חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1393 - כל המדורים ברצף
ערב שבת יום הכיפורים ה'תשע"ד, ט' בתשרי ה'תשע"ד (13/09/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1393 - כל המדורים ברצף
הכוח לבקש סליחה ולסלוח
יש חדש
הקדושה בשעיר לעזאזל
יום הכיפורים
בקשה אחת
הכאה על חטא
"איזה חג יש לנו?"
אין עוונות
המחזור של אבא
כורעים ומשתחווים

מס' 1393, ערב שבת-קודש יום-הכיפורים, ט' בתשרי ה'תשע"ד (13.09.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הכוח לבקש סליחה ולסלוח

הסליחה מבטאת את היכולת לגבור על האינסטינקטים הטבעיים. כאן בא לידי ביטוי הצד האלוקי שבנו, שמרומם אותנו מעל גדרי הטבע האנושי

יום הכיפורים מציב לפנינו את אתגר הסליחה. יש כאן אתגר כפול – היכולת לבקש סליחה והכוח לסלוח. שני אלה אינם מובנים מאליהם.

הנטייה הטבעית היא להרגיש צודקים, גאים. גם אם בתוך-תוכנו אנו יודעים ששגינו והתנהגנו שלא כראוי, אנחנו ממהרים לשכנע את עצמנו שבעצם נהגנו כשורה. זה טבע האדם. מה פתאום להכניע את עצמנו ולבקש סליחה? היכולת להודות בטעות ולבקש סליחה דורשת מאיתנו מידה של גדלות נפש.

גם הנכונות לסלוח אינה פשוטה. יש בנו יצר נקמה. אנו משתוקקים לשלם למי שפגע בנו כגמולו. גם אם הצלחנו לגבור על רגשות הנקמה, לפחות איננו רוצים עוד קשר עם אותו אדם. זו התגובה הטבעית שלנו כלפי מי שנהג בנו שלא כראוי.  לגמרי לא פשוט לסלוח, למחוק את העבר ולפתוח דף חדש.

אתגר כפול

יום הכיפורים דורש מאיתנו להתמודד עם האתגר הכפול הזה. אנו נדרשים לבקש סליחה ממי שפגענו בו. פתאום עלינו לעשות את הדבר שהדחקנו כל-כך – להיזכר בכל האנשים שנפגעו מאיתנו ולבקש את מחילתם. זה לא תמיד נעים, לפעמים זו משימה קשה, אבל מחובתנו לעשותה.

כמו-כן עלינו ללמוד להכיל את הסליחה. ההלכה קובעת כי אסור לאדם להקשות את ליבו ולהימנע מלקבל את בקשת הסליחה של חברו. גם אם הפגיעה הייתה קשה וכואבת, עליו לגייס את תעצומות הנפש הדרושות, לפתוח את הלב ולסלוח (רק במקרים מוגדרים מאוד האדם רשאי שלא לסלוח).

הסליחה, על שני היבטיה, מבטאת את היכולת לגבור על האינסטינקטים הטבעיים. כאן בא לידי ביטוי הצד האלוקי שבנו, שמרומם אותנו מעל גדרי הטבע האנושי ומציב לפנינו ערכים נעלים, הדורשים גדלות נפש ומסוגלוּת לדחוק את האגו ואת היצרים הטבועים בנו.

הסליחה היא ממידותיו של הקב"ה שאנו מצוּוים ללכת בעקבותיהן. התורה מצווה אותנו: "והלכת בדרכיו". מסבירים חז"ל: "מה הוא נקרא רחום – אף אתה היֵה רחום; מה הוא נקרא חַנון – אף אתה היֵה חַנון". כשם שהבורא מכונה 'רב סליחות', אף אנו נדרשים לסלוח לזולתנו.

סליחה אין-סופית

מידת הסליחה של הקב"ה אין לה גבול. אדם שנפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. ודאי שיכבד עליו לסלוח שלישית ורביעית, ובשלב מסויים יסרב בכל תוקף לסלוח. אבל הקב"ה, שהוא אין-סופי, גם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית. הוא סולח פעם ופעמיים ושלוש וארבע – עד אין-סוף.

