חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1394 - כל המדורים ברצף
ערב שבת חול-המועד סוכות ה'תשע"ד, ט"ז בתשרי ה'תשע"ד (20/09/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1394 - כל המדורים ברצף
הסוכה שעומדת אלפיים שנה
יש חדש
חובת 'לחם משנה' בחג הסוכות
סוכות
כרם מתולעת
להתרומם טפח
סכך מאלומיניום
טעימה מה'מקיפים'
סידור הלולב ומיניו

מס' 1394, ערב שבת-קודש חול-המועד סוכות, ט"ז בתשרי ה'תשע"ד (20.09.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הסוכה שעומדת אלפיים שנה

במשך אלפיים שנות הגלות ידעה הסוכה הזאת מעט מאוד רגעים של שקט ויציבות, אבל בסופו של דבר היא נשארה איתנה

רבים מכירים את השיר ביידיש 'סוכה קטנה' ('אַ סוכה'לה אַ קליינע') שהיה מושר במזרח אירופה בחג הסוכות. השיר מתאר אב שבנה סוכה קטנה מענפים דקים. הסוכה רועדת ונעה ברוח. רוחות פרצים מסתננות לתוכה. הנרות עוד מעט כבים. ופתאום מחווירה הבת הקטנה ואומרת: "אבא, הסוכה עוד מעט מתמוטטת". והאב משיב לה: "אל תדאגי, בתי, היא עומדת כך כבר אלפיים שנה ועדיין היא איתנה".

השיר העממי הזה מבטא את הדרך שבה הביטו יהודים על אירועים והתרחשויות. אין-ספור פעמים בהיסטוריה היהודית היה נדמה שהנה תתמוטט סוכת דויד לבלי קום. במשך אלפיים שנות הגלות ידעה הסוכה הזאת מעט מאוד רגעים של שקט ויציבות. רוב הזמן היא התנודדה ורעדה, וקיומה היה רווי חששות וחרדות. אבל בסופו של דבר היא עברה את הכול ונשארה איתנה.

אימפריות קמות ונופלות

לעם היהודי יכולת לבחון כל אירוע ותהליך במשקפיים של הנצח. העם שראה את כל האימפריות קמות ונופלות אינו מתרגש מעלייתה של קבוצה זו או אחרת. היום הם למעלה, מחר למטה. היום הם חוגגים את ניצחונם, מחר יושלכו לסל האשפתות של ההיסטוריה, לצידם של אחרים שהרעישו את העולם בשעתם ועתה אין איש זוכר אותם.

איך נראים היום אותם קומוניסטים יהודים, שהצטרפו לשורות המהפכה הקומוניסטית ורדפו את אחיהם שנאחזו בציפורניהם במורשת היהדות. באותם ימים הם חיו בתחושת זחיחות של 'עולם חדש', שהם ממחולליו. כיום הם נראים במלוא עליבותם וחרפתם.

זה גורלם של המתייוונים בימי הבית השני, שגם הם היו בטוחים שהעתיד שייך להם, בתוך 'הסדר העולמי החדש' של הממלכה ההלניסטית. הם לא היו מסוגלים להעלות על דעתם שכעבור זמן קצר ביותר ייחרתו לדיראון-עולם בתודעה היהודית, ומדי שנה בשנה יחגוג עם ישראל את תבוסתם ואת ניצחונם של החשמונאים ה'מיושנים', שהיה נדמה כי אבד עליהם כלח.

הסוכה מתקדמת

לכן אין לנו ספק שעם ישראל יגבר על כל הקשיים ועל כל הקמים עליו. כך הבטיח לנו בורא העולם ומנהיגו, ועליו אנו נשענים. גם אם אנו יורדים לזמן-מה, זו ירידה לצורך עלייה. לפעמים רצון ההשגחה הוא דווקא להעלות מישהו עד הפסגה, כדי שממרומיה יתנפצו לרסיסים תאוריותיו וחזיונותיו.

