חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1396 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נח, ל' בתשרי ה'תשע"ד (04/10/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1396 - כל המדורים ברצף
ה'תיבה' שתציל אותנו מה'מבול'
יש חדש
איך שרדו חסרי החוליות מן המבול?
תיבת נח
גשם או מבול
מי מריץ
המים הגואים
שלבים חדשים
בוא אל התיבה: 'אמן'
שבע מצוות בימינו

מס' 1396, ערב שבת-קודש פרשת נח, ל' בתשרי ה'תשע"ד (04.10.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

ה'תיבה' שתציל אותנו מה'מבול'

ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה יצרה מציאות שבה האדם מתקשה מאוד למצוא שעה קלה של שלווה. איך עוצרים את השטף?

תורת החסידות מלמדת אותנו לתרגם את סיפורי התורה לחיים העכשוויים, ולמצוא אותם בנפשנו. המבול, שהציף את העולם בימי נח, משקף את ים הטרדות השוטף את האדם, ואינו מניח לו להתמסר למטרות האמיתיות של חייו.

בספרי החסידות המקוריים מדובר על טרדות הפרנסה, כי בימים שעברו אלה היו הטרדות העיקריות. מאז העולם 'התקדם', וכיום לא דאגות פרנסה בלבד טורדות את שלוותנו, אלא הטכנולוגיה. זו שוטפת ומטביעה אותנו בתוך סחרור בלתי-פוסק של צלצולים, מסרונים, אימיילים, באנרים, לינקים, פרסומות ועוד.

על-פי מספר הטלפונים, המסרונים והודעות הדואר שמקבל ביום אדם מן השורה, צעיר ומבוגר, נער וזקן, אפשר לחשוב שכל אחד ואחת מאיתנו הוא מנכ"ל חברת ענק. הכול דחוף ומיָדי. חייבים להציץ ללא הרף במכשיר. אסור לכבות אותו לרגע. מי יודע, אולי נשיא ארה"ב מחפש אותנו.

שיעור כמו שבת

ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה יצרה מציאות שבה האדם מתקשה מאוד למצוא שעה קלה של שלווה. שוק העבודה נעשה לחוץ ותחרותי, וגם אחרי שעות העבודה אי-אפשר למצוא שקט. כלי התקשורת יוצרים 'סערות' בלתי-פוסקות. התוצאה הסופית – האדם טרוד ללא הרף ואין לו פנאי לעצמו.

יש הפותרים בעיה זו על-ידי התנתקות. הם אינם פותחים רדיו, אינם נצמדים לטלפון, ויש מי שאף הלכו להתגורר ביישוב שקט ורחוק, שבו איש אינו מטריד אותם. זה פתרון טוב למקצת האנשים, אבל מה יעשו כל מי שאינם יכולים להתנתק, או מי שתפקידם מחייב אותם להיות מעורבים במתרחש, איש-איש בתחומו?

יועצת התורה עצה: הדרך להינצל מ'מבול' הטרדות היא על-ידי "בוא אל התיבה" – היכנס לתוך ה'תיבה', תיבה במובן מילה. המילים של התורה והתפילה הן בבחינת 'תיבה' שבכוחה להציל את נפש האדם מגלי הטרדות. שעת התפילה והלימוד היא שעה של שקט. כאשר האדם משקיע את עצמו בתוכה, הוא מקבל כוחות לעמוד נגד כל הטרדות ולא להניח להן לשבש את חייו.

הרבי מליובאוויטש יעץ לכמה וכמה שלוחים ועסקנים לראות את שעת שיעורי התורה כאילו עכשיו שבת. הלוא בשבת, גם אם הטלפון יצלצל שוב ושוב, איש לא יעלה על דעתו לענות. כך צריך להרגיש באותן שעות הקבועות ללימוד התורה. אין טלפונים, אין מסרונים, אין אימיילים, אין הפרעות. זו ה'תיבה' המצילה אותנו מ'מבול' הטרדות.

