תקופת שלטונו של אלפונסו האחד-עשר, שמלך בקסטיליה (חלק מספרד של ימינו) לפני כשבע-מאות שנה, הייתה טובה ליהודים. הם נהנו משוויון זכויות ותפסו משרות מכובדות.
ידידות עזה נקשרה בין המלך לדון יוסף בן אפרים הלוי בנבנישתי. הוא היה עשיר, מיוחס, ובעל השכלה רחבה. המלך מינה אותו ליועצו האישי ולשר-האוצר של המלוכה.
עוד יהודי מקורב למלך היה דון שמואל אבן-וואקאר. הוא היה רופא ואסטרונום. גם אותו המלך העריך מאוד וביקש ממנו להיות רופאו האישי.
מעמדו של דון יוסף עורר קנאה עזה בקרב בני האצולה הנוצרים. אש הקנאה בערה גם בליבו של אחד ממשרתיו, גונזלו מרטינז.
גונזלו זה ביקש מדון יוסף להציגו לפני המלך ולהשיג לו משרה מכובדת. בחלקת לשונו ובמתק שפתיו הצליח להתקרב אל המלך, וזה מינה אותו למפקד בצבאו. עתה לא היה לו אלא לצפות לשעת הכושר.
התקוממות המונים בצפון אפריקה הביאה מלחמה אל שערי קסטיליה. אלפים הצליחו לעבור את המעבר הימי שבין המדינות, ואלפונסו שיגר את צבאו כדי להודפם. אולם המורדים נלחמו בחירוף-נפש וצבאו של המלך נסוג פעם אחר פעם.
מהלכי הקרבות הִשרו על המלך מתח ודכדוך. המלחמה רוקנה את קופת המלוכה. התעורר צורך מיָדי להשיג כספים גדולים לבלימת המורדים.
גונזלו ניצל את ההזדמנות. "מבין אני את הצורך הדחוף במילוי קופת המלוכה", אמר למלך. "הנני מוכן להעביר לידי המלך עשרים אלף כיכרות זהב".
פני המלך אורו, והוא הפנה אל גונזלו מבט שואל. גונזלו אמר במתק שפתיים: "אם ימסור לי המלך עשרה יהודים, מעשירי העדה, לעשות בהם משפט על הכספים שהשיגו בדרכי מרמה, אוכל למלא את הבטחתי".
"מי הם?", שאל המלך. גונזלו החל לשפוך אש וגופרית על שנוא-נפשו, דון יוסף. אחריו עבר לדבר סרה ברופא המלך, דון שמואל, ובשאר עשירי היהודים. "אילו היו נאמנים למלך היו באים מרצונם ומציעים את עזרתם בשעה קשה זו", טען בלהט.
בשפת חלקות ובדברי חנופה הצליח גונזלו למצוא מסילות לליבו של המלך. זה שוכנע, ונתן לגונזלו רשות לעשות ביהודים כטוב בעיניו.
עם עליית קרנו של גונזלו החלה תקופה קודרת בחיי יהודי קסטיליה. דון יוסף הושלך לכלא בטולדו, באשמת קשירת קשר ושדידת קופת המלוכה. הוא לא שרד בעינויים ונפטר. ככל הנראה גרם מותו צער למלך, והוא מסר את גופתו למשפחה לקבורה, ואף פטר את המשפחה מתשלום מיסים.
גורלו של רופא המלך, דון שמואל, לא שפר. הוא נעצר עם שני אחיו ורכושם הוחרם. לאחר שלא הסכים 'להודות' בהאשמות המיוחסות לו, הוצע לו להינצל על-ידי המרת דתו. הוא סירב ומת על קידוש השם לעיני רבים. גונזלו הצורר עיכב את קבורתו שנה תמימה!
יהודים בעלי הון נאלצו לשלם סכומי ענק לגונזלו כדי להציל את חייהם. גונזלו עשה בממלכה כבתוך שלו, וחיי היהודים היו אפופי פחד ואימה.
באותם ימים קשים נרקמה ידידות בין המלך אלפונסו ובין רבי משה אבראווליא, משורר וסופר ידוע. רבי משה ניצל את הקִרבה אל המלך כדי לבקש על בני עמו, אולם המלך לא עשה דבר בעניין.
בינתיים העלה גונזלו הצעה בהתכנסות מועצת המדינה לגרש את כל היהודים. רוב המשתתפים תמכו בהצעה, אבל המלך התנגד, וטען כי היהודים מפתחים את המסחר ומשלמים מיסים וגירושם יגרום נזק כבד למדינה. המועצה החליטה לדחות את ההחלטה לישיבה הבאה.
לרבי משה נודע על הגזֵרה המאיימת, ומיד שלח להודיע עליה בכל בתי-הכנסת. בכל מקום התקהלו יהודים לזעוק ולהתפלל לביטול הגזֵרה, ותרמו סכומים לצדקה.
גונזלו יצא אל החזית לקרב המכריע מול המורדים. המערכה הצליחה והצבא בראשותו הכניע את האוייב. עטור ניצחון חזר גונזלו לעיר הבירה, משוכנע כי אחרי ניצחון כזה לא יוכל המלך לסרב להצעתו לגרש את היהודים.
באותה עת שהה רבי משה במחיצת המלך. "מה תאמר על הניצחון הגדול, ידידי?", שאל המלך את רבי משה.
רבי משה השיב בקול שקט: "כן, הוד מלכותך, אלה חדשות טובות, אולם...".
"אולם מה?", דחק בו המלך.
רבי משה המשיך: "חוששני שהצלחתו של גונזלו תסחרר את ראשו...".
הרמז היה ברור. אלפונסו הבין כי גונזלו עלול למרוד בו בעקבות ניצחונו. רבי משה הוסיף כי גונזלו רודף כבוד ושררה, ויעץ למלך להעמידו במבחן ולבקש ממנו לבוא לבד אל המלך, ללא אנשי הצבא. המלך עשה כעצתו.
גונזלו הופתע והתמלא חשש שהמלך רוצה להשפילו. הוא התבצר במבצר עם נאמניו, והודיע למלך כי אם הוא רוצה לפוגשו – יבוא הוא אליו!
צבא נאמניו של המלך צר על המבצר וכבש אותו לאחר קרב לא-ארוך. גונזלו הובל באזיקים והוצא להורג. זה היה סופו של הצורר.
ליהודי קסטיליה הייתה הרווחה, ויום זה נחגג בדורות הבאים ונקרא 'פורים קסטיליה'. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