הימים האלה אינם קלים. אויבינו מבחוץ מצחצחים חרבות ומפריחים איומים. בתוכנו פנימה מתפתחת אווירה כואבת של רדיפת דת ושנאה ליהודים שכל מבוקשם לדבוק במסורת אבותיהם, ולחנך את ילדיהם ברוח התורה.

אבל גם זה יעבור. כשאנו יושבים בסוכה הקטנה וחוגגים את חג הסוכות אנו זוכרים שלמרות הרעידות והטלטלות, הסוכה הזאת כבר ראתה הכול ועמדה בכול. והיא מתקדמת, בדרכה המפותלת והנסתרת, אל הגאולה האמיתית והשלמה.


מהסוכה הרועדת עד 'סוכת עורו של לווייתן' ) ציור :מלכות וקסברגר(

  יש חדש

פעילות סוכות

צעירי חב"ד מקיימים פעילות נרחבת בחג הסוכות. עשרות סוכות ניידות סובבות בחוצות הערים והיישובים, ומזַכות את המוני בית ישראל במצוות החג. במרכזי הערים הציבו בתי-חב"ד את 'סוכות האחווה', שמאפשרות לציבור לקיים את מצוות הסוכות וארבעת המינים. חסידי חב"ד משמחים את כוחות הביטחון, ובייחוד את חיילי צה"ל. כמו-כן יש פעילות מיוחדת במרכזים רפואיים, בבתי-אבות, בריכוזי עולים ואף בבתי-כלא.

שמחות בית-השואבה

בלילות חול-המועד בתי-חב"ד מקיימים עצרות גדולות של שמחת בית-השואבה. האירועים נערכים בחוצות הערים, ביטוי לעניינו המיוחד של חג הסוכות, שמביא את אווירת הקדושה אל הרחוב, עד שהרחוב עצמו רוקד. הציבור מוזמן.

הקפות בכפר-חב"ד

כמיטב המסורת, ועד כפר-חב"ד מזמין את המוני בית-ישראל להקפות השניות המפורסמות, שנערכות בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר. אלפי יהודים, מכל גוני הקשת, נוהגים לבוא להקפות המיוחדות האלה, ולשמוח שמחה טהורה וסוחפת, עם חסידי חב"ד. את שמחת ההקפות יובילו הזמר נמואל הרוש ותזמורתו של גרשון פרישטט. ההקפות יתחילו בשעה 9:00 בערב.

  שלחן שבת

חובת 'לחם משנה' בחג הסוכות

חג הסוכות שונה מחג הפסח ומחג השבועות. פסח ושבועות קשורים באירועים מיוחדים – פסח הוא זמן יציאת מצרים, וחג השבועות הוא יום השלמת היציאה ממצרים, לאחר הספירה של חמישים ימים מיום יציאת מצרים. לעומתם, סוכות אינו קשור באירוע כלשהו, אלא כל עניינו של החג הוא הציווי והמצווה לשבת בסוכה.

לכן לא מסתבר שבני ישראל, בהיותם במדבר, חגגו את חג הסוכות. הלוא כל עניינו של החג הוא זכר לענני הכבוד שהקיפו את בני ישראל במדבר, וממילא אין מקום לעשות 'זכר' לענני הכבוד בשעה שהם עדיין יושבים בתוך ענני הכבוד עצמם (יש גם הסבורים שעל-פי ההלכה לא יכלו לקיים אז את מצוות הסוכה, בהיותם בתוך הענן, שכן זו 'סוכה בתוך סוכה').

ירידת המן בסוכות

אם אמנם בני ישראל לא חגגו את סוכות בהיותם במדבר מתעוררת שאלה על טעם החובה לבצוע 'לחם משנֶה' גם בחג הסוכות. הטעם לחובה לבצוע שתי כיכרות לחם בשבת וחג הוא שזה זכר למן – הלחם השמימי שאכלו בני ישראל במדבר. בשבת ובחג המן לא ירד מן השמים, אלא בערב השבת והחג הייתה יורדת מנה כפולה. לכן מניחים 'לחם משנה' בשבת ובחג.

