מדינה שלמה זועזעה עד עמקי נשמתה כשהתברר מה עלה בגורלה של הודיה הפעוטה ז"ל. ידענו הרבה דם ושכול ואירועים מכאיבים בעת האחרונה, אבל הצמרמורת שעברה עתה בגופנו הייתה חזקה מאי-פעם. ומה עשינו בזעזוע הזה? לאן הובלנו את ההתעוררות הציבורית? - לשום מקום.

הבעל-שם-טוב אומר, שכל דבר שיהודי רואה או שומע צריך לשמש לו הוראה בעבודת-ה'. גם אירועים שגרתיים, יום-יומיים, אמורים לעורר את האדם למחשבה ולהתבוננות. על-אחת-כמה-וכמה מאורע מסעיר כל-כך, שחולל זעזוע עמוק בלב כולנו.

איפה מתחילה הזילות

מצד אחד, מה אפשר לומר נוכח דבר מפלצתי כל-כך? יש מצבים שאתה מנסה להיכנס לתוך מוחו של הפושע, להבין מדוע עשה את מעשה הפשע. כאן אתה נאלם דום. זה הטירוף בהתגלמותו. רוע מזוקק, שסותר את האינסטינקטים האנושיים הבסיסיים ביותר.

ומצד שני, המעשה הזה הוא אמנם שיא של רוע ומפלצתיות, אבל הוא משתלב באווירה כללית של זילות חיי אדם. באותם ימים ממש מתרחשים עוד ועוד מעשים של רצח, שלצערנו כבר איננו מתרגשים מהם, כי הם נהפכו לשגרת-חיים. בעלים רוצחים את נשותיהם, מריבה בין בני-נוער מסתיימת ברצח, ויכוח על חניה מוביל לשפיכות-דמים.

וכי מה מבדיל את סיפורה של הודיה מעשרות ומאות מעשי רצח אחרים? רק העובדה שמעשה מפלצתי כזה אינו שכיח אצלנו. לו היו מתרחשים עוד ועוד מקרים מסוגו, היינו עוברים גם על כך לסדר-היום. והלוא האמת היא שכל אירוע של שפיכות-דמים היה צריך לעצור את החיים, כי רצח הוא הדבר הנורא מכול, החמור מכול, המזעזע מכול. אנחנו ממשיכים בחיי השגרה, כי חל פיחות בערך של קדושת החיים וחיי אדם נעשו זולים במקומותינו.

אולי הזילות בחיי האדם מתחילה דווקא בדברים שנחשבים 'קטנים'. הפלות, למשל, או נטילת חייהם של חולים סופניים (בעבר לפחות כינו זאת 'רצח מתוך רחמים', והמילה 'רצח' הדהדה היטב. כיום ניתן לזה שם נאה וחביב - 'המתת חסד'). ברגע שפורצים את המוחלטות של קדושת החיים ומתירים לבני-אדם ליטול חיים של זולתם, הופכת הפרצה הקטנה לשיטפון.

קדושת החיים משמעותה - שחיי אדם, כל אדם, קדושים הם, ואסור לאדם להעלות על דעתו לגדוע אותם. בהלכה היהודית אין שום הבדל בין חייו של זקן חולה וגוסס לבין חייו של ילד קטן, עירני ותוסס. מי שמזרז את מיתתו של גוסס, הוא רוצח לכל דבר. הרעיון הטמון ביסוד הגישה הזאת הוא, שחיי-אדם אינם נמדדים במונחים כמותיים. רגע חיים, של כל אדם, בכל מצב, הוא הדבר המקודש ביותר, שאי-אפשר כלל להעריכו.

לא זו בלבד שהאדם אינו רשאי ליטול את חיי זולתו, הוא גם אינו אדון על חייו-שלו. מאבד עצמו לדעת אף הוא רוצח, אלא שכבר אין לנו את מי להעניש. בעולם הבא ישלם המתאבד את מלוא המחיר על הפשע הנתעב שעשה. כי חיי האדם קודש הם, ואינם ברשותו של האדם.

האמונה כיסוד המוסר

ערך זה של קדושת החיים מבוסס על אמונה בבורא עולם, שנתן את החיים ואסר באיסור החמור ביותר לשפוך דמים. הזיקה בין אמונה בה' ובין מוסריות אנושית בסיסית באה לידי ביטוי חד בתשובתו של אברהם אבינו לאבימלך: "רק אין יראת-אלוקים במקום הזה - והרגוני".

הזעזוע שפקד את כולנו צריך להוביל להעמקת החינוך והתודעה של קדושת החיים. חובה עלינו להשריש בלב כול כי הדיבר "לא תרצח" - הוא מוחלט. הציווי האלוקי "מיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם" - הוא סופי ונצחי. הנימוק "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" - הוא היסוד לקדושת החיים.