מנהג עתיק, הנזכר כבר בספר הזוהר, לומר בתפילת מנחה של שבת שלושה פסוקים שמתחילים ב'צדקתך'. יש בהם מעין 'צידוק הדין' על שלושה צדיקים שנפטרו בשעה זו: יוסף, משה ודוד.

אם חל בשבת תאריך חגיגי, שאין אומרים בו תחנון - אין נוהגים לומר 'צדקתך' במנחה. וכן אם חל ערב-ראש-חודש (או ערב פורים, כבשבת שעברה וכדומה) בשבת, כשם שבימי חול אין אומרים תחנון במנחה שלפני ראש-חודש.

תפילת 'אב הרחמים' נתחברה לזכר נשמות "קהילות-הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם" בימי 'מסעי הצלב'. ברבות מקהילות גרמניה אומרים 'אב הרחמים' רק בשבת מברכים סיוון ובשבת שלפני תשעה באב. אולם ברוב הקהילות האשכנזיות נהגו לאומרה בכל שבת, חוץ מבשבת שחלו בה ימים חגיגיים. וכן אין אומרים 'אב הרחמים' בשבת שמברכים בה את החודש, ובשבתות שקוראים בהן 'ארבע פרשיות', מפני חשיבותן המיוחדת.

אולם חשיבות זאת נוגעת רק למה שנאמר בסמוך לקריאת הפרשיות ולברכת החודש, ואין לזה השפעה על אמירת 'צדקתך' בתפילת מנחה.

בקהילות רבות אומרים 'אב הרחמים' בכל השבתות שבימי ספירת העומר, זכר לגזירות שאירעו בימים אלה. למנהג חב"ד, אומרים אותה ב'ארבע פרשיות', אך אין אומרים בשבתות-מברכים מלבד שבת-מברכים חודש סיוון. למנהג הגר"א, אין אומרים בשבת-מברכים מלבד שבת-מברכים חודש אב.