אך אם במדבר לא חגגו את חג הסוכות, נמצא שבחג הזה המן ירד כרגיל, ואם-כן מה הטעם לחובת ההנחה של 'לחם משנה' גם בחג הזה?

דמיון לשבת

למעשה בדברי חז"ל יש חילוקי דעות אם אמנם המן לא ירד ביום-טוב. יש האומרים שהמן שָבת רק בשבת, אך ביום-טוב ירד המן. על-פי הדעות האלה נדרש טעם אחר לחובת ההנחה של 'לחם משנה' בחג.

הטעם הוא שדינים רבים של יום-טוב נלמדים משבת. למשל, הקידוש בליל החג וההבדלה בצאתו נלמדים מן הקידוש בליל שבת וההבדלה בצאתה. עוד דוגמה: עונג חג, שאותו הרמב"ם לומד מעונג שבת: "כשם שמצווה לכבד את השבת ולענגה, כך כל ימים טובים, שנאמר: 'לקדוש ה' מכובד', וכן ימים טובים ייאמר בהן 'מקרא קודש'".

"כולם שבתות"

בדינים האלה יש מן החידוש, שכן הקידוש בליל שבת וההבדלה בצאתה הותקנו במיוחד לשבת. כך הציווי "זכור את יום השבת לקדשו", שהוא המקור לקידוש ולהבדלה, כדברי הרמב"ם: "זכרהו זכירת שבת וקידוש... בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה". גם מצוות העונג והכבוד נאמרו בשבת, ככתוב "וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד".

ובכל-זאת הוקשו כל הימים-טובים לשבת, שכן גם בהם אמרה התורה "מקראי קודש", והמשמעות היא ש"כולם שבתות ה' הן". כך גם בעניין 'לחם משנה', אנו חייבים בו בחגים ובכלל זה בחג הסוכות, מכיוון שחייבים בו בשבת.

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ב, עמ' 594)

  מן המעיין

סוכות

קחו את עצמכם

"ולקחתם לכם" (ויקרא כג,מ). קחו את עצמכם אל הבורא יתברך, כפי שנאמר במפרשים: אתרוג דומה ללב, לולב לשדרה, הדס לעיניים, ערבה לשפתיים. האדם צריך לכוון את כל איבריו לעבודת ה'.

(חידושי הרי"ם)

לב אחד

"לולב" – לוֹ לֵב. ליהודי צריך שיהיה לב אחד לקב"ה בלבד. כמו שנאמר "צור לבבי", הקב"ה הוא פנימיות נקודת לבבי, ואין לי 'לב' אחר.

(לקוטי תורה)

שבעה ימי שמחה

ראש השנה, שהוא יום של תחנונים ושבירת הלב, נקבע ליום אחד. גם יום הכיפורים, שהוא יום של תענית, סליחה ומחילה, אינו אלא יום אחד. אבל סוכות, שהוא זמן שמחתנו, ציוותה התורה לחגוג אותו שבעה ימים. רצון הבורא שישראל יהיו בשמחה, כפי שנאמר "עבדו את ה' בשמחה".

(רבי שמשון-רפאל הירש)

בלי יוצא מן הכלל

ביום הראשון של החג, שבו חל החיוב של נטילת ארבעת המינים מן התורה, עליהם להיות שלמים, ו'חסר' פוסל אותם. לא חל עליהם הכלל 'רובו ככולו'. ללמדנו כי לא דיי שרוב העם כשרים, אלא כל עוד נשאר בחוץ אפילו יהודי אחד, יש פגם וחיסרון בעם כולו, שכן כל ישראל קומה אחת הם.

(הרבי מליובאוויטש)

הזמנת שמחה

"זמן שמחתנו". 'זמן' מלשון זימון והזמנה. בחג הזה אפשר להזמין שמחה לכל ימות השנה.

