חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1390 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תבא, י"ז באלול התשע"ג (23/08/2013)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1390 - כל המדורים ברצף
היום שעשה את אלול ח"י
יש חדש
מעלת קיום המצוות עכשיו
הבעל-שם-טוב
טעם חטא
המטאטא מתלכלך
מבחן האמונה
ח"י באלול
הנפלאות התגלו בהולנד
י"ג מידות ביחיד

מס' 1390, ערב שבת-קודש פרשת תבוא, י"ז באלול ה'תשע"ג (23.08.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

היום שעשה את אלול ח"י

תורת החסידות, שגילה הבעש"ט, מעניקה לנו יכולת להתקרב אל הקב"ה בחודש אלול מתוך אהבה ושמחה

לפני שלוש-מאות וחמש-עשרה שנים ירדה לעולם הזה בח"י באלול נשמתו הגדולה של הבעל-שם-טוב, שגילה את אור החסידות. כעבור ארבעים ושבע שנים נולד באותו יום ממש רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך. לכן היום הזה מכונה – 'יום הולדת את שני המאורות הגדולים'.

כיום כולנו נהנים מאוצרותיה של החסידות, ולמעשה היהדות כולה אימצה את דרכו של הבעש"ט, אבל בימים ההם נתפסה דרכו כחידוש מהפכני, שאף נתקבל בתחילה בהסתייגות ובחשדנות.

המפנה הגדול

בימים ההם שרר קיטוב חריף בין חלקי העם. היה נתק בין תלמידי החכמים ולומדי התורה ובין פשוטי העם. מציאות זו גרמה להמוני העם להיגרר יותר ויותר אחר הגויים שסביבם, והדבר הגביר עוד יותר את התרחקות הלמדנים מהם.

גם לומדי התורה עצמם, אף ששקדו לילות כימים על התורה, לקו ביובש רוחני. היו חסרות להם השמחה, ההתלהבות, הדבקות שאליה מגיעים על-ידי תפילה. ההתמקדות היתרה בלמדנות פיתחה אישיות שכלתנית, קרה ונטולת חיוּת.

הבעש"ט חולל את המפנה הגדול. הוא הרעיף אהבה על היהודים הפשוטים, שנתרחקו מאורה של היהדות. הוא קירבם אליו, גילה להם שגם הם יכולים להיות קרובים אל ה' ותורתו, ועורר את הנקודה היהודית הפנימית הטמונה בהם.

לתלמידי החכמים, שתורתם ותפילתם נעשו שגרה יום-יומית נטולת חיוּת, הביא הבעש"ט את אור החסידות, שהפיחה בהם רוח-חיים חדשה. הם התמלאו שמחה, חיוּת, התלהבות. פתאום חשו את האושר שבעבודת ה'. כל תפילה, כל שורה בתורה וכל מצווה, קיבלו טעם חדש ורענן.

תרומתה של החסידות אינה מצטמצמת לעושר הרוחני העצום של אמָרות, סיפורים, ניגונים והוויי. היא יצרה עולם חדש גם מהבחינה הרעיונית. החסידות לימדה שעבודת ה' אינה מצטמצמת ללימוד תורה, תפילה וקיום מצוות, אלא יהודי נדרש לעבוד את בוראו בכל פרט של חייו. הקב"ה מצוי לא רק בבית-הכנסת, אלא גם באכילה, בשתייה, בעבודה ובמנוחה.

כמו אהבת בן

הבעש"ט החדיר בנו את משמעותה של אהבת ישראל אמיתית. היכולת והצורך לאהוב רשע גמור ממש כשם שאוהבים צדיק גמור. הבעש"ט לימד שאהבת ישראל קשורה בעצם המהות היהודית, בעצם היות היהודי בנו-יחידו של הקב"ה, חלק א-לוה ממעל ממש. כשם שהורים אוהבים את בנם-יחידם, בלי קשר למעשיו, כך צריך לאהוב כל יהודי.

