ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה (ויקרא כד,כג)
כאשר נסתלק המקובל רבי משה קורדובירו, הספיד אותו האר"י ז"ל על בסיס הפסוק:
"וכי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת, ותלית אותו על עץ". וכך פירש האר"י: אם תראה לפניך אדם שלם וצדיק גמור, שאין בו שום חטא שמצדיק משפט מוות ("חטא", מלשון חיסרון. כלומר, חסר בו, אין בו עוון שמצדיק "משפט מוות"), ובכל-זאת "והומת", ההסבר לכך הוא - "ותלית אותו על עץ", תלה את מיתתו ב"עץ", הלוא הוא חטא עץ-הדעת, שבגללו נגזרה מיתה על בני-האדם, ואף על צדיקים גמורים.
מקור החטאים
פירוש זה של האר"י ז"ל מסביר את כללות עניין החטאים. איך בכלל ייתכן שיהודי יעבור עבירה ויעשה דבר שהוא הפך רצונו של הבורא? איך ייתכן שיהיה "באיש" (שם תואר לאיש-מעלה, וכפי שמפרש רש"י במקום אחר: "אדון, גיבור") "חטא משפט מוות"?
התשובה היא: "ותלית אותו על עץ" - המקור לכל החטאים הוא החטא הראשון, חטא עץ-הדעת. החטא של אדם הראשון, הכולל בקרבו את כל הדורות, יצר מציאות שמאפשרת לעשות חטא ועוון. ומכיוון שחטא עץ-הדעת נתן את האפשרות לחטוא, ועבירה גוררת עבירה, יכול להתפתח מזה אפילו "חטא משפט מוות".
לטובת החוטא
דבר זה יכול להסביר, על-פי פנימיות העניינים, למה ציוותה התורה לתלות על עץ את החוטא הזה, לאחר שכבר נסקל והומת. הלוא התורה עצמה אומרת "כי קללת אלוקים תלוי", ואם-כן למה ציוותה לתלותו (אפילו לשעה קלה)?
אלא מטרתם של כל עונשי התורה אינה לצורך נקמה חלילה, אלא לטובתו של החוטא, כדי לנקותו מזוהמת החטא. יש חטאים חמורים כל-כך, שאי-אפשר לנקות את הנפש מהחטא, אלא על-ידי שהאדם סובל את צער המיתה. ויש חטא חמור עוד יותר, שגם בצער המיתה כשהוא לעצמו לא די, והכפרה השלמה מושגת רק על-ידי שתולים את ההרוג על העץ.
דמות-דיוקנו
כאשר תולים את החוטא על העץ, מורה הדבר (כפירוש האר"י ז"ל), שהאדם מצד עצמו אינו שייך לעבור עבירה ולמרוד בקב"ה, והחטא לא נגרם אלא בעטיו של ה'עץ', חטא עץ-הדעת.
בכך מתכפר חטאו של האדם, ולכן מיד לאחר התלייה יש להורידו, כי ברגע שכל החטאים והעוונות הופרדו מהאדם עצמו ויוחסו לחטא עץ-הדעת, מתגלה כי החוטא הוא בעצם "דמות-דיוקנו של מלך", יציר כפיו של הקב"ה, שנברא בצלמו ובדמותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. לכן מזהירה התורה שלא להשאירו על העץ, "כי קללת אלוקים תלוי", שכן לאחר כפרת החטא מתברר כ"אדם עשוי בדמות דיוקנו (של הקב"ה) וישראל הם בניו".
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 167)
|
זמנים נוספים
שקיעה: 18:14
זריחה: 6:42
