מושגים נוספים בנושא
	מהות התורה
	תורה, מצוות וההבדל ביניהן
	התורה והמציאות
	חוקה על-שכלית
	חוקת התורה
	המצוות ניתנו בשלושה מהלכים
	טעמי המצוות
	ישראל והאומות
	התורה לא תשתנה
	אלו ואלו דברי אלוקים חיים
	איך פוסקים הלכות
	'ציון' ו'ירושלים' בתורה

במעמד הר-סיני נתן הקב"ה לאדם את היכולת להתעלות מעל מגבלותיו הטבעיות ולהתחבר עם הקדושה העליונה, שלמעלה מהבריאה. התחברות זו נעשית, בפשטות, על-ידי התורה והמצוות. אלא שיש הבדל בין הקשר שנוצר על-ידי לימוד התורה לבין הקשר שנוצר על-ידי קיום המצוות.

הכול יודעים, שהתורה איננה רק ספר חוקים, שכל עניינו להורות לאדם את דרך-חייו. התורה מהווה מטרה בפני-עצמה, ולימודה הוא לא רק מצווה גדולה כשלעצמה, אלא שמבחינות מסויימות יש ללימוד עצמו חשיבות רבה יותר מאשר קיום המצוות. למשל, ההלכה קובעת שאין מבטלים תלמוד-תורה בשביל מצווה שאפשר לעשותה על-ידי אחרים. או הדין שמי ש'תורתו אומנותו' פטור מקריאת-שמע ומתפילה. כל זה מלמד על הערך הרב שיש לעצם לימוד התורה, גם בלי קשר לקיום המצוות, וזאת כאמצעי להתקשרות עצומה בין האדם לבוראו.

מזון ובגד

ההבדלים בין התורה לבין המצוות והיתרונות שיש לכל אחת מהן, ממלאים כרכים רבים בתורת החסידות. מאמרי חסידות רבים מפליאים בגודל מעלתה של התורה ובקדושה העצומה שלימודה משרה על נפש האדם. כתבי חסידות אחרים מרוממים דווקא את קיום המצוות, שדווקא על-ידן מגיעים אל עצמותו של הקב"ה ומגשימים את הייעוד של "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". מובן אפוא, שהלומד רק את המאמרים המדברים בערך התורה או המצוות, מקבל תמונה חלקית וחד-צדדית, וחובה ללמוד את המאמרים האחרים, כדי לראות את התמונה בשלמותה. חשוב לציין זאת, כהקדמה לדיון דלהלן.

אחד הדימויים על התורה והמצוות הוא זה שמשווה את התורה למזון ואת המצוות ללבוש. האדם זקוק גם למזון וגם לבגד, אבל יש הבדל ביניהם: המזון דרוש לו לעצם קיומו וחיותו, והוא גם מתעכל בקירבו ונעשה "דם ובשר כבשרו", ואילו הבגד אינו חיוני כל-כך לעצם קיומו, והוא גם נשאר מחוצה לו (ומצד שני: דווקא הלבוש הוא המכבד את האדם, ובלי לבוש מתאים אי-אפשר לבוא לפני המלך). דימוי זה מבטא את מהות הקשר שנוצר בין האדם לקב"ה על-ידי התורה והמצוות: התורה מזינה את הנפש ומחברת את קדושת הקב"ה עם פנימיותו של האדם, ואילו המצוות מקיפות את האדם באור אלוקי, כמו בגד שמקיף את האדם.

הדם והנפש

דימוי נוסף ממשיל את התורה והמצוות לגוף חי, כאשר התורה נמשלת לדם והמצוות נמשלות לאברים ('אברים דמלכא'). כדי שהגוף יחיה, הוא זקוק לשני הדברים - גם לדם וגם לאברים - אך יש הבדל ביניהם: הדם מכיל בקירבו את חיות הנפש, עד שהם נעשים דבר אחד ("הדם הוא הנפש"), ואילו האברים, אף שהם כפופים לגמרי לנפש ולרצונה, הם בכל-זאת מציאויות בפני-עצמם.

הבדל זה קיים גם בנמשל. על התורה נאמר: "אורייתא וקוב"ה כולא חד" (=התורה והקב"ה הם דבר אחד). מהי התורה? חכמתו ורצונו של הקב"ה. היא היתה קיימת לפני שנברא העולם, וגם לאחר מכן נשארה כפי שהיתה - תורת ה'. לעומתה, במצוות, כבר מעורבת מציאות נוספת - הן צריכות להתקיים על-ידי האדם ועל-ידי שימוש בחפצים גשמיים. הן דומות לאברים, שלמרות התבטלותם אל הנפש, יש בהם מציאות עצמאית כלשהי.

כתוצאה מכך יש הבדל בין השפעת התורה להשפעת המצוות על נפש האדם. לימוד התורה (כשהוא נעשה כדבעי) מביא את האדם להרגשת התבטלות מוחלטת כלפי הקב"ה ורצונו המתגלים בתורתו, התבטלות שאי-אפשר להגיע אליה על-ידי קיום המצוות בלבד. שכלו של הלומד מתמזג לגמרי עם החכמה האלוקית ונוצרת התקשרות עצומה עם הקב"ה. ולכן אמרו: "תלמוד תורה כנגד כולם".