אחת השאלות הגדולות שהעולם מתמודד איתה מאז ומעולם היא גבולות הסמכות. בלי סמכות משתררת אנרכייה, ולכן חיוני שתהיה סמכות שתחייב את הציבור. ואולם כאן אורבת הסכנה של החריגה מסמכות וניצול הסמכות בדרך שאינה ראויה.

פרשת השבוע עוסקת בדיוק בסוגיות האלה. היא נפתחת בציווי "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", ממשיכה ומפרטת את סמכותו של בית הדין הגדול, וקובעת: "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ". אנחנו מצוּוים לציית לפסקי ההלכה של בית הדין. אבל לצד החובה לציית, נקבעו כללים ברורים, המגדירים את גבולות הסמכות.

בַהמשך התורה מפרטת את החובה לשמוע בקולו של נביא אמת. וגם כאן, האם סמכות זו אינה מוגבלת? מה מגן עלינו מהתחזות לנביא? התורה נותנת לנו כללים כיצד לזהות נביא שקר, ומורה לנו להענישו בכל חומרת הדין ולא לחשוש מפניו – "לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ".

החובה לתת הסברים

אחד מעקרונות התורה המגינים עלינו מפני ניצול סמכות שלא כדין הוא הקביעה שאין נביא או רב יכולים לבטל מצווה מן התורה. לא אחת מצפים מרבנים לשנות הלכות, לבטל מצוות וכדומה. ופה בדיוק עוברים גבולות הסמכות – נביא או רב שיבטל מצווה, לא זו בלבד שהביטול יהיה חסר תוקף, אלא בזה הוא מעיד על עצמו שאינו ראוי להיקרא נביא או רב.

החובה המוטלת על כל יהודי ללמוד תורה אף היא מגינה עלינו מפני חריגה מסמכות. הרב יכול להיות גדול בתורה, אבל גם בציבור יש תלמידי-חכמים, וגם הם יודעים לפתוח ספר. אם הם מזהים שהרב חורג חלילה מדיני התורה, ידרשו ממנו תשובות והסברים, והרב חייב להשיב 'מהיכן דנתוני'.

סמכותו של רב אינה נובעת מאישיותו, מכוחו או ממעמדו; היא נובעת מהתורה. זה הבדל עצום. אדם שאומר: "כך אני מורה, ועליכם לציית לי" – מעמיד את עצמו במרכז. לעומתו, רב שאומר: "כך התורה מורה, ואני מוסר לכם את פסקיה והלכותיה" – מעמיד את התורה במרכז.

יתרה מזו: הרמב"ם קובע (הלכות שגגות יג,ה) שאם בית דין טעה בדבר הלכה, ויהודי עשה כהוראתו, אף-על-פי שידע כי זו טעות, הרי אם הוא עם-הארץ, הוא פטור; אבל אם הוא "חכם או תלמיד שהגיע להוראה" – אין הוא יכול לתלות את המעשה השגוי בבית הדין!

זהירות מאובדן אמון

כל אלה ממחישים את מערכת הבלמים והאיזונים שקבעה התורה, כדי שאכן תהיה סמכות, אבל שזו לא תנוצל לרעה. הרב עצמו כפוף לתורה. אין הוא מקור האמת, אלא שליח שלה.

ואם בתורה נקבעה מערכת מדויקת כל-כך של איזונים, קל וחומר שאלה חייבים להיות אצל בעלי סמכות אחרים. אנחנו רואים מה קורה כאשר שופטים וגורמי אכיפה מעמידים את עצמם מעל החוק, ובכך גורמים לציבור לאבד אמון במערכות האלה. ואולי כל זה קורה כדי שנתפלל מקרב לב ל"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", בגאולה האמיתית והשלמה.

ציבור לומד. הרב חייב להשיב 'מהיכן דנתוני'