ביום הכיפורים אנו עומדים לפני בורא העולם ומבקשים שוב מחילה וסליחה. עשינו זאת לפני שנה ושנתיים, הבטחנו שלא לשוב למשוגותינו, ובכל-זאת כשלנו ומעדנו. אחד הפיוטים הנאמרים בתפילת נעילה מתאר את מצבנו: "פנים אין לנו פניך לְחַלּוֹת, פשענו ומרדנו וְהֶעֱוִוינוּ מסילות". ובכל-זאת אנו חוזרים ומבקשים סליחה, מתוך אמונה שהבורא 'רב סליחות' ומידת הסליחה שלו אין לה קץ וגבול.

לכן גם אנחנו נדרשים לפתוח את הלב, לבקש סליחה ולסלוח, וכך נזכה שהקב"ה יסלח לנו ויפתח גם לנו דף חדש, ויעניק לנו חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.


היכולת להכניע את עצמנו. ערב היום הקדוש) ציור: זלמן קליינמן(

  יש חדש

בית-הכנסת הפתוח

מפעל 'בית-הכנסת הפתוח' שיזמו צעירי-חב"ד זכה להצלחה גדולה בראש השנה, ובתי-חב"ד כבר נערכים לציבור הגדול שיבוא בע"ה לתפילות יום הכיפורים. ברחבי הארץ יפעלו יותר משלוש-מאות מנייני תפילה מיוחדים, שבהם גם יינתן לציבור הסבר מסודר במהלך התפילה. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי-חב"ד. פרטים באתר www.kipur.org.

מחזורים מבוארים

הוצאת קה"ת הוציאה לאור השנה מחזור ליום הכיפורים בנוסח האר"י עם פירוש משולב, שמבאר את התפילה כולה עם הפיוטים. בצד שמאל מופיע נוסח התפילה הרצוף, ובצד ימין הביאור. את הביאור ליקט הרב מנחם-מענדל טברדוביץ' וערך צבי-הירש זלמנוב. כמו-כן הופיע מחזור אבינו מלכנו, בהוצאת חזק, ובו הנחיות, ביאורי מילים, פניני חסידות ועוד. טל' 03-9606018. http://www.judaica-il.com/site.

שמחה וסמינר

ארגון אשנב מארגן ערב חווייתי בחג הסוכות בכפר חב"ד, ביום ראשון, י"ח בתשרי (22.9.13), בשעה 9 בערב. שמחת בית השואבה, התוועדות בסוכה עם הרב מיכאל טייב וניגוני נשמה. טל' 054-5997118. ארגון התקשרות מקיים סמינר שמחת תורה במלון אורכידאה במעלה החמישה, מיום שלישי ועד אחרי שמחת תורה (24-26.9). טל' 03-9302030.

  שלחן שבת

הקדושה בשעיר לעזאזל

אחת מעבודות המקדש ביום הכיפורים הייתה הגורל שהוטל בין שני שעירי העיזים וקבע מי מהם יוקרב בבית-המקדש ומי יישלח לעזאזל, ככתוב בתורה: "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל".

הגורל מבטא דרגה גבוהה מאוד, שלמעלה מן השכל וההיגיון. יש בחירות שאדם עושה על-פי שיקולים הגיוניים, ואילו כשהוא מטיל גורל המשמעות היא שהוא מפקיד את ההכרעה בידי הקב"ה. ככתוב במשלי: "בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל, וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ".

אין גורל שלילי

כאן מתעוררת תמיהה גדולה: הלא גם השעיר לעזאזל נבחר על-פי הגורל. איך ייתכן שגם השעיר הזה, שעניינו חטאים ועוונות, מקורו בבחירת הקב"ה?

השאלה מתחזקת כאשר מתבוננים במצב המיוחד שבו עומדים ביום הכיפורים. קדם לו חודש אלול, חודש של תשובה ותיקון. אחר-כך באו ימי הסליחות, ראש השנה ועשרת ימי תשובה. אחרי כל זאת ודאי כל יהודי כבר שב בתשובה שלמה. איך עדיין יש מקום לגורל השני, שעניינו לכאורה הפך הטוב? עלינו לומר אפוא שהשעיר הנשלח לעזאזל אינו עניין שלילי, אלא גם הוא שייך לעולם הקדושה עצמה.