איפוס שעונים

'תיבה' זו היא כמו כיול של המערכת. אדם השוקע במערבולת היום-יום עלול לשכוח את תכלית חייו ואת מטרותיו האמיתיות. יעדים קצרי-טווח דוחקים את מקומם של היעדים החשובים והאמיתיים. לכן הוא נדרש לשעה יומית של 'איפוס שעונים', של חזרה לעולם האמיתי, ומכאן הוא יכול לראות את כל שאר עיסוקיו באור הנכון.

ספרי החסידות מוסיפים ומדגישים שלא דיי בעצם הלימוד והתפילה, אלא צריך להיות "בוא אל התיבה" – כניסה פנימה, לתוך המילים ולתוך המשמעויות. צריך לחדור לעומק הדברים, ובעיקר – לחוש את ההשפעה של התורה והתפילה על החיים האישיים. כך נינצל מ'מבול' הטרדות והעיסוקים, וננתב את חיינו אל היעד הנכון והאמיתי.


לא להיסחף במערבולת הטרדות והעיסוקים (צילום: Hellbuny)

  יש חדש

חגיגות החומש

בעוד כשבועיים יחלו בכפר-חב"ד חגיגות החומש המסורתיות שמארגנים צעירי חב"ד. בחגיגות ישתתפו בע"ה אלפי תלמידי כיתות ב מכל רחבי הארץ, לרגל תחילת לימוד החומש בבתי-הספר. הילדים ייהנו משורת חוויות, כמו מפגש עם סופר סת"ם, התנסות בכתיבה על קלף, ביקור בתערוכה ובמרכז למידה של מוצרי סת"ם, הפעלה בסדנה יצירתית, והעיקר – תכנית חווייתית מיוחדת בבית-הכנסת, ובמרכזה הוצאת ספר-תורה, מתוך שירה וריקוד. כל ילד יקבל שי מיוחד בתום האירוע. את התכנית מפעיל בית אגודת חסידי חב"ד (770). הביקורים בהרשמה מראש בלבד. טל' 03-9606402.

בסוד המילים

אסתר מונוביץ הפיקה את בסוד המילים – בסוד תהילים, 39 כרטיסיות הפעלה מאויירות, שבמרכז כל אחד ואחת מהן פסוק מספר תהילים. הכרטיסיות נועדו להתבוננות פנימית ולעבודה על המידות, לצד עצות מעשיות. טל' 054-5419719.

חדש במוזיקה

מועצת השירה היהודית, פרוייקט מוזיקלי חדש של ישי לפידות, מגישה תקליט ובו עשרה שירים נוסטלגיים לנשמה. יוסי גרין מגיש את אמת ויציב – תקליט משותף לו ולזמר-חזן אברמי רוט, ובו עשרה שירים. טל' 052-5708687.

  שלחן שבת

איך שרדו חסרי החוליות מן המבול?

המבול היה עונש כבד ביותר ליקום כולו, ככתוב: "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם". המדרש מציין שהמים השמידו לא רק את מה שעל פני הקרקע, אלא גם "שלושה טפחים של עומק המחרשה נימוחו וניטשטשו".

מדוע הוכה העולם מכה קשה כל-כך? ההסבר הוא שאין זו ענישה בלבד, אלא תיקון העולם אחר חטאי דור המבול. העולם צריך להתנהל בדרך תקינה, כדברי הנביא ישעיה: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". לשם כך נתן הקב"ה את שבע מצוות בני נח, שמבטיחות את קיומו התקין של העולם. אנשי דור המבול השחיתו את העולם ולכן הוא חרב.

חצי שנה בלבד

המבול נמשך שנה תמימה, ובמהלכה צפה תיבת נח על פני המים. היו בה נח ומשפחתו ונציגים מכל בעלי החיים. בין המינים הרבים בתיבה היו גם חסרי חוליות, שעליהם הגמרא קובעת: "כל ברייה שאין בו עצם, אינו מתקיים שנים-עשר חודש, ואינו חי אף שישה חודשים". אם-כן, כיצד עברו חסרי החוליות את שנת המבול, והלוא המבול נמשך שנה שלמה, שהיא מעבר לאורך חייהם!

