חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1719 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וישלח, ט"ו בכסלו ה'תש"פ (13/12/19)

נושאים נוספים
שיחת השבוע 1719 - כל המדורים ברצף
החג שנתן אור לכולנו
יש חדש
כשהקב"ה מתקרב, האדם מתקטן
חסידות
שבר במצרים
כמו יום כיפור
ברכה עד בלי דיי
תרופה יקרה
הסכמה לחברותא שהולידה דוקטורט
נוסח התפילה

מס' 1719, ערב שבת-קודש פרשת וישלח, ט"ו בכסלו ה'תש"פ (13.12.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

החג שנתן אור לכולנו

רבי שניאור-זלמן מלאדי אמר שלא בא לייסד תנועה או 'מפלגה', אלא לגלות גילוי אור לכל עם ישראל. החסידות היא של כולנו

תקופת מאסרו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' (לפני מאתיים ועשרים ואחת שנים), הייתה אחת השעות הקשות לחסידות חב"ד בפרט ולחסידות בכלל. התנועה הרוחנית הזאת, שהייתה שרויה אז בתהליכי פריחה והתפתחות, הוטלה פתאום לאיום קיומי. אילו חס ושלום הרבי לא היה יוצא זכאי, היו שלטונות רוסיה מניפים את הכורת על תנועת החסידות כולה.

לאחר ששוחרר סיפר הרבי, שבהיותו בכלא נתגלו אליו רבו המגיד ממזריטש והבעל-שם-טוב. הוא שאל אותם מדוע נתחייב בעונש המאסר ומה רוצים ממנו בשמיים. ענו לו מייסדי החסידות, שהתעורר עליו למעלה קטרוג חמור, על שהוא מפיץ ומגלה את מעיינות החסידות הכמוסים. שאל אותם הרבי מה עליו לעשות לנוכח זאת. השיבו לו: מכיוון שהתחלת, אל תפסיק, ואדרבה, הפץ עוד.

לפני ואחרי

ואכן, אפשר לראות בבירור את ההבדל בין הפצת החסידות בתקופה ש'לפני פטרבורג' [=קודם המאסר] לבין 'לאחר פטרבורג'. מאמרי החסידות של בעל התניא השתנו שינוי מהותי בין שתי התקופות: קודם המאסר היו מאמריו קצרים ומתומצתים, ואולם אחרי השחרור החל להשמיע מאמרים ארוכים ומוסברים, ובכך פתח את הדלת לפני חוגים רחבים יותר להבין את דברי החסידות.

כך קרה שדווקא המאסר, שביקש להכרית את החסידות, נהפך לנקודת מפנה חיובית ולמנוף בהפצת החסידות. דווקא אחרי המאסר זכתה החסידות בכלל להתעצמות אדירה, ומן הנקודה הזאת התרחבה השפעתה עד שהגיעה לכל חוגי העם היהודי.

חג הגאולה י"ט בכסלו הוא חג הניצחון במאבק איתנים שהתחולל בעולמות עליונים, בשאלה אם מותר וראוי להפיץ את האור המופלא של החסידות. שחרורו של הרבי מבטא את ניצחונה של דרכו, ומכאן ואילך קיבלה דרכו זו אישור משמיים להוסיף ולהתפתח.

בעל התניא אמר פעמים רבות, שלא בא לייסד תנועה או 'מפלגה', אלא לגלות גילוי אור לכל עם ישראל. תורת החסידות בכלל ותורת חסידות חב"ד בפרט לא נועדו לחסידים בלבד. האור הגדול הזה נועד לכל עם ישראל, והוא אכן התפשט בימינו לכל שכבות העם ומרווה נפשות צמאות.

מאגרי שמחה וחיוּת

ספר התניא, המכונה 'תורה שבכתב' של החסידות, נלמד כיום בכל בתי המדרש. מאמרי החסידות, המבארים את רעיונות התניא, נחטפים בשקיקה בידי המוני יהודים, מכל החוגים והשכבות. הצימאון הגדול ל'פנימיות' מוצא רוויה באור החסידות.