(עיטורי תורה)

הצלחת האב

בהקפות של שמחת תורה אנו אומרים "אנא ה' הצליחה נא". אנו מתפללים אל הקב"ה שתהיה לו הצלחה. הלוא הוא אבינו, ומהי הצלחת האב? – כשיש לו נחת מבניו.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

חיי האדם

"בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג,מב). כשם שהסוכה היא דירת עראי, כך יש לראות את חיי האדם בעולם הזה. ירידת הנשמה למטה היא לזמן קצוב ומוגבל, והתורה אומרת: "תשבו שבעת ימים", רמז לשבע המידות, שאותן צריך האדם לברר ולזכך בשבעים שנות חייו.

(ספר המאמרים קונטרסים)

אורות מקיפים

"בסוכות תשבו". במצוות הסוכה נמשכים 'אורות מקיפים'. המשמעות של "תשבו" היא שעל-ידי הישיבה בסוכה ממשיכים את 'האורות המקיפים' בפנימיות, ב'התיישבות'.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

כרם מתולעת

הרבי מצאנז-קלויזנבורג היה אומר את ה'הושענות' באריכות רבה ומתוך בכי נרגש. פעם אחת, בהושענא רבה, עצר באמירת "הושענא כרם מתולעת" וזעק מקירות ליבו:

"בימי קדם בחור ישיבה שאף לגדולות. אחד רצה לסיים את כל הש"ס. השני ביקש ללמוד את שלוש ה'בבות' עם 'חושן משפט' בתוספת 'קצות' ו'נתיבות'. השלישי שאף להתעלות בעבודת ה' כאחד הצדיקים. משהו מהשאיפות האלה התגשם והביא לידי התעלות בתורה ובעבודת הבורא.

"ואילו כיום כל אחד ואחד אומר שהוא אַיִן ואפס, בבחינת 'ואנוכי תולעת ולא איש'. ועל כך אנו מתפללים – 'הושענא כרם מתולעת' – הצל את הכרם שלנו מתחושת ה'תולעת'"...

  פתגם חסידי

להתרומם טפח

"מדוע חסידים רוקדים? משום שהם מבקשים להתרומם לפחות טפח אחד מעל פני האדמה" (רבי אהרון מקרלין)

  מעשה שהיה

סכך מאלומיניום

ליל התקדש חג הסוכות בעיר קאזאן, כיום בירת רפובליקת טטרסטן. הרחובות ריקים מאדם, אולם ליד בית אחד נשמעים מפעם לפעם צעדים חרישיים. אט-אט מתאסף קהל נכבד של יהודים. הם מצטופפים בחצר האחורית, בתוך סוכה שהוקמה במרפסת הצמודה לבית.

הילד משה, בנו של בעל הבית, עובר בין האורחים, מסייע בהגשת הכיבוד, ועוקב בהתעניינות אחר מעשי אביו. בקול שקט אך בלב נרגש פותח אביו באמירת הקידוש, וקריאת 'אמן' נרגשת ושקטה בוקעת מפי כל הנוכחים. גם השנה זכו לקיים את מצוות סוכה כהלכתה, על-אף הפחד מפני השלטון הקומוניסטי.

המעמד המיוחד נחרת בלב הילד. הוא גדל בימים הקשים של רדיפת הדת מצד שלטונות ברית-המועצות. פעילות דתית אסורה, ובמיוחד גדולה הסכנה בהתקבצות בני-אדם רבים לפעילות דתית. באווירה זו אין שואלים יותר מדיי שאלות. הילד לא ידע הרבה מהי סוכה. הוא רק נצר עמוק בליבו כל מה שראה או שמע בבית אביו.

המחזה הזה חזר ונשנה מדי שנה בשנה במשך שנים רבות. יהודי העיר היו באים תמיד אל הסוכה היחידה שעמדה בעיר, בבית אביו, ובה קיימו את מצוות החג. באותם רגעים הבטיח משה לעצמו כי כאשר יגדל אף הוא יבנה סוכה בביתו, אלא שהסוכה שלו תהיה גדולה ומפוארת פי כמה וכמה.

אביו של משה, נחום-אליהו איידינוב, היה סופר סת"ם בקאזאן שלפני המהפכה הקומוניסטית. גם לאחר המהפכה הוסיף לשמור מצוות, אולם הסתיר זאת ככל יכולתו. את ילדיו נאלץ לשלוח לבית הספר הממשלתי, ומשם המשיכו ללימודים באוניברסיטה.

