכות ומנהגי חב"ד

ארבעים יום קודם ראש השנה כבר נקבעים עניינים השייכים לראש השנה * מקובלים בירושלים נוהגים לערוך התרת נדרים בכ' מנחם אב * יש לעשות "שטורעם" בכל הקשור לעבודת ההכנה בראש השנה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עניינו של כ"ף באב – בקשר לימים שלאחריו – הוא התחלת ההכנה לראש השנה:

ראש השנה הוא – יום ברוא אדם הראשון. ועל פי המבואר בגמרא¹ אודות העניין של "ארבעים יום קודם יצירת הוולד", שכבר אז נקבעים כמה עניינים בקשר למציאותו של הוולד, הרי מובן, שכן הוא גם בנוגע לבריאת האדם הראשון בראש השנה, שההתחלה בזה היא – בכ"ף אב, ארבעים יום קודם ראש השנה ("ארבעים יום קודם יצירת הוולד").

ועל פי זה מובן שעל ידי עבודת ההכנה לראש השנה שנעשית בכ"ף אב נפעל עילוי שבאין ערוך – שהרי מבואר באיגרת הקודש² שבכל ראש השנה "יורד ומאיר... אור חדש ומחודש... עליון יותר שלא היה מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה".

ב. [...] ביאור העניין בנוגע לעבודת כל אחד ואחת מישראל – כמובן מדברי המשנה³ "לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך כו' כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא", "להראותך שמאדם אחד נברא מילואו של עולם"⁴, כלומר, הסיבה לכך ש"נברא אדם יחידי" היא כדי ללמד לכל אחד ואחת מישראל שהוא "עולם מלא", על דרך ובדוגמת אדם הראשון –

בבוא ראש השנה – יום ברוא אדם הראשון – בכל שנה ושנה, שאז נפעל חידוש והוספה בעניין בריאתו של אדם הראשון⁵, אזי נפעל חידוש והוספה אצל כל יוצאי חלציו של אדם הראשון, ובפרט אצל כל אחד ואחת מבני ישראל – "אתם קרויים אדם"⁶, שכן, אף שנקראים כן על שם "אדמה לעליון"⁷, מכל מקום, סוף כל סוף, שם זה – "אדם" – הוא גם שמו של אדם הראשון, ובמילא, כל ענייניו של אדם הראשון, ובנידון דידן, בריאתו בראש השנה, שייכים במיוחד לבני ישראל, "אתם קרויים אדם".

והנה, כל העניינים הקשורים עם בריאת האדם הראשון בראש השנה, ודוגמתם אצל כל אחד ואחד מבני ישראל – התחלתם "ארבעים יום קודם יצירת הוולד", בכ"ף אב.

והעניין בזה:

"ארבעים יום קודם יצירת הוולד" נקבעים כבר כמה עניינים בנוגע למציאותו של הוולד – אמנם, בנוגע לענייני יראת שמיים, הרי "צדיק ורשע לא קאמר"⁸, אבל מלבד זה ישנם כמה עניינים שבהם נקבע כבר מציאותו של הוולד.

ולא עוד, אלא שכן הוא בעניינים הכי עיקריים – "ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני", עניין הנישואין:

נישואין הוא עניין הכי עיקרי, שכן, תכלית ומטרת הנישואין הוא – עניין ההולדה, אשר על ידי זה מתגלה כוח האין סוף בעולם⁹.

ובכן, עניין הכי נעלה כזה, גילוי כוח האין סוף בעולם – נקבע כבר "ארבעים יום לפני יצירת הוולד"!

ועל פי זה מובן עד כמה נוגעת עבודת ההכנה לראש השנה ארבעים יום קודם יצירת הוולד בכ"ף אב – שכן פעולת החידוש בבריאת האדם (כל אחד ואחד מישראל) בראש השנה נקבעת כבר, במידה מרובה וחשובה, עד לעניינים הכי עיקריים, ארבעים יום לפני זה – בכ"ף אב.

ג. ויש להוסיף, שההכנה לראש השנה שהתחלתה בכ"ף אב, ארבעים יום קודם יצירת הוולד, באה לידי ביטוי גם בעניין של הנהגה ומעשה בפועל.

ובהקדמה:

ידוע המבואר בדרשות הר"ן¹⁰ אודות עשיית פעולה גשמית על ידי הנביא – שעל ידי זה מקשרים את הנבואה ופועלים שתבוא בעולם הזה הגשמי. כלומר, אף שמדובר אודות דבריו של הקדוש ברוך הוא, "גלה סודו אל עבדיו הנביאים"¹¹, מכל מקום, יש צורך בעשיית פעולה גשמית כדי לקשר ולפעול שנבואה זו תבוא לידי פועל ממש בעולם הזה הגשמי.

ומובן, גם בענייננו – שיש צורך לקשר את ההכנה לראש השנה בכ"ף אב עם עניין של מעשה בפועל, וביחד עם זה, מספיק מעשה כל שהוא, מכיון שאין זה אלא בתור סימן והיכר כו'.

