הביטוי 'נס' נקשר בשפתנו לאירוע הצלה יוצא-דופן, מפתיע, בלתי-צפוי, אפילו פלאי. אם מכונית נופלת לתהום, מתרסקת לחלוטין, ונהגה יוצא ממנה בריא ושלם –הכול עומדים משתאים: נס! אם אדם נפצע פצעים אנושים, והרופאים איבדו כל תקווה להצילו, ובכל-זאת הוא חזר לחיים והחלים – אנו מתפעמים: נס משמים!

בנס פורים אין מרכיבים מעין אלה. בכל המגילה איננו מוצאים ניסים שלמעלה מגדרי הטבע. סיפור הפורים מורכב משרשרת של אירועים (שגם התחוללו על-פני ציר-זמן ממושך). כל אירוע כשהוא לעצמו נראה טבעי לחלוטין. לכל היותר היה כאן צירוף מקרים נאה. רק חיבור כל האירועים הללו לתמונה שלמה מאפשר לנו להביט ביד ההשגחה המסובבת את העניינים לעבר ההצלה.

ניסים של סיכולים

בתפילותינו אנו מודים לקב"ה "על ניסיך שבכל יום עמנו". וכי קורים לנו ניסים מדי יום ביומו? אלא הכוונה לאותם ניסים שעליהם אמרו חז"ל "אין בעל הנס מכיר בניסו". ידו של הקב"ה מלווה כל אחד ואחת מאיתנו ושומרת עליו בכל יום ובכל עת, אלא שאיננו רואים אותה. רק לעיתים נדירות, כאשר מתחולל הבזק של התגלות אלוקית, אנו אכן מכירים בנס.

הנה, עברו עלינו כחודשיים ללא פיגועי-רצח המוניים בחוצות ערינו. האם ידענו להכיר בנס ולהודות עליו? שמענו מדי יום ביומו ידיעות על סיכולים של כוחות הביטחון; על מחבלים מתאבדים שנתפסו בדרך ליעד; על פגיעה במתכנני מעשי רצח; על חשיפת מעבדות חבלה. הדבר נראה לנו טבעי לחלוטין: כוחות הביטחון פועלים ומצליחים למנוע מעשי טרור.

אולם בשבוע שעבר, כאשר מחבל אחד הצליח לעבור את מחסומי הביטחון ולעלות לאוטובוס בחיפה, נוכחנו עד כמה אין זה טבעי שבמשך כחודשיים, למרות מאמצים כבירים מצד המחבלים, לא הצליחו לבצע פיגוע טרור מעין זה. פתאום אנו קולטים איזה נס טמון בכל דיווח יבש על תפיסת מחבל ועל סיכול פעולות טרור.

זה ההסבר לתפיסה היהודית, שכאשר גזרה כלשהי מתרגשת או כשצרה פוקדת את הציבור, מנסים בראש ובראשונה לבחון את המעשים ולתקן את הדרכים, בבחינת "נחפשה דרכינו ונחקורה". יהודים אינם מסתפקים רק בפעילות הטבעית המתבקשת לביטול הגזירה, אלא מהרהרים בתשובה ופונים אל ה'. כי האמת היא, שגם הדברים הטבעיים ביותר אינם אלא נס תמידי – "נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים".

תפיסת היהודי המאמין

כך נהגו מרדכי ואסתר. כאשר נודע למרדכי על גזירת ההשמדה של המן, פנה בראש ובראשונה לכיוון הזעקה והתשובה. הוא הזעיק את העם לתפילה לקב"ה ועורר את היהודים לשוב לאביהם שבשמים. אסתר קראה לעמה לצום שלושה ימים. רק לאחר מכן פנו לעסוק בדרכים הטבעיות לביטולה של הגזרה, וגם כאן מרדכי אומר לאסתר שייתכן כי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".

מרדכי היהודי מלמדנו שחיי הרוח וחיי החומר שלובים זה בזה, אף-על-פי שלא תמיד רואים קשר ביניהם. גם כשמתרחש דבר טבעי לגמרי, שאנחנו יכולים להגדיר בדיוק את מניעיו וסיבותיו, היהודי המאמין יודע שמאחורי המערכת הטבעית מסתתר רובד פנימי ורוחני.

וגם בימינו, לצד הפעילות הטבעית המתחייבת (שאותה צריך לנהל במלוא העוצמה והנחישות) עלינו לחזק את הצד הרוחני, שיבטיח לנו את עזרת ה'. להרבות בזכויות, לתקן את דרכינו, להגביר אהבת-ישראל. ונזכה בקרוב ממש ש"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", בשמחת הגאולה האמיתית והשלמה.