יום הכיפורים המתקרב מציב לפנינו את אתגר הסליחה. יש כאן אתגר כפול – היכולת לבקש סליחה והכוח לסלוח.

הנטייה הטבעית היא להרגיש צודקים. גם אם בתוך-תוכנו אנו יודעים ששגינו ונהגנו שלא כראוי, אנחנו ממהרים לשכנע את עצמנו שבעצם פעלנו כשורה. מה פתאום להכניע את עצמי ולבקש סליחה? היכולת להודות בטעות ולבקש סליחה דורשת מאיתנו מידה של גדלות נפש.

גם הנכונות לסלוח אינה פשוטה. יש בנו יצר נקמה. אנו משתוקקים לשלם כגמולו למי שפגע בנו. גם אם הצלחנו לגבור על רגשות הנקמה, לפחות איננו רוצים עוד קשר עם אותו אדם. זו התגובה הטבעית כלפי מי שנהג בנו שלא כראוי. לא פשוט לסלוח, למחוק את העבר ולפתוח דף חדש.

גדלות נפש

ואז בא יום הכיפורים, ואנו נדרשים לבקש סליחה ממי שפגענו בו. פתאום עלינו לעשות את הדבר שהדחקנו כל-כך – להיזכר בכל האנשים שנפגעו מאיתנו ולבקש את מחילתם. זה לא תמיד נעים, לפעמים זו משימה קשה, אבל מחובתנו לעשותה.

כמו-כן עלינו ללמוד לקבל את הסליחה. ההלכה קובעת שאסור לאדם להקשות את ליבו ולהימנע מלהיענות לבקשת הסליחה של חברו. גם אם הפגיעה הייתה קשה וכואבת, עליו לגייס את תעצומות הנפש הדרושות, לפתוח את הלב ולסלוח (רק במקרים מוגדרים מאוד האדם רשאי שלא לסלוח).

הסליחה, על שני היבטיה, מבטאת את היכולת לגבור על האינסטינקטים הטבעיים. כאן בא לידי ביטוי הצד האלוקי שבנו, שמרומם אותנו מעל גדרי הטבע האנושי ומציב לפנינו ערכים נעלים, הדורשים גדלות נפש ומסוגלוּת לדחוק את האגו ואת היצרים הטבועים בנו.

הסליחה היא ממידותיו של הקב"ה שאנו מצוּוים ללכת בעקבותיהן. התורה מצווה אותנו: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח,ט). חז"ל מסבירים: "מה הוא נקרא רחום – אף אתה היֵה רחום; מה הוא נקרא חַנון – אף אתה היֵה חַנון". כשם שהבורא מכונה 'רב סליחות', אף אנו נדרשים לסלוח לזולתנו.

מידת הסליחה של הקב"ה אין לה גבול. אדם שנפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. ודאי שיכבד עליו לסלוח שלישית ורביעית, ובשלב מסוים כבר יסרב בכל תוקף לסלוח. אבל הקב"ה, שהוא אין-סופי, גם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית. הוא סולח פעם ופעמיים ושלוש וארבע – עד אין-סוף.

מידת הסליחה האין-סופית

ביום הכיפורים אנו עומדים לפני בורא העולם ומבקשים שוב מחילה וסליחה. עשינו זאת לפני שנה ושנתיים, הבטחנו שלא לשוב למשוגותינו, ובכל-זאת כשלנו ומעדנו. אחד הפיוטים הנאמרים בתפילת נעילה מתאר את מצבנו: "פָּנִים אֵין לָנוּ פָּנֶיךָ לְחַלּוֹת, פָּשַׁעְנוּ וּמָרַדְנוּ וְהֶעֱוִוינוּ מְסִלּוֹת". ובכל-זאת אנו חוזרים ומבקשים סליחה, מתוך אמונה שהבורא 'רב סליחות' ומידת הסליחה שלו אין לה קץ וגבול.

לכן גם אנחנו נדרשים לפתוח את הלב, לבקש סליחה ולסלוח, וכך נזכה שהקב"ה יסלח לנו ויפתח גם לנו דף חדש, ויעניק לנו חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.

עם ישראל חי. מוצאי יום הכיפורים אשתקד ב'בית הכנסת הפתוח'