מעלת הלא-תעשה

כדי להבין זאת יש לעיין במהותן של מצוות לא-תעשה. הרמב"ם כותב בעניין מניין המצוות שאין למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות. נשאלת השאלה, כיצד מונים בתרי"ג המצוות את מצוות לא-תעשה, בשעה שלעתיד לבוא יהיו רק טהרה וטוב, וממילא לא יזדקקו למצוות לא-תעשה?

אלא שההסבר הוא שגם לעתיד לבוא יהיו מצוות לא-תעשה, אלא שעניינן לא יהיה 'סור מרע' בפועל, אלא רק המעלה של 'סור מרע' כפי שעניין זה קיים בתורה עצמה. כלומר, לא יהיה מקום להימנעות מהרע עצמו, אלא יהיה רק העילוי המושג על-ידי דחיית הרע, 'אתכפיא' ולאחר מכן 'אתהפכא' – הפיכת הרע עצמו לטוב.

הקדושה בשיאה

לדרגה הזאת מתעלה יהודי ביום הכיפורים. אחרי עבודת התשובה הממושכת שהחלה בחודש אלול ואחרי הכתרת הקב"ה למלך בראש השנה, יש בו רק עניינים של טוב וקדושה. ביום הכיפורים הקדושה הזאת מגיעה לשיאה, בעבודת הכוהן הגדול בקודש הקודשים.

נמצא שהגורל על שני השעירים מייצג את שני הקווים של 'עשה' ו'לא-תעשה' כפי שהם בעולם הקדושה עצמו. אין כאן שתי דרכים נבדלות, דרך של קדושה ודרך של הפך הקדושה חלילה, אלא שני קווים בתוך הקדושה עצמה, והם מתאחדים בהתאחדות גמורה בהטלת הגורל על-ידי הכוהן הגדול.

(תורת מנחם תשמ"ו, כרך א, עמ' 116)

  מן המעיין

יום הכיפורים

תנאי הסליחה

"כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם" (ויקרא כג,כח). האומר 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב' – אין מספיקים בידו לעשות תשובה. 'אחטא ויום הכיפורים מכפר' – אין יום הכיפורים מכפר. עבֵרות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; עבֵרות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירַצה את חברו.

(יומא פה,ד)

אין ספק

יהודי החוזר בתשובה ומבקש מחילה וסליחה מהקב"ה, צריך להאמין ולבטוח שהקב"ה חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה וסליחה – בלי שום סָפק וסְפק-ספֵקא בעולם.

(תניא)

אי שקט

"כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה" (ויקרא כג,כט). יהודי שאינו חש ביום קדוש זה מועקה ואי שקט, יהודי שאין בו חרטה והרהור תשובה – סימן ש"ונכרתה מעמיה", שתודעתו נכרתה מכלל ישראל.

(לב שמח)

חמישה זמנים

חמישה זמני תשובה הם: חודש אלול – העבודה של תיקון לבושי הנפש, מחשבה דיבור ומעשה; ימי הסליחות – תיקון המידות; ראש השנה – תיקון המוחין; בין כסה לעשור – תיקון הרצון; יום הכיפורים – תיקון התענוג.

(הרבי הריי"ץ מליובאוויטש)

מסורת קדמונית

"חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" (ויקרא כג,לא). התורה מאחלת שיבואו לעולם דורות צדיקים וישרים עד שיום הכיפורים יהיה נהוג לא כיום הבא לכפר על עבֵרות, אלא כ'חוק', כמצוות המלך, וכמסורת מימים קדמוניים.

(אלשיך)

תשובה עילאה

כאשר יהודי נאנח או בוכה בראש השנה על שלא טוב לו בגשמיות, בבריאות או בפרנסה, זוהי 'תשובה עילאה'.

