חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1391 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול התשע"ג (30/08/2013)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1391 - כל המדורים ברצף
פתח לפריצה רוחנית גדולה
יש חדש
בראש השנה כולנו מלכים
הליכה ועלייה
בריחה ותיקון
צדיק נסתר
יום החשבון
תשובת המאמינים
ניצל מהתופת בזכות קולו
הכנות לחג ולשבת

מס' 1391, ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשע"ג (30.08.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

פתח לפריצה רוחנית גדולה

כשמתרחש מאורע שמטלטל את כל ישותו האדם, הוא עוצר, בוחן את עצמו ואת מעשיו, ומרגיש פתאום שהדברים חייבים להשתנות

ערב שנה חדשה מקובל לאחל "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". מהחלק הראשון של המשפט היה לנו בשנה החולפת דיי והותר. זו הייתה שנה של שסע פנימי עמוק והגבהת החומות בין חלקי העם. גזֵרות כלכליות כבדות הונחתו על עולם התורה ועל מאות-אלפי משפחות, שכל חטאן שהביאו ילדים לעולם.

גם המערכות השלטוניות מתגלות בכל חדלונן, בלי דרך ובלי ערכים, כשהכול קם ונופל על מניעים אישיים. מעולם לא חשנו בבהירות כזאת את אחד הסימנים שנתנו חז"ל על תקופת עקבתא דמשיחא – "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".

מן המיצר אל המרחב

אבל דווקא תחושת המועקה הזאת היא הפתח לפריצה רוחנית גדולה. בראש-השנה אנו תוקעים בשופר, שפיו צר והמשכו מתרחב והולך. קודם התקיעות אנו מקדימים את הפסוק "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". הרעיון הטמון כאן הוא, שדווקא 'מן המיצר' מגיעים אל ה'מרחב'. אילו היה פיו של השופר רחב גם הוא, לא הייתה בוקעת ממנו התקיעה. דווקא הלחץ של ה'מיצר' מרכז את הכוחות הדרושים לפריצה אל המרחב.

פעמים רבות האדם נזקק לזעזוע כדי לחולל שינוי בחייו. כל עוד החיים זורמים על מי-מנוחות, אין הוא מתפנה לבחון את דרכו ואת מעשיו. אפילו כשהוא יודע שדברים מסויימים דורשים תיקון ושינוי, אין הוא ממהר לתקנם ולשנותם. הוא דוחה זאת למחר, או משלים עם המגרעות ומניח לזרם החיים לסחוף אותו. אבל כשמתרחש מאורע שמטלטל את כל ישותו, הוא עוצר, בוחן את עצמו ואת מעשיו, ומרגיש פתאום שהדברים חייבים להשתנות.

הרבה הרהורים ולקחים אפשר להפיק מאירועי השנה החולפת, אבל בשבת שאנו קוראים בה את פרשת "אתם ניצבים היום כולכם", ראוי להרהר באחד המרכזיים שבהם – חיוניותה של האחדות. לו היו כל שומרי התורה והמצוות מאוחדים ומלוכדים, לא היו מונחתות עליהם גזֵרות קשות כל-כך.

כאשר כל ציבור רואה את עצמו בלבד, את מוסדותיו ואת ערכיו, ואדיש לעולמו של ציבור שני, התוצאה היא ששניהם יוכו ויפסידו. אם היה מי שסבר שהמכות יונחתו על הזולת בלבד, באה המציאות והוכיחה שבסופו של דבר הכול סופגים.

ראייה רחבה

עלינו לאמץ ראייה רחבה יותר. עם ישראל זקוק ללומדי התורה, והוא צריך את המוסרים נפשם על הגנת העם ואת הנאבקים למען יישוב הארץ. הוא זקוק לבוני הבית הפנימי, והוא נצרך למפיצי התורה החוצה. אין כאן 'אנחנו' ו'הם'; כל הקהלים האלה יוצרים את ה'אנחנו'.