תורת החסידות שופכת אור חדש על כל תחום בתורה ובחיי היהודי. דברי החסידות מאירים את נשמת האדם, מסלקים את הספקות, נוסכים שמחה ואופטימיות וממלאים את הנפש במאגרים בלתי-נדלים של חיוּת ומרץ. נדרשת רק החלטה טובה - לגשת אל הבאר ולשאוב מלוא חופניים.

זה החג של כולנו. נשמח, נודה לה' על חסדיו, ונברך איש את רעהו בברכה החסידית המסורתית: "חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".


הקטרוג בשמיים שגרם למאסר כאן בעולם הזה (צויר בידי צייר רוסי)

  יש חדש

התוועדויות חג הגאולה

בימים שלישי ורביעי בשבוע הבא יהיו ברחבי הארץ התוועדויות חסידיות לרגל י"ט-כ' בכסלו, חג הגאולה של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' והשולחן ערוך. בבתי חב"ד ובבתי כנסת חב"ד ייערכו אי"ה התוועדויות ברוב עם. הציבור מוזמן להתבשם מאור החסידות ולהשתתף בשמחה חסידית אמיתית.

ההתוועדות המסורתית

ועד כפר חב"ד מזמין את הציבור הרחב להתוועדות המסורתית של חג הגאולה, שתהיה אי"ה ביום שלישי, י"ט בכסלו, בשעה 8 בערב, בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד, בהשתתפות רבנים ואישי ציבור. בין אורחי ההתוועדות יהיה הרב יוסף-יצחק ג'ייקובסון, המרצה המבוקש מארה"ב. ניגוני שמחה בליווי תזמורתו של ר' משה (מונה) רוזנבלום והזמר החסידי ר' נמואל הרוש.

מספרים תניא

לקראת חג הגאולה הופיע הספר מספרים תניא, מאת הרב מנדי קרומבי, בהוצאת 'לדורות', ובו סיפורים המנחילים את רעיונות התניא, לפי סדר הפרקים. להשיג ביריד החסידות ובטל' 035359233.

  שלחן שבת

כשהקב"ה מתקרב, האדם מתקטן

בנוסח של ברכת הגומל יש ביטוי מיוחד שלא מצאנו כמותו בשאר הברכות – אנו אומרים "הגומל לחייבים טובות". לכאורה דיי היה לומר "ברוך אתה... שגמלני טוב". למה דווקא כאן האדם מציין שבעצם לא מגיע לו החסד שנעשה עמו, בהיותו 'חייב', ובכל-זאת הקב"ה גמל עמו חסד?

הדבר יובן על-פי ביאור רבנו הזקן (איגרת הקודש ב) על דברי יעקב אבינו: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ". יעקב אבינו הודה לקב"ה על שפע הטובות והניסים שעשה עמו, מתוך תחושה שבעצם לא היה ראוי לכך – "שהיה מתיירא שמא יגרום החטא".

בשבת מתעלים

הוא מסביר שם שככל שהחסדים שהקב"ה עושה עם האדם גדולים יותר, כן מתעצמת תחושת שפלותו העצמית כלפי הבורא: "שבכל חסד וחסד שהקב״ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאוד, כי חסד... היא בחינת קרבת אלוקים... וכל הקרוב אל ה׳ ביתר שאת והגבה למעלה-מעלה, צריך להיות יותר שפל רוח למטה-מטה".

דוגמה לכך היא ההבדל שבין ימי החול לשבת. כל השבוע האדם נדרש לעסוק בענייני חולין, וכפי שאמרו חז"ל (במכילתא, הובאה בדרשות ר' יהושע אבן-שועיב, פרשת וישב): "ששת ימים תעבוד – זו מצוות עשה". אבל בשבת, שבה מאירה קדושה גדולה מאוד, נדרש האדם להתעלות מענייני החולין, ולכן המלאכה אסורה.

פתאום קולטים

עניין זה מסביר מדוע אנו אומרים את ברכת 'סלח לנו' בתוך תפילת העמידה. לכאורה האדם צריך לבקש סליחה על חטאיו קודם שהוא ניגש אל המלך; ואילו אנו מבקשים את הסליחה אחרי כל סדר התפילה, כאשר כבר עומדים ב'שמונה-עשרה'!