יש הרוצים ליישב זאת על-פי הגמרא בסנהדרין המפרשת את הפסוק "כָּל הַחַיָּה, כָּל הָרֶמֶשׂ... לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה" – "למשפחותיהם ולא הם". כלומר, בעלי החיים הללו נכנסו מעוברים לתיבה וצאצאיהם הם שיצאו ממנה. אך אין זה הסבר על חסרי החוליות, שכן אורך החיים אינו עולה על שישה חודשים, ונמצא שגם הצאצאים  היו צריכים למות לפני תום המבול.

המזלות לא תפקדו

אולי אפשר היה לומר שחסרי החוליות הולידו דור שלישי בתיבה, והוא ששרד מן המבול ויצא מן התיבה. אך הגמרא קובעת בפירוש שלא התקיימה הִתרבות טבעית בתיבה במשך שנת המבול, חוץ משלושה בעלי-חיים, שגם הם נענשו על כך. ברור אפוא שחסרי החוליות לא התרבו בתיבה.

אלא ההסבר הוא שתוחלת החיים שנקבעת לכל יצור תלויה בקביעת הזמן. הירושלמי כותב שבשנת המבול "לא שימשו המזלות". כלומר, השמש והירח לא תפקדו ולא התקיים הזמן הרגיל.

עולם חדש

חז"ל אומרים ש"נח בכניסתו לתיבה, הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות. בשעה שהיו כהות היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה". נמצא אפוא שמבחינת חסרי החוליות השעון הרגיל נעצר, וכך שרדו.

השבתת גרמי השמים ועצירת הזמן השתלבו עם מבול המים. כולם נועדו להביא את העולם לכלל מצב של מחיקה והתחלה מחדש. ההצפה במים משולה למקווה טהרה. כשם שגר המתגייר צריך לטבול במקווה כדי "להיוולד מחדש", כך העולם היה צריך להיות מוצף במים כדי שהעולם שאחרי המבול יהיה "עולם חדש" (כלשון המדרש).

(רשימות חוברות סד, קסז)

  מן המעיין

תיבת נח

לך בדרכך

"עשה לך תיבת עצי גופר" (בראשית ו,יד). "עשה לך", לך בדרכך ובשיטתך: לא התערבת עם בני דורך, לא התחברת אליהם, ולא הוכחת אותם – תהיה אפוא כעת בתיבה עם הבהמות וחיות השדה.

(אלשיך)

אש וגפרית

"גופר" מלשון גפרית. עליך לעשות את דבריך משולהבים בלהֶבֶת אש קודש.

(רבי צבי מזידיצ'וב)

פתח לבעלי תשובה

"ופתח התיבה בצידה תשים" (בראשית ו,טז). זה פתח צדדי לבעלי תשובה, שאינם יכולים להיכנס בפתח הראשי. זהו שאמרו חז"ל (סנהדרין קג,א): "מלמד שעשה לו [למנשה] הקב"ה כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה".

(בית אהרן)

הכול תלוי באדם

נאמר "עשה לך", אף שהתיבה נועדה להציל את כל בעלי החיים. אלא שהאדם הוא הברוא המרכזי, וכל מה שנברא על פני הארץ תלוי בעבודתו. אם התנהגותו אינה כפי הראוי, הוא מוריד את הכול, וכאשר הוא מתנהג כראוי, הוא מעלה את הכול.

(ספר המאמרים תרצ"ט)

תיבות מאירות

"צוהר תעשה לתיבה" (בראשית ו, טז). 'תיבה' רומזת לאותיות התורה והתפילה. צריך להשתדל שאותיות התורה והתפילה יהיה להן 'צוהר', שיאירו. יש לבטא אותן מתוך הרגשה פנימית הבאה על-ידי התבוננות.