אנו נהנים כיום לא מאורו של הבעש"ט בלבד, אלא גם מאורם של תלמידיו וממלאי מקומו. בדורות שלאחר מכן הוסברה והורחבה תורת החסידות (במיוחד בתורת חסידות חב"ד, שגילה רבי שניאור-זלמן מלאדי), וכיום היא נגישה לכל אחד ואחת. החסידות פתוחה לכול, במאות ספרים, בכל הרמות.

גדולי החסידות קישרו את תאריך לידתו של הבעש"ט – ח"י באלול – עם עניין החיוּת. היום הזה מחיה ומפיח רוח-חיים בחודש אלול. תורת החסידות, שגילה הבעש"ט, מעניקה לנו יכולת להתקרב אל הקב"ה בחודש אלול מתוך אהבה ושמחה, ולזכות לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.


הבעש"ט הפיח בנו רוח חיים. ציונו במז'יבוז'  )צילום: באוהלי צדיקים(

  יש חדש

התוועדויות ח"י באלול

שבת זו, ח"י באלול, היא יום-הולדתם של שני 'המאורות הגדולים' – הבעש"ט ורבנו הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך. לרגל היום הזכאי הזה יהיו בקהילות חב"ד ובבתי-חב"ד ברחבי הארץ התוועדויות חסידיות, והציבור מוזמן.

חוברת חגים

לקראת חגי תשרי הפיקו צעירי חב"ד חוברת מהודרת ומרהיבה – 'שנה חדשה, התחלה חדשה'. בחוברת מידע עשיר ומקורי על חודש אלול וחודש החגים, בשפה בהירה ושווה לכל נפש. את החוברת מעטרים תצלומים אמנותיים של הצלם-אמן קובי קלמנוביץ'. החוברת מיועדת לציבור הרחב, ובמיוחד למי שאינם מכירים את התכנים והעומק של החגים. להשיג בבתי חב"ד. הזמנות גם בטל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

קמחא דתשרי

הכול מכירים את מנהג 'קמחא דפסחא', שמטרתו לסייע לנזקקים לקראת חג הפסח, אולם גם חגי תשרי המתקרבים מחייבים הושטת יד עוזרת למשפחות הנזקקות. בתי-חב"ד ברחבי הארץ פתחו בהיערכות מיוחדת לחלוקת מצרכי מזון למשפחות האלה, כדי לאפשר להן לחגוג את חודש החגים  כראוי. לנוכח המצוקה הגוברת חשוב לתרום בעין יפה ולחשוב על המשפחות שבלי עזרתנו יתקשו לחגוג את החגים כראוי.

  שלחן שבת

מעלת קיום המצוות עכשיו

זמנה של מצוות ביכורים חל בכניסתם של בני-ישראל לארץ, כפי שנאמר: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ... וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה". רש"י לומד מן הפסוקים "שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה". נמצא שמצוות ביכורים ניתנה לבני ישראל בהיותם במדבר, אך קיומה הושהה עד כניסתם לארץ.

האמת היא שהדבר חל לא רק על המצוות התלויות בארץ, אלא על כל המצוות. עיקר קיום המצוות הוא בארץ, כפי שכתוב בפרשת ואתחנן: "וזאת המצווה... אשר ציווה ה' אלוקיכם ללמד אתכם לעשות בארץ".

מצוות במדבר

ראיה לכך היא שתי מצוות מרכזיות שבני ישראל נצטוו במדבר: מצוות ברית המילה  ומצוות קרבן פסח.

בהיותם במדבר לא מלו בני ישראל את ילדיהם, חוץ משבט לוי, ככתוב: "כל העם היילודים במדבר, בדרך, בצאתם ממצרים, לא מלו". הסיבה הפשוטה לכך היא האקלים המדברי המסוכן שמנע מהם להימול בבטחה, אך עצם המכשול מלמד שהמצווה לא הייתה בתוקפה עד הכניסה לארץ.