אלא שיש דברים שקודם לכן האדם לא חש כלל שיש בהם בחינה של חטא ועוון, ורק אחרי שהוא נכנס להיכל המלך, ועומד בהתבטלות לפניו – הוא קולט שבעצם עליו לבקש סליחה על דברים שאינם תואמים את ההתמסרות המוחלטת הנדרשת ממנו כלפי המלך.

גומל לחייבים

לכן דווקא בברכת הגומל אנו מציינים שהוא "גומל לחייבים טובות", כי רק אחרי שיהודי רואה אילו חסדים גדולים הקב"ה עושה עמו, ועד כמה הוא מגונן עליו ופורש עליו את כנפיו – או-אז הוא חש שבעצם הוא במעמד של 'חייבים'.

גם אם עד עכשיו סבר שהתנהגותו תקינה, בבחינת "דרך איש ישר בעיניו" (משלי כא,ב), הרי כאשר חסדי הבורא הרימו אותו למדריגה גבוהה יותר, והוא זכה לגילוי אלוקי נעלה יותר, הוא חש כי בעצם התנהגותו הייתה לא-ראויה. לכן הוא מברך ואומר בפרהסיה, לפני עשרה מישראל – "ברוך... הגומל לחייבים טובות".

(תורת מנחם, כרך לא, עמ' 108)

  מן המעיין

חסידות

מימוש התכלית

מבואר בתניא (פרק לו) שהתכלית והמטרה של בריאת העולמות אינה בשביל העולמות העליונים, אלא בשביל העולם הזה התחתון – ״שיאיר אור ה׳ במקום החושך והסטרא אחרא של כל העולם הזה כולו״. כאשר לומדים חסידות, ומתבוננים בדברים שלומדים, באופן שהמוח הגשמי משיג עניין אלוקי ונעשה מואר מאלוקות – כך מתממשת תכלית הבריאה.

(ספר השיחות תרצ״ו)

שיהיה סדר

אחד מעיקרי תורת החסידות הוא – סדר. הבעל שם טוב היה מסודר. הרב המגיד דקדק על סדר. אדמו"ר הזקן לימד את חסידיו להיות מסודרים.

(היום יום)

אין עוד

״אין עוד מלבדו״ משמעו לא רק שאין שום בעלי כוח ושליטה מבלעדי הבורא יתברך, אלא שאין עוד מציאות כלל מלבדו. כל נברא בטל ממציאותו לגבי החיות האלוקית המחיה אותו בכל רגע מאין ליש. זו משמעותו הפנימית של המושג אחדות ה׳: כשם שלפני בריאת העולם היה ה׳ אחד ואין זולתו, כך גם אחרי הבריאה.

(דרך מצוותיך)

גם בארציות

״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״ (שמואל-ב ז,כג). פירש רבנו הזקן: עם ישראל, גם כשהוא שקוע בארציות העולם, עדיין הוא קשור בה׳ אחד – הוא "גוי אחד" גם "בארץ". הקב"ה יוצר מן הרוחניות גשמיות, ועם ישראל יוצר מן הגשמיות רוחניות.

(היום יום)

'בִּמְקוֹם אחד'

״תורה וגדולה במקום אחד״. חסידים הראשונים אמרו בדרך צחות: לפעמים עלולה תורתו וחשיבותו של אדם להעבירו על דעתו ולהביאו לידי גאווה, וזאת כאשר הוא שוכח את ה'אחד'; כשהתורה והגדולה באות "בִּמְקוֹם אחד״.

(אוצר פתגמי חב״ד)

יום הולדת

היו חסידים שראו ביום בואם לרבי בפעם הראשונה את יום הולדתם החשוב ביותר. אחד מהחסידים הראשונים בא בפעם הראשונה לליובאוויטש באור ליום שישי פרשת משפטים, ונכנס ל'יחידות' כשכבר האיר היום. בכל שנה ושנה היה ער כל אותו לילה, ומכוון להניח תפילין בשעה שבה נכנס לחדרו של ה'צמח צדק' בפעם הראשונה.

