כתב העיתון 'משפחה', אריה ארליך, ניחם את יו"ר הכנסת, יואל (יולי) אדלשטיין היושב שבעה אחר רעייתו טניה ז"ל. אדלשטיין, אסיר ציון מברית המועצות לשעבר, סיפר לו על ימי המאבק והשמירה על הגחלת היהודית בתנאים הקשים.

להלן קטעים מהכתבה:

יולי אדלשטיין, השרוי באבל על הלקח רעייתו, אינו שוכח את חתונתו, שנערכה בתנאי מחתרת. "החב"דסקערים באו והעמידו חופה בחצר. רב עם מסירות נפש, שכרגע איני זוכר את שמו, סידר קידושין", נזכר יו"ר הכנסת. הוא מציג תמונה מהאלבום, המתעדת את החופה. הכלה נראית בה מכוסה במפה גדולה, שבתנאי המחתרת שבהם התנהלה החתונה שימשה כהינומה לעת מצוא. "אפילו במאה שערים לא הולכים ככה", הוא אומר בהתבדחות מרירה.

מאז עבר אדלשטיין תהפוכות רבות, אולם העקשנות נותרה בו. אותה עקשנות יהודית - ששילחה אותו לשלוש שנים במחנה כפייה סובייטי, לאחר שביקש לעלות ארצה וסורב. אדלשטיין הואשם בהחזקת סמים. מדובר היה, למי שתוהה, בבשמים להבדלה. יו"ר הכנסת לעתיד ריצה את עונשו בגולג ליד ימת בייקל. במהלך מאסרו נפצע קשה ונותרה לו נכות קלה. ("השתקמתי יפה. אני עושה ספורט, ואפילו רץ עם המאבטחים", סיפר אדלשטיין כשנדרש לפציעתו בגולג).

"פשוט נשברתי לחתיכות", סיפר אדלשטיין לא מכבר על תקופת עבודות הכפייה במחנות. "לא טיפלו בי, עד שטניה ז"ל הצליחה להפעיל לחץ בין-לאומי. כשהזמינו אותה לבקר אותי בבית החולים היא שמחה. אחר כך התחוור לה לחרדתה שביקורים כאלה מתאפשרים רק למי שנמצא על סף מוות. מתקופת המאסר לקחתי עיקרון חשוב: אם אתה מכבד את עצמך ואת העקרונות שלך, גם האנשים הכי אפלים וחשוכים ילמדו לכבד אותך".

רעייתו למדה ממנו עברית - ובהמשך הפכה בעצמה מורה לעברית. לאחר הגיעם ארצה עבדה בתע"ש, בתפקיד מהנדסת חומרים. בהמשך עבדה ברשות שדות התעופה. ביום שישי האחרון, מול קהל רב של מכרים, מוקירים ועמיתים לעיסוק הפוליטי - בחר רק להקריא את פסוקי 'אשת חיל', בגרון חנוק, בלי להוסיף עליהם מילה.

יו"ר הכנסת מעלעל באלבום החתונה - ונזכר בהליך כתיבת הכתובה: "החב"דסקערים שמעו שלרעייתי קוראים טניה - וכתבו בתמימות: 'תניא', כשם הספר של האדמו"ר הזקן מליובאוויטש. מכיוון שכך, ביקשתי שעל המצבה שתוקם, לצערי, על קברה - יכתבו 'תניא', כמו בכתובה.

"מאז החתונה, החב"דסקערים ברוסיה קראו לי: 'בעל התניא'..." נזכר יו"ר הכנסת, וחיוך מריר, דק, עולה על שפתותיו.