(הבעל-שם-טוב)

לעטוף בחסדים

"וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" (בראשית ו,יד). 'כופר' הוא בחינת חסדים, כי עניין הכופר הוא לטוח את התיבה כדי להגן על יושביה, והרי זה בחינת חסד. "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" – הגבורות צריכות להיות בין שתי בחינות של חסדים – "מבית ומחוץ", כדי שיומתקו הדינים. כך מצינו באבותינו, יצחק אשר מידתו גבורה, היה בין אברהם, שמידתו חסד, ובין יעקב, שמידתו תפארת, הנוטה לחסד.

(לקוטי לוי יצחק)

תורה וגמילות חסדים

חז"ל (ראש השנה יח) אמרו על עוון בית עלי: "בזבח ובמנחה אינו מתכפר,  אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים". זהו "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר": כופר מלשון כפרה. "מבית" – לימוד התורה, "ומחוץ" – גמילות חסדים. על-ידי לימוד תורה וגמילות חסדים מתכפרים החטאים.

(אור התורה)

שלושה עולמות

אנשי דור המבול השחיתו וקלקלו בכל שלושת העולמות, בריאה, יצירה, עשייה, ולכן נצטווה נח לבנות תיבה שאורכה שלוש-מאות אמה, שהן כנגד שלושה עולמות אלה. על-ידי כניסתו לתיבה תיקן את שלושת העולמות.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

גשם או מבול

גבאי בית-הכנסת הגדול בפרנקפורט החליטו להעביר מתפקידו את החזן הראשי, לאחר שהתברר כי האיש קל-דעת ומזלזל במצוות.

בא החזן אל רב העיר, רבי אברהם-אביש, וביקש שיתערב כדי למנוע את הדחתו. החזן ניסה להיתמם ולהציג את עצמו כצדיק גמור ואף אמר: "יראה-נא רבנו עד כמה מתקבלת תפילתי לפני המקום. כאשר עברתי לפני התיבה בשמיני-עצרת, אך פתחתי בתפילת 'גשם', מיד התקדרו השמים ומטר עז ניתך ארצה".

הרב, שידע היטב כי אין תוכו של החזן כברו, חייך ואמר: "להווי ידוע לך שאנשים כמוך הורידו פעם לעולם לא גשם בלבד אלא מבול של ממש"...

  פתגם חסידי

מי מריץ

לא-אחת היצר ממריץ את בני-האדם לדבר מצווה ומגביר את התלהבותם, עד שבריצתם הם מחריבים כל מה שבדרכם" (רבי דוד מללוב)

  מעשה שהיה

המים הגואים

הצדיק רבי יעקב אבוחצירא השכים קום עם עלות השחר, וביקש לקחת את תיק הטלית והתפילין ולצעוד לבית-הכנסת. להפתעתו התברר לו כי תרמילו נעלם ואיננו. הוא זכר היטב היכן הניחו אמש, אבל  התרמיל לא היה שם.

רבי יעקב, הידוע גם בכינויו 'אביר יעקב', היה מגדולי וצדיקי מרוקו. משחר נעוריו ניכרו בו מידותיו המיוחדות וגאונותו הגדולה בתורה ובקבלה. לאחר עלותו לרבנות הקהילה בתאפילאלת החלו רבים לבוא אליו מכל קצווי הארץ, לבקש את עצתו וברכתו. במהרה זכה גם לתואר המלוב"ן [מלומד בניסים], לאחר שהכול ראו כי ברכותיו ותפילותיו פועלות ישועות למעלה מדרך הטבע.

באותה עת שרר עוני כבד במרוקו. יהודים רבים התקשו לפרנס את משפחותיהם ולספק לחם לפי הטף. רבי יעקב שינס את מותניו ויצא למסע ארוך בקהילות מרוקו, כדי לגייס סכום נכבד שיתמוך במשפחות העניות.

יום אחד נזדמן לעיר בדרומה של מרוקו. אחד מאנשי הקהילה שמח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לארח את הצדיק בביתו. הלה היה יהודי ישר דרך וירא-שמים, ועשה כל שביכולתו להנעים את שהייתו של הצדיק בביתו.