(היום יום)

אמת – המפתח

תורת החסידות פותחת את שערי הבינה, ומאפשרת להשיג את ההשגות העמוקות ביותר במוחש ממש. צריכים רק לרצות באמת ולהתייגע באמת. אמת היא המפתח הפותח את כל מנעולי ההשכלה.

(לקוטי דיבורים)

מהלימוד לאמונה

ככל שאדם מבין יותר באור ובחיות האלוקיים, המושגים בשכל, הוא מתעלה באמונה ומגיע לידיעת הפלאת האלוקות, שאינה ניתנת להשגה שכלית. אמונה טהורה זו מחזקת אותו בכל ענייניו.

(ספר המאמרים קונטרסים)

  אמרת השבוע

שבר במצרים

כאשר באו לאסור את בעל התניא, הורה לשלוח מייד שליח לרבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ולמסור לו 'פדיון נפש'. השליח יצא בבהילות, ושכח לשאול מה שם אימו של הרבי.

בבואו אל רבי לוי-יצחק נפל הצדיק על הארץ וזעק זעקה גדולה ומרה. אחר-כך שאל לשמו של הרבי, והשליח התנצל ששכח לברר זאת. פתח הצדיק חומש בראשית ונפתח הספר בפסוק: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים". אמר רבי לוי-יצחק: "שבר – ראשי תיבות: שניאור בן רבקה", ואכן זה השם.

הסביר רבי משה-דובער ריבקין, ראש ישיבת 'תורה ודעת' בניו-יורק, כי כשם שיעקב ראה ברוח קודשו שדווקא במצרים יש 'שבר', כך גילו לרבי לוי-יצחק שדווקא על-ידי המאסר תבוא התגלות גדולה של פנימיות התורה.

  פתגם חסידי

כמו יום כיפור

"הקדשתי את יום י"ט בכסלו שיהיה כמו יום הכיפורים, שכל מה שיהודי יבקש – בקשתו תתקבל" (אדמו"ר הזקן)

  מעשה שהיה

ברכה עד בלי דיי

קהל רב גדש את האולם הגדול שבו התקיימה התוועדות חג הגאולה י"ט תשי"ח (1957). עיני כול היו ממוקדות בדמותו המאירה של הרבי מליובאוויטש, הישוב בראש השולחן.

החסידים ידעו כי מצפות להם שעות רבות של נביעה תורנית בלתי-פוסקת ממעיינו של הרבי, בכל מכמני התורה. מעת לעת הרבי עושה אתנחתה, ובעוד הציבור שר יחד ניגונים חסידיים, הוא משוחח קצרות עם אורחים שניגשים אליו ומסמן בניע ראש לחסידים שמניפים כוסית 'לחיים' לעברו.

איש מהנוכחים לא העלה על דעתו את הצפוי להתרחש במהלך הלילה. זה קרה אחרי כמה שיחות של דברי תורה וחסידות. פתאום, בצעד חריג, הרבי הכריז על מגבית בקהל לטובת הקמת שיכון חדש בכפר חב"ד.

ואם זה היה מפתיע, הרי שההמשך היה בלתי-רגיל לגמרי. הרבי הודיע כי יבחן בו במקום את התרומות שהחסידים יקבלו עליהם, ו"אם יהיה נראֶה בעיניי, שהנתינה מועטה מדיי, אסיר את מסווה הבושה ואצווה עליו להוסיף כפי שייראה בעיניי".

הרבי בירך את התורמים שכל אחד ואחד מהם יקבל את ברכת ה': "והריקותי לכם ברכה עד בלי דיי". עוד הוסיף ואמר, כי סכום התרומה שינקוב בעבור החסיד יביא לידי כך "שהקב"ה ייתן לו לכל הפחות ארבע פעמים ככה".

בתוך הקהל הנרגש ישב נפתלי דוליצקי, יהלומן מתל-אביב, שנהג לקנות יהלומים בבורסה של ניו-יורק. הוא הביא עמו סכום כסף גדול לקניית היהלומים בכרך הגדול.