כמו-כן לא קיימו את מצוות קרבן פסח, חוץ מבשנה השנייה ליציאת מצרים. כאן לא היו שום מגבלות: הפסח, מעיקרו, הוא קרבן יחיד, ואף מותר להקריבו בבמה. על-אחת-כמה-וכמה כשהייתה בידם האפשרות להקריבו על המזבח שבמשכן. ובכל-זאת, לא הקריבו את הפסח עד הכניסה לארץ.

התורה שייכת לכול

מילה ופסח הן מצוות חמורות במיוחד. אלו מצוות עשה יחידות שאי-עשייתן כרוך בעונש כרת, שעניינו ניתוק צינור החיים של ההשפעה האלוקית. ובכל-זאת לא קוימו המצוות האלה עד הכניסה לארץ.

אמנם התורה ניתנה במדבר, ויש בזה רמז שהתורה שייכת לכול. כשם שהמדבר הוא מקום הפקר, שאינו שייך לאיש, כך התורה שייכת לכל עם ישראל. כל הרוצה ללמדה – יכול ללמדה. עם זה, עיקר קיומה בארץ ישראל ולא במדבר.

הכנה הכרחית

גם תקופת הגלוּת היא כעין תקופת המדבר. עיקר קיום המצוות יהיה בזמן הגאולה, כפי שתורת החסידות מפרשת את לשון התפילה "ושם נעשה לפניך... כמצוות רצונך" – שרק לעתיד לבוא נוכל לקיים את המצוות בשלמות, כרצונו של הקב"ה. קיום המצווה עכשיו הוא כלשון הפסוק "הציבי לך ציוּנִים", כדי "שלא יהיו חדשים עליכם לעתיד לבוא".

ובכל-זאת יש מעלה גדולה במצוות שמקיימים בזמן הגלות, בהיותן ההכנה לקיום המצוות לעתיד לבוא. נוסף על שכר העבודה עצמה והשכר שמגיע לכל יהודי על קיום התורה והמצוות, יש מעלה עצומה במצוות בזמן הזה שעל-ידן נזכה לגאולה האמיתית והשלמה ולאפשרות לקיים את המצוות בתכלית השלמות, בדרגה עליונה גם מקיום המצוות בארץ ישראל בזמן הבית. כל זה מושג על-ידי קיום המצוות בזמן הגלות, כהכנה לשלמות שתהיה לעתיד לבוא.

 (תורת מנחם כרך ט, עמ' 158)

  מן המעיין

הבעל-שם-טוב

בחיר ה'

משה רבנו הוא בחיר ה' שעל-ידו נתגלתה תורתנו הקדושה. הבעש"ט הוא בחיר ה' שעל-ידו נתגלתה תורת החסידות הכללית.

(לקוטי דיבורים)

אהבה שאין לשערה

אהבת ישראל של הבעש"ט – אין לשערה. המגיד ממזריטש אמר: הלוואי היו מנשקים ספר-תורה באותה אהבה שהיה מורי הבעש"ט מנשק את הילדים ההולכים לחדר, בהיותו עוזר למלמד.

(היום יום)

סעודות ליחידי סגולה

אצל הבעש"ט היו סעודות מיוחדות ליחידי סגולה. המסובים ליד השולחן היו הנבחרים, והקהל עמד מסביב. המסובים היו צריכים להיות בקיאים בכתבי האריז"ל.

(ספר השיחות תש"ד)

גוף ונפש

בהיותו נסתר, קודם שנתגלה, עזר הבעש"ט ליהודים בענייני פרנסה והתעסק בעיקר עם אנשים פשוטים, גופם של ישראל. לאחר שנתגלה התחיל לעסוק עם בני תורה, נפשם ורוחם של ישראל.

(התמים)

והיה כאשר ירים

אדמו"ר הזקן אמר: כאשר הבעש"ט הרים את ידו, העלה את כללות סדר השתלשלות לאלוקות. כאשר הוריד את ידו, המשיך גילוי אלוקות בכללות סדר השתלשלות.

שני המאורות

הבעש"ט עורר וגילה את כוח האמונה בכל יהודי. אדמו"ר הזקן חידש שכל יהודי חייב להשכיל ולהבין בענייני גדולת הבורא ככל יכולתו, ולא להסתפק באמונה בלבד.

