חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1387 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ו במנחם-אב ה'תשע"ג (02/08/2013)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1387 - כל המדורים ברצף
לא להתכסות במשאל העם
יש חדש
מדוע הקב"ה מעמיד בניסיון?
עם קדוש
ללמוד יראת ה'
בחירה וכפייה
השעווה השחורה
הבחירה בימות המשיח
האם אצות-ים כשרות לאכילה?
קריאת התורה בסיוע חומש

מס' 1387, ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ו במנחם-אב ה'תשע"ג (02.08.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לא להתכסות במשאל העם

תפקידו של קברניט לנווט את הספינה הרחק מן השרטון המסוכן, ולא להניח לתהליכים הרי-אסון להבשיל וליהפך לדבר מוגמר

החלטת הממשלה בעניין שחרור המחבלים הרוצחים באה בעיצומו של הוויכוח הציבורי על משאל העם. זו ההוכחה הטובה ביותר לסכנה שבקידום מהלכים אומללים, בחסות הטענה שהעניין יובא להחלטת העם.

אילו היו שואלים את הציבור מה דעתו בעניין שחרור מחבלים נתעבים כתנאי מוקדם לעצם הישיבה למשא ומתן – היה רוב מוחץ מצביע נגד רעיון עִוְועים כזה. לבד מעצם הכשל המוסרי בשחרור רוצחי נשים וילדים, והמסר הנורא שדם יהודים הוא בעצם הפקר, אין דרך שגויה מזו לפתוח משא ומתן.

מי שמוכן לשלם מחיר כזה תמורת עצם נכונותו של הצד השני לשבת עמו אל השולחן, נתון מראש בעמדת חולשה נוראה כל מה שהצד השני צריך לעשות הוא להתקשח וללחו, ואנחנו נמהר להיכנע ולהתקפל. איפה תמצאו בעולם העסקי משא ומתן המתנהל בתנאים כאלה? ברור לגמרי שהציבור היה פוסל רעיון כזה על הסף.

לעצור בקו הראשון

אבל ברגע שראש הממשלה לא אזר כוח לעמוד בלחצים והתקפל, תמכה הממשלה בהחלטתו, בניגוד להיגיון הבריא של השרים עצמם. ייתכן מאוד שבשלב כזה גם הציבור כבר לא היה מוצא עוז בנפשו לבטל את ההחלטה, והיה מאמץ את מלמולי ההבל על 'החלטות כואבות'.

תפקידו של קברניט לנווט את הספינה הרחק מן השרטון המסוכן, ולא להניח לתהליכים הרי-אסון להבשיל וליהפך לדבר מוגמר, ואז להשליך את ההכרעה אל הציבור. אמנם ראוי שהציבור יוכל להביע את דעתו על מהלכים כאלה, אבל זה כבר קו ההגנה האחרון. תפקידה של הממשלה לבלום את הסכנה בקו הראשון.

כמו-כן אין להתעלם מהדינמיקה של המהלכים אצלנו. התקשורת תלווה את המשא ומתן בתרועות צהלה ותיצור אופוריה. כל ויתור מצידנו יוצג כ'התקדמות' וכל עמידה על אינטרסים חיוניים תתפרש כ'תקיעת מקלות בגלגלי השלום'. הלוא היינו שם. אנו זוכרים היטב איך מכרו לעם את אשליות הכזב של אוסלו.

אחר-כך יבואו הטקסים על המדשאות, עם ראשי עולם. יעטפו אותנו במילות שבח על ה'אומץ' ועל ה'נחישות'. שטיפת המוח הזאת תנסה להסוות את הכניעה, הרפיסות, ההפקרות, העדפת תהילה בת חלוף מן הצרכים החיוניים לקיום עם ומדינה. אתם מאמינים שהעם ימצא כוח לעצור את הסחף הזה ולהצביע נגדו במשאל עם?