(הרבי מהר"ש מליובאוויטש)

כלי לרחיצה

"הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה" (מן התפילה). כולנו משולים לכלי מלא זוהמה, אבל כל זמן שהכלי שלם, איך בכך כלום, שכן אפשר לשטוף אותו, לנקותו ולהחזירו לטוהרו.

(רבי שלום רוקח מבעלז)

מהות התשובה

התשובה היא תיקון וסידור ההווה, חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא. כאשר ההווה מסודר כראוי, אפשר למלא את החסר, או הלא-טוב של העבר, ולעשות גדרים וסייגים לעתיד.

(אגרות קודש)

  אמרת השבוע

בקשה אחת

משלחת רבנים יצאה לעיר הבירה הרוסית פטרבורג כדי לפעול למען היהודים. הם נאלצו להישאר שם ביום הכיפורים, ובית-הכנסת היחיד שפעל בעיר היה של ה'קנטוניסטים' [חיילים יהודים ששירתו בצבא הצאר].

לקראת תפילת נעילה דנו הרבנים בשאלה מי מהם ראוי להיות שליח הציבור. נענו ה'קנטוניסטים' כי יש להם חזן מתאים: "הוא שמר כשרות בכל משך שירותו". כהוכחה ביקשו מהאיש להרים את חולצתו, והרבנים ראו כי כל גופו מכוסה צלקות, מההצלפות שספג על דבקותו ביהדותו.

קודם שהחל בתפילה קרא ה'קנטוניסט': "מה אבקש ממך, ריבונו-של-עולם? פרנסה? מקבל אני גִמלה מהצבא. אישה וילדים? אין לי. בקשה אחת לי – 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא', יתקדש שמך, בורא העולם!".

  פתגם חסידי

הכאה על חטא

"כשאומרים 'אשמנו' היו צריכים להכות על החזה במקל, כי כשמכים ביד חושב יצר הרע שמלטפים אותו"... (החסיד רבי שמואל-בצלאל)

  מעשה שהיה

"איזה חג יש לנו?"

מיד אחרי ראש השנה עלה צליק (בצלאל) שיף למטוס שהביא אותו מטשקנט שבאוזבקיסטן אל טביליסי שבגרוזיה. המשימה שהוטלה עליו הייתה להביא לולבים והדסים בעבור הקהילה היהודית בטשקנט.

זה היה בסוף שנות השישים, בימים האפלים של המשטר הקומוניסטי. אמנם כבר חלה התרככות מסויימת ברדיפת הדת, אך עדיין כל עניין יהודי היה כרוך בסכנה.

צליק שיף, אז נשוי טרי, השתייך לקהילת חסידי חב"ד שהרחיקו לטשקנט. רדיפות הדת באזורים ההם התנהלו בעוצמה פחותה מבחלקים אחרים של ברית-המועצות, וכך יכלו החסידים לנהל אורח חיים יהודי וחסידי.

מדי שנה צץ מחדש הקושי להשיג את ארבעת המינים בעבור בני הקהילה. אתרוגים הובאו מחוץ לארץ וערבות צמחו על גדות הנחלים, אולם לולבים והדסים לא היו בנמצא.

הפתרון נמצא בגרוזיה. בסוחומי היו דקלים לרוב, ומהם היה אפשר לקטוף לולבים. כמו-כן בכותאיסי ובקולאשי צמחו שיחי הדסים. צליק כבר היה מורגל במשימה. בשנים האחרונות נסע לגרוזיה, קטף בעצמו את הלולבים וההדסים, ארז אותם כהלכה והביאם לטשקנט.

כוונתו הייתה לחזור לטשקנט קודם יום הכיפורים. הכול התבצע כהלכה. שוטר מקומי, שעמו תיאמו מראש את המבצע וגם קיבל שכר הגון, בא לקבל את פניו בכבוד וליווהו לכל אורך הדרך. השוטר אף הביא סולם ומסור וסייע במלאכת הקטיף.