ומטעם זה מספיק גם כאשר הדבר נעשה במקום אחד בלבד (כדלקמן) – על דרך שמצינו בהלכות עירובין¹²: "אין מערבין את (העיר) כולה, אלא מניחין ממנה מקום אחד, אפילו בית אחד בחצר אחת... משום היכר... כדי שידעו שהעירוב התיר להם לטלטל... שהרי המקום שנשאר אין מטלטלין בו", כלומר, מכיון שהטעם אינו אלא "משום היכר", "שלא תשתכח תורת רשות הרבים"¹³, מספיק שיור כל שהוא – לא רוב העיר או חצי עיר, ואפילו לא שכונה חשובה, אלא מספיק "אפילו בית אחד בעיר אחת".

ד. ובכן ידוע¹⁴ המנהג שנוהגים בבית כנסת המקובלים "בית א-ל" בירושלים עיר הקודש – שבכ"ף אב, ארבעים יום קודם ראש השנה, עושים "התרת נדרים".

אמנם, אין זה מנהג שנתקבל ונתפשט בתפוצות ישראל, כי אם במקום הנ"ל בלבד, מיעוטא דמיעוטא כו'.

וכמו כן לא ראינו הנהגה כזו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ומזה מובן, שאפילו אילו בנוגע לעצמו היה נוהג לעשות בכ"ף אב איזה עניין של הכנה לראש השנה, אין זו הוראה השייכת לכל בני הדור,

[הנהגות השייכות לכל בני הדור – פרסמם לכל, או שעשאם באופן גלוי, שאז מהווה הדבר הוראה בנוגע לכל אלו שראו או שמעו על דבר הנהגה זו, במכל שכן וקל וחומר מתורת הבעל שם טוב¹⁵ שראיית או שמיעת דבר בעולם מהווה הוראה בעבודת ה', ועל אחת כמה וכמה ראיית או שמיעת הנהגה של נשיא הדור,

ועד כדי כך, שישנם עניינים שלא נתגלו בדורות שלפנינו, ואף על פי כן, בבוא הזמן – נתגלו על ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ולדוגמא: היום טוב דח"י אלול שלמרות שחגגוהו בדורות שלפני זה, מכל מקום, לא היה הדבר בגלוי, כי אם ליחידי סגולה בלבד, עד שהגיע הזמן שבו נתגלה ונתפרסם הדבר על ידי נשיא דורנו, באמרו שעתה הגיע הזמן לגלות ולפרסם עניין זה לכל¹⁶,

ומזה מובן בנוגע לענייננו – שאפילו אם תמצי לומר שכ"ק מו"ח אדמו"ר היה נוהג בכ"ף אב לעשות איזה עניין של הכנה לראש השנה, הרי מכיון שלא ראינו ולא שמענו זאת, מובן, שאין זו הוראה השייכת לכל בני הדור],

אבל אף-על-פי-כן, מכיון שישנו מקום שבו נוהגים כן – "בית אחד בחצר אחת",

– ובפרט שאין זה בית סתם, כי אם בית כנסת, אשר מקומו בירושלים עיר הקודש, ואלו שנוהגים כן הם מקובלים שנוהגים על פי כוונות האריז"ל כו' – הרי בוודאי שמספיק הדבר בתור היכר וסימן להתחלת ההכנות של ראש השנה בכ"ף אב על ידי עניין של הנהגה במעשה בפועל.

והדגשה יתירה בכל הנ"ל – לאחרי שהדבר ידוע ומפורסם לכל, וכפי שכבר דובר בזה כמה פעמים, וכבר נדפס בספרים שבהם נתבאר ענייני התורה, שאז, הפעולה בזה היא בתוקף יותר.

ומובן, שבכגון דא אין צורך לכלל שלאחרי שנעשה הדבר בפועל, אמרינן "גם זו לטובה"¹⁷ – דמכיון שמדובר אודות ענייני עבודה המוסיפים בהכנות לראש השנה, הרי זה עניין של טוב וקדושה מלכתחילה, ולא עוד, אלא שיש בזה מעלת הנצחיות – "ייחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד"¹⁸.

ה. ההוראה מכל האמור לעיל בנוגע למעשה בפועל – "המעשה הוא העיקר"¹⁹, וכפתגם הידוע²⁰ "טאַפאָרו דא פלאַחו" (הגרזן על העץ, מעשה בפועל):

החל מכ"ף אב, ארבעים יום לפני ראש השנה, שאז מתעלים כל ענייני כ"ף אב באופן של "ויכולו", עד לעניין התענוג – יש לעשות "שטורעם" ו"טומל" בכל הקשור לעבודת ההכנה של ראש השנה, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לזולת.