לעצור עכשיו

כך בדיוק היה בימי אוסלו. העם הלך שבי אחר האופוריה שטיפחה התקשורת, וההתפכחות החלה רק אחרי שהחלו להתברר תוצאותיו האיומות של המהלך האומלל. רק כאשר השטחים שמסרנו לידי הרשות הפלסטינית נהפכו לקיני טרור, ומהם יצאו מרצחים להתפוצץ באוטובוסים בלב ארצנו, במסעדות ובקניונים – התחילו יותר ויותר להבין כי לא שלום יש כאן אלא הפקרת שלומם וביטחונם של כל תושבי הארץ.

עכשיו הזמן לעצור את ההידרדרות, ולא לתלות תקוות במשאל עם עתידי. כל הכוחות הבריאים בעם ישראל, כל מי שמבינים את גודל הסכנה המונחת לפתחנו, צריכים להתגייס עכשיו כדי למנוע את הכניסה למלכודת, שממנה יהיה קשה מאוד להיחלץ.


לבלום עכשיו ולא לתלות תקוות במשאל עם עתידי

  יש חדש

בדיקת מזוזות

לקראת כניסתנו לחודש אלול בתי-חב"ד ברחבי הארץ פותחים במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות, על-פי מנהג ישראל לבדוק את כשרות התפילין והמזוזות בחודש אלול. כדאי לזכור כי גם תפילין ומזוזות כשרות עלולות להיפגם במשך השנים, וחשוב לוודא את כשרותן לקראת השנה החדשה. בדיקת התפילין והמזוזות חשובה גם לביטחון האישי, שכן התפילין והמזוזות מוסיפות שמירה והגנה עלינו ועל בני-ביתנו.

מפעל התנ"ך

החלה ההרשמה למחזור הי"ז של לימוד התנ"ך. במתכונת זו לומדים את כל התנ"ך עם פירוש רש"י, ונבחנים שנים-עשר מבחנים. טל' 052-8630212.

מעשה בנעליים

ספר לילדים ובו סיפור מופלא שאירע בראשון לציון רבי מרדכי אליהו נ"ע, בהיותו נער. כתבה חסידה הלוי. איירה דבורה דיסקין. טל' 072-2441660.

חינוך כיתה בהנאה

מורים ומחנכים יפיקו תועלת רבה מהחוברת חינוך כיתה בהנאה, מאת הרב שלמה יהודה פלדמן. 116 עמ'. טל' 08-8542420.

  שלחן שבת

מדוע הקב"ה מעמיד בניסיון?

בפרשתנו הקב"ה מתרה מפני נְהִיָה אחר נביא שקר: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא... וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת... לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים... לֹא תִשְׁמַע... כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". כלומר, הקב"ה יכול לתת כוח לנביא שקר לחולל אות ומופת כדי להעמיד את עם ישראל בניסיון.

למקרא הדברים מתעוררת שאלה פשוטה: וכי הקב"ה זקוק לניסיון כדי לדעת שאמנם בני ישראל אוהבים את ה'? הלוא הוא חוקר כליות ולב והוא יודע מה נעשֶה בליבו של כל אדם?

נס לנביא שקר

פלא גדול עוד יותר, שלצורך הניסיון הקב"ה עושה נס, ככתוב "וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ...". נביא השבט מבטיח אות ומופת והקב"ה מסייע בידו, כדברי רש"י: "נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות". כיצד הדבר מתיישב עם הכלל "לא עביד קודשא-בריך-הוא ניסא למגנא" [אין הקב"ה עושה נס לשווא]? הלוא אין לו באמת צורך בניסיון כדי לדעת אם בני ישראל אמנם אוהבים את ה'.

זו שאלה המתבקשת למקרא הפסוקים, ואכן פשטני המקרא, אבן-עזרא, רמב"ן, ספורנו ועוד, עוסקים בה. דווקא רש"י, שהגדיר את פירושו "לא באתי אלא לפשוטו של מקרא" – מתעלם מהשאלה הזועקת.