זו האחדות המתוארת בתחילת פרשתנו. אכן, יש "ראשיכם שבטיכם" ויש "חוטב עציך ושואב מימיך", אבל כולם עומדים יחד לפני ה' ויוצרים את השלמות של עם ישראל. עלינו להתקרב איש אל רעהו, ללמוד זה מזה ולהעשיר זה את עולמו של זה. כך נזכה לברכת ה' לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.


דווקא על־ידי ה'מיצר' מגיעים אל ה'מרחב'. תקיעת שופר של אלול

  יש חדש

לבקש שנה טובה

לקראת השנה החדשה נוהגים לכתוב 'פדיון נפש' ולבקש שנה טובה ומתוקה. ב'פדיון נפש' כותבים את השם הפרטי המלא ושם האם, ומציינים את המשאלות הדרושות. רצוי להחליט קודם לכן החלטה טובה של התחזקות בענייני תורה ומצוות. לאחר מכן נהוג להניח את המכתב באחד מספריו של הרבי מליובאוויטש, ולשגרו כדי להניחו על הציון הקדוש (מס' הפקס': 001-718-7234444). או בכתובת: http://www.ohelchabad.org/templates/articlecco_cdo/aid/77028

בתי-הכנסת הפתוחים

לאחר ההצלחה הגדולה בשנים הקודמות, צעירי-חב"ד מרחיבים את מפעל 'בית-הכנסת הפתוח'. בתי-חב"ד ברחבי הארץ הקימו יותר משלוש מאות מנייני-תפילה מיוחדים לראש השנה וליום הכיפורים, לציבור שאינו רגיל ללכת לבית-הכנסת כל ימות השנה. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי-חב"ד, והבאים גם נהנים מהדרכה מסודרת במשך התפילה. פרטים ורשימת אתרי התפילה באתר:  www.kipur.org

גיטרה יהודית 6

המוזיקאי מאיר הלוי אשל הפיק את גיטרה יהודית 6 – עוד תקליט של נעימות נשמה בביצוע גיטרות אקוסטיות. שנים-עשר שירים בהפקה איכותית. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

  שלחן שבת

בראש השנה כולנו מלכים

בשבת שלפני ראש השנה קוראים תמיד את פרשת ניצבים. ראש השנה נרמז במילים הפותחות את הפרשה: "אתם ניצבים היום". הכוונה ב'היום' היא ל'הַיום', בה' הידיעה, יום הדין הגדול. ועל כך התורה אומרת "אתם ניצבים", כלומר, עמידתכם יציבה ובטוחה, כשל מי שזוכה בדין.

מדוע נרמז ראש השנה בשבת הקודמת לחג ולא בשבוע שבו ראש השנה חל? הלוא ראש השנה חל בשבוע של פרשת האזינו (או וילך), וכבר בתפילת מנחה של השבת שלפניו קוראים את הפרשה הבאה. מדוע אפוא מזכירים את ראש השנה קודם זמנו?

שני עניינים בשבת

כאן אנו נוגעים בשאלה אם השבת סוגרת את השבוע או דווקא פותחת אותו. במובן אחד השבת מסיימת את השבוע. כך מצאנו בשבת הראשונה, כאשר "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", ואז "וינח ביום השביעי". לפי זה השבת היא יום המנוחה שבא אחרי ששת ימי העבודה. גם מאמר רז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" מבטא את התפיסה שהשבת היא הסיום והתוצאה של ששת ימי החול.

אך אנו מוצאים גם גישה שנייה, שעל-פיה השבת פותחת את השבוע. הזוהר אומר שמן השבת מתברכים כל ימי השבוע. הכוונה כאן לימים שאחרי השבת, שכולם מקבלים את הברכה מן השבת הקודמת להם. במובן זה השבת היא בבחינת ראשית השבוע.