צליק סיים את קטיף הלולבים וההדסים, ארז אותם כיאות, ופנה לנמל התעופה כדי לחזור לטשקנט. אולם בבואו לשם התברר לו כי כל כרטיסי הטיסה לטשקנט אזלו. גם כשניסה להציע תשלום כפול ומשולש לא הצליח להשיג מושב בטיסה.

באין ברירה החליט לטוס למוסקווה, שבה מתגורר אחיו, ובלבד שלא יישאר במקום זר ביום הכיפורים. נאמר לו כי רק בבוקר יוכלו לדעת אם יש מקום פנוי בטיסה למוסקווה.

הוא פנה לבקש עזרה מיהודי מקומי, שהחזיק דוכן לממכר תרופות והיה בעל קשרים מסועפים. האיש אכן ניסה והשתדל, אך גם הוא לא הצליח למצוא לו מקום בטיסה. הוא אמר לצליק כי באפשרותו לסדר לו מקום באכסניה שליד נמל התעופה. כך יהיה זמין לעלות מיד לטיסה אם יתפנה מקום. צליק הסכים.

צליק קיבל מקום לינה באכסניה. כשנכנס אל חדרו ראה כי במיטה השנייה ישן מישהו. הוא עלה על מיטתו, עייף מתלאות היום, ושקע בשינה עמוקה.

בשעה מוקדמת התעורר צליק ויצא מן החדר, לבדוק אם יש מקום פנוי בטיסה למוסקווה. נאמר לו כי עדיין מוקדם מדיי, וכי רק בעוד כמה שעות יוכלו לדעת. הוא שב אל חדרו ומצא שהגבר שישן במיטה השנייה התעורר.

צליק בא במבוכה. הוא ביקש להתפלל בחדר, אך הגבר הביט בו בעין בוחנת, והוא לא ידע מה טיבו של ברנש זה. לבסוף ניסה לגשש אם בכוונתו של האיש לצאת. הוא נכנס עמו בדברים ושאל מתי יוצאת הטיסה שלו, אם הוא אמור לצאת בקרוב או שהוא נשאר בחדר.

הלה שכב על מיטתו והשיב כי אינו ממהר ובינתיים הוא נשאר בחדר. "למה אתה שואל?", פנה אל צליק. בצלאל ענה בחיוך: "אתה מפריע לי... יש לנו חג היום בערב, ואני רוצה להתפלל"...

"בבקשה תתפלל", אמר האיש בשלווה, "לא אפריע לך".

צליק התעטף בטליתו, הניח את התפילין, ועמד להתפלל ופניו אל הקיר. כשסיים את התפילה סובב את פניו בחזרה לעבר האיש. ליבו החסיר פעימה.

"בעודי מתפלל האיש התלבש ופתאום אני רואה מולי קצין במדי צבא", מספר צליק. "הבטתי בדרגות שעל כתפיו ונוכחתי כי הוא קצין רם דרג. רעדה אחזה בי. אם רק ירצה, יוכל למסור אותי לידי אנשי הג-פ-או בעוון פעילות דתית".

לפתע פנה אליו הקצין ושאל בשקט: "איזה חג יש לנו היום?". צליק לא הבין את כוונתו. הוא היה מבולבל מכל המצב. בלי לחשוב יותר מדיי השיב: "היום ערב יום כיפור".

הקצין התיישב בחזרה על מיטתו והרהר כמה רגעים. לבסוף פלט, כמדבר לעצמו: "איי, מישה, אפילו דבר כזה לא זכרת!". פתאום הליט את פניו בידיו ופרץ בבכי...

כאשר נרגע שאל את צליק בנימה החלטית: "מה אתה צריך?". צליק אמר לו שהוא צריך להגיע לטשקנט עוד היום. "בוא אחריי", פקד עליו.

מספר צליק: "יצאנו החוצה והופתעתי לראות רכב צבאי ונהג ממתינים לקצין. עלינו אל הרכב והקצין הורה לנהג לנסוע במהירות אל המטוסים היוצאים לטשקנט. כל המעברים נפתחו לפניו מיד.