התשובה ניתנה

עלינו לומר שרש"י אינו רואה צורך להשיב על השאלה, מפני שהתשובה כבר ניתנה בעבר. אותה שאלה מתעוררת בספר בראשית, בפרשת עקֵדת יצחק. ניסיון העקֵדה בא אחרי לידתו הניסית של יצחק. אברהם אביו כבר היה אז בן מאה שנה. ובכל-זאת ציווה הקב"ה את אברהם לעקוד את בנו. השאלה הזועקת היא: למה? לשם מה?

התשובה ניתנת בסיום פרשת העקֵדה, כשהקב"ה אומר: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי". פירש שם רש"י: "מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חיבתי אצלך. יש לי פתחון פה עכשיו, שרואים כי ירא אלוקים אתה".

מי צריך לדעת

כלומר, כאשר אמר הקב"ה "עתה ידעתי", אין כוונת הדברים שאכן עתה נודע לו הדבר, שכן ודאי הקב"ה יודע שאברהם הוא ירא אלוקים. הכוונה ב'ידיעה' היא כלפי השטן ואומות העולם, שעל-ידי העקדה התפרסמה בעולם דבקותו של אברהם בקב"ה ובכך ניתנה להם תשובה ניצחת.

כזאת היא גם ה'ידיעה' שבפסוק "כי מנסה ה'... לדעת הישכם אוהבים את ה'". אין כוונתה כלפי הקב"ה, שכן הוא יודע גם בלי הניסיון, אלא הכוונה להנחלת הידיעה הזאת לעולם כולו. על-ידי העמידה של בני ישראל בניסיון נחשפת לעיני כול אהבתם הגדולה לקב"ה, וממילא מובנת חיבתו של הקב"ה לישראל.

(התוועדויות תשמ"ז, כרך ד, עמ' 266)

  מן המעיין

עם קדוש

המשכה ממוח האב

"בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים יד,א). כשם שהבן נמשך ממוח האב, כך נשמתו של כל יהודי נמשכה ממחשבתו וחכמתו יתברך, שהוא וחכמתו אחד.

(תניא)

מלאים מצוות

כל בני ישראל, בין טובים ובין רעים, בנים הם למקום. ועמך כולם צדיקים, אפילו הגרועים שבהם מלאים מצוות כרימון. אילו ידעו הרשעים עד כמה הם ממלאים בפועל את רצון הבורא, היו מתפקעים מרוב עוגמת נפש...

(רבי ישראל מרוז'ין)

האב חי וקיים

"בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד,יא). מה עניין זה לזה? אלא אם מת אביכם, אין לכם ליפול לחיק הייאוש עד כדי התגודדות, כי אביכם שבשמים חי וקיים.

(הרא"ש)

ביטול אל הראש

אנו רואים שהרגל בטלה לגמרי אל הראש, ולא יעלה על הדעת שתתנגד להוראות הראש, וזאת מפני שהראש והרגל הם בעצם דבר אחד. כך הקב"ה וישראל, שנמשלו לאב ובן. נשמות ישראל הן דבר אחד עם הקב"ה, ולכן ביכולתן להגיע לביטול מוחלט אליו.

(אדמו"ר הזקן)

קדושים בעצמנו

"כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" (דברים יד,ב). אומר על כך המדרש: "לא תגרום לעם אחר להיות קדוש". התורה מזהירה אותנו "כי עם קדוש אתה", תהיה קדוש בזכות עצמך, "ולא תגרום לעם אחר להיות קדוש" – אל תגרמו שהגויים ברדיפותיהם ובגזֵרותיהם יעשו אתכם קדושים.

(דברי שער חיים)

שלא עשני גוי

זאת משמעות הברכה שאנו מברכים בכל יום: "ברוך אתה... שלא עשני גוי": אנו מודים לקב"ה שלא הגוי הוא שעשני מה שהנני, שלא הוא עשני יהודי, אלא אתה.

