חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

עונג שבת

מושגים נוספים בנושא
השבת
עונג שבת
החודש והשנה ביהדות
שנה מעוברת
חודשי ניסן ואייר
ימי הספירה
זמן הקיץ
אלול

אחד המוטיבים העיקריים ביום השבת הוא העונג, כדברי הנביא: "וקראת לשבת עונג". הלכות רבות נאמרו סביב נקודה זו של העונג בשבת. מכאן למדנו, כי העונג מבטא במידה מרובה למדי את מהותה של השבת.

מהו העונג? אנו רואים שאנשים מתענגים מדברים רבים ושונים: זה מתענג מאוכל; השני ממוסיקה; השלישי מציור; הרביעי מדברי-חכמה; וכך הלאה. לכל אדם דברים מיוחדים שגורמים לו הנאה ועונג.

ונשאלת כאן השאלה: למה יש הבדלים כה רבים ולעיתים גם קיצוניים (דבר שנחשב עונג מופלא לזה, מהווה מיטרד בלתי-נסבל לחבירו) בין הדברים המענגים את בני-האדם? למה לא ייהנו מהם הכול בשווה?

העונג מבטא הפנימיות

מוסבר בתורת החסידות, שהעונג נובע מכך שהנפש באה לידי ביטוי. כאשר אדם יכול לבטא את נפשו בדבר כלשהו, הדבר הזה גורם לו עונג. ומשום כך יש הבדלים אישיים עצומים בסוגי העונג, שכן נפשותיהם של האנשים שונות זו מזו. אדם שנפשו גשמית וחומרית יותר, יתענג יותר מאוכל ומדברים גשמיים וחומריים, כי בהם תתבטא נפשו ביתר קלות. לעומתו, אדם שנפשו רוחנית וזכה יותר, היא לא תתענג כל-כך מאוכל ומהנאות גשמיות, כי בזה לא תוכל להתבטא כל-כך; היא תתענג מדברים רוחניים יותר, כמוסיקה או דברי-חכמה וכדומה.

העונג מבטא איפוא את עצם נפשו של האדם ואת פנימיות מהותו. כשהוא עושה דבר שהוא באמת רוצה לעשות, לא בגלל אילוצים שונים - קרי: כאשר נפשו יכולה להתבטא בלי שום הפרעה - או-אז הוא מתענג באמת.

העונג קשור גם-כן לשלימות וסיום הדברים. הצייר, כשהוא עוסק במלאכת הציור, אינו מתענג כל-כך. העונג הגדול בא אחר-כך, לאחר שהוא מסיים את הציור, שוטף את ידיו, יוצא מהאווירה שתחת השראתה צייר, חוזר אל עצמו ומביט בציור - אז הוא חש את העונג הגדול ממעשי-ידיו.

סיכומם של דברים: כאשר האדם מגיע אל עצמו ואל עצמיותו ויכול לבטא את נפשו ואת פנימיות אישיותו - זהו העונג.

מהותו של יהודי

כל הדברים הללו באים לידי ביטוי בשבת. בששת ימי הבריאה הקב"ה כביכול יצא מ'עצמו' ועסק במלאכת הבריאה. הוא צמצם את אורו האין-סופי כדי לברוא עולמות ונבראים. ומזה אין כל-כך עונג, כיוון שאין בזה ביטוי של העצמיות. רק כשהושלמה מלאכת הבריאה, כאשר "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", והקב"ה חזר כביכול אל 'עצמו', אל עצמיותו - או-אז "שבת וינפש" - אז נהיה העונג הגדול.

וכשם שזה היה אצל הקב"ה, כך זה קורה מדי שבת גם בבריאה. ביום השבת קורה (כמבואר בקבלה ובחסידות) מה שמכונה 'עליית העולמות'. כל העולמות, העליונים והתחתונים, עולים ונכללים ("ויכולו" - מלשון כליון והתכללות) במקורם הראשון. סרים, כביכול, כל ה'אילוצים' וכל ההגבלות שקיימים בששת ימי החול ואז יכול כל דבר לבוא לביטויו העצמותי והפנימי. ולכן בשבת יש עונג כה גדול.

וכשם שבשבת יש עלייה בכל העולמות, כך צריך גם האדם להתעלות ביום השבת מכל הדברים שבהם הוא עוסק בששת ימי-המעשה ושאינם מבטאים את מהותו האמיתית ואת עצם נשמתו. בשבת צריך היהודי להניח לנפשו ולפנימיותו להתבטא ללא הגבלה, שאז הוא מגיע אל העונג האמיתי.

ולכן צריך יהודי לנצל את השבת לעניינים שבקדושה - תפילה, לימוד תורה וכו' - שכן מהותו של יהודי היא הנפש-האלוקית, והעונג האמיתי שלה הוא כשהיא יכולה להתבטא בענייני קדושה (וזו הסיבה לכך שיהודי לעולם לא ימצא סיפוק בדברים גשמיים ותמיד יחפש משהו רוחני, שכן זוהי מהותו האמיתית).


 

     

תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)