מנהג  אשכנז שהש"ץ והעולה לתורה מתעטפים בטלית מפני כבוד הציבור. ויש המקפידים בכך רק אם אין להם בגד עליון. גם מי שאינו נוהג בזה, אם הוא מתפלל בבית-כנסת שמקפידים על כך, ילבש טלית, אך לא על ראשו.

מי שלקח לצורך זה טלית שלו או של הציבור, אם לובשה לשם מצוות ציצית, מברך עליה. אם לובשה רק מפני כבוד הציבור, רשאי לברך עליה אבל אינו חייב. אם שאל את הטלית מאחר, וברצונו לברך עליה, עדיף לבקש ממנו במפורש שייתן לו אותה "במתנה על-מנת להחזיר".

בקהילת תימן נהגו להתעטף בטלית בתפילות ליל שבת ויום-טוב, וכן נהגו רבים מצדיקי פולין. בקהילות אחרות מקפידים להימנע מזה.

למנהג חב"ד אין שליח-הציבור מתעטף בטלית לתפילות מנחה וערבית, לא בחול ולא בשבת ואף לא בראש-השנה. גם בחור לפני הנישואין שהוא שליח-ציבור, בעל-קריאה או עולה לתורה בתפילת שחרית – אינו מתעטף בטלית.

בכל העדות הכוהנים מתעטפים בטלית לנשיאת-כפיים. יש משפחות כוהנים אשכנזיות ירושלמיות ותיקות, שבהן נהוג שהבנים מתעטפים בטלית בהגיעם לבר-מצווה ואילך. הרבי מליובאוויטש הורה "לנהוג בכיוצא-בזה כמנהג הסביבה בה נמצאים".

מקורות: ר"ה יז,ב. שו"ע אדמו"ר הזקן יח,ד ובפסקי הסידור סוף הל' ציצית. משנ"ב יד,יא ובביה"ל. יח,ה. הלכה ברורה להרב דוד יוסף יח,ב-ג וש"נ. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' טו, נז, קיט. וראה סידור צלותא דאברהם לש"ק ח"א עמ' דש, וש"נ.

(1066)