לאחר סעודת הערב הראה בעל-הבית לרבי יעקב את חדרו ופנה בעצמו לישון. אך הפציע השחר השכים בעל הבית לקום, כדי ללוות את האורח לבית-הכנסת, ואז התברר לשניהם כי תרמילו של הצדיק, ובו הטלית והתפילין – איננו!

לא רק טלית ותפילין היו בתרמיל, אלא גם כל כספי הצדקה אשר נאספו בעמל רב בקהילות שבהן ביקר רבי יעקב. בראש ובראשונה זו הייתה אבֵדה קשה, אך לא פחות מכך כאב לצדיק על שתרומותיהם של יהודים טובי לב לא הגיעו ליעדן.

בתרמיל גם היו כמה מחברות גדושות בסודות התורה, שכתב רבי יעקב במשך שנים. את המחברות האלה נשא עמו לכל מקום, ובכל עת שנתחדש לו חידוש בתורה, מיהר לכותבו באחת המחברות. כוונתו הייתה להוציא לאור את החידושים בספר, והנה ברגע אחד ירד כל עמלו לטמיון.

גדול היה צערו של הרב, ובעל הבית חש אף הוא כאב רב על שהדבר אירע בביתו. השמועה עברה בכל העיר, ורבים נרתמו לחיפושים אחר התרמיל האבוד, אך זה נעלם כאילו בלעתו האדמה.

אנשי הקהילה לא יכלו לראות בצערו של הרב. הם ערכו מגבית חירום להשגת הסכום שאבד, והצליחו לאסוף סכום נאה. כאשר ניגשו אל רבי יעקב ובידיהם צרור הכסף, קיבל אותו מידיהם בשמחה גדולה, אם כי הסכום לא הגיע אף למחצית מן הסכום שאבד.

חכמי הקהילה התפלאו על שרבי יעקב לא דיבר כלל על אובדן חיבוריו היקרים, שכתב בתמצית ליבו. כל דאגתו הייתה נתונה לכספי הצדקה, ואילו את הספרים לא הזכיר כלל.

כאשר ישבו עמו בסוד שיח העזו לשאלו על כך. התחייך רבי יעקב וענה: "כאשר התחלתי לכתוב את ספריי, בקשתי מהקב"ה שיראני אות ומופת, אם אכן ספרים אלה ראויים לראות את אור הדפוס. ביקשתי שאם הספרים אינם רצויים לפניו יתברך – יאבדו ממני. והנה היום קיבלתי את האות!"... השתוממו השומעים מאוד, והדבר נעשה שיחת היום.

בטרם שקעה החמה נשמעו דפיקות רמות על דלת ביתו של המארח. בפתח עמדו ארבעה גברים חסונים, אשר מראם החיצוני העיד כי לא היו בני-אדם מן היישוב, אלא עבריינים המטילים את אימתם על הבריות.

בעל-הבית נבהל והתכונן לסגור את הדלת, אך האנשים התחננו ואמרו שרצונם להיפגש עם רבי יעקב אבוחצירא, והצדיק הורה להכניסם.

בראשים מורכנים ניגשו הארבעה אל הצדיק. אחד מהם הגיש לו את התרמיל האבוד. תדהמה אחזה בצדיק, הוא הביט בהם כלא-מאמין ושאל: "היכן מצאתם את התרמיל?".

שאלת הרב הביכה את בני החבורה. הם התפלאו על שהצדיק אינו חושד בהם כלל, אלא בטוח כי מצאו את התרמיל. לאחר שהייה קצרה אזר הגדול שבהם אומץ ואמר:

"רבי, גנבים אנחנו. כאשר נודע לנו על ביקורך כאן, הבנו שאתה נושא בתרמילך כסף רב.

"הצלחנו לגנוב את התרמיל, והתכוננו לקחתו אל העיר הסמוכה, עד שיישכח הדבר. אולם נתקלנו בדבר מוזר שלא אירע לנו מעולם.