(לקוטי שיחות)

חיבור תמידי

שאלו את אדמו"ר הזקן: איזו שייכות יש לנו עם הבעש"ט, בהיותנו דור שלישי. ענה הרבי: "ניצוק הווי חיבור" – הבעש"ט יוצק עלינו תמיד מדבריו הקדושים, עד ביאת המשיח. על-ידי זה אנו מחוברים אליו.

נפתחו השמים

המגיד ממזריטש אמר: כשהיינו בחג השבועות אצל הרבי, הבעש"ט, היה "נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים" (יחזקאל א,א).

להיות בשמחה

הצמח צדק אמר: הבעש"ט הסיר את הדמעות מבני ישראל. הוא לימד שיהודי צריך להיות שרוי בשמחה מעצם היותו יהודי.

  אמרת השבוע

טעם חטא

הבעש"ט לא היה אוהב את דרכם של 'מגידים' למיניהם, שהיו מונים את חטאיהם של ישראל ומפחידים את העם בעונשים משמים.

פעם אחת נתקל במגיד כזה, שעמד על הבימה והִרבה לדבר על יצר הרע שמוליך את הבריות אל פי השאול. פנה אליו הבעש"ט: "מניין לך לדעת את דרכי היצר, בשעה שאינך יודע חטא מהו?".

השיב המגיד: "מניין למר שלא טעמתי טעם חטא?".

החזיר לו הבעש"ט: "אם יש חטאים בידך, לך והוכח תחילה את עצמך; מה לך למנות את חטאיהם של אחרים!".

  פתגם חסידי

המטאטא מתלכלך

"המטאטא מנקה את כל הבית, אבל הוא עצמו נשאר מטונף. מי שעוסק בהוכחת אחרים על חטאיהם, ייתכן שינקה את הזולת, אבל בו-עצמו ידבק הרע" (הבעש"ט)

  מעשה שהיה

מבחן האמונה

זה היה שנים מספר אחרי התגלותו של רבי ישראל בעל-שם-טוב, מייסד שיטת החסידות. באותה עת נהג הבעש"ט לערוך מסעות בעיירות ישראל. בשנת ת"ק בא לעיר סלוצק.

בין הבאים להקביל את פניו היה הגאון הישיש רבי אורי-נתן-נטע, מגאוני בריסק שעבר לסלוצק. באותה עת נמנה הגאון עם המסתייגים מהבעש"ט ושיטתו, אולם הוא בא אליו בעקבות צרה קשה שפקדה את משפחתו.

בן יחיד היה לו, ר' שלמה שמו. בהיותו נער למד בווילנה, בהורודנה ובקרקוב. שם פגש אחד מן הצדיקים הנסתרים, שפעלו להחדרת רעיונות החסידות. באמצעותו נחשף לאורה של פנימיות התורה.

כשחזר לסלוצק השתדך עם בתו של מוכסן נכבד, ר' אליהו-משה שמו, מיישוב סמוך. חצי שנה לנישואיהם עברה בנעימים, אך פתאום שוד ושבר: האישה הצעירה איבדה את שפיות דעתה. היא שקעה בדיכאון עמוק, מלמלה דיבורים הזויים, וניתקה קשר עם סביבתה. באין ברירה אסף אותה אביה אל ביתו, והחתן הצעיר שב אל בית אביו.

כעת בא ר' אורי-נתן-נטע אל הבעש"ט וסיפר את הצרה שפקדה אותם. גם ר' אליהו-משה שמע על בואו של הבעש"ט ובא לבקש מזור לבתו החולה. הבעש"ט ביקשם להיכנס אליו עם הבן-החתן.

ראשית שאלם הבעש"ט אם יש בליבם טינה איש על רעהו. ר' אורי-נתן-נטע שיבח את מעלותיו של מחותנו, בהכנסת אורחים ובדאגתו לבני תורה. אף ר' אליהו-משה תיאר את מעלותיו של חתנו, ר' שלמה, שהוא שמח בו מאוד.