ראש השנה כבר כאן

מבין שני ההיבטים האלה, הקיימים במהותה של השבת, עיקר מעלתה היא בהיבט השני – בהיותה היום שממנו מתברכים כל ימי השבוע. היבט זה נעלה מהיותה של השבת היום החותם את השבוע הקודם. כך מוסבר גם בתורת הקבלה, שעיקר עניינה של השבת הוא היותה בחינת ה'בינה', שהיא מקור השפע של ה'מידות'.

לכן בשבת הקודמת לראש השנה קוראים את עניינו של ראש השנה – "אתם ניצבים היום", לשון הווה. השבת הזאת כונסת בתוכה גם את ראש השנה, ולכן כבר בשבת אנחנו בבחינת "ניצבים היום".

הכוח לעקור הרים

התורה נוקטת את הביטוי 'ניצבים' ולא 'עומדים' וכדומה. המילה 'ניצבים' היא כמו "ניצב מלך". אין זו עמידה רגילה אלא עמידה מלכותית. אם בכל השנה בני ישראל מכונים 'בני מלכים', הרי בראש השנה "כל ישראל מלכים הם" (כלשון הזוהר).

בתורת הקבלה והחסידות מוסבר שבליל ראש השנה, עם החשכה, הבריאה כולה חוזרת אל שורשה העליון, וגם מלכותו של הקב"ה עולה ומתכנסת במקורה הראשון. בראש השנה אנו ממליכים מחדש את הקב"ה ומעוררים בו רצון מחודש לקיים את העולם ולמלוך עליו. הכוח לעשות זאת הוא בזכות היותנו 'מלכים'. למלך כוח רב, כפי שהגמרא אומרת שמלך יכול אפילו לעקור הר. זה הכוח שניתן ליהודים, לעקור את כל הדברים המפריעים להם במילוי שליחותם, ולהשיג כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

(תורת מנחם כרך לד, עמ' 294)

  מן המעיין

הליכה ועלייה

לכל מקום שהלך

"וילך משה וידבר את הדברים האלה" (דברים לא,א). לא נכתב לאן הלך. כי לכל מקום שהלך דיבר את "הדברים האלה" –  בחינוך, במשא ומתן, בעבודה, בעסקי הפרט והציבור. בכל מקום החדיר את דבר ה'.

(התמים)

בכל ישראל

לא נאמר לאן הלך, אלא סוף הפסוק מוכיח על תחילתו: "וילך משה... אל כל ישראל". משה הלך וטמן את עצמו בכל ישראל. בתוך תוכו של כל יהודי, בדמו ובנשמתו, בכל התקופות ובכל הזמנים, טמון ניצוץ של משה רבנו.

(מעיינה של תורה)

הליכה מתמדת

"וילך משה". נקל לשער באיזו דרגה רמה ונישאה עמד משה אחרי מאה ועשרים שנות עבודת ה'. ובכל-זאת במה עסק ביומו האחרון? ב'וילך', בהליכה ובעלייה לדרגה עליונה עוד יותר.

(הרבי מליובאוויטש)

הדברים האלה

הליכות חייו של משה והתנהגותו בכל ימיו ושנותיו – את "הדברים האלה" לימד משה את כל ישראל.

(עיטורי תורה)

קישר וחיבר

"וילך משה... אל כל ישראל". משה הלך והתעלה מחיל אל חיל על-ידי שקישר וחיבר את עצמו "אל כל ישראל".

(שיחות קודש)

לעיין שוב

את "וילך משה" מתרגם תרגום יונתן "ואזל משה למשכן בית אולפנא". קודם שנתן משה הוראות לבני ישראל הלך לבית המדרש (בית אולפנא), כדי לעיין בדבר, לברר וללבן את שמועתו. ללמדנו שאסור לאדם לפסוק הלכה על סמך ידיעתו וזיכרונו, אלא עליו לעיין שוב בשולחן ערוך, ורק אחר-כך יוציא את פסק דינו.

