בשבת שעברה נערכה בבית-הכנסת חב"ד באור-עקיבא התוועדות מיוחדת של קבלת-פנים חגיגית לכמה מחברי קהילת חב"ד באור-עקיבא ששבו מנסיעה לרבי. הקבוצה שמנתה עשרה אנשים יצאה מארץ-הקודש במוצאי ל"ג בעומר, מיד אחרי סיום הפעילות של תהלוכת הילדים, ושבה ארצה לקראת חג השבועות. במסגרת הנסיעה המיוחדת ביקרו האורחים ב-770 ונסעו להתפלל ב'אוהל' הקדוש של הרבי, וכן השתתפו בשיעורים והתוועדויות וביקרו אצל כמה שלוחים.

לא קל לאנשים מהמעמד הבינוני שעובדים למחייתם, לעזוב את מקום העבודה סתם כך באמצע השנה למשך שבוע וחצי. תחשבו על הסכום שינוכה ממשכורתם בסוף החודש בגלל הפחתה של תריסר ימי עבודה, מלבד המחיר של כרטיס הטיסה ועלות השהייה בחו"ל. בסך-הכל מדובר בהוצאה כספית לא מבוטלת, אבל כולם נענו ברצון לאתגר.

נתכנון המדוקדק והפרטני שהיה מלווה בהרבה השקעה ומאמץ מצידם של השלוחים לעיר, הניב תוצאות ראויות לציון. הכל היה מתואם מראש. ההתוועדויות והשיעורים, מקומות האירוח בשבתות ומקומות הביקור בימות החול.

"להרגיש שהרבי נמצא לידך"

"אין לי מלים לתאר את ההרגשה", אומר מנחם אלמשעלי, ממשתפי המסע. "אגיד רק זאת: אילו יכולתי לעשות זאת, הייתי נוסע עכשיו שוב לאוהל". מיטיב לסכם את ההרגשה ר' רואל ברנע: "כשאתה מגיע לאוהל, אתה פשוט מרגיש את זה שהרבי נמצא לידך. זה הדבר הראשון שאמרתי לבני-ביתי כשחזרתי לארץ-הקודש".

"הייתי ב'אוהל' של הרבי לפני שבע שנים", מספר לי ר' מישל טימסית, "וההרגשה הפעם היתה כמו לחזור הביתה ולפגוש את אבא אחרי שנים שלא נפגשנו. הבאתי אתי כ-150 מכתבים מהחברים, והנחתי את כולם ב'אוהל'. בין המכתבים היתה חבילת בקשות של כמה נפגעי טרור באור-עקיבא שאני מרכז את הפעילות איתם מטעם בית-חב"ד ביישוב. כשהצעתי לאחד מהם לכתוב לרבי את בקשותיו, הוא היסס בקול 'האם זה באמת עובד'. שאלתי אותו מה חסר לו כעת והוא השיב שכבר שבע שנים הוא לא מצליח להשיג מקום עבודה בגלל הנכות החלקית שלו, וגם יש בעיה קשה בגג הבניין שהוא מתגורר וחברת 'עמידר' מתחמקת תקופה ארוכה מלטפל בבעיה. הצעתי לו שיכתוב לרבי על הבעיות.

"כשהנחתי את המכתבים ב'אוהל' של הרבי", ממשיך ר' מישל בהתרגשות, "אמרתי לרבי מעומק לבי: רבי, אני טיפלתי בהבאת כל הבקשות עד לכאן – כעת אני מבקש שתטפל בבקשות עצמן ותברך את כולם. ימים אחדים לאחר שחזרתי לארץ, פגשתי בפרוזדור של המפעל שבו אני עובד את אותו אחד מנפגעי הטרור והוא סיפר לי שהתקבל לעבודה במפעל הזה. ביררתי מתי התקבל, והתברר שזה היה בדיוק כשהנחתי את המכתבים אצל הרבי! בנוסף לכך, הוא סיפר לי שהתקבלה הודעה מחברת 'עמידר' שהשבוע יבואו לטפל בבעיה שיש להם על הגג..."

ועם ההתלהבות הזו חוזרים ל-770. "כשאתה צופה בוידאו של הרבי בסיום התפילה במוצאי שבת", אומר ר' מישל טימסית, "אתה מרגיש הרגשה חזקה מאוד, ממש כאילו שהרבי נמצא פה עכשיו. וההרגשה הזו התעצמה כשזכינו להיכנס לתפילה ולברך 'הגומל' במניין המתקיים בחדרו הקדוש של הרבי".

אווירה מרוממת

חלק מהתוכנית כללה התוודעות לעולם השליחות. זה נפתח בסיור ב'משרד השלוחים' אשר בקראון-הייטס. כהמשך לזה נסעה הקבוצה לווישנגטון, ואחרי הסיור בשטח הבית הלבן, נפגשו בבית 'ידידי ליובאוויטש באמריקה' עם השליח הרב לוי שם-טוב שקיבל אותם במאור פנים ואף התוועד איתם בחמימות. 

כך עברו להם כל ימות השבוע באווירה נפלאה של התרוממות-רוח, שהלכה והתגברה לקראת כניסת השבת. "כשאתה נכנס בליל שבת לבית-המדרש הגדול ב-770", משחזר מר מנחם אלמשעלי, "קשה לך לעכל ברגע הראשון את מה שרואות עיניך. המקום מלא עוצמה רוחנית אדירה, פצצה של חיות חסידית. קהל עצום של חסידים שמתפללים בשמחה ובהתלהבות. אי אפשר לשכוח את זה".

הכתבה פורסמה בשבועון חסידי חב"ד בישראל