כאשר נגזר על משה רבנו שלא להיכנס לארץ, ביקש מהקב"ה למנות מנהיג שימלא את מקומו. הקב"ה השיב לו: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". חז"ל מפרשים ש"איש אשר רוח בו" הכוונה — "שיכול להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד".

כלומר, מנהיג אמיתי יודע להתנהל מול כל הגוונים בעם. הוא מבין את צרכיו של כל אחד ואחד, חש את תחושות ליבו, ומוצא את הדרך לדבר אל הציבור כולו. כי הנהגת ציבור היא דבר מורכב ביותר, ולעיתים נוצרות התנגשויות בין צורכי הפרט לצורכי הכלל, בין צרכיו של ציבור אחד לצרכיו של ציבור שני. כאן נדרש "איש אשר רוח בו".

במגדלי השן

מספרים על תלמיד־חכם צעיר שבא לקבל הסמכה לרבנות מרב גדול. הרב בחן את הצעיר בארבעת חלקי השולחן ערוך ונוכח שאכן הוא בקי בחומר ויודע את כל הדינים. אמר לו הרב: "אני רואה שלמדת היטב את ארבעת חלקי השולחן ערוך, אבל עכשיו עליך ללמוד את החלק החמישי". תהה הצעיר, שכן אין חלק חמישי לשולחן ערוך. אמר לו הרב: "החלק החמישי של השולחן ערוך הוא — איך להתנהל עם בני־אדם".

אִמרה זו טומנת בחובה חוכמה עמוקה. אפשר לדעת מה כתוב בספרים, מה מותר ומה אסור, ולהיכשל בהנהגת הציבור. רב שמבקש להנהיג את עדתו כראוי צריך לדעת את 'החלק החמישי' — מה לומר, מתי לומר, איך לומר. לפעמים "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".

אם אצל רבנים יכול להיות מצב שחסר חלילה 'החלק החמישי', קל וחומר אצל פקידים ושופטים. הללו יושבים במגדלי שן, מנותקים מחיכוך אמיתי עם הציבור, וגם אין להם שום אחריות על תוצאות החלטותיהם. הם יכולים להיות משכילים מאוד, אבל אין הם יודעים את אמנות הנהגת הציבור.

אפשר לשמוע מהם נימות בוז לפוליטיקאים. אכן, הפוליטיקה נגועה בפגמים רבים, אבל יש דבר אחד שממנו מתעלמים — האנשים האלה הם נבחרי ציבור. מאחוריהם עומד ציבור שבחר בהם, וכדי להנהיגו נדרשו להקשיב לו, להבינו, לחוש את רחשי ליבו. נבחרי הציבור צריכים לתמרן בין צרכים ואינטרסים, לחפש דרכי פשרה, ולמצוא מכנה משותף שסביבו אפשר להתאחד.

זמן להתעשת

לשופטים ולפקידים אין הבנה כזאת. מבחינתם, ייקוב הדין את ההר. אלה כותבים פסקי דין, ואלה מנחיתים הנחיות, ובראייתם הציבור אמור לעבור לדום לפקודתם. מה לעשות, המציאות מורכבת הרבה יותר. התוצאה היא תבערה, תסיסה, תסכול וזעם גוברים והולכים. זה בדיוק חומר הדלק שקיצונים בשני הצדדים מייחלים לו.

מהדורסנות הזאת לא יכול לצמוח שום דבר חיובי. היא רק מגביהה חומות, מלבה אש של שנאת אחים, וקורעת אותנו מבפנים. בימים אלה, שבהם אנחנו אבלים על חורבן בית המקדש בשל שנאת חינם, זה הזמן להתעשת ולחפש דרך לאיחוי וליתר הבנה הדדית ואהבת ישראל.

"איש אשר רוח בו". משה מסמיך את יהושע (ציור: אהובה קליין)