במצב רגיל אסור להזיז את הפמוטות, מכיוון שהם בגדר 'מוקצה'. הפתרון האפשרי הוא להניח את הפמוטות על מגש שאיננו מיוחד להם, כמו מגשים פשוטים המיועדים גם לצלחות, ולהעמיד עליו (לפני השקיעה) חלה המיועדת לסעודת השבת.

בהלכות 'מוקצה' יש מושג: 'בסיס לדבר האסור '. חפץ האסור בטלטול בשבת שהניחוהו מבעוד יום על חפץ המותר בטלטול, במחשבה שהוא יישאר שם בשבת, נעשה ההיתר 'בסיס' לאיסור, ונאסר בטלטול כמו חפץ האיסור עצמו. ובענייננו: הנר הוא 'בסיס' לשלהבת; הפמוט – לנר; והמגש – לפמוט, ולכן כולם אסורים בטלטול.

אבל אם המגש נעשה 'בסיס' לאיסור ולהיתר גם יחד, כגון שהניחו עליו מבעוד יום חפץ המותר בטלטול, שחשיבותו רבה יותר מהחפץ האסור, כגון חלה לסעודת השבת (או חפץ שאם היה צורך לבחור בינו ובין הנר, היה האדם מוותר על הנר בשבילו) – מותר לטלטל את המגש אפילו אם הסירו את החלה ממנו אחרי כניסת השבת, אם זקוקים לשימוש במגש עצמו, או בשולחן שהמגש מונח עליו. כיוון שבניעור הנר יש בדרך-כלל חשש כיבוי או דליקה או הפסד, מותר לטלטל את המגש עם הנרות גם כשהם דולקים.

יש האוסרים זאת לפי דעת הבית-יוסף, אבל גם הם מציינים שהבית-יוסף מתיר להזיז על-ידי עשיית תנאי, סמוך לשקיעה, שיטלטלו את הפמוט כאשר יכבה הנר. תנאי זה אף אפשר לעשות פעם אחת בעבור השנה כולה (לדעת הרמ"א ואדמו"ר הזקן התנאי מועיל רק כדי לטלטל על-ידי גוי, ולכן יש לנקוט את הפתרון שהוצע לעיל).

מקורות : טושו"ע סי' רעט ס"ד, וסי' שי ס"ז-ח, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רעז ס"ד-ו, רעט ס"ד, שט ס"ד וס"ט, שי סט"ו. 'קיצור הלכות' סי' רעז הערה 16 וש"נ. ש"ש כהלכתה פ"כ, סעיפים סב-סד. פסקי תשובות סי' רעט ס"ב. ילקוט יוסף סי' רעט ס"ג וס"ה.
(1275)