(שיחות קודש)

בחזרה ל'חדר'

כשהסבא משפולי הגיע לגיל שיבה אמר לחסידיו: בניי, בימי הזקנה שוב צריך האדם ללכת ל'חדר' ללמוד. הלוא אין לנו גדול ממשה, וכשהזקין נאמר עליו "וילך משה", ועל זה התרגום אומר "ואזל משה למשכן בית אולפנא".

תוכחה והליכה

"אין וילך אלא לשון תוכחה" (מדרש תנחומא). מסופר על רב גדול שכאשר התחיל להוכיח את בני עירו גירשו אותו מן העיר. אמר על כך בדרך צחות: "אין וילך אלא לשון תוכחה" –  התוכחה היא סיבת ההליכה...

(שפתי חכמים)

  אמרת השבוע

בריחה ותיקון

יהודי ששקע בחיי חטא בא אל המגיד מקוז'ניץ וביקש דרך תשובה. הורה לו המגיד להקפיד על תפילה בכוונה, על קביעות עיתים לתורה ועל הידור במצוות. תמה האיש: "ומה יהיה על תיקון נשמתי מהפגמים שפגמתי בחטאיי?".

השיב המגיד: "חייל שנפצע בעת קרב צריך בראש ובראשונה למלט את נפשו מזירת הלחימה. כשיגיע למקום מבטחים יוכל לטפל בפצעיו ולחבוש אותם כראוי.

"גם בעל תשובה צריך בראש ובראשונה לברוח מן החטא אל חיי תורה ומצוות. רק כשיחוש עצמו בטוח וחזק יוכל להתפנות לתיקון פגמי העבר".

  פתגם חסידי

צדיק נסתר

"העולם סבור כי 'צדיק נסתר' הוא מי שמעלים את צדקתו מאחרים. האמת היא ש'נסתר' הוא מי שצדקתו נעלמת גם מעצמו; שמעולם לא חשב כי הוא צדיק" (רבי מנחם-מענדל מקוצק)

  מעשה שהיה

יום החשבון

אל הרכבת עלה אדם שחזותו הייתה כשל בעל אחוזות עשיר. האיש בדק את הרשום בכרטיסו ופסע לעבר מקום מושבו. לאחר שהתיישב בנוחות סקר את סביבתו. הוא הבחין כי בספסל שלפניו יושב יהודי נכבד, בעל הופעה מרשימה, והסובבים אותו נראים מלוויו ומשמשיו.

בהבעת ביטחון עצמי רב שאל האיש בקול את היושב לצידו: "מי הוא האיש הנכבד היושב לפנינו?".

שכנו לספסל, שהיה אף הוא אחד מפמליית הרב המכובד, הסביר לאדון היהיר כי זה האדמו"ר מסלונים, רבי שמואל ויינברג, בעל 'דברי שמואל' (נסתלק לפני כמאה שנה).

בתגובה פלט האיש, בארשת שביעות-רצון עצמית: "גם סבי היה רב".

המילים האלה גרמו לכל הסובבים להיאלם באחת. הכול הביטו באיש בתדהמה. גם הרבי הִפנה את ראשו לעבר האיש ואמר: "אם סבך היה רב, הרי גם סבי היה רב, בוא שב לידי".

האיש קיבל את ההצעה ברצון, ועבר לשבת ליד הרבי.

בין השניים נרקמה שיחה. האיש סיפר כי מוצאו מרבי מאיר, בנו של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. הוא היה גאה בייחוסו אף-על-פי שרחוק היה מאוד מהליכה בדרכי סבו. עוד סיפר כי הוא רופא ומשמש בצוות רופאיו של הצאר.

רבי שמואל פנה אליו בחביבות ואמר: "ודאי תשמח לשמוע סיפור מסבך הגדול. הסכת ושמע".

והצדיק סיפר:

יענקל היה בן העיירה ברדיצ'ב. ברבות הימים חכר מאת הפריץ פונדק העומד על אם הדרך. אט-אט השיל מעליו את סממני יהדותו, ירד מדחי אל דחי עד שנודע בכל הסביבה כפורק עול. בהמשך נגרר אחר הטיפה המרה ושקע במשחקי הימורים.