הוא סיפר כי בתקופה הקצרה שהתגורר חתנו ביישוב הצליח ליישב מחלוקות בין התושבים, על-ידי שסיפר להם מסיפורי חז"ל על מידות טובות, ובזכותו השתנתה האווירה לבלי-הכר.

"אם-כן", אמר להם הבעש"ט, "יכול אני לרפא את הבת-האישה, בתנאי אחד: מיד לאחר שתבריא ימסור לה החתן גט".

שני המחותנים שמעו את הדברים בתדהמה. השניים ניסו לטעון כי רצונם שבני-הזוג ימשיכו את החיים היפים שהיו להם קודם המחלה. ר' אליהו-משה אף הביע נכונות לתרום סכום נכבד ובלבד שבני-הזוג יישארו נשואים. הבעש"ט השיב כי אם לא יסכימו לתנאו לא יוכל לעזור להם.

כעבור כמה ימים שבו השלושה והודיעו כי הם מסכימים, אולם אין ביכולתם להבטיח שגם הבת החולה תסכים. פנה הבעש"ט לר' אליהו-משה ואמר: "סע לביתך ואמור לבתך כי הנני מזמינהּ לבוא אליי".

המחותנים הביטו זה בזה בפליאה. ר' אליהו-משה הגיב ואמר כי כבר שלוש שנים בתו אינה מדברת עם איש. היא מכונסת בין התנור ובין הקיר ואינה מתפקדת. הבעש"ט לא ענה דבר. המחותנים יצאו באומרם כי אילו היה הבעש"ט רואה את מצבה של הבת, לא היה אומר מה שאמר.

רק ר' שלמה האמין אמונה שלמה בדברי הבעש"ט, וביקש מחמיו לעשות כפי שנצטווה. בשובו לביתו סיפר ר' אליהו-משה לאשתו על הבעש"ט. פתאום קמה בתם ממקומה והתעניינה מי הצדיק שהם מדברים עליו.

ההורים הביטו בה כלא-מאמינים. לא היה קץ לאושרם. ר' אליהו-משה שלח מיד הודעה לחתנו ולמחותנו על שובה של הבת לשפיותה. האב ובנו התרגשו מאוד, ור' שלמה החליט כי זה הרגע המתאים לדבר עם אביו על החסידות.

באריכות הסביר הבן לאביו את יסודות שיטת הבעש"ט. הוא חזר לפני אביו מתורותיו של הבעש"ט, והדברים עשו על האב רושם עמוק. במשך יממה שלמה התבונן בדברים, ולמחרת הלך אל הבעש"ט והביע את רצונו להיות מתלמידיו.

הגאון גם סיפר לבעש"ט את הבשורה הטובה, על רפואת כלתו. על כך ענה הבעש"ט כי היום חלתה שוב, וכאשר יקיים אביה את השליחות להזמינה אליו, תתרפא ותבוא.

ואכן, הבת חזרה לבריאותה הנפשית, אך נפלה למשכב וקדחה מחום. פתאום נזכר ר' אליהו-משה כי טרם קיים את ציווי הבעש"ט להזמין את הבת אליו. כאשר עשה זאת החלה הבת להחלים. למחרת עלו היא והוריה על עגלה בדרכם אל הבעש"ט.

כשכולם התייצבו לפניו שאל הבעש"ט אם הם מוכנים לגירושין. מתוך בכי גדול סיפרו בני-הזוג לבעש"ט כי הם מעריכים מאוד זה את זה, אך יעשו ככל שיצטוו. הבעש"ט ביקשם לשוב אליו כעבור שלושה ימים, ואז יערוך את הגט.

בשלושת הימים האלה גזרו עליהם ההורים ובני הזוג תענית והִרבו בתפילות ובאמירת תהילים. ביום הרביעי נכנסו אל הבעש"ט בלבבות שבורים. בחדר כבר עמדו הרב, הסופר והעדים, והבעש"ט שאל את בני-הזוג אם הם מוכנים להתגרש מרצון. השניים ענו כי מאחר שהם מאמינים שגזֵרת הצדיק היא לטובתם – מסכימים הם להתגרש.

