|
 |
| הרבי על הפרשה |
|
| לזרוע ולהצמיח ברכה | | כיצד מתיישבת הסתירה, לכאורה, בין תוכן הפרשה, העוסקת בנגעי צרעת, מן הטומאות החמורות ביותר, לשם הפרשה 'תזריע' המבטאת דוקא זריעה, שגורמת להולדת דבר חדש. | |  | | כך נולדת הגאולה | | מפרשתנו מלמדת כי על-ידי שימת דגש על עשיית המצוות המעשיות בפועל, מבלי להסתפק בכוונות נעלות ובתחושות נשגבות, מביאים את לידת והתגלות הגאולה האמיתית והשלמה. | | | | גאולה בניסן | | אף-על-פי שהגאולה העתידה תבוא כהתעוררות מלמעלה - "ייאמר איש" - בכל-זאת יהיו בה כל הכוח והעוצמה של 'זכר' - "ואיש יולד בה" | | | | הזדהות שלמה עם רצון ה' | | שני שלבים בעבודת השם: שלב ראשון, כאשר התורה היא הקובעת את המציאות; והשלב השני, כשהמציאות מתעלה כל-כך עד שהיא עצמה נעשית קדושה | | | | הניגודים במהות האדם | | מצד אחד האדם הוא נזר הבריאה ולכן הכין תחילה הקב"ה את הכול בעבורו, ורק אז בראו. מצד שני אומרים לאדם: "יתוש קדמך". ללמדנו שהתנהגותו של האדם קובעת את מהותו. | | | | ברית שחושפת קשר קיים | | פעולת המילה אינה יוצרת מצב חדש, אלא רק מגלה את קדושת מעמדו של היהודי, הטבועה בו בעצם הווייתו. זו קדושה שבאה מלמעלה. המילה רק מסירה את העורלה והקליפה. | | | | הלילה שנהפך ליום | | | | מצווה שמקיימים בכל רגע | | מאחר שברית המילה נכרתת עם בשר הגוף הגשמי - אין הבדל בין תינוק לבין מבוגר. לכן ברגע הראשון שאפשר למול את התינוק כורתים את הברית הנצחית בינו לבין ה' | | | | מחלוקת בעולמות העליונים | | | | לחרוץ דין באהבה | | הכוהן, איש החסד, מרגיש את החומרה הנוראה שבצרעת, ולכן התורה דורשת שדווקא הוא יקבע סופית אם היהודי אכן טמא בטומאת הצרעת | | | | התפרצות הרע - סימן לגאולה | | ההשתלטות המוחלטת של הרע מעידה, שכל הכוחות השליליים יוצאים החוצה, משום שבפנים כבר אין להם מקום. זה חלק מהזיכוך הסופי של העולם | | | | מצווה שמספקת הגנה | | | | להתנקות ולהיטהר | | | | גודל חביבותו של יהודי | | | | מהירידה מגיעים לעלייה גדולה | | |
|
זמנים נוספים
שקיעה: 18:30
זריחה: 6:33
