אין פלא שדווקא אחרי שראש הממשלה הקודם, ברק, הציע להם 99% משטחי יש"ע, לרבות כל מזרח ירושלים והעיר העתיקה, הם הפנו לו עורף ופתחו  במלחמת "אל אקצה" שכבר גבתה מאיתנו כשמונה מאות קרבנות ואלפי פצועים. תאוות הרצח שלהם רק עולה בכל אימת שאנו מוותרים על עוד משהו. אין ספק כי גל הטרור החדש הוא תוצאה ישירה של ההתקפלויות האחרונות של ישראל, ששיאם חידוש ה'דיאלוג' עם הרשות הפלסתינית; עם הבובות של ערפאת - אבו מאזן ודחלן. לאחר שפקעה סבלנותנו, מחליף לנו ערפאת את הבובות ובמקום אבו-מאזן הוא מעמיד לנו את אבו-עאלא.

ללמוד מדיכוי המרד של 'ערביי ישראל'

לפני שלוש שנים, אחרי שישראל ברחה מלבנון וראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, גילה רפיסות וחולשה, עלה בלבם של ערביי ישראל  לחבור לאחיהם ביש"ע ולפתוח במערכה מתואמת להשמדת המדינה. הם פתחו במרד המוני, במקביל לתחילת המהומות של ערביי יש"ע לפני שלוש שנים. רק בזכות תגובה נחושה ביותר של המשטרה, שדיכאה את המרד של ערביי ישראל ביד ברזל, הם שבו לחיים שקטים. הם קלטו את המסר.

עוד לא נולד האדם שיסכים להקריב את נפשו למען מטרה שאין לה כל סיכוי. חייבים להביא לתודעת ערביי יש"ע כי המטרה לשמה הם מוכנים למות, לעולם לא תושג. ערביי ישראל קלטו זאת מיד אחרי מלחמת השחרור. צריך לקוות שהעם כאן יתעשת ויבין כי מחיקתו המוחלטת של הקו הירוק, תביא גם את ערביי יש"ע לאותה מסקנה שהגיעו אליה ערביי ישראל בזמנו.

לשלוט ולרדוף

כל מי שעיניים בראשו ידע כבר בימי האופוריה של אוסלו שזה מה שיקרה, אבל היו תמימים שהתפתו להאמין לחזונות-השווא של המזרח התיכון החדש. לפני שלוש שנים, כאשר התפרצה השנאה וההסתה שזרעה הרשות הפלסטינית, לא היה אפשר עוד לטעון לתמימות ולתום-לב. התברר אז כי קמה כאן מפלצת חייתית, שמעוניינת להטביע את האזור כולו בדם.

מרגע זה נדרש צעד אחד ברור ונחרץ – להיכנס פנימה, לבצע את הניתוח, גם אם הוא כואב, ולעקור את שורש המחלה. היינו צריכים לסלק מכאן את כל מחוללי הטרור, מצמרת מחבלי תוניס ועד אחרון הטרוריסטים הצעירים. לו היינו עושים זאת לפני שלוש שנים, היו נחסכים חייהם של כשמונה מאות יהודים ושל אלפי פצועים, וגל הטרור כבר היה מזמן מאחורינו.

כל עוד לא תתקבל החלטה לעקור, אחת ולתמיד, את תשתית הטרור, לא יועילו פעולות ההתנקשות שמבצע צה"ל בראשי ארגוני הטרור. על כל רב-מרצחים שמחוסל, קמים שניים מסוכנים יותר. גם אין כל טעם בבניית הגדר ובזבוז מליארדי שקלים עליה. אירועי 11 בספטמבר לפני שנתיים בדיוק בארה"ב הוכיחו ולימדו אותנו משהו. המנהרות הניכרות מתחת לגדר ברפיח, חדשות לבקרים, מלמדים על מה שיקרה כאשר תושלם הגדר לאורך יהודה ושומרון. נכון שבינתיים מעדיפים המחבלים לחדור ממקומות שאין בהם גדר, אך אם תושלם הגדר, יבואו המנהרות, הרקטות, הטילים, הבלונים המרחפים, ומי יודע מה עוד.

יש מוצא אחד ויחיד בדרך-הטבע: להבהיר כי אין כל סיכוי לחלומותיהם להקים מדינה עצמאית; להשתלט מחדש על כל שטחי יהודה ושומרון; לשוב ולשלוט בשטח שליטה מלאה ולדכא ביד ברזל את הטרור. אך אם נאמר כי כאשר יבשילו התנאים ותקום הנהגה חילופית, נשוב לשלחן המשא ומתן, אין לכך כל סיכוי. צריך ללמוד מהאמריקאים מהי מלחמה נחושה וחסרת פשרות.

כזה היה המצב במשך למעלה מעשרים וחמש שנה, עד ל'הסכמי אוסלו'. מספרם של המחבלים שיצאו משטחי יש"ע היה אפסי. כך גם כמות הנשק בשטח היתה אפסית. שלטנו בשטח שליטה מלאה ומנענו התארגנויות טרור. אפילו בתקופת האינתיפדה הראשונה, למעט מקרי ירי בודדים, היא לא חרגה מהשלכת אבנים. כיום, אין שעה ללא חילופי אש, ורק בדרך נס איננו שומעים כל היום על נפגעים. השטח רווי בעשרות אלפי רובים וכלי נשק אחרים שכוללים פצצות, טילים וסוגי נשק נוסף שטרם נעשה בהם שימוש. אלה מקנים למחבלים תחושת ביטחון ועידוד לקום ולפעול נגדנו. טילים כבר נפלו באשקלון! למה עוד אנחנו מחכים?

אין צורך לגמגם או לערפל את המציאות. כן, חובה להכיר בטעות הטראגית ולהבהיר כי לעולם לא תקום מדינה פלסתינית; לכבוש מחדש את כל הערים והכפרים ולהשיבם לשליטה ישראלית מלאה. להחזיר את המצב לימים הטובים שלפני אוסלו, כאשר חיי יהודים היו בטוחים בארץ הזאת. חייבים להיות שם. לשלוט שם. במקום להרבות להג על גדרות ועל מאבטחים, צריכים לרדוף את המחבלים בקיניהם ולעקור מן השורש את תשתית השנאה וההסתה. אנחנו חייבים להיות 'שם', כדי שהמרצחים והמפגעים לא יהיו 'כאן'.