א) אין לתלות מול עיני המתפללים כל ציור שהוא, מכיוון שהדבר מפריע לכוונת התפילה. המתפללים בבית פרטי ישתדלו שלא לעמוד מול ציורים, ובאין-ברירה יעצמו את עיניהם בשעת תפילת העמידה.התולים פסוקים וציורים שונים על עמוד התפילה, סומכים על כך שהמתפללים רגילים לציורים אלה. אך מכיוון ששליחי-הציבור מתחלפים מפעם לפעם, וגם אורחים יורדים לפני התיבה, לפי דעת הרבי מליובאוויטש אין לצייר מאומה מול שליח-הציבור. עם זאת, על הפרוכות של ארון-הקודש בבית-הכנסת שהתפלל בו היו ציורים.

ב) ציורי בני-אדם, אפילו גדולי-ישראל, אין תולים כלל בצד שמתפללים לעברו, אפילו למעלה מגובה אדם. ועדיף שלא לתלותם כלל באולם התפילה עצמו, אלא בפרוזדור וכדומה.

אסור להתפלל מול צורת אדם או מול מראה, אפילו בעיניים עצומות, שלא ייראה כמשתחווה לה. זו, אגב, אחת הסיבות לנוהג לכסות את כל התמונות והמראות בבית האבל. כשמתפללים מנחה וערבית באולמות שמחות, יש למצוא פינה ללא מראות.

ג) בדבר ציורי בעלי-חיים בבית-הכנסת למעלה מקומת-אדם, או על הפרוכת וארון-הקודש, נחלקו הדעות: האשכנזים מתירים, ורבים מהספרדים מחמירים שלא לתלותם בבית-הכנסת.

מקורות: תשובות הרמב"ם (בלאו) סי' רטו. טושו"ע או"ח סי' צ סכ"ג, מג"א, שו"ע אדמו"ר הזקן, משנה ברורה וכף החיים שם. ב"י יו"ד קמא ד"ה כתב. שו"ת אבקת רוכל (להב"י) סי' סו. ילקוט יוסף ח"ב עמ' רכח. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א עמ' קלט,ר.
(650)