מושגים נוספים בנושא
	האש שבוערת לעולם
	תשובה בשמחה
	צדיקים חוזרים בתשובה
	תיקון המרידה ופריקת-העול
	תשובה – ביטול המרידה
	הקירוב שבא אחר הריחוק
	זדונות נעשות כזכויות
	תשובה – דילוג וקפיצה
	וידוי ותשובה
	תשובה עילאה ותשובה תתאה

בא יהודי לבית-הכנסת ביום-הכיפורים, יושב כל היום בהרהורים נוקבים של חשבון-נפש וחרטה מעומק הלב, אבל משום-מה לא אמר את ה'וידוי', והשאיר את החרטה והתשובה בלבו בלבד. על כך אומרת התורה, שחסר אצלו מרכיב עיקרי בתשובה - חסר ה'וידוי-דברים'.

במניין המצוות של הרמב"ם אין התשובה נמנית כמצווה, אלא הווידוי בלבד (מצוות-עשה עג): "נצטווינו להודות בחטאים שחטאנו לפניו יתעלה בדיבור, כשנשוב מהם, וזהו הווידוי". הרמב"ם עצמו מדגיש, כי הווידוי צריך לבוא מתוך תשובה ועזיבת החטא: "כל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו"; אולם בה-במידה אין די בתשובה עצמה, אלא יש צורך חיוני שתבוא לידי ביטוי בדיבור, בצורת הווידוי. מכאן, שהווידוי ממלא תפקיד חשוב בהתנקות הנפש מפגם החטא, נוסף על עצם הטהרה שנוצרת על-ידי החרטה והתשובה.

"נפש" החטא

ההבדל בין התשובה בלב לבין הווידוי הוא, שרגשות הלב הם עניין פנימי-רוחני, ואילו הווידוי הוא ביטוי חיצוני בתוך מציאות העולם. נהוג לחלק את דרכי-הביטוי של נפש האדם לשלושה סוגים: מחשבה, דיבור, מעשה. המחשבה היא פנימית, בתוך נפש האדם, והיא דבר שבינו לבין עצמו. הדיבור והמעשה, לעומת-זאת, מעבירים את מה שיש בתוך הנפש אל תוך מציאות העולם. המעשה מבטא זאת בצורה ממשית וחזקה יותר מהדיבור, אבל גם הדיבור מותיר רושם ממשי מסויים בתוך מציאות העולם (וגם מבחינה הלכתית חל הכלל: "עקימת שפתיו הוי מעשה").

פעולה שלמה היא זו שיש בה 'נפש' ו'גוף'. ה'נפש' - היא הכוונה הפנימית שעומדת מאחוריה, וה'גוף' הינו המעשה, החיצוני, הביטוי הממשי בתוך מציאות העולם. כוונה לבד כמוה כנפש בלי גוף, כשם שמעשה בלי כוונה כמוהו כגוף בלי נשמה. לכן יש צורך בשילוב של השניים - של ה'נפש' וה'גוף', הכוונה והביטוי החיצוני-ממשי.

דבר זה יסייע לנו להבין את משמעותו של הווידוי. הוא אמנם ביטוי חיצוני בלבד של החרטה והתשובה, אבל הוא חיוני ביותר, בכך שהוא יוצר לבוש של 'גוף' על הכוונה הפנימית של התשובה שבלב. כל עוד התשובה נשארת בלב בלבד, הרי זה בבחינת נפש מעורטלת, משהו רוחני שאין לו קשר הדוק עם מציאות העולם. הווידוי מעביר את הרגשות הפנימיים לדרגה ממשית יותר של המציאות - אל תוך העולם.

לא סמלים בלבד

יש בעניין זה היבט עמוק יותר. התשובה הרי היא באה לתקן את חטאי האדם. גם החטאים יש בהם 'נפש' ו'גוף': 'נפש' החטא היא התאווה שהביאה את המעשה הרע, שהוא, המעשה, הינו 'גוף' החטא. כל עוד נשארה התשובה בלב, יש בכוחה למחות ולהעביר את הרושם שנוצר מ'נפש' החטא; התשובה שבלב עוקרת את התאווה הרעה. אבל אין הרגשות שבלב יכולים להשפיע על מימד אחר של המציאות - על העולם הגשמי, ועדיין נותרת המציאות של 'גוף' החטא. עקירת 'גוף' החטא נעשית על-ידי הווידוי, שבא בדיבור דווקא.

לאמיתו של דבר אין מדובר כאן בסמלים וברעיונות מופשטים. בקבלה ובחסידות מוסבר, שהחטא יוצר מציאות של 'קליפה' (שנקראת גם 'מלאך רע'). מציאות זו רודפת את האדם ומונעת מן הנפש לעלות לעולמות הקדושה. לכן הכרחי למחותה ולהעבירה מן העולם. התשובה שבלב מוציאה מן ה'קליפה' את חיותה הפנימית, שהיא התאווה הרעה, אך כדי למחות את 'גופה' ובכך להעבירה לגמרי מן העולם, יש צורך בפעולה חיצונית, שהיא הדיבור - וידוי דברים. על-ידי אמירת נוסח הווידוי, המקיף את כל אותיות הא-ב, נמחה ונעקר 'גוף' הרע ולא נותר ממנו כל זכר.