האב חשש שהפגנת זהותם היהודית תפגע ביכולתם של ילדיו להתקדם בלימודים ובעבודה, ולכן לימדם תמיד כי "בבית אתם יהודים אבל ברחוב אתם רוסים". כך גדלו הילדים על ברכי מסורת יהודית בסיסית, בלי ידע ממשי.

חלפו שנים. נחום-אליהו נפטר בשנת תשכ"ה (1965). הנער משה כבר היה רופא שיניים מצליח ובעל משפחה. לאחר פטירת אביו ירש את ביתו. עכשיו באה העת להגשים את ההבטחה שהבטיח לעצמו בילדותו.

בכל פעם שהיה עומד לצד אביו בסוכה הקטנה היה מביט בעצב בסכך, העשוי מענפי עצים. בליבו חשב כי ככל הנראה מצבו הכלכלי הדחוק של אביו אינו מאפשר לו לבנות גג נאה יותר.

עתה החליט משה להרחיב את הסוכה, והעיקר – את הסכך שעליה יעשה מחומר חזק, יפה ועמיד. למשה היה ידיד, בעליו של מפעל לאלומיניום. הוא ביקש ממנו לייצר בעבורו גג יפה לסוכה מפסי אלומיניום...

גם משה, כאביו, ישב במשך כשלושים שנה בחג הסוכות בסוכתו המיוחדת, המסוככת ב'סכך' אלומיניום. באותה התלהבות של מצווה וניצוץ שמחה היה מקדש על היין, והנוכחים ענו 'אמן' והיו שותפים לשמחתו-שמחתם, על האפשרות לקיים את המסורת היהודית כמיטב יכולתם.

חלפו השנים. השלטון הקומוניסטי קרס וברית-המועצות התפרקה. השערים נפתחו וליהודים ניתנה האפשרות לחזור ולהתחיל לחיות מחדש כיהודים, אחרי שבעים שנות נתק מיהדות חיה ופעילה.

בקאזאן החלה להתחולל תחייה יהודית. זוג צעיר של שליחי חב"ד קבע את מגוריו בעיר, הרב יצחק גורליק ורעייתו. בני הזוג החלו את פעילותם בעיר בקיץ תשנ"ז (1997), השיבו את בית-הכנסת לידי יהודים והחלו להחיות את חיי הקהילה.

בחג הסוכות הראשון שלאחר בוא הרב גורליק לקאזאן הוא הקים סוכת ענק ליד בית-הכנסת, כדי לאפשר לכל יהודי המקום לחוש את טעם החג ולקיים את מצוות ישיבה בסוכה. ליד השולחנות הערוכים ניצבו האורחים לבושי חג, ועל פניהם ניכרת ההתרגשות הגדולה. גם משה איידינוב היה בין הבאים.

שקט השתרר, ולאחר כמה מילות הקדמה החל הרב גורליק באמירת הקידוש. מבטו של משה  נתקל בסכך הסוכה, והנה אף הוא עשוי ענפי עצים, כמו בסוכה של אביו...

לאחר הקידוש החליף כמה מילים עם השליח הצעיר ושאל בזהירות מדוע הגג עשוי מענפים פשוטים. הרב גורליק השיב בפשטות שהסכך צריך להיות מן הצומח, וכי רק סכך כזה כשר לקיום מצוות סוכה. משה קלט פתאום כי הסוכה עם 'סכך' האלומיניום שעליה הייתה גאוותו במשך כשלושים שנה הייתה למעשה פסולה!

הוא לא היה יכול לעצור בעד דמעותיו. רגשותיו גאו, והוא פרץ בבכי מתמשך. הרב גורליק לא הבין את פשר ההתרגשות הגדולה. הוא הניח לאיש להירגע, ולאחר מכן שאל בעדינות מה מסעיר אותו כל-כך. האיש סיפר, ועכשיו עלו דמעות בעיניו של הרב גורליק.