פעם אחת פגש אותו רבי לוי-יצחק בהלכו ברחוב. יענקל היה שתוי למחצה, אך בירך לשלום את הצדיק, מתוך כבוד. אמר לו רבי לוי-יצחק: "יענקל, אינך יודע כמה אני מקנא בך".

יענקל פער את עיניו בתדהמה, והצדיק המשיך: "הלוא בעלי תשובה זדונותיהם נהפכים לזכויות. מקנא אני בזכויות הרבות שיהיו לך לכשתשוב בתשובה!"...

יענקל השיב בבדיחות-דעת: "אם-כן, בשנה הבאה יוכל  הרבי לקנא בי עוד יותר".

מעת לעת היו השניים שבים ונפגשים. הצדיק היה חוזר על דבריו, ויענקל היה משיב את תשובתו, שנראתה חכמה בעיניו.

עברו השנים ויענקל חלה במחלה חשוכת מרפא. מצבו הידרדר וקיצו התקרב. יום אחד ביקש מאשתו להזמין את הצדיק מברדיצ'ב להיות עמו ברגעיו האחרונים. הצדיק נענה ובא. יענקל נראה חלוש וחיוור אך מבטו היה צלול. "נו, יענקל", אמר לו הצדיק ברוֹךְ, "אולי הגיעה העת לעשות תשובה?".

אזר יענקל את שארית כוחותיו ואמר לצדיק כי הוא מבקש לספר לו דבר-מה.

"במשך שנים החזקתי את הפונדק", סיפר יענקל. "הייתי מקפיד על תחזוקה ראויה, כמו זיפות הגג לפני החורף, תיקון כל מה שנשבר וכדומה. אולם כשהתחלתי לשקוע בהימורים ולשתות לשוכרה, הפסקתי לדאוג לכל אלה. מיום ליום הפונדק הוזנח יותר, והדבר ניכר בכל פינה. עם הזמן שקע הגג ונסדק, חלונות נשברו, אך לא עשיתי דבר לתקנם.

"יום אחד יצא הפריץ לציד. הוא רכב על סוסו האביר ביער הסמוך. פתאום התקדרו השמים וגשם זלעפות ניתך. הפריץ הדהיר את סוסו בשאיפה למצוא מחסה.

"המבנה הקרוב ביותר אל היער היה פונדקי", המשיך יענקל הגוסס. "הפריץ ציפה למצוא בו בית חם ויבש, אטום מרוחות ומהגשם השוטף. אולם הגג הסדוק כאילו חיכה לבוא הגשם. המים זרמו בעוז ושטפו את כל הבית. הרוח חדרה מהחלונות השבורים.

"לא ידעתי היכן לקבור את עצמי מרוב בושה וכלימה. מלמלתי: 'אדוני הפריץ, וכי ידעתי שיהיה גשם שוטף שכזה? וכי יכולתי לדעת שתבוא סופה?'.

"את תגובתו של הפריץ זוכר אני כאילו אירעה עכשיו. המילים שאמר צורבות את ליבי ואת נשמתי". קולו של יענקל התגבר והוא זעק מקירות ליבו: "הפריץ צרח לעברי: וכי לא חשבת שיבוא יום ותצטרך לתת דין וחשבון על ההזנחה הגדולה שהזנחת את הפונדק?!".

בזעקה הזאת עלתה נשמתו של יענקל השמימה. רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב העיד כי במילותיו אלה התחרט יענקל חרטה אמיתית וזכה לשוב בתשובה שלמה בטרם נפרד מן העולם.

הרבי מסלונים סיים את סיפורו. האיש שלצידו ישב שקט ומהורהר. אפשר היה לראות כי הסיפור הותיר עליו רושם עז. בתוך כך לקח הצדיק את ידו, הפשיל את שרוולו, והחל לקשור על זרועו תפילין.