"כשהגענו אל המטוס שהיה אמור לצאת לטשקנט, פנה הקצין אל הטייס והורה לו, מצביע בידו עליי: 'הוא נוסע איתך'. הטייס לא פצה פה וכיוון אותי לעבר דלת העלייה למטוס. כך עליתי אל המטוס והגעתי לטשקנט לפני כניסת היום הקדוש.

"בטרם נפרדנו שאל אותי הקצין: 'אם אגיע לטשקנט כיצד אוכל למצוא אותך?'. עניתי: 'שאל בבית הכנסת על צליק, והכול יֵדעו לומר לך'. ואכן, כעבור כמה חודשים נפגשנו שוב בחמימות רבה בטשקנט, בתקווה לשמור על קשר".

(מפי בעל המעשה, ר' בצלאל שיף, ירושלים)

  לומדים גאולה

אין עוונות

חז"ל מתארים את דור הגאולה כדור שפָל וירוד. הדבר מעורר שאלה: איך יוכלו בעלי חטא לקבל את אור הגאולה? על כך ניתנו שתי תשובות: א) המשיח יעורר את כולם לשוב בתשובה שלמה, וממילא יהיו כולם בדרגת בעלי תשובה שלמעלה ממדרגת צדיקים; ב) הקב"ה ינקה את כל העוונות והפגמים, כמו שנאמר "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו".

הדרך השנייה של כפרת העוונות דומה במידה רבה לכפרת העוונות ביום הכיפורים. על היום הזה אומרים חז"ל "עיצומו של יום מכפר". כלומר, עצם מהותו של יום-הכיפורים מכפרת על החטא. אך הלוא חטא גורם פגם בנפש; איך יוסר הפגם הזה על-ידי עצם העובדה שבא יום הכיפורים?

קשר שאינו נפגם

מוסבר בתורת החסידות שהקשר שבין יהודי לקב"ה מורכב מכמה וכמה דרגות או שכבות. יש הקשר הגלוי ביותר – הקשר שעל-ידי התורה והמצוות. מבחינה מסויימת קשר זה אף נראֶה לעינינו קשר עיקרי: יהודי שלומד תורה ומקיים מצוות נתפס כמי שקשור עם הקב"ה, ואילו יהודי שאינו לומד תורה ואינו מקיים מצוות נראֶה נטול קשר עם הקב"ה.

אך ראייה זו אינה מדוייקת. גם יהודי שעבר על התורה והמצוות קשור בכל-זאת עם הקב"ה, שכן ישנו הקשר העמוק והפנימי שבין נשמות ישראל ובין מקורן האלוקי. זה הניצוץ האלוקי הטמון בנשמתו של כל יהודי. בזכות הניצוץ האלוקי הזה נאמר שיהודי לעולם אינו יכול ואינו רוצה להיפרד מהקב"ה, והוא אפילו מוכן למסור את נפשו על קידוש השם. ניצוץ זה נקרא 'יחידה שבנפש' או 'עצם הנשמה'.

קשר עצמותי זה בין היהודי ובין הקב"ה אינו יכול להיפגע לעולם. אפילו יחטא היהודי ויעבור את כל העבֵרות שבעולם, תישאר נקודה זו (עצם הנשמה) זכה, תמימה וטהורה. אין כוח בעולם שיכול לפגוע, ולוּ כחוט השערה, בקשר עמוק זה.

אלא שבחיי היום-יום איננו יכולים להרגיש את עצם נשמתנו, את ה'יחידה' שבנפש. אנו מוּדעים רק לשכבות חיצוניות יותר בנפשנו ולא לעצם הנשמה. בשכבות האלה של הנפש פוגמים החטא והעוון, ועל-כן זקוקים אנו לתשובה.

אין חטאים

אולם ביום הכיפורים מתגלית בנפשו של כל יהודי (אם רק הוא צם ואינו מחלל את קדושת היום) אותה נקודה פנימית, עצם הנשמה, ה'יחידה' שבנפש. כאשר עצם הנשמה מתגלה, הרי מאחר שבה אין שום פגם והקשר שלה עם הקב"ה שלם לעולם, הוא מכפר – כלומר, מתקן ומשלים – את כל הפגמים ואת כל מה שהיה חסר.