"בדרך עובר נחל קטן, אשר המים שבו אינם עוברים את קרסול הרגל. כאשר דרכנו בתוך הנחל גאו פתאום המים, נחשולי מים הקיפונו מכל צד והגיעו עד ראשנו, וכמעט טבענו במים האדירים.

"מיד כשחזרנו לאחור, חזר הנחל להיות כמות שהיה. החלטנו לנסות לחצותו שנית, ושוב גאו המים בשצף-קצף ונאלצנו להימלט כדי להציל את נפשנו.

"הבנו שמן השמים אין מאפשרים לנו לברוח. עשינו עוד ניסיון. השארנו את התרמיל על שפת הנחל ונכנסנו בלעדיו אל הנחל. הפעם נשארו המים נמוכים כשהיו.

"או-אז החלטנו להשיב את התרמיל, ועתה מבקשים אנו סליחה ומחילה מכבוד הרב, ומתחננים שיסיר מעלינו את העונש שאנו ראויים לו על העוון הזה".

"סולח ומוחל אני לכם בכל לב", אמר רבי יעקב לבני החבורה, "אולם בתנאי אחד: עליכם לשוב בתשובה שלמה על מעשיכם, ולקבל עליכם שלא לגנוב עוד". בצאתם מאת הצדיק ניכר היה על פניהם כי התחרטו בכל ליבם ושבו לדרך הישר.

  לומדים גאולה

שלבים חדשים

כשהתורה מתארת את צדקתו של נח, היא מדגישה: "נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו". על כך דורשים חז"ל (סנהדרין קח,א) שרק בדורו נחשב צדיק ולא לעומת דורות אחרים. הזוהר (בראשית ס,א) מפרט שלושה דורות של צדיקים שלעומתם נח "אינו נחשב לכלום": דורו של אברהם, דורו של משה ודורו של דוד.

מדוע משווים את נח דווקא לשלושה דורות אלה ולא לדורותיהם של צדיקים אחרים?

מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות, כרך לה, עמ' 15) שאצל כל שלושת הצדיקים הללו (אברהם, משה ודוד) התחיל שלב חדש בבניין העולם ובתהליך הבאתו אל תכליתו. אברהם, היהודי הראשון, פתח את השלב שבו מופיע בעולם עם ישראל ומתחיל במילוי תפקידו. משה הביא לעולם את התורה, וממנו והלאה ניתן הכוח לקדש ולזכך את העולם על-ידי התורה. דוד המלך פתח את תקופת המלכות (כלשון הרמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ח, שדוד הוא "עיקר המלכות"), שעיקר עניינה – להמליך את הקב"ה למלך על העולם.

הכנה בלבד

גם נח פותח תקופה חדשה בבריאה – העולם שלאחר המבול. המדרש (בראשית רבה פרשה ל,ח) אומר שכשיצא נח מהתיבה "ראה עולם חדש", ובו התחיל למעשה ביסוסו של העולם המתוקן. אולם עבודתו של נח הייתה בדרגה של התחלה בלבד, ואין היא נחשבת "לכלום" לעומת עבודתם של אברהם, משה ודוד (ולכן ראשי-התיבות אברהם, דוד משה הם – 'אדם', כי על-ידם באה בריאת האדם לידי שלמות).

צדקתו של נח הייתה בעיקר באותו תחום שבו הרשיעו וחטאו בני דור המבול. הללו היו מושחתים בעניינים שבין אדם לחברו, ובתחום זה היה נח צדיק תמים. אולם שלמות בדברים שבין אדם לחברו אין בה דיי להביא את העולם אל תכליתו האלוקית, ואין זו אלא מניעת שיבושו של העולם ואי-פגיעה במהלך החיים התקין של העולם.