כאשר הסיר מעליו את התפילין הודה היהודי כי ארבעים שנה חלפו מאז הניח תפילין בפעם האחרונה. בהתרגשות מסר לו הצדיק את התפילין שלו וביקש ממנו כי יניחן מדי יום.

שנים חלפו. יום אחד פגש משמשו של הרבי יהודי קשיש, עטור זקן ופאות. הלה שאל את המשמש: "האם אתה מכיר אותי?". כשענה המשמש כי אינו מכירו, השיב לו האיש: "אני אותו נוסע שהתיישב לידך ברכבת, והרבי מסלונים הזמינני לשבת לידו. התפילין שמסר לי פעלו את פעולתן. עברתי תהפוכות רבות, אך כפי שאתה רואה, הנני שומר תורה ומצוות. שבתי ליהדותי".

  לומדים גאולה

תשובת המאמינים

לקראת סיום ספר דברים (בפרשת ניצבים) משה רבנו מזהיר את עם ישראל שלא יסור מדרך התורה, ומתריע על מה שעלול לקרות אם חלילה ייטוש אותה. דבריו אלה מנבאים בעצם את כל תולדות ימי ישראל. הוא מדבר על מכות קשות שיינתכו על העם, על גלות, סבל וייסורים. ולבסוף מנבא משה רבנו, שלאחר שיבואו עלינו כל הדברים הללו, נשוב בתשובה שלמה לה' ולתורתו, ואז גם תבוא הגאולה.

על סמך הפסוקים הללו פסק הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה): "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין". כלומר, הגאולה והתשובה כרוכות זו בזו, ובסוף זמן הגלות ישוב העם בתשובה ומיד ייגאל.

"והוא יפדה"

לאיזה סוג של תשובה הקב"ה ממתין? בעל 'מנחת אלעזר' כותב בפירוש ('דברי תורה' מהדורה ג עמ' כד), שהטענה "שהגאולה מתעכבת עד שישובו כל ישראל, זהו נגד מקראות רבים", והוא מביא ראיה מסימני חז"ל על תקופת 'עקבתא דמשיחא', ש"אדרבה, יהיה רוב פני הדור כן (=במצב של 'חוצפא יסגי' ושאר הסימנים השליליים). אם-כן, איך יהיה זה דורו של משיח, הרי יעכבו מלבוא משיח עד שישובו כולם ויהיו צדיקים כולם!", והוא מסיים: "אלא ודאי כי הדברים הנ"ל הם הבל וריק וכזב".

כלומר, עצם העובדה שעדיין נשארו עוונות בעם ישראל, אין בה כדי לעכב את הגאולה. על הפסוק (תהילים קל,ח) "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו", אומרים המפרשים (מצודת דוד): "גם העוון לא יעכב הגאולה, כי הוא יפדה את ישראל מן העוונות". אפשר לראות זאת גם בסדר הפסוקים שאומרים ב'נפילת אפיים' – תחילה "פדה אלוקים את ישראל מכל צרותיו", שזו היציאה מן הגלות, ורק אחר-כך "והוא – הקב"ה – יפדה את ישראל מכל עוונותיו".

כך נאמר (מיכה ז,יח): "מי א-ל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו", ופירשו המפרשים: "לשארית נחלתו – אותם שיישארו מחבלי המשיח, אינו עומד על הפשע להשגיח בו, לשלם עליו גמול, אלא עובר על הפשע והולך להלאה, כאילו לא יראנה" (מצודת דוד). וכן פירש הרד"ק: "לא יפנה לעד אל מעשיהם, כי חפץ חסד הוא... וחסדו יגבר על חטאיהם כשיגיע זמן הגאולה".

אין הדבר סותר את הצורך בתשובה לפני הגאולה. אכן, נחוצה תשובה קודם הגאולה, ובמיוחד מפני שאנו מבקשים שהגאולה תבוא באופן של 'זָכו' ובבחינת 'אחישנה'. אך התשובה הזאת, שלפני הגאולה, אינה חייבת להיות תשובה גמורה, שמוחקת את כל העוונות, אלא דיי בתחילה של התעוררות בלבד. מחיקת העוונות והתשובה השלמה יהיו אחרי הגאולה.