הרב ביקש ממשה לספר את סיפורו לפני כל האורחים. בסיום דבריו קם הרב גורליק ואמר: "דע, כי אביך ראה מן השמים את סוכתך וחיוך של נחת נח על שפתיו. עשית זאת בתום ליבך, מתוך כוונה טהורה לפאר את הסוכה. לא יכולת לדעת את דיני הסוכה, כי השלטונות מנעו ממך לקבל חינוך יהודי.

"אני בטוח בלי ספק, כי גם הקב"ה קיבל ברצון ובאהבה את סוכתך, שנעשתה מתוך כוונה טובה וטהורה, והוא הרעיף עליך ועל כל הנוכחים בסוכתך את שפע ברכותיו"...

  לומדים גאולה

טעימה מה'מקיפים'

בספרות הקבלה והחסידות מוסבר שלעתיד לבוא יאיר האור ה'סובב כל עלמין', המכונה 'אור מקיף'. זה הקשר המיוחד בין חג הסוכות ובין הגאולה, שכן גם בחג הסוכות אנו זוכים ל'אור המקיף'. הסוכה עניינה 'אור מקיף', החובק את היהודי.

בשפת הקבלה מכונה הקדושה האלוקית השורה בסוכה – 'מקיפים'. כידוע, האור האלוקי השופע מהקב"ה מתחלק לאורות 'פנימיים', אלה המצטמצמים לפי ערכם של המקבלים, ולכן ביכולתם להתלבש בפנימיותם, ולאורות 'מקיפים' – אלה אורות אין-סופיים, שאינם יכולים להתלבש בתוך גדרי הבריאה, ושהשפעתם עליה היא בהיותם כביכול מקיפים אותה מסביב. בסוכה מאירים אפוא אורות 'מקיפים', שהם אורות אלוקיים עליונים ביותר.

בזה ייחודה של הסוכה. היא בבחינת חיבוק שהקב"ה מחבק את היהודי. מוסבר בתורת החסידות, על יסוד הפסוק (בשיר-השירים) "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני", ש"שמאלו תחת לראשי" מכוּון כנגד ראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי דין ויראה ("שמאלו"), ואילו "וימינו תחבקני" אמור על חג הסוכות, שבו מתגלית אהבתו של הקב"ה לעם ישראל בבחינת 'חיבוק'.

לישון ב'מקיף'?!

דבר זה מסביר מדוע בעניין השינה בסוכה חורגים החסידים ממנהגם להדר במצוות, ואילו כאן הם נאחזים בהיתר ההלכתי של 'מצטער פטור' ואינם ישנים בסוכה. צער גשמי ודאי לא היה מונע מהם לקיים מצווה בהידור, אלא כאן נוסף סוג אחר של צער.

וכך מסופר: רבנו הזקן, בעל התניא, הפקיד את  בנו, אדמו"ר האמצעי, על חינוכם של האברכים הצעירים. פעם אחת סיפרו לו שהאברכים ישנים בסוכה. הוכיח אותם אדמו"ר האמצעי על כך, באמרו: "מניין ההעזה לישון ב'מקיפים'?! מילא ללמוד ב'מקיפים' – דחק ונכנס; אבל לישון ב'מקיפים'?! הלוא אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן! אם אתם ישנים בסוכה, סימן שאתם מחשיבים את עצמכם בדרגה שבה יש לכם שליטה מוחלטת על עצמכם גם בשינה; האוּמנם?!". וסיים: "מי שהוא 'פנימי' אינו עושה אלא דברים התואמים את המדרגה הרוחנית שאליה הגיע". מאז התייראו האברכים מה'מקיפים' של הסוכה (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 295).

מכאן נובע יחס של יראת כבוד כלפי הסוכה והסכך. מסופר כי פעם אחת נכנס משרתו של אדמו"ר מהר"ש אל הסוכה בהיותו שרוי בכעס. אמר לו הרבי: "צריכים להתנהג בדרך-ארץ כלפי הסכך; הסכך אינו אוהב כעס".