לכן עבודה זו אינה נחשבת "לכלום" לעומת עבודתם של אברהם, משה ודוד, ששלמותם הייתה לא רק בדברים שבין אדם לחברו, אלא בעיקר בחיבור העולם עם הקדושה האלוקית. כל אחד ואחד מהם הוסיף נדבך בחיבור העולם עם הקדושה: אברהם הפיץ בעולם את האמונה בא-ל אחד; משה קיבל את התורה, שנועדה לקדש את העולם; ודוד הכין את התשתית לבית-המקדש (כמו שכתוב: "בכל כוחי הכינותי לבית אלקי". דברי הימים א כט,ב), שבו שרתה השכינה.

הכרה פנימית

ההבדל בין נח ובין אברהם, משה ודוד התבטא בעוד היבט. עבודתו של נח נבעה בעיקר מיראה. אזהרתו לבני דורו הייתה מבוססת בעיקר על הפחד מפני המבול. אפילו עליו עצמו מספר המדרש (בראשית רבה פרשה לב,ו): "נח מחוסר אמונה היה; אילולי שהגיעו המים עד קרסוליו, לא נכנס לתיבה". עבודה כזאת אינה עבודה שלמה.

לעומת זה, עבודתם של אברהם, משה ודוד נבעה מתוך הכרה פנימית עמוקה בגדולת ה', והכרה זו הופצה על-ידם לכל העולם. לכן דווקא עבודתם הציבה את היסודות לתיקונו האמיתי של העולם ולהעמדתו על תכליתו.

השלמות המלאה של העבודה הזאת תהיה על-ידי "מלך מבית דוד", משיח-צדקנו, שיתקן את העולם כולו לעבוד את ה' יחד, עד שגם אומות העולם יאמרו (כלשון הנביא ישעיה ב,ג): "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו". כמו-כן המשיח יביא את כל הברואים לידי שלמות, כלשון הנבואה (שם יא,ט): "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

  חיים יהודיים

בוא אל התיבה: 'אמן'

המחזה הזה נראֶה בכל בוקר, בשנים האחרונות, במוסדות חינוך רבים ברחבי העולם: ילדים ניגשים אל חבריהם ומבקשים שיענו 'אמן' אחר אמירת ברכות השחר. זה קורה בבני-ברק, בברוקלין, באנטוורפן, ועוד בעשרות ערים. מאחורי המיזם הייחודי עומד הרב יעקב-דב מרמורשטיין (60), יליד כפר גדעון וכיום תושב ניו-יורק.

"הכול התחיל מאבא ע"ה", הוא מספר. "כשהיינו ילדים קטנים אבא היה מבקש מאיתנו בכל בוקר לומר את ברכות השחר בקול רם, כדי שיוכל לענות 'אמן'. הבקשה היומית של אבא גרמה לנו לומר את הברכות לאט ובמתינות. המסורת נמשכה אצל ילדינו, האומרים לפנינו בכל בוקר את ברכות השחר".

הנצחת האב

אחרי פטירת אביו, לפני כעשר שנים, החליט מרמורשטיין להנציח את זכרו באמצעות מסע הסברה שמטרתו להגביר את המוּדעוּת לעניית 'אמן'. "זה היה חשוב כל-כך לאבא, ואך טבעי שכך ננציח את זכרו", מסביר בנו.

כך הוקם ארגון 'בני אמונים'. "פנינו אל בתי-ספר בארה"ב", נזכר מרמורשטיין בימים הראשונים. "בהתחלה קיבלנו מענה שלילי מכמה מנהלים, שלא האמינו כי היוזמה תאריך ימים. לא נרתענו והתמדנו. פקדנו עוד ועוד מוסדות חינוך, והרעיון צבר תאוצה עד שנעשה חלק בלתי-נפרד מסדר יומם של ילדים רבים".

אמן של ילדים

המיזם, שקיבל את ברכת גדולי ישראל, תפס תאוצה בשלל הפקות ייחודיות: כרזות, עלוני הסברה, חוברות צבעוניות, כינוסים ועצרות, תקליטורים ובהם שירים העוסקים בחשיבות 'אמן', ועוד. חברת האוטובוסים הניו-יורקית, שבבעלות מרמורשטיין, התגייסה אף היא לנושא. "מקצת האוטובוסים קושטו בכרזות המעודדות עניית אמן", הוא אומר. "בעת האחרונה עשינו זאת גם בישראל".