"אנשים כערכנו"

נוסף על כל זאת נראה שעיקר התשובה הנחוצה כדי שתבוא הגאולה אינה דווקא תשובתם של מי שנתרחקו משמירת התורה והמצוות. הללו בבחינת 'תינוקות שנשבו', ובמיוחד בדורנו, שרובם ככולם לא נתחנכו על ברכי התורה והמצוות. עליהם חלים דברי הרמב"ם (הלכות ממרים פרק ג, הלכה ג): "בני התועים האלה ובני-בניהם שהדיחו אותם אבותיהם... הרי הוא כתינוק שנשבה... הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם". ממילא אין מעשיהם מעכבים את הגאולה.

עיקר הצורך בהתעוררות של תשובה לפני הגאולה הוא דווקא מצד יהודים מאמינים ושומרי תורה ומצוות, שנקראים להתעורר בתשובה במיוחד לקראת בוא הגאולה האמיתית והשלמה. וכן כתב בעל 'מנחת אלעזר' (שם): "הא דכתב הרמב"ם דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה, היינו לבינונים ומאמינים, אנשים כערכנו, אבל לא להמתין על כל ישראל".

  חיים יהודיים

ניצל מהתופת בזכות קולו

מוצאי שבת סליחות, מערת המכפלה, תש"ס. בתום 'שבע ברכות' לנכדו עלה החזן הרשל פינק לשמש שליח ציבור. "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה", הדהד קולו ברחבי המערה. שנים חיכה לרגע הזה.

ממרומי גילו, קרוב לתשעים, משחזר פינק את סיפור חייו המרתק, הרצוף סיפורי ניסים מופלאים. "בילדותי התגוררתי באנטוורפן שבבלגייה", הוא מספר. "התייתמתי בגיל צעיר מאוד, לאחר שאבי נהרג בעת שניסה להציל חבר מפיצוץ דוד קיטור. אבא נחנק מהאדים. הוא היה בן שלושים וחמש בלבד".

חזנות בילדות

בעודו ילד צעיר התקבל למקהלה של ילדי הקהילה. "יום אחד אמר לי המנצח כי החזן העולמי גרשון סירוטה בא לאנטוורפן והוא מחפש ילד בעל קול יפה. 'הצעתי אותך', אמר לי בהפתעה. בתוך ימים אחדים נמרחו מודעות ענק בעיר, ובהן נכתב כי באולם הבורסה יופיע 'גדול החזנים העולמיים', ולצידו 'ילד הפלא העולמי הרש'ל פינק'. לשמחתי, עמדתי במשימה".

בתוך כך פרצה מלחמת העולם השנייה. "אימא כינסה את המשפחה לשיחה שנחרתה בזיכרוני לעד", משחזר פינק. "היא ביקשה להכין אותנו לקראת הבאות. 'כולם עוזבים', אמרה לנו, 'אם לא נעזוב, רע ומר יהיה גורלנו'".

מלאך במרסיי

משפחת פינק הגיעה לעיר מרסיי שבצרפת. "בתחנת הרכבת המתין לנו כמלאך משמים יהודי שלא הכרנו, הוציא מכיסו שטר של מאה דולר – סכום עצום באותם ימים – ונתן אותו לאימא. 'לכו למלון "דו לווה", הציגו את השטר ויקבלו אתכם'. רק לימים נודע לי כי האיש שפגשנו לא היה אלא מי שנעשה לימים הרבי מליובאוויטש".

משם המשיכה המשפחה במסע הנדודים. "בכ"ב באלול תש"ב הועמסנו על הרכבת לדרנסי. הקרונות לא היו ראויים להסעת בהמות. עמדנו להתעלף. ביום א של ראש השנה תש"ג עצרה הרכבת בתחנה הסופית. אמא אמרה לי: 'לך תמיד עם אחיך משה'. מאז לא ראיתי את אימא". פינק ואחיו נשלחו למחנה אנברג.