הבעש"ט קם ויצא מן החדר. כאשר חזר פנה אל בני-הזוג ואמר: "לפני שש שנים היה עליכם קטרוג גדול למעלה, ופסקו שהאישה תאבד את שפיותה והבעל יהיה עגון כל ימיו. אך בגלל אמונת הצדיקים הגדולה שלכם זכיתם ובטל הקטרוג. מכאן ולהבא תוכלו לחיות בשלום ובשלווה, ותגדלו את ילדיכם שייוולדו לכם לאורך ימים ושנים טובות".

כעבור שנים, בבוא רבי שניאור-זלמן מלאדי להתגורר בליאוזנה, עברו גם ר' שלמה ואשתו לגור שם. כינויו היה 'שלמה בַּאיֶיוֶור' (על שם העיירה בַּיֶיוו שבה התגורר בתחילה). בשנת תקנ"ו עלו ר' שלמה ואשתו לארץ-הקודש וחיו כאן כחמש-עשרה שנה.

  לומדים גאולה

ח"י באלול

אומרים בשם ה'צמח-צדק': כל חלק מארבעת חלקי התורה – פשט, רמז, דרש וסוד – כולל בתוכו גם את כל שאר החלקים. בחלק הסוד, למשל, יש הפשט שבסוד, הרמז שבסוד, הדרוש שבסוד, והסוד שבסוד. את הפשט שבסוד גילה רשב"י; את הרמז שבסוד גילה האריז"ל; את הדרש שבסוד גילה הבעש"ט; ואת הסוד שבסוד יגלה המלך המשיח.

בפי החסידים במשך כל הדורות נישא שמו של הבעש"ט בקדושה וברעדה. כמה מגדולי החסידות דיברו על מעלת נשמתו הקדושה ועל השליחות האלוקית שהוטלה עליו, להביא לעולם את אור החסידות, פנימיות התורה, תחילת ההתנוצצות של אור הגאולה.

הבעש"ט קישר את שנת הולדתו עם הדפסת ספר השל"ה הקדוש. בשנת נח"ת נדפס הספר בפעם השנייה, בהידור. הסימן שנתנו על כך, שהדבר היה בשנת נח"ת, שכן התגלות ספר קדוש זה גרם נחת-רוח למעלה. באותה שנה נולד מאורם של כל ישראל, הבעש"ט. ומרגלא בפומיה, שנולד בשנה שנדפס השל"ה הקדוש, ספר שהאיר את העולם באור תורה ויראת שמים ובעבודה שבלב.

סיפור ההתגלות

ח"י באלול נחשב יום מיוחד אצל גדולי החסידות, אם כי בדורות הראשונים לא היה כלל ציבור החסידים מודע לחשיבותו. רבי מרדכי מצ'רנוביל אמר שהבעש"ט נולד לידה משולשת בח"י באלול: בגופו – כשנולד (בשנת תנ"ח); בנפשו – כשנתגלה אליו (בשנת תפ"ד) מורו ורבו הקדוש; וברוחו – כשנתגלה לעולם (בשנת תצ"ד). שלושה אלה אירעו בח"י באלול.

בחסידות חב"ד מכונה יום זה "יום הולדת שני המאורות הגדולים", שכן לא רק הבעש"ט נולד בח"י באלול, אלא גם רבנו הזקן, בעל התניא (בשנת תק"ה). על-כן אמר כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק', כי ח"י באלול הוא חג משולש: יום ההולדת של הבעש"ט, יום ההולדת של אדמו"ר הזקן, והתחלת העבודה של השנה החדשה (לקוטי דיבורים חלק ג, עמ' 874).

באחד ממכתבי 'הגניזה החרסונית' יש מכתב מהבעש"ט אל תלמידו רבי יעקב-יוסף הכוהן (בעל ה'תולדות'), מיום ג' מקץ תקי"ג, שבו הוא מקיים את הבטחתו מכבר, לגלות לו באיזה יום ובאיזו שנה נתגלה אליו מורו ורבו. הבעש"ט כותב בזה הלשון: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי".

