מתברר שיש מי שחוֹוים את ימי אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים כתקופה קשה ומכבידה. אימת הדין מצמיתה אותם. המילים אלול, תשובה, חשבון נפש, תיקון – מעוררות בהם חרדה ודכדוך.

אכן, עד הופעת החסידות רווחה הנטייה להתמקד בימים האלה בהטפת מוסר, בחשיפת החטאים והעוונות, באזהרות מפני עונשי שמיים, ישמור ה'. הבעל-שם-טוב ותלמידיו הציעו סגנון אחר. הם עוררו את המוני בית ישראל לתשובה ולתיקון המעשים לא על-ידי אזהרות ואיומים, אלא מתוך הבלטת אהבתו של הקב"ה לכל אחד ואחת מבני ישראל.

שתי כנפיים

האמת היא ששתי הדרכים קיימות בתורתנו. השבת נקרא בתורה את פרשת ה'תוכֵחה', שבה מופיעות אזהרות קשות לעם ישראל אם יסור מדרך התורה. גם בחינוך בכלל שמור מקום ל'מוסר אביך'. תורת החסידות עצמה מסבירה בהרחבה שעבודת ה' צריכה לעמוד על שני יסודות, אהבה ויראה. שני הרגשות הללו משולים לשתי כנפיה של ציפור, שאינה יכולה לעוף בכנף אחת והיא זקוקה לשתיהן גם יחד.

אך מה אמור להיות המניע המרכזי בחייו של יהודי? החסידות שמה את הדגש על האהבה. עבודת הבורא צריכה להיעשות מתוך שמחה, הזדהות פנימית ואהבה לקב"ה. ודאי שחייב להתקיים מרכיב של יראת ה', כדי שהאדם ייזהר שלא לסטות מהדרך הנכונה, אבל הרגשות הדומיננטיים צריכים להיות אהבה ושמחה.

בחודש אלול תוקעים בשופר, שעניינו לעורר חרדה בלבבות, ועם זה החסידות מדגישה את קִרבתו של הקב"ה אלינו, את היותם של ימים אלה ימי רצון ורחמים, שבהם אפשר להגיע להתחברות עמוקה יותר עם בורא העולם.

זו דרכה של החסידות בעבודת ה' בכלל. במקום להתפלש במידות הרעות, בחולשות האנושיות, בחטאי האדם וביצריו האפלים, היא מרוממת את האדם לעולם רוחני עליון, עד שהדברים השליליים נדחים מאליהם. במקום להכות את החושך במקל, היא מלמדת להדליק אור, ואז החושך מסתלק מאליו.

הדרך היעילה

כשאדם הופך את יראת העונש לגורם מרכזי בחייו, הוא נעשֶה כבוי, נטול שמחה וחדווה, שכן הכוח המניע אותו הוא פחד ודאגה. לעומת זה, כאשר הדגש הוא על הצד החיובי ועל מעלתה של קִרבת אלוקים, האדם שרוי בעולם רוחני של קדוּשה ואהבת ה'.

כשהוא לומד ומהרהר על גדולתו של הקב"ה, על מופלאותה של התורה, על יופיין של המצוות – הוא מתרומם מאליו מענייני העולם הנחותים. אין הוא צריך להילחם בדברים השליליים, שכן הוא מואס בהם ובז להם. יהודי כזה מתמלא מרץ ושמחה, שכן הוא ספוג אנרגייה חיובית.

ודאי שסגנון כזה יעיל גם בפנייה אל הזולת. כשמדברים עם יהודי שני באהבה ובחיבה ומושכים את ליבו אל היופי שבתורה ומצוותיה, הוא נענֶה גם כן בשמחה ובאהבה. וכך מלמדנו הרמב"ם, שהדרך להחזיר יהודים לדרך התורה היא – "למושכם בדברי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה". אפשר אפוא לשוב גם מאהבה.

מתעוררים באהבה. סליחות ברחבת הכותל (צילום: הקרן למורשת הכותל)