הצלה במחנה

יום אחד, בעוד פינק הצעיר מזמר להנאתו, נכנס אל הצריף אחד ממפקדי המחנה. הוא שמע את השירה ופקד: "בוא אליי בערב למפקדה". פינק נתקף פחד מוות. "התייצבתי לפניו, מוכן לגרוע מכול. המפקד אמר לי שהיה לו בן שידע לשיר יפה והוא נהרג בתאונה. 'קולך מזכיר לי את קולו', אמר, 'אני מבקש שתלמד שירים גרמניים ותשיר אותם לפנינו'". קולו של פינק הציל את חייו. הוא גם ניצל את 'קשריו' לסייע ליהודים במזון.

בסוף המלחמה נמלט לדרזדן שבגרמניה, ובהמשך חזר לעיר ילדותו אנטוורפן. שם נשא אישה ושיקם את חייו. "קהילת יהודי אנטוורפן שאחרי המלחמה הייתה קטנה, אולם אט-אט החלו להגיע לכאן אודים מוצלים מאש, שאני הייתי רק אחד מהם".

אחרי ששיקם את חייו חזר לתחביבו הישן והתמנה לחזן בית-הכנסת המזרחי. "הייתי עובר לפני התיבה בסליחות הראשונות, בימים נוראים, ובכל מועד מיוחד", הוא מסיים, ועיניו נוצצות מאושר.


בזכות הקול. פינק לפני התיבה במערת המכפלה

  פינת ההלכה ומנהג

הכנות לחג ולשבת

שאלה: כיצד עורכים 'עירוב תבשילין' בערב ראש השנה הקרוב?

תשובה: השנה חל ראש השנה בימים חמישי ושישי. כדי שיהיה מותר לבשל ולעשות מלאכות בחג השני לצורך השבת תיקנו חז"ל לערוך בערב החג 'עירוב תבשילין' (ה'עירוב' מתיר עשיית מלאכות רק בחג השני לצורך השבת, אבל לא בחג הראשון לצורך החג השני או לצורך השבת).

מכינים תבשיל חשוב (נתח בשר, דג, ביצה מבושלת או קופסת טונה או סרדינים) בשיעור 'כזית' (27 סמ"ק לפחות), וכמו-כן לחמנייה או פיתה בשיעור 'כביצה' (54 סמ"ק לפחות), ומניחים אותם למשמרת. בזמן שמייחדים אותם למטרה זו מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ומוסיפים: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

את הלחם והתבשיל יש לשמור לפחות עד שמסיימים לעשות בחג את כל ההכנות לשבת. ומצווה מן המובחר לברך על הלחם 'המוציא' (אם הוא כיכר שלמה) בסעודת שבת, ויש הנוהגים לברך עליו בסעודה שלישית.

את הבישולים וההכנות ביום השני יש לעשות בעוד היום גדול, כך שיהיה אפשר ליהנות מהם בחג עצמו.

מי ששכח לעשות עירוב תבשילין, או שעשה ונאכל העירוב קודם שהספיק להכין לשבת, ישאל רב מוסמך כיצד עליו לנהוג.

הדלקת הנרות: בערב ראש השנה מדליקים את הנרות בזמן הקבוע בלוחות. מי שלא הספיקה, תדליק מאש קיימת לפני הקידוש. את הנרות של היום השני מדליקים מאש קיימת בליל החג השני, אחרי צאת הכוכבים, כדי שלא להכין מהחג הראשון לשני. בחג השני, ערב שבת, מדליקים מאש קיימת לפני כניסת השבת (בזמן הקבוע בלוחות).

בחו"ל נוהגים בכל האמור (עירוב תבשילין והדלקת הנרות) גם בערב חג הסוכות ובערב שמיני עצרת (החג האחרון), החלים גם כן בימי חמישי ושישי.

מקורות: טושו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקיד וסי' תקכז.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)