לפני שבועיים הזכרנו כאן את דברי העידוד והחיזוק שהשמיע הרבי מליובאוויטש ערב מלחמת המפרץ, לפני שתים-עשרה שנים. בתגובה קיבלנו פניות מקוראים, השואלים מניין לנו הביטחון שדברי הרבי, שנאמרו בשעתם, במציאות מסויימת, תקפים גם עכשיו, במציאות שונה.

בעומדנו ערב היום הגדול והקדוש י' בשבט – יום ההילולא של הרבי הקודם והיום שבו קיבל הרבי את עול הנשיאות – זה הזמן הראוי לדון בסוגיה זו. למעשה, אותה שאלה יכולה להישאל לא רק על ההתנהגות הנכונה בעת מלחמה במפרץ, אלא על שורה של דברים שאמר הרבי. באותה מידה אפשר לשאול, אם התנגדותו הנחרצת של הרבי לוויתורים ונסיגות לאויבי ישראל תקפה גם עכשיו, או שמא נשתנו הנסיבות ועכשיו אין ברירה אלא לוותר ולסגת.

התורה אינה משתנית

הנקודה החשובה במסגרת הדיון הזה היא ההבחנה בין הוראה מוגדרת ותשובה פרטית כלשהי, לבין שיטה כוללת והשקפת-עולם רחבה, ההופכת חלק ממשנתו ותורתו של הרבי. ייתכן בהחלט שהוראה שניתנה בנסיבות מסויימות תשתנה בנסיבות אחרות. כל המעיין באגרות-הקודש של הרבי רואה כי לעיתים משיב הרבי תשובות שונות על שאלה זהה, לכאורה, שכן אינה דומה תשובה לאדם אחד לתשובה הראויה לאדם שני, או כאשר יש תנאים שונים של המקום והזמן.

אולם בסוגיות עקרוניות, שבהן ביטא הרבי עמדה ברורה, עקבית ונחרצת – לא יכול לחול שינוי. להפך, המשנה הסדורה הזאת נעשית מורשת תורנית לכל דבר, שאותה לומדים ומעבירים מאב לבן, מרב לתלמיד. בעניינים אלה אין לנו שום ספק מהי עמדתו של הרבי, כשם שאיש אינו מטיל ספק שהרבי דוגל באהבת-ישראל לכל יהודי ובהפצת התורה והחסידות לכל פינה יהודית בעולם.

יתרה מזו: מכיוון שעמדותיו של הרבי בסוגיות אלה לא התבססו על דעותיו האישיות, חלילה, אלא על הנאמר במפורש בתורה, והוא ציין אין-ספור פעמים את המקורות התורניים הברורים למשנתו הסדורה – הרי הטענה שחל שינוי בכך, כמוה כאמירה שהתורה יכולה להשתנות, חס-ושלום. כשם ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת", כך לא יכולות להתחלף עמדותיו הברורות של הרבי, המבוססות על הנאמר בתורה.

האיסור לוותר לאויבי ישראל ולתת להם דריסת-רגל בשטחי-ספר, הוא הלכה מפורשת בשולחן-ערוך הלכות שבת. אם ההלכה קובעת שדבר זה הוא בבחינת פיקוח-נפש ממש, עד כדי כך שמצווים לחלל שבת כדי למנוע זאת – האם דבר זה יכול להשתנות? בדיוק להפך, דווקא עכשיו אנו נוכחים במו-עינינו בצדקת דבריו של הרבי, ועד כמה הוויתורים הללו גרמו פיקוח-נפש ושפיכות-דמים שלא הייתה כמותה!

וגם הגאולה קרובה

כשהרבי דיבר על האיסור לברוח מארץ-ישראל וקרא ליהודים להוסיף לנסוע אליה, בהבטיחו שהיא "המקום הבטוח ביותר ליהודים", הוא התבסס גם-כן על הלכות מפורשות, ועל הפסוק "ארץ אשר... תמיד עיני ה' אלוקיך בה". זו לא הייתה המלצה פרטית, בנסיבות מסויימות, אלא הרבי ביטא את עמדתה הברורה של התורה, שאסור לעזוב את הארץ ושחייבים לחזק את עם-ישראל השרוי בחרדה.

כל הצופה בהקלטות הווידאו מחילופי הדברים שהיו בין הרבי לאנשים שונים ששאלוהו אם לבטל נסיעה לארץ או להחזיר לחו"ל תלמידים הלומדים בארץ, רואה שהרבי מדגיש שוב ושוב, כי אין מקום לנהל עמו 'משא ומתן' בעניין, מכיוון שהקב"ה אומר בתורתו שארץ-ישראל היא המקום השמור ביותר. האם ייתכן להעלות על הדעת שהקב"ה אומר היום דברים אחרים, חלילה?

בכל הדברים הללו לא חל שום שינוי, וכך גם במסר העיקרי והמרכזי של הרבי, בדבר הגאולה הקרובה לבוא. אין שום ספק שאנחנו קרובים עוד יותר לגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא במהרה בימינו.