(מאוצרנו הישן)

המלאך היה מתבטל

שמעתי מרבותיי: אילו נמצא מלאך אחד במעמד עשרה מישראל, אף אם אינם מדברים בדברי תורה, הייתה נופלת עליו אימה בלי גבול מהשכינה ששורה עליהם, עד שהיה מתבטל במציאות לגמרי.

(תניא)

לאהוב יהודי

אמר אחד החסידים הראשונים: אין אנו יודעים איך צריכים לאהוב יהודי. מהו יהודי? יהודי הוא נשמה ואמונה, תורה ומצוות. איך אפשר לא לאהוב את זה!

(אוצר פתגמי חב"ד)

  אמרת השבוע

ללמוד יראת ה'

שאלו את רבי שמחה-בונים מפשיסחה, מדוע החסידים נוהגים להרבות בסעודות ובישיבה בצוותא לאכילה ולשתייה.

השיב רבי שמחה-בונים: "בפרשת ראה יש פסוק שמתחיל במילים 'ואכלת לפני ה' אלוקיך', והפסוק מסתיים במילים 'למען תלמד ליראה את ה''. מכאן למדנו שכאשר יושבים לסעודה מתוך יראת שמים, ומקפידים שיסבו בה יהודים יראי ה', שידברו דברי תורה והתעוררות ויספרו סיפורי צדיקים – באים מזה לידי יראת ה'".

והוסיף: "יראת שמים אין רוכשים בעת התפילה ולימוד התורה בלבד, אלא גם באכילה ובשתייה, הנעשות מתוך יראת שמים".

  פתגם חסידי

בחירה וכפייה

"מן השמים ניתנה לאדם בחירה חופשית, אבל מי שמשתוקק כי יכפוהו למעשים טובים – עושים לו כבחירתו וכופים עליו את הטוב, וגם זה בכלל הבחירה החופשית" (בעל ה'שפת אמת')

  מעשה שהיה

השעווה השחורה

מצבו של החסיד ר' מנשה קדישמן מוורשה היה על סף ייאוש. במרוצת השנים ניסה למצוא את פרנסתו בכל דרך אפשרית, אך ההצלחה לא האירה לו פנים. בעת האחרונה החמיר מצבו. בחודשים האחרונים לא השתכר פרוטה. פרנסת אשתו ותריסר ילדיו מוטלת עליו, והוא חסר אונים.

ר' מנשה היה מחסידיו של רבי יעקב-אריה מראדזימין, שנודע בסיפורי הפלאות שהתחוללו על-ידו. כל השנים נמנע מלספר לצדיק על מצבו הכלכלי. בשעה שהיה בא אל רבו היה שואל את פיו בדרכי עבודת הבורא ונהנֶה מעצותיו הבהירות. עתה לא עמדה לפניו ברירה והוא מיהר אל רבו לבקש ברכה וישועה.

"סע למוסקווה", אמר לו הרבי. "שם, בבית חרושת פלוני, תלמד את מלאכת ייצור ה'טריוואקס' [=שעווה מלאכותית להטבעת חותמות], ובשובך לעירך תפתח בית מלאכה לייצור החומר".

מענה ברור כל-כך היה מעל ומעבר לכל ציפיותיו של ר' מנשה. הוא מיהר להשיג הלוואה של חמישים רובלים, ועמם יצא למוסקווה. שם שכר את האכסניה הזולה ביותר והחל לחפש את בית החרושת לייצור השעווה.

אלא שאיש לא הכיר את בית החרושת הזה. נראה היה שבית מלאכה כזה אינו קיים. אורחי האכסניה לעגו לו על תמימותו ויעצו לו לשוב לביתו במקום לכלות את זמנו לריק, אולם ר' מנשה היה איתן באמונתו והוסיף לחפש. כעבור חודש ימים לא נותר מחמישים הרובל שהיו עמו אלא רובל אחד. מה יעשה עתה? וכיצד ישוב לביתו?