אמנם, "שטורעם" ו"טומל" זה יגרום לבלבול כו', שכן, לכל אדם ישנו סדר קבוע בענייני מחשבה דיבור ומעשה, ואילו כשישנו "שטורעם" ו"טומל", אזי נעשה בלבול הסדר – אבל אף-על-פי-כן, בלבול זה הוא באופן של סותר על מנת לבנות, היינו, שכתוצאה מבלבול זה יהיה עניין של הוספה וחידוש בעבודתו, באין ערוך לגבי אופן העבודה לפני זה. ועל דרך שמצינו²¹ אצל רבי זירא – ש"יתיב מאה (ארבעים²²) תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה", כדי שיוכל לבוא לעילוי שבאין ערוך על ידי לימוד תלמוד ירושלמי.

והנה, על-ידי-זה שמקדימים את עבודת ההכנה לראש השנה החל מכ"ף אב – פועלים הוספה בברכותיו של הקדוש-ברוך-הוא שתהיה הצלחה רבה בכל ענייני העבודה שבאים בתור הכנה לראש השנה, והעיקר – ברכת שנה כתיבה וחתימה טובה עוד לפני ראש השנה, שכן, כבר בערב ראש השנה "לובשים לבנים ומתעטפים לבנים... לפי שיודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להם ניסים"²³.

ובפרט על פי המנהג הידוע²⁴ שהחל מחמישה עשר באב מברכים כבר ברכת כתיבה וחתימה טובה, והלוואי שיתקבל מנהג זה בכל תפוצות ישראל!

(קטעים משיחת שבת פרשת עקב ה'תשמ"ה.

תורת מנחם התוועדויות ה'תשמ"ה חלק ה' עמ' 2758 ואילך, 2761 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

________________________

1)    סוטה כ, ע"א.

2)    סעיף יד.

3)    סנהדרין לז, א.

4)    פירוש רש"י שם.

5)    ליקוטי תורה שיר השירים נ, ב.

6)    יבמות סא, ריש ע"א.

7)    של"ה ג, ריש ע"א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. עשרה מאמרות מאמר "אם כל חי" חלק ב פרק לג.

8)    תניא פרק א. וראה נדה טז, ב. הובא בפירוש רש"י סוטה שם.

9)    ראה ליקוטי תורה שם לט, ד ואילך. ובארוכה – ספר המאמרים תרנ"ז עמ' קעו ואילך. עטר"ת עמ' תיד. ד"ה ואתם הדבקים תרפ"ו פרק ד. ובכ"מ.

10)  דרוש ב. וראה רמב"ן לך לך יב, ו. לבוש על הרקנאטי לך לך שם.

11)  עמוס ג, ז.

12)  רמב"ם הלכות עירובין פרק ה הלכות כ-כא. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן שצ"ב סעיף א.

13)  פירוש רש"י ד"ה ושל רבים – עירובין נט, א.

14)  ראה מנהגי הק"ק בית א-ל יכב"ץ, נדפסו בספר יד אליהו (להרב סלאטקי, ירושלים תשכ"ג) עמ' רח ואילך (אות רח"צ). ראה גם שיחת כ"ף מנחם אב תשי"ט – תורת מנחם חלק כו עמ' 201. ש"נ.

15)  "היום יום" – ט' אייר. כתר שם טוב הוספות סימנים קכ"ז-קכ"ט. וש"נ.

16)  ראה בארוכה ספר השיחות תש"ה עמ' 122 ואילך.

17)  תענית כא, א. סנהדרין קח, סוף ע"ב ואילך.

18)  תניא פרק כה.

19)  אבות פרק א משנה יז.

20)  ספר השיחות ה'ת"ש עמ' 105. תש"ב עמ' 84. תש"ד עמ' 104. ועוד.

21)  בבא מציעא פה, א.

22)  גירסת רש"ל שם.

23)  ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ג. טור אורח חיים סוף סימן תקפא.

24)  דרכי חיים ושלום סימן תרפד.

סיכום:

כ' מנחם אב חל ארבעים יום לפני ראש השנה.

"ארבעים יום קודם יצירת הוולד" כבר נקבעים עניינים חשובים בנוגע לוולד – "בת קול יוצאת ואומרת 'בת פלוני לפלוני'".

ראש השנה הוא יום יצירת האדם הראשון. בכל שנה ביום זה יש חידוש ועילוי בבריאתו ויצירתו, חידוש המשפיע על כל יוצאי חלציו של האדם הראשון, ובפרט על בני ישראל – "אתם קרויים אדם". ארבעים יום קודם החידוש ביצירת האדם, מתחילים להיקבע עניינים השייכים לכך.

עניין זה בא לידי ביטוי במעשה בפועל – מנהג המקובלים בבית הכנסת "בית א-ל" בירושלים לערוך בכ' מנחם אב התרת נדרים.

נמצא, כי ההכנה לראש השנה בימים אלה הינה חשובה ומשמעותית. יש לעשות "שטורעם" בכל הקשור להכנה לראש השנה ולעורר עליה.

על ידי הקדמת ההכנה לראש השנה ממשיכים תוספת ברכה בכל ענייני ההכנה לראש השנה, ופועלים ברכת שנה טובה ומתוקה.