זו משמעות הכפרה של יום הכיפורים, "עיצומו של יום מכפר". יום הכיפורים חושף את עצם הנשמה היהודית, את הקשר הבלתי-מוגבל שבין היהודי ובין בוראו, את מה ששום חטא ועוון אינו יכול לקלקל. ואז פשוט מתברר שאין חטאים כלל, שכן בעומק נשמתו היהודי קשור קשר אמיץ עם הקב"ה.

דבר זה מתבטא גם בהיותו של יום הכיפורים היום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות. תורת הקבלה והחסידות מסבירה שחמש התפילות האלה מכוּונות כנגד חמש הדרגות שבנשמה: 'נפש', 'רוח', 'נשמה', 'חיה', 'יחידה'. כל השנה אנו מתפללים שלוש או ארבע תפילות, מכיוון שיש בכוחנו לחוש רק את הדרגות החיצוניות יותר שבנפשנו, אולם ביום הכיפורים נחשפת ה'יחידה' שבנפש, עצם הנשמה, ולכן אנו מתפללים גם את תפילת 'נעילה', המכוּונת כנגד ה'יחידה'.

גם בזמן הגאולה יגלה הקב"ה את עצם המהות היהודית, ואז יתברר שאין שום חטאים ועוונות וכל יהודי קשור בעומק נפשו עם הקב"ה ותורתו.

  חיים יהודיים

המחזור של אבא

בשבעה-עשר בתי-כנסת ברחבי העולם היה אפשר לראות בראש השנה האחרון אדם מתפלל מתוך מחזור כתוב בכתב-יד צפוף. את המראה הזה היה אפשר לראות באלסקה ובאודסה, בסין ובטקסס, באוהיו ובקליפורנייה, בכפר-חב"ד ובפריז. על כריכת המחזור התנוססו המילים: "המחזור של אבא". זה המחזור שכתב הרב משה גרינברג, שהלך לעולמו השנה.

שבעה-עשר ילדיו של הרב גרינברג פזורים על פני כדור הארץ. רובם משמשים שליחי חב"ד. הם הכירו את סיפורו של המחזור שכתב אביהם במחנה עבודה בסיביר. בבית אביהם ראו תצלום דהוי בשחור-לבן של המחזור. את המחזור המקורי מסר הרב גרינברג בשעתו לרבי מליובאוויטש, ומתברר שהמחזור שכן כל השנים בחדרו. אחרי פטירת הרב גרינברג סרק מנהל ספריית חב"ד המרכזית את המחזור והעניק לבני המשפחה העתק צבעוני של המחזור השלם.

בחיפוש אחר מחזור

בשנת תשי"א נשא הרב גרינברג, אז כבן עשרים, עונש מאסר ממושך במחנה עבודה סובייטי באומסק שבסיביר, בגין ניסיון הימלטות מרוסיה. במחנה שהו כאלף אסירים, מקצתם יהודים. חודש החגים התקרב. על תקיעת שופר לא חלמו, אבל לפחות קיוו שיהיה להם מחזור תפילה.

הרב גרינברג פנה אל מהנדס יהודי שנהנה מחופש תנועה וביקש ממנו להשיג מחזור. כעבור כמה ימים בישר המהנדס כי בעיר סמוכה מצא יהודי המחזיק ברשותו מחזור, אבל הוא אינו מוכן לתיתו לאיש, כי הוא זקוק לו לתפילה בימים הנוראים.

העתקה בסיביר

הרב גרינברג ביקש מהמהנדס לשכנע את היהודי להשאיל לו את המחזור, כדי שיוכל להעתיקו. היהודי נענה והרב גרינברג החל במלאכה. הוא עשה את מלאכת ההעתקה בתוך ארגז עץ גדול, שבו מצא מחסה. מדי פעם בפעם היו השומרים הרוסים מנסים לברר את פשר מעשיו, והוא הסביר שהוא מנסה ללמוד אנגלית... השומרים, שמעולם לא ראו אותיות באנגלית, קיבלו את התירוץ. בתום מלאכת ההעתקה החזיר הרב גרינברג את המחזור למהנדס, וזה השיבו לבעליו.