כששמע את קריאת הרבי על המגבית החשובה, הצהיר על סכום נכבד, שעמד למעשה על כעשרים אחוזים מכספי ההשקעה שהביא עמו. הוא כתב את הסכום על פתק, והעביר אותו אל הרבי.

פתקי ההתחייבויות נערמו על שולחנו של הרבי, ורגע האמת הגיע. הרבי החל להקריא את סכומי התרומה, וחיווה את דעתו עליהם. דוליצקי עקב בעניין אחר תגובותיו של הרבי לסכומי התרומה, ועד מהרה הבין כי עולם המושגים שעליו הרבי מדבר גבוה מששיער. הרבי הכפיל ושילש את הסכומים שהתורמים התחייבו לתת.

בתוך ליבו הספיק נפתלי להתחרט על שלא הכפיל את הסכום. ודאי הרבי יבקש ממנו לעשות כן. אבל אז נעצרה נשימתו – הרבי הקריא את שמו והכריז: "תוּלֶע (נפתלי) דוליצקי, חמש פעמים ככה!".

ההלם ניכר על פני החסיד. הרבי מבקש ממנו לתרום את כל הכסף שייעד למסחרו. הוא יישאר בלי פרוטה בכיסו ולא יוכל לקנות סחורה כלל. כעבור רגע התעשת. דבקותו ברבי עלתה על כל קושי אישי. הוא קיבל בשמחה את ציוויו של הרבי, מתוך אמונה עמוקה שזה המעשה הנכון.

שנה חלפה. יום אחד פגש דוליצקי את הרב יחזקאל בסר, מראשי אגודת ישראל בארה"ב. השניים העלו זיכרונות מפגישתם הקודמת, בניו-יורק, באותו י"ט בכסלו. "לא תאמין מה קרה אחרי ההתוועדות של הרבי", פתח דוליצקי בהתלהבות, וסיפר:

"עליתי על האונייה לשוב לארץ. למעשה, במסלול נסיעתי כללתי שהייה של כמה ימים באירופה, למכירת הסחורה שתכננתי לקנות בארצות-הברית. מכיוון שלא קניתי דבר, לא הייתה לי סיבה לעצור באירופה, אבל כבר לא היה בידי לשנות את כרטיסי ההפלגה. ביום חמישי ירדתי מן האונייה בנמל לונדון. החלטתי לנסוע לאנטוורפן, שבה התגוררו יהלומנים ממכריי, לעשות עמם את השבת.

בבוקר יום שישי נכנסתי לבורסת היהלומים בעיר, מקווה לפגוש פנים מוּכרות, ופתאום ניגש אליי סוחר יהלומים ממכריי. 'דוליצקי, שלום עליכם! אני שמח לפגוש אותך. אני רוצה לעשות איתך עסקה ביהלומים גדולים'.

בירכתי אותו לשלום, אך הבהרתי כי אין עמי כסף ואין ביכולתי לעשות עסקים. האיש לא התרשם. 'לפחות בוא איתי לראות את היהלומים; הם מיוחדים במינם', קרא בהתלהבות. בחוסר חשק נעניתי לבקשתו, ואכן, התרשמתי מאיכות היהלומים, וגם מחירם היה משתלם. הבעתי באוזניו את התרשמותי בדבר כדאיות העסקה, וסברתי שבכך נסתיים העניין.

אך האיש לא התכוון לסגת מהצעתו. הוא הוסיף ללחוץ עליי להיות שותף עמו בקניית היהלומים. הסברתי לו שוב שאין ברשותי כרגע כסף להשקעה, ואינני יכול לקבל עליי התחייבות כספית כלשהי, אבל האיש לא הִרפה. משום מה נכנעתי להפצרותיו וחתמתי על חוזה, בלי להבין מדוע אני עושה זאת.

בשובי ארצה התפניתי לעכל את משמעות החוזה שעליו חתמתי ברגע של חולשה. מיהרתי לשלוח מכתב לשותף החדש, ובו בקשה לפרט את הסכום המדויק שעליי לשלם לו. בינתיים התחלתי להוגיע את מוחי במחשבות מנין לגייס כסף למימוש העסקה.

