ליל תשעה באב נוצל על ידי שלוחי חב"ד רבים לנסיעה מאורגנת לכותל המערבי - שריד בית מקדשנו לקריאת קינות ומגילת "איכה" העוסקת בחורבן בית שני.

בתום אמירת הקינות ישבו המשתתפים במעגלים-מעגלים והאזינו לשיעורים מיוחדים בהלכות בית בחירה, עבודת הכוהנים, וכלי המקדש, זאת על פי הוראת הרבי מליובאוויטש ללמוד במיוחד את חלקי התורה העוסקים בגאולה ובבנין בית המקדש, שעל-זה נאמר "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

בתשעה באב אנו אבלים על חורבנו של בית-המקדש, אך למעשה, הכמיהה לבניינו מלווה אותנו בכל יום ויום. מבט חטוף בלוח-השנה היהודי ובסידור התפילה מבהיר מיד את מרכזיותו של בית-המקדש בהוויה היהודית. שלוש פעמים ביום, בסיום תפילות העמידה, אנו מוסיפים ומבקשים: "שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו".

בניין בית-המקדש הוא תמצית משאלותיו של העם היהודי לדורותיו. כל הצרות והייסורים שעוברים על עמנו הם תולדה של חורבן בית-המקדש, והכמיהה לבניינו מרכזת בתוכה את הציפייה לבניינה המחודש של האומה היהודית ושיבתה למקומה הראוי לה, ועמה השכינה החוזרת לשכון בישראל.

גם ביום כתשעה באב עליו נאמר בשולחן ערוך כי אסור ללמוד תורה משום שנאמר 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'" – עדיין יש חיוב ללמוד תורה בכל רגע ורגע, אלא שהלימוד הוא בחלקי התורה המתאימים ליום זה, כך אמר הרבי מליובאוויטש, ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם היו לומדים בתשעה באב הלכות הקשורות לימי "בין המצרים" ובית המקדש.

הרב שניאור חביב מנהל בית חב"ד ברמת אביב ג' בתל אביב עם קבוצה מבית חב"ד