שמחת החג

בעוד הסוכה עניינה 'מקיפים', הרי ארבעת המינים הם בבחינת אורות 'פנימיים'. ואכן, השתדלות רבה משקיעים יהודים במאמץ להשיג ארבעה מינים בתכלית ההידור. פעם אחת נסע הרבי הרש"ב מליובאוויטש לחג הסוכות מחוץ למדינת רוסיה, כדי להתרפא במעיינות מרפא. לפני החג כתב מכתב וביקש שישלחו לו אתרוג לחג. האתרוג נשלח בזמן, אולם בגלל שיבושי הדואר הגיע לידי הרבי רק בבוקר היום הראשון של החג. הדבר הסב לרבי צער רב. זוגתו אמרה על כך: "כל ההטבה שנתווספה בבריאותו במשך כל ימי היותו שם, הפסיד באותו יום שציפה לאתרוג"...

בחצרות החסידים אפשר לראות במוחש את התממשות מאמרו של רבי יהושע בן-חנניה (סוכה נג,ב): "כשהיינו שמחים בשמחת בית-השואבה, לא ראינו שינה בעינינו". מדי ערב, אחרי שעות של שמחה וריקודים, מתיישבים להתוועדויות חסידיות בסוכה, עד אור הבוקר. באווירה המיוחדת של החג, בהשראתה של הסוכה, יש להתוועדויות האלה טעם מיוחד במינו.

  חיים יהודיים

האמת הפנימית של עמיר בניון

הזמר והיוצר עמיר בניון אוהב לשלב בדבריו את המילים 'לב', 'נשמה' ו'אמת'. פעמים רבות במהלך השיחה הוא מניח את ידו על ליבו, ומדבר על "האמת הפנימית" שלו, שתמיד מלווה אותו. אותה אמת פנימית תפתח לפניו את עולם התשובה ותחבר אותו לשורשים.

בניון (38) נחשב כיום אחד הזמרים המוערכים בציבור הישראלי. שיריו, שרבים מהם מתובלים בפסוקים ובאמָרות יהודיות, ודעותיו הייחודיות, חורגים מהמקובל בעולם התרבות הישראלי.

קִרבה לרבי

"כבר מילדות", הוא מספר, "הייתה בליבי כמיהה לחיפוש האמת. רק בגיל עשרים ושש זכיתי ונפקחו עיניי. הרגשתי שחסר לי דבר-מה אמיתי בחיי, והתחלתי לחפש. זה לקח זמן, אבל בסוף מצאתי". הוא גילה את תורת החסידות. "התחלתי ללמוד בספר התניא, שכתב אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד. הפנימיות שיש בכל דבר ודבר משכה אותי. בפעם הראשונה התחלתי להסתכל פנימה, לתוך הנפש שלי, ולא החוצה".

במהלך ההתקרבות נחשף לדמותו של הרבי מליובאוויטש. "יום אחד ראיתי תמונה שלו, וישר הרגשתי שאני אוהב אותו", הוא מגלה. "כשאתה חושב על הרבי, אתה מפסיק לשקר לעצמך. התחברתי מאוד לגישה של הרבי. אני לומד את תורתו, קורא את איגרותיו, ומנסה להתקשר אליו בכל דרך אפשרית. הקשר לרבי הכניס הרבה תוכן לחיים הרדודים שהיו לי קודם לכן".

ביטול הופעות

אחד הצעדים הראשונים שעשה כשהתקרב לחיי מצוות הוא ביטול ההופעות בשבתות ובחגים. "ברגע שקיבלתי החלטה שאני מתחבר למסורת, שום דבר כבר לא היה ניסיון עבורי", הוא אומר. ההתקרבות למסורת השפיעה גם על לחניו. "הלחנים באו מהלב", הוא מסביר בפשטות, "זה מה שחשתי וחשבתי שהנשמה שלי רוצה לעשות".

לבניון יש מנהגים שעליהם הוא מקפיד לפני כל הופעה: "אני מדליק נרות לעילוי נשמת כמה צדיקים. שם צדקה – דבר שלמדתי מהרבי. אומר 'לחיים' על כוסית 'משקה'. חוזר לפני הצוות שלי על דבר תורה שהכנתי מראש, ומשם אני מזנק אל הבמה".