לתדהמתי קיבלתי בחזרה מברק קצר, ובו הודעה שאיני חייב דבר. כעבור כמה ימים הגיע מהאיש מכתב מפורט, ובו סיפר כי הצליח למכור את היהלומים במהירות רבה, הרוויח סכום נכבד, וישלח לי את חלקי. כשקראתי את הסכום נעתקה נשימתי: זה היה בדיוק פי ארבעה מתרומתי בי"ט בכסלו. ברכת הרבי התגשמה במלואה!".

  לומדים גאולה

תרופה יקרה

רבנו הזקן, בעל התניא, נשאל מדוע לא נתגלתה תורת החסידות בדורות הראשונים. השיב על כך במשל למלך שהיה לו אוצר יקר כל-כך, עד שחשש להראותו לשריו, אבל הראהו לעבדיו הפשוטים. הם אינם מבינים את יוקר האוצר, ולכן ביכולתם לראותו.

בספרי החסידות מובאים כמה וכמה טעמים מדוע תורה מופלאה זו הייתה גנוזה ונסתרת אלפי שנים, ונתגלתה בדורות האחרונים, הירודים כל-כך. מתברר שדווקא מפני שהדורות ירדו בדרגתם, לא הייתה ברירה אלא לגלות להם את האור המופלא של החסידות, שיאפשר להם להתמודד עם החשיכה הרוחנית הגוברת.

מענה לאתגרי הדור

בעל התניא המשיל על כך משל לבן מלך שחלה והרופאים נלאו מלמצוא מזור למחלתו. יום אחד בא לארמון המלוכה רופא גדול במיוחד ואמר שיש בעולם יהלום נדיר ויקר מאוד, שאם יכתשוהו, אבקתו עשויה לרפא את בן המלך. מייד החלו לחפש אחר היהלום, ונמצא שהיהלום הזה משובץ ב...כתר המלך, והוא כל יופיו והדרו של הכתר. החלו השרים להתווכח אם כדאי להשחית את כתר המלך למען הסיכוי שהבן יתרפא. הביאו השרים את הדבר לפני המלך. אמר המלך: "הכתר יקר לי ביותר והוא כל כבוד המלכות והדרה, אך מה בצע לי בכל מלכותי אם בני לא יחיה. טלו את הכתר, כִתשו את היהלום, הכינו את השיקוי ותנו אותו לבני. ואף שיודע אנוכי שרוב אבקת היהלום היקרה תישפך ארצה, בכל-זאת כדאי הדבר, כי אולי טיפה אחת תיכנס לפיו ותצילוֹ".

בן המלך, בנמשל, הוא עם ישראל. בדורות האחרונים העם היהודי חולה. עוברות עליו תמורות קשות והוא ניצב לפני אתגרים שטרם היו כמותם. החסידות היא תרופת הפלא. היא האבן היקרה של כתר המלך, שבכוחה להציל את העם. לכן נתגלו מעיינות תורת החסידות בדורות האלה דווקא, ובשפע רב, כי רק על-ידם בכוחנו לעמוד מול הקשיים ולהישאר דבקים בתורה ובמצוות.

ואכן, ראינו את כוחה האיתן של החסידות. היא שיקמה את העם שהתפורר והלך בימי הבעש"ט; היא עמדה במתקפות העזות של דור ההשכלה וההתבוללות; היא לא נכנעה לשלטון הסובייטי העריץ; היא גברה על מוראות השואה; והיא גם חוללה את תנועת התשובה המופלאה שמתפשטת ומתרחבת בימינו.

חובה ללמוד

יש עוד הסבר לגילוי אור החסידות בדורות האחרונים דווקא. הבעש"ט סיפר כי בראש השנה תק"ז ערך עליית נשמה והגיע עד היכלו של המשיח. שאלו הבעש"ט: "אימתי קאתי מר?" (=מתי יבוא מר?), והשיבו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". כלומר, גילוי תורת החסידות הוא בבחינת הכנה לביאת המשיח.

