השבוע לפני חמישים ואחת שנים שלח הרבי מליובאוויטש מכתב לדוקטור צעיר ממינסוטה, עילוי בתחומו, בשם זאב (וולוול) גרין ז"ל. מכתבו המאלף של הרבי פותר בדיוק את הסוגיה הזו (מתוך 'פרופ' גרין, שלום וברכה', בהוצאת בית חב"ד באר שבע).
ט"ז שבט תשכ"ד
ברוקלין, ניו יורק
ד"ר וועלוול גרין
אצל הרב משה פלר
1404 שדרות וושבורן צפון
מיניאפוליס, מיניסוטה
שלום וברכה:
היה נעים להכיר אותך בהתוועדות , ונהניתי לקבל דרישת שלום ממך בהמשך באמצעות הרב משה פֶלֶר. לאחרונה הוא מסר לי שדיברת באסיפה בבית משפחת נמצוב, שבה חלקת את רשמיך מהביקור כאן, ועוררת את השומעים להגדיל את הפעילות לחיזוק היהדות בקהילתכם בכלל, ואת הפעילות של משרד ה'מרכז לענייני חינוך' האזורי בפרט.
אני מבין שדברת, כמו שאומרים חז"ל, ב"דברים היוצאים מן הלב". לכן אני מקווה שהם גם חדרו ללב, ומצאו קרקע פורייה להשתרש ולהניב תוצאות טובות.
למרות שלא שמעתי ממך מאז פגישתנו, אני בטוח שגם זה יגיע בסופו של דב, שכן באמת אין תחליף להתרשמות אישית כאשר היא מועברת ישירות, מאשר על-ידי ממוצע, אפילו אם אותו אדם היה עֵד לאירוע.
בכל אופן רציתי שתדע שמאוד נהניתי לקבל את דרישת השלום ממך וכן את הדיווח אודות אותה פגישה.
כעת, כשאנו נמצאים בפרשת השבוע של מתן תורה, נוכל כולנו לשאוב ממנה השראה, כפי שאכן עלינו לעשות, בהתאם להוראת אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן-ערוך , שפרשת השבוע צריכה להיות מקור להשראה ולהדרכה עדכנית עבור כל יהודי, בכל ענייניו באותו שבוע. למתן תורה ישנה משמעות נוספת בכך שיש להתייחס אליו ולקבלו כחוויה חדשה בכל יום. עדות לכך נמצאת גם בברכת התורה שאנו אומרים בכל בוקר בתפילת השחר: "נותן התורה", בלשון הווה. כפי שידוע לך, חז"ל הודיעו שראוי שדברי התורה "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".
אחד המסרים הבסיסיים של עשרת הדברות מצוי בעובדה שהם פותחים במילים "אנוכי וכו'", כלומר, העיקרון העמוק של אמונה באל אחד, אשר כשלעצמו היה מהפכה רעיונית אדירה באותם ימים של עבודה זרה, בהם שלטה התרבות האלילית המצרית (כפי שמשתמע בפירוט בדיבר השני, שבו כל צורות של עבודה זרה נאסרות בהחלט).
דרך אגב, הדגש על אמונה בא-ל אחד ושלילת העבודה-זרה בא לביטוי לא רק בעובדה שאלו הרעיונות שבהם עוסקים שני הדיברות הראשונים, אלא גם בריבוי המילים והפירוט שהם מכילים. במקביל, עשרת הדיברות מסתיימים בציוויים כל-כך פשוטים ומובנים מאליהם לכאורה, כגון "לא תגנוב" וכו'.
העמקות של האמונה בא-ל אחד, שבה מתחילים עשרת הדיברות, והפשטות של החוקים המוסריים והאתיים, שבהם הם מסתיימים, מצביעות על לקח חשוב, והוא:
א) המאמין האמיתי בקדוש-ברוך-הוא אינו זה שדוגל ברעיונות מופשטים, אלא זה שידיעתו את הקדוש-ברוך-הוא מובילה אותו להתנהגות יום-יומית ראויה, אפילו בדברים רגילים ושגרתיים, במגעיו עם שכניו, וכיבוד נכסיהם אפילו כשמדובר בשור או חמור וכו'.
ב) החוקים האתיים והמוסריים, אפילו אלו שכה מובנים מאליהם כגון "לא תגנוב" ו"לא תרצח", יהיה להם תוקף מעשי ויקוימו בתנאי שהם מבוססים על שני הדיברות הראשונים, כלומר, שמושתתים על סמכות אלוקית – הסמכות של הא-ל האחד והיחיד.
אם בדורות קודמים היו אנשים שהטילו ספק בנחיצות של סמכות אלוקית עבור מוסריות וערכים מקובלים, מתוך אמונה שהשכל האנושי הוא סמכות מספקת למוסריות ולערכים, הרי שלדאבוננו, דורנו הנוכחי הפריך הנחת יסוד מוטעית זו, בצורה מזעזעת וטרגית ביותר.
משום שדווקא אותה אומה שהצטיינה במדעים מדויקים, במדעי הרוח, ואפילו בפילוסופיה ובאתיקה, התבררה לבסוף כאומה המושחתת ביותר בעולם שהפכה רצח, גניבה וכו' לאידיאלים. כל מי שיודע כמה זניח היה המיעוט הגרמני שהתנגד לשלטון היטלר, מבין שהפולחן הגרמני לא היה מנהגם של כמה יחידים, אלא הקיף את הרוב המוחלט של אותה אומה, שכאתה עצמה "גזע העל" וכו'. בטח מיותר לפרט עוד בנושא ביתר אריכות.
בכל האיחולים הטובים,
בברכה,
חתימת הרבי.