חג השלום

בשנים האחרונות עלה בניון לכותרות בעקבות התבטאויות נגד רוח הוויתורים והנסיגות הנושבת בעולם התרבות בישראל. "בדרך כלל, אם יש לי משהו חשוב להגיד, אני פשוט אומר, לא רומז. משתדל לברוח מהשקר", הוא מסביר.

הצלחות גדולות יש לבניון בתחום המוזיקה, אבל הוא מתגאה בעיקר בביצועים שעשה אחרי חזרתו בתשובה. לפני כמה שנים שר את כל מילות 'התיקון הכללי', של רבי נחמן מברסלב. "קיבלתי המון תגובות", הוא מספר בהתלהבות, "יותר מחצי מיליון בני-אדם האזינו ללחן. זה מדהים".

חג הסוכות מסמל בעבורו את השלום הפנימי: "אני מאחל לכולנו שהשלום ישכון בתוך העם שלנו, ולא ניתן חלילה לשום גורם להפריד בין יהודי ליהודי, בין כיפה לכיפה, בין מי שהולך לצבא למי שאינו הולך. הגיע הזמן להפסיק עם הפילוג ולראות את היופי שבכל אחד ואחד".


לראות את היופי. בניון (צילום: מנדי הכטמן)

  פינת ההלכה ומנהג

סידור הלולב ומיניו

שאלה: מתי ראוי לעסוק בהחזרת ארבעת המינים לאריזותיהם אחרי אמירת ה'הושענות'?

תשובה: באמירת 'הושענות' (ובפרט בהקפת הבימה) אוחז כל הקהל בידיו את ארבעת המינים. עם סיום ה'הושענות' יש צורך להחזיר את ארבעת המינים לאריזותיהם, כדי לשמור עליהם למשך שאר כל ימי החג.

רבים נוהגים לעסוק בסידור הלולב ומיניו מיד אחרי ה'הושענות', אולם באותה שעה מתחיל שליח הציבור לומר קדיש, ובאותו זמן "צריך לשמוע לכוון על מה הוא עונה, כמו שצריך לכתחילה לשמוע ולכוון לברכה שעונה עליה אמן" (ו"אפילו להרהר בדברי תורה אסור בשעה שהחזן אומר קדיש"), "ואין צריך לומר שלא יעסוק בדבר שצריך לשום ליבו אליו, ואפילו הוא דבר מצווה... שנמצא פונה לבבו...".

לכן יש להמתין עד תום אמירת הקדיש ורק אז לעסוק בסידור ארבעת המינים ואריזתם.

כך כתבו הפוסקים גם באשר לקיפול הטלית והתפילין: "ואנשים שנוהגין לקפל הטלית ותפילין ולהניחן בתיקן בעת אמירת קדיש, לא יפה הן עושין, דמאוד יש לכוון בעניית אמן יהא שמיה רבא...". ויש להמתין לפחות עד אחר עניית אמן של "דאמירן בעלמא", שהיא מעיקר הקדיש.

וכך כתבו גם באשר לברכת כוהנים: "ועכשיו, שהמנהג לומר לכוהנים בירידתם מן הדוכן 'יישר [כוח]!', מהנכון שלא יֵרדו הכוהנים מהדוכן עד לאחר שיסיים השליח ציבור קדיש, כדי שלא יתבטלו הכוהנים והעם מעניית 'אמן, יהא שמיה רבא' ושאר 'אמנים' על-ידי זה, כמו שמצוי". וכך נהגו הכוהנים אצל הרבי מליובאוויטש, שהמתינו עד סיום קדיש תתקבל.

מקורות: שו"ע ונו"כ סי' תרס. פר"ח סו"ס סח. שו"ע אדה"ז סי' נו ס"ד, קד ס"ה, קפג סי"ד ו-רסח סי"ז. משנ"ב סי' כה ס"ק נו, נו ס"ק א, קכח ס"ק ס.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)