בשנים שעברו, כשהגאולה עדיין הייתה רחוקה, לא היה הכרח בגילוי החסידות, אבל כשאנו שרויים ב'עקבתא דמשיחא' וקרובים כל-כך לגאולה, מחובתנו ללמוד את מעיינות החסידות ולטעום באמצעותה מהשפע העילאי שיתגלה לעתיד לבוא, שכן זו ההכנה לקראת הגאולה.

לכן בזמן הזה לימוד תורת החסידות הוא חובה המוטלת על כל יהודי, ובאמצעותה אפשר להגיע לשלמות בעבודת הבורא, בלימוד התורה ובחיי תורה ומצוות מתוך שמחה וחיוּת. ואמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "רבנו הזקן מסר את נפשו על תורת החסידות, ובמסירות נפשו פעל שבכל זמן ובכל מקום שילמדו חסידות, בספר ועל-פה, יפעלו הדברים בשומעים. אבל בתנאי שישמרו את דברי הרב".

  חיים יהודיים

הסכמה לחברותא שהולידה דוקטורט

ספר חדש, שמתמקד בשאלה מרכזית בתורתו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, הושק לאחרונה על-ידי הרב ד"ר יוסי שטמלר, רבה של אוניברסיטת חיפה. שמו של הספר: "חיוב השכל ושלילתו בהגותו של רבי שניאור-זלמן מלאדי". הספר מתבסס על עבודת הדוקטורט שכתב המחבר על תורת בעל התניא, אך הזרעים הראשונים של החיבור נזרעו כבר לפני שלושים שנה.

ואולם אל נקדים את המאוחר. זה ארבע שנים וחצי משמש הרב שטמלר (49), אב לשמונה ילדים, רב האוניברסיטה. בכובעו השני הוא מכהן כרב קהילת 'מניין הנוער' בנווה שאנן. את תורת החסידות פגש בסיום לימודיו בישיבת ההסדר 'הגולן' בחיספין. "בימים ההם, לימוד חסידות לא היה נפוץ במגזר הדתי-לאומי כפי שהוא כיום", הוא מציין.

עסקה בחיוך

בסיום לימודיו בישיבה הצטרף לכולל רבנות ודיינות 'בית מוריה' בבאר-שבע. "חיפשתי חברותא ללימוד לבחינה ב'איסור והיתר', שהיה צפוי להימשך כשנה וחצי", הוא מספר. "בכולל למד איתנו הרב אייל חלק, שליח חב"ד בשכונת נווה זאב בעיר, אברך ירא שמיים וחריף בתורה, בעל מאור פנים וחום לבבי. שאלתי אותו אם נוכל ללמוד יחד 'איסור והיתר'. הוא חייך והסכים, בתנאי שכל בוקר ייפתח בלימוד תניא"...

הרב שטמלר היסס. מה פתאום תניא? אך לאחר הרהור השיב בחיוב: "חשבתי שזו דווקא הזדמנות טובה ללמוד את אחד הספרים המפורסמים ביותר שנכתבו בעולם היהודי במאתיים וחמישים השנים האחרונות. ומאז, כמו שאומרים, הכול היסטוריה".

מקום השכל

הרב שטמלר צלל למעמקי החסידות והחל לכתוב דוקטורט. "המחקר, שבהמשך היה לספר, מתבסס על עשרות מספרי בעל התניא, ובהם כתבים שלו שאינם מוּכרים כל-כך", מסביר הרב שטמלר. "על אף המסגרת המחקרית של הספר אפשר לקרוא אותו גם כחיבור שחושף היבטים חשובים בעבודת ה' על-פי בעל התניא. במובן זה הוא רלוונטי לכל יהודי".

לדבריו, הספר מתמודד גם עם פרשנויות של חוקרים שלא הכירו את החיים החסידיים ובכל-זאת חקרו את החסידות: "בעבור מקצתם, בעל התניא היה סוג של 'פילוסוף' או 'רציונליסט'. כלומר, השכל הוא הבסיס לכל תפיסה ורעיון, והוא גם השופט והפוסק העליון בדבר האמת או השקר של כל אמירה ועמדה. אבל מי שהתוודע לחיים החסידיים, ומתוך כך ניגש ללמוד את כתבי אדמו"ר הזקן, יודע עד כמה הפרספקטיבה הזו חלקית ואינה מדויקת".