לדבריו, כיום משתתפים במיזם יותר ממאתיים אלף ילדים. "לצד החשיבות של עניית 'אמן' יש פה עוד עניין: המברך חושב פעם נוספת כשהוא מברך את הברכה. כשמישהו עונה לו 'אמן', זה מעודד אותו לומר את הברכה בלשון ברורה. הברכה נשמעת אחרת לגמרי", מסביר מרמורשטיין. "מובא בשולחן-ערוך הרב שאחת הדרכים להשלים מאה ברכות בכל יום היא על-ידי עניית 'אמן' על ברכות של אחרים. אם לא מחפשים עניית 'אמן', לא מגיעים למאה ברכות".

שער הדיבור נפתח

המיזם התמקד תחילה בילדים, אולם בעת האחרונה חדר גם אל המבוגרים. "הדבקות של הילדים גוררת את ההורים. אנחנו חושבים למַנות בכל בית-כנסת אדם שתפקידו יהיה להקשיב לברכות השחר של המתפללים ולענות אמן אחריהם", חושף מרמורשטיין.

הרב מרמורשטיין מציג גם סיפור מרגש: "הייתה תלמידה באלעד שמאז כניסתה לבית-הספר הייתה אילמת מרצון, פשוטו כמשמעו. היא לא דיברה עם שום תלמידה, ובוודאי לא עם המורות. כך עברו שנתיים. יום אחרי שהצטרפה למיזם, עם חברותיה, ענתה 'אמן', וזו למעשה הייתה המילה הראשונה שאמרה בבית-הספר. המילה היחידה הזאת פתחה לפניה את שער הדיבור בבית-הספר".


הרב מרמורשטיין ואוטובוס ה'אמן'. יוזמה שהצליחה

  פינת ההלכה ומנהג

שבע מצוות בימינו

שאלה: באיזו מידה יש עניין להפיץ בקרב אומות העולם את האמונה בה' ואת שבע מצוות בני-נח?

תשובה: כתב הרמב"ם: "ציווה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח". גם בזמן הזה, שאין יד ישראל תקיפה, עדיין מוטלת חובה לעשות זאת על כל מי שיש לו קשר (כגון על-ידי מסחר) ואפשרות להשפיע על גויים בדרכי נועם.

גם הגויים צריכים לדעת את האמת, שיש בורא לעולם, ושצריך לנהוג בצדק ויושר כלפי כל נברא, ושלא דיי במוסר האנושי, אלא היסוד הוא להאמין שזה ציווי מהבורא המשגיח על העולם ושאיש אינו יכול להתחמק ממנו וממשפטו.

בדורות הקודמים היהודים נמנעו מלעסוק בכך מפני שפעילות כזאת הייתה עשויה להתפרש בעיני הגויים כתעמולה למען הדת היהודית, ומזה היו יכולות להתפתח עלילות כנגד היהודים.

בימינו החשש הזה אינו קיים, ואין בכך שום סכנה, ואף לא סכנת הפסד ממון ומניעת רווח, ואדרבה – השתדלות זו מביאה כבוד והערצה ליהודים, בראות הגויים כי היהודים משתדלים לפעול שבעולם ישלטו צדק ויושר.

המציאות בימי השואה הוכיחה שגויים שהאמינו בה' ושמרו במידת-מה את שבע המצוות הזדעזעו ממעשי הרצח והגזל, ועל-ידי זה ניצלו יהודים. ככל שיותר בני-אדם יהיו חדורים בהכרה שיש "עין רואה ואוזן שומעת" וישאפו לקיים את שבע המצוות – תהיה לזה השפעה טובה על שלום העולם ובכלל זה על היחס ליהודים.

מקורות: רמב"ם הל' מלכים פ"ח ה"י. שערי הלכה ומנהג יו"ד סי' כ / שלחן מנחם יו"ד סי' כג.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)