קודם כניסת יום הכיפורים שיחדו האסירים היהודים את השומרים, ואלה הניחו להם להתפלל. הרב גרינברג שימש שליח ציבור לאורך כל הצום. הוא התפלל בקול מתוך הדפים הכתובים בכתב-יד, וכל המתפללים החרו-החזיקו אחריו.

דפים מספרים

לאחר מות סטאלין שוחרר הרב גרינברג, עם שאר האסירים הפוליטיים. בהמשך הצליח לעלות לארץ, ועמו המחזור הכתוב בכתב-ידו. הוא השתכן בבני-ברק, שימש מנהל בית-חב"ד בעיר, וכאן גידל את משפחתו ברוכת הילדים.

עיון במחזור מעורר השתאות. ראשית, כתב-היד הנאה והמסודר, והדיוק של מלאכת ההעתקה. הרב גרינברג אף הקפיד להעתיק את הניקוד. על-פי צבע הדיו אפשר לראות כי תחילה כתב את המילים ואחר-כך חזר וניקד אותן. מפעם לפעם רואים כי הדיו בעט אזלה והוא החליף עט. כך יש דפים הכתובים בדיו כחולה ואחרים בדיו שחורה או אדומה. אבל אין ספק כי כל שורה נכתבה בדם הלב ובמסירות-נפש שאין לה שיעור.


הרב גרינברג על רקע המחזור שהעתיק

  פינת ההלכה ומנהג

כורעים ומשתחווים

שאלה: מדוע נוהגים לכרוע ולהשתחוות על הארץ בתפילות הימים הנוראים?

תשובה: בקהילות רבות נהגו להשתחוות ב'עלינו' שבחזרת הש"ץ בתפילת מוסף של הימים הנוראים (כשאומרים "ואנחנו כורעים..."), וכמו-כן ב'סדר העבודה' במוסף של יום הכיפורים (באותם מקומות שבהם היה הציבור משתחווה בבית המקדש). הכריעה מבטאת ביטול מוחלט של האדם כלפי הקב"ה.

מכיוון שיש איסור מן התורה להשתחוות על 'אבן משכית' מחוץ למקדש יש להציע על רצפת בית-הכנסת שטיח, מחצלת, פיסת בד או נייר וכדומה, כדי להשתחוות. אם אין דבר-מה שמפסיק בין האדם ובין רצפת אבן (ויש מחמירים אפילו ברצפת קרשים) אסור להשתחוות כשהפנים על הרצפה. אפשר להניח את הטלית שתפריד בין הפנים ובין הקרקע, או להשתחוות על הספסל.

שליח הציבור עומד בתפילתו רחוק מעט מן התיבה או העמוד, או שמניחים עמוד נוסף לפניו, ומסייעים לו להשתחוות ולקום בחזרה למקומו בלי להפריד את רגליו.

הספרדים כורעים רק ביום הכיפורים, והאשכנזים גם בראש השנה (המהרי"ל נפל גם אז על פניו, וכן מנהג חב"ד. ויש הנמנעים מזה בראש השנה).

יש מקומות שבהם אין כורעים ב'סדר העבודה' כשיום הכיפורים חל בשבת, כמו שאין נפילת אפיים (ו'אבינו מלכנו') בשבת. חב"ד והספרדים כורעים גם אז.

התימנים, התוניסאים וכמה מקהילות ספרד אינם כורעים כלל. אולי כדי שלא להידמות למוסלמים, המרבים בכך בתפילותיהם.

מקורות: רמב"ם הל' ע"ז פ"ו ה"ז וכס"מ שם. רמ"א או"ח סו"ס קלא וסי' תרכא ס"ד, ונו"כ. א"א מבוטשאטש סי' תרכא, ומטה אפרים שם סט"ו. פסקי תשובות סו"ס קלא וש"נ. ילקוט יוסף מועדים עמ' 109. ס' המנהגים-חב"ד עמ' 57. מהרי"ל – מנהגים עמ' רצז. לוחות: א"י ו'דבר בעתו'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)