בימינו ט"ו באב קיבל צביון הקשור בנישואין. אכן, משמעות זו מופיעה במשנה, המתארת מה בנות היו ישראל אומרות באשר לבסיס החיוני לבניין בית יהודי.

ואולם לט"ו באב עוד משמעות חשובה – זה יום שמסמל את המעבר מהקיץ לחורף, הלילות מתחילים להתארך, והלילה נועד לעסוק בתורה. לכן ט"ו באב מזכיר ומעורר על הצורך להוסיף בלימוד התורה, וחז"ל מבטיחים לאדם את השכר – "יוסיף חיים על חייו".

רדידות השפה

עם ישראל מכונה 'עם הספר', מפני שלאורך כל הדורות כל יהודי חש קִרבה טבעית לעולם הספר והלימוד. זה היה מראה שגרתי, להיכנס בערב לבית המדרש ולמצוא שם את כל בעלי המלאכה, הסוחרים ומכובדי העיר, יושבים ולומדים. זה גמרא, זה משנה, זה חומש, זה שולחן ערוך, ומי שלא ידע ללמוד – קרא תהילים.

הזיקה הטבעית הזאת אל הספר עשתה אותנו ל'עם הספר'. האדם הפשוט מן הרחוב היה מלא וגדוש פסוקים, מאמרי חז"ל, מדרשים. שיחת החולין שלו הייתה רוויה מטבעות לשון מן המקורות, וממילא הייתה עשירה וערכית יותר. אווירה זו חינכה את הדור הצעיר לאהוב ספרים ולרצות ללמוד, ובכך נבדל העם היהודי מהעמים שסביבם חי, ורמתו הרוחנית הייתה גבוהה מהם בכמה וכמה דרגות.

עם התמורות הרוחניות שעברו על עמנו, אבדה לחלקים רחבים מהעם הגישה הטבעית הזאת אל הספר. הקשיבו לדבריהם של הנחשבים משכילים ומכובדים, ותשמעו שפה שטוחה, רדודה, נעדרת פתגמים ואמרות; שפה שלפנים גם עגלון בשוק התבייש בה. אווירה זו גורמת גם לאנשים יודעי ספר להינזר מהשמעת פסוק או פתגם, מחשש שהשומעים לא יבינו את משמעותו.

כיום ניכרת התעוררות בציבור ויש יותר הבנה לצורך לחזור אל ארון הספרים היהודי. אבל כדי לממש זאת נדרשת התגייסות של כל המאמינים בחשיבותה של התורה. עליהם לעשות בפועל להחדרתה לכל שכבות העם.

בית של תורה

אכן, בשנים האחרונות שיעורי תורה נעשו חלק מרכזי מהנוף. כיום אין עיר בארץ שאין בה מאות שיעורי תורה בכל שבוע, בכל מקצועות היהדות, לנשים ולגברים, למתחילים ולמתקדמים. אלא שלא הכול יודעים על ההיצע הרחב העומד לרשותם.

יש מאות אלפי יהודים שרוצים ללמוד ולטעום ממעיינות התורה. רואים את התעניינותם, שומעים את השאלות שהם שואלים. מקצתם אולי לא יֵלכו לשיעור בבית הכנסת, אבל אם תציעו להם ללמוד פעם בשבוע בביתכם או בביתם – ישמחו מאוד. ואל תאמרו מי אני ומה אני. לנוכח הבערות הנוראה המצויה בימינו, כל אחד ואחד שמסוגל לפתוח ספר הוא בבחינת תלמיד-חכם.

כשם שהגוף זקוק לאספקת מזון קבועה, גם הנפש היהודית זקוקה למזון יום-יומי, והיא התורה. כשיהודי קובע עיתים לתורה הוא מספק מים חיים לנפשו הצמאה ומקבל כוחות מחודשים. חייו מתעשרים בעושר הבלתי-נדלה של התורה, והוא נעשה אדם חדש. הבה נתחבר למקורות ונרווה את נפשנו.

"כי הם חיינו". אבות ובנים מחוברים לתורה