"בסוד גדול"

כאמור, את ח"י באלול ציינו בדורות הראשונים בסתר. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר (שם, עמ' תעד) כי ח"י באלול היה מן 'המועדים הנסתרים', שהאדמו"רים היו נוהגים בינם לבין עצמם. כשה'צמח צדק' גילה זאת "בסוד גדול לבניו הצדיקים", הזהירם "באזהרה גדולה" לשמור זאת בסוד.

עוד הוא מספר שם (עמ' תפד) כי האדמו"רים גילו את עניינו של היום לבניהם רק ביום שמלאו להם חמש-עשרה שנה: "על העניין של ח"י אלול סיפר רבנו הזקן לרבנו האמצעי כשמלאו לו ט"ו שנים, והכניסו אז בעניינים הפנימיים. כמו-כן כשמלאו ל'צמח צדק' ט"ו שנים סיפר לו רבנו הזקן על כך. ה'צמח-צדק' סיפר על כך לסבא, כ"ק אדמו"ר מהר"ש, כשמלאו לו ט"ו שנים, וכ"ק אדמו"ר מהר"ש סיפר על כך לכ"ק אבי (אדמו"ר הרש"ב) כשמלאו לו ט"ו שנים. כשמלאו לי ט"ו שנים הכניסו גם אותי ב'מחול'".

וכך מכתיר כ"ק אדמו"ר הריי"צ את היום הזה: "ח"י באלול הוא היום המיועד לשמחה ולברכה, לחסידים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט".

  חיים יהודיים

הנפלאות התגלו בהולנד

זה קרה בבוקר שמחת תורה. קודם תפילת שחרית למד הרב משה-יצחק פורסט את השיעור היומי בספר התניא. לאחר מכן, בריקודי השמחה בבית-הכנסת, החל לשיר "שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה". הרב פורסט נזכר שהבוקר קרא בשיעור היומי בתניא את המילים: "ותנו כבוד לה' אלוקיכם".

"בהתחלה חשבתי שזה אקראי", אומר הרב פורסט בהתרגשות, "אבל לאחר בדיקה, גיליתי עובדה מעניינת: המילים 'ותנו כבוד' מופיעות רק פעם אחת בתפילה, בשמחת תורה. המשפט 'ותנו כבוד לה' אלוקיכם' מופיע רק פעם אחת בספר התניא, בשיעור היומי של שמחת תורה. יותר מכך, גיליתי צירופים דומים להפליא בפרשת וזאת הברכה, שקוראים בשמחת תורה, ובשיעור היומי בתניא". התגלית הביאה את הרב פורסט לחפש השוואות נוספות לאורך השנה כולה. בסוף יצא מזה ספר.

תחייה יהודית

הרב פורסט (75) משמש שליח חב"ד בהולנד. הוא בא למדינה בשנת תשכ"ד (1964). "הקהילה החלה להשתקם אחרי השואה", הוא מספר. "הצפי להתפתחות היהדות בהולנד לא היה חיובי. רבים מהיהודים עזבו את המדינה והנשארים התבוללו". הרב פורסט החל לפעול וקצר הצלחות רבות. "בשנים האחרונות הפעילות באמסטרדם התפתחה ביותר. בשלוש השנים האחרונות באו לכאן שני שלוחים חדשים, המצטרפים לשלוחים הקיימים, והפעילות זינקה לשיא חדש".

לצד פעילותו עסק הרב פורסט בשנים האחרונות בכתיבת הספר 'נפלאות בספר התניא', שיצא לאור בהוצאת 'לדורות'. את השיעור היומי בתניא הנהיג אדמו"ר הריי"צ (הרבי הקודם) מליובאוויטש. השיעורים מחולקים למעגל של שנה שלמה. ספרו של הרב פורסט מציג השוואות מעניינות בין השיעור היומי בתניא ובין פרשיות השבוע.