שיתוף פעולה

הוא מוסיף ומטעים: "ודאי שאדמו"ר הזקן ראה בשכל כלי מרכזי בעבודת ה', אבל הבסיס להפעלת השכל הוא עבודת ה', שמירת מצוות, לימוד תורה, וטהרה מעוונות. השכל, לפי בעל התניא, צריך להיות מונחה על-ידי הנפש האלוקית, והוא בהחלט לא נקודת המוצא".

אומר ועושה. בתפקידו כרב האוניברסיטה הוא משתף פעולה עם שליח חב"ד במקום, הרב תנחום ריבקין. "שיתוף הפעולה נועד להנחלת היהדות לכל מבקש", הוא חותם את השיחה.


הנפש האלוקית צריכה להנחות. הרב ד"ר יוסי שטמלר

  פינת ההלכה ומנהג

נוסח התפילה

שאלה: מדוע אימצו החסידים את נוסח ספרד ועוד מנהגים של קהילות ספרד, שלא כמנהג אבותיהם האשכנזים?

תשובה: טעם השינוי הוא מפני שהחסידות מיוסדת על אדני קבלת האריז"ל, ולכן החסידים אימצו את נוסח התפילה שלו. החת"ם סופר סבור שהדבר בא מפני שהאריז"ל, שקיבל חינוך ספרדי, הסביר את כוונות הקבלה בתוך סידור נוסח ספרד, ואם היה מקובל אחר, שהיה מסביר זאת בנוסח אשכנז, היו החסידים יכולים להמשיך ולהתפלל בנוסח אבותיהם.

אבל ה'דברי חיים' הביא מה'פרי עץ חיים' וה'משנת חסידים' שהאריז"ל בירר מתוך הנוסחאות הרבים את הקטעים המתאימים יותר על-פי הקבלה, ולאו בהכרח לפי נוסח ספרד. למשל, העדפתו את פיוטי רבי אלעזר הקליר המקובלים בנוסח אשכנז מפיוטי משוררי ספרד, רבי יהודה הלוי, אבן-עזרא ואבן-גבירול (המובנים יותר מבחינה לשונית).

נוסף על כך כתבו שם שהאריז"ל בחר נוסח המתאים לכל ישראל, גם למי שאינם יודעים מאיזה שבט הם, וכמו שבספר יחזקאל (פרק מח) נרמז שהיו בבית המקדש י"ג שערים, י"ב שערים לכל אחד מהשבטים, והשער הי"ג הכולל את כל השבטים. כזה הוא הנוסח שבחר האריז"ל.

כך גם באשר לשינויי מנהגים שנעשו בעקבות תורת הקבלה. למשל, מובא ב'בית יוסף' בהלכות תפילין, שגם בספרד היו נוהגים בדורות קודמים להניח תפילין בחול המועד (כדעת מקצת הפוסקים), אך לאחר שלמדו את דברי הזוהר שאין ראוי לנהוג כך, שינו את מנהגם והפסיקו להניחן בחול המועד.

לכן סבורים פוסקים רבים שמותר לשנות מנוסחי אשכנז וספרד לנוסח האריז"ל, אבל לא להפך. וכך נהגו ראשוני החסידים.

מקורות: ב"י או"ח סימן לא. הקדמת ספר 'שער הכולל'. שו"ת: חתם סופר או"ח ח"א סי' טו. דברי חיים ח"ב או"ח סי' ח. מנחת אלעזר ח"א סי' יא. ס' המנהגים-חב"ד עמ' 2.

  מושג ברגע

חסידים

תלמידיו של הבעל שם טוב וההולכים בדרכו זכו לכינוי 'חסידים'. כיום משתמשים במושג במשמעות - 'חסידים של', אבל בשפת המשנה והתלמוד 'חסיד' זו מדריגה רוחנית.

'חסיד' הוא מי שנוהג לפנים משורת הדין. אין הוא מסתפק במילוי החובות המוטלות עליו, אלא שואף לשלמות עליונה יותר. זוהי החסידות - דרך להביא את האדם למעלה רוחנית גבוהה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)