לפני 18 שנה דיבר הרבי מליובאוויטש על מרים בת בילגה, יהודייה ובת למשפחת כוהנים, שבגדה בעמה וערקה למחנה היווני שפלש לבית-המקדש.
מרים המירה את דתה ונישאה לגוי. היא נכנסה עם הצבא היווני לבית-המקדש, ושם, בעזרה, עלתה על המזבח כשהיא נועלת סנדל - בזמן שמשפחתה כמו יתר הכוהנים הילכו במקדש יחפים בלבד, וקראה "לוקוס לוקוס (זאב זאב)!, עד מתי אתה מכלה את ממונם של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק?".
המעשה שלה המיט חרפה על המשפחה כולה, והיא נענשה במסגרת עבודתה בבית המקדש. מהענישה הקולקטיבית למד התלמוד ש"אוי לרשע ואוי לשכנו", ומנגד ש"טוב לצדיק וטוב לשכנו".
אך מדוע נענשה על המעשה בבית-המקדש, ולא על המרת הדת והנישואין לגוי? אלא שאין יהודי נענש, אלא בגלל החביבות שלו בעיני הבורא. אחרת, לא היה רואה טעם בהענשתו. גם יהודי שהתרחק מאוד מהבורא לא התנתק חלילה, אלא "ישראל - אף על פי שחטא - ישראל הוא".
כאן, במעשה החמור שעשתה, גילתה מרים בת בילגה אכפתיות וכאב על מצבו של עם ישראל: בשעה שהיא, מומרת הנשואה לגוי, נכנסת לבית-המקדש עם הצבא היווני - כואב לה מדוע אין המזבח מגן על עם ישראל! זו גם הסיבה שמרים זכתה, ועניין חשוב בתלמוד הופק ממעשיה.
לצפייה בקטע המאלף |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:42
זריחה: 5:53
