כל תנועה רעיונית ואידאולוגית שואפת מטבעה לגדול ולהתפתח ולצרף אליה חברים חדשים. היא הייתה רוצה שהעולם כולו יהיה שותף לרעיון ולדרך, והיא חותרת להשיג יעד זה בכל האמצעים שברשותה. אם אתה מאמין בדבר-מה ואתה סבור שדרכך צודקת, אתה רוצה שעוד בני-אדם יחשבו כך.

בקרב הדתות מגמה זו בולטת ביתר-שאת. כל דת שואפת להגדיל את מספר מאמיניה. הדתות הגדולות רואות בכך חובה דתית עליונה. במשך השנים אף לא בחלו באמצעים להשיג מטרה זו, ואילצו מיליוני בני-אדם, בכוח הזרוע והחרב, לקבל עליהם את אמונותיהן.

יוצאת מן הכלל הדת היהודית. אין לה שום שאיפה להחיל את עול היהדות על לא-יהודים. יתרה מזו, גם כשבא גוי ומבקש להתגייר, הרב צריך לדחותו בתחילה ולהסביר שאין לו צורך להיות יהודי ולקבל עליו את תרי"ג המצוות. רק אם האדם מתעקש ומביע רצון עז להצטרף לעם-ישראל – מקבלים אותו, ואז הוא נעשה חלק בלתי-נפרד מעם-ישראל; אבל אנחנו-עצמנו איננו עושים דבר כדי לעודד גיור.

משמעותו של גיור

גישה זו נובעת מתפיסה בסיסית, שדת-ישראל אינה אמורה להיות נחלת האנושות כולה. כשנתן לנו הקב"ה את התורה, אמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". לעם-ישראל יועד התפקיד להיות 'כוהני' האנושות, עם מיוחד שתפקידו לחבר את העולם עם הקדושה האלוקית. לבני אומות-העולם נועד תפקיד אחר, וכאשר הם מקיימים את שבע מצוות בני-נח, הם נחשבים חסידי אומות-העולם ויש להם חלק לעולם הבא. אין להם שום צורך להיות יהודים ולמלא תפקיד שלא הוטל עליהם.

גם בתוך עם-ישראל עצמו קיים המעמד המיוחד של הכוהנים, שיש בהם קדושה מיוחדת וחלות עליהם מצוות ואזהרות שאינן חלות על כלל עם-ישראל. יהודי מן השורה אינו צריך להיות כוהן, שכן עליו למלא את תפקידו - חלק משנים-עשר שבטי ישראל. יש רק הבדל אחד, שכאן אין באמת שום אפשרות שישראל יהיה כוהן, ואילו לאומות-העולם ניתנת אפשרות להתגייר ולהצטרף לתפקיד המיוחד של העם היהודי; אם הם-עצמם רוצים בכך באמת ובתמים.

הגיור הוא אפוא מתן אפשרות ללא-יהודית להיות חלק מ"ממלכת כוהנים" ולהצטרף לברית האלוקית שכרת הקב"ה עם העם היהודי במעמד הר-סיני. המתגייר צריך לקבל עליו את מלוא החובות המוטלות על יהודי, ובפשטות: לשמור את כל התורה ומצוותיה. רק אז הוא נעשה יהודי, חלק מעם-ישראל.

המתגייר אינו יכול להיות יהודי כרבים מעם-ישראל שאינם שומרי תורה ומצוות. יהודי שאינו שומר מצוות נשאר יהודי, כי "ישראל אף-על-פי שחטא – ישראל הוא". בן, אף-על-פי שהוא מתמרד כנגד אביו, נשאר בן, אבל איש לא יקבל לביתו מי שמצהיר מראש כי בכוונתו למרוד בבעלי-הבית. גם גר יכול להתקבל לעם-ישראל רק אם הוא אכן רוצה להצטרף לברית הר-סיני, ובלא כוונה כנה כזאת – אין כאן גיור כלל.

אזרחות אינה יהדות

הבלבול שנוצר בארץ נובע מהערבוב של זכויות אזרחיות עם מעמד יהודי, ואין שום קשר בין השניים. אדם יכול להיות אזרח נאמן למדינה, חייל מצטיין בצה"ל, ולא להיות יהודי. יש במדינה גם אזרחים לא-יהודים, ונאמנותם למדינה אינה הופכת אותם ליהודים. המדינה יכולה להעניק זכויות אזרחיות לעובדים זרים מסין ומאפריקה; וכי זה עושה אותם יהודים?

לגיור משמעות אחת ויחידה – הצטרפות לברית הר-סיני ולשמירת התורה ומצוותיה. זה השער היחיד לעם-ישראל ואין בלתו. כך נעשינו כולנו יהודים, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", בחג-השבועות, וכך מסתפחים אלינו גרי-צדק בכל הדורות.