אור כמוס

"ידוע שהולנדים הם עם של יֵקים", הוא צוחק. "לכן התחלתי לדקדק בשיעור התניא היומי ומצאתי בו קשר מופלא לפרשת השבוע או למהותו של אותו יום. הסקתי שיש בכך סוד מיוחד. רשמתי לעצמי את הדברים, עד שהחלטתי לשתף את הציבור באור הכמוס".

הנה דוגמה: ידועים דברי חז"ל  "משנכנס אדר מרבים בשמחה". בבדיקה שערך הרב פורסט מצא שבכל ספר התניא יש 75 אזכורים של המילים 'שמחה', 'שמח' וכדומה, 41 מתוכם מופיעים בשיעורים שנקבעו בחודש אדר בשנה פשוטה, ובשנה מעוברת (בשני חודשי אדר) יש 56 מופעים. "האם זה מקרה או דבר פלא?", הוא שואל.

רוחניות מחזקת גשמיות

"מטרת הספר לגלות ולהוסיף בעניין הפצת המעיינות חוצה, כמו שהמשיח גילה לבעל-שם-טוב, לחזק את קיום ההוראה של לימוד חת"ת (חומש, תהילים, תניא), ולגלות את האור הגנוז", הוא אומר. התגובות שקיבל רבות. "אנשים כתבו לי 'איזה אור נגלה לנו', 'התחלתי ללמוד את השיעור היומי יותר בעיון', 'מים קרים על נפש עייפה', ועוד".

ערב ח"י אלול, יום הולדתו של בעל התניא, אומר הרב פורסט: "כשלומדים חסידות ומשתדלים לקיים את מה שלמדנו בחסידות, מחזקים את הצד הרוחני שלנו, וממילא זה משפיע גם על הגשמיות שלנו. זה מתבטא בבני, חיי ומזוני רוויחי".


תגליות מופלאות בתניא. הרב פורסט וספרו

  פינת ההלכה ומנהג

י"ג מידות ביחיד

שאלה: מי שאומר סליחות ביחיד, האם עליו לומר את י"ג מידות הרחמים?

תשובה: על הפסוק (שמות לד,ו): "ויעבור ה' על פניו, ויקרא..." אמרו חז"ל: "מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפניי כסדר הזה [הזכרת י"ג מידות], ואני מוחל להם...".

מכאן למדו הפוסקים שהמידות האלה נחשבות כ'דבר שבקדושה', שאינו נאמר אלא בעשרה, ויחיד לא יאמר אותן בדרך תפילה ובקשת רחמים, אלא כקורא בתורה בלבד.

כל עוד רוב הציבור לא סיים לאומרן, נחשב מי שמתחיל עכשיו לומר את י"ג המידות כאומר עם הציבור. ויש מקילים כל עוד עסוקים באמירת הסליחות.

אם באמירת סליחות אין מניין והגיעו לי"ג מידות, יאמרו זאת בניגון של טעמי המקרא. יש פוסקים הדורשים גם לסיים את כל הפסוק (עד "ועל ריבֵּעים", כדי שלא להפסיק באמצע פסוק), ואחרים פסקו שדיי לומר כרגיל עד "ונקה", מכיוון שאין הכוונה לקריאה ממש.

אולם יש מן המקובלים שכתבו על-פי האר"י, שיש להימנע מלקרוא את י"ג מידות ביחיד, אפילו עם טעמי המקרא, אלא לדלג על י"ג המידות לגמרי. וכן מנהג חב"ד.

נהוג שגם מי שאינו מתפלל באותו מניין ושומע את הציבור אומר י"ג מידות – עונה עמהם. אך אם הוא עומד בתפילתו במקום שאסור להפסיק, כמו פסוקי דזמרה (וכל שכן קריאת שמע וברכותיה), לא יפסיק לענות, מכיוון שאין חובה לעשות זאת.

מקורות: ר"ה יז,ב. טור ושו"ע או"ח סי' תקסה ס"ה ונו"כ, ופסקי תשובות שם ובסי' קלא ס"ק ט. היכל מנחם ח"ג עמ' רסה. וראה דרכי חיים ושלום סי' קצ. לקט הקמח החדש קלא,ז.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)