באותו יום נקלע לאכסניה סוכן של כרטיסי הגרלה. האיש התיישב מול ר' מנשה והחל לשכנעו לקנות כרטיס. בתחילה דחהו החסיד, אולם הלה המשיך במאמצי השכנוע. ר' מנשה גלה את אוזנו כי אין בידו אלא רובל אחד, אך הלה לא נרתע. הוא הציע לר' מנשה כרטיס שמחירו כרבע רובל בלבד. להצעה זו התקשה מיודענו לסרב. הוא קנה את הכרטיס ופטר את האיש לשלום.

בבוא הערב חזר האיש לאכסניה ובפיו בשורה: "זכית במאתיים רובל!", קרא לעבר ר' מנשה המופתע, שחש ברגע זה את השגחת ה' עליו.

עתה, בכסף שקיבל, יכול היה להרשות לעצמו להישאר עוד משך זמן במוסקווה. לא עברו ימים אחדים ובעוברו ברחוב צדדי גילה לפתע בית מלאכה קטן לייצור שעווה. לשמחתו הרבה, בעל-הבית היה יהודי והסכים בנקל ללמדו את סודות המקצוע.

עברו שבועות אחדים ור' מנשה ידע את המלאכה על בורייה. ליתר ביטחון רשם בפנקס את כל הוראות ההכנה, החומרים, הכמויות ודרך הייצור. בתום לימודו הניח לו בעל-הבית להכין את השעווה בעצמו, והיא אכן יצאה מוצלחת למופת.

בטרם שובו לוורשה קנה ר' מנשה את כל הציוד והחומרים הדרושים להקמת בית המלאכה, וכאשר שב לביתו פתח את בית המלאכה והחל בעבודה.

אלא שלפתע  חשכו עיניו. השעווה, האמורה להיות אדומה, קיבלה גוון שחור. שוב ושוב בדק את הרישומים בפנקס. התברר שעשה הכול כראוי ולא הייתה כל טעות בתהליך. הוא ניסה לחזור על התהליך מחדש. הפעם הקפיד עוד יותר להיצמד להוראות. ושוב, בתום התהליך התברר כי השעווה שחורה כפחם...

שבור ורצוץ התייצב מול חדרו של רבו וסיפר לו את אשר אירע. להפתעתו חייך הצדיק ואמר במאור פנים: "אל דאגה, ר' מנשה. שים מבטחך בה'. חזור לביתך והוסף לייצר עוד כמויות גדולות של שעווה ככל שרק תוכל, וה' יהיה בעזרך".

עצתו הברורה של הרבי עודדה את רוחו של החסיד. בניגוד לכל היגיון הוסיף לייצר את השעווה השחורה ולאחסנה בחביות. בסתר לבו קיווה והאמין כי השעווה תשנה את גוֹנה ותיעשה אדומה במרוצת הזמן.

חומרי הגלם תמו, אך הוא לא הפסיק את הייצור. לווה כסף, קנה עוד חומרים והמשיך בייצור השעווה, אף שלא היה לה דורש.

ופתאום התפרסמה בעיתונים חדשה מסעירה. קיסר רוסיה, ניקולאי הראשון, מת, ושורת החלטות נתקבלו לציון האבל. אחת מהן הייתה כי במשך חודש ימים יוחתמו כל חותמות הממלכה בצבע שחור, במקום אדום.

לא חלף זמן רב והתברר לשרים כי ההחלטה אינה ניתנת ליישום, מכיוון שלא היה אפשר להשיג שעווה שחורה. אך את הנעשֶה אין להשיב. המדינה הייתה כמרקחה. בתי דואר ומשרדים ממשלתיים הושבתו.

כאשר הגיעו הדברים לאוזני ר' מנשה מיהר לשגר מברק בהול למוסקווה, ובו בישר כי בידו כמות ענקית של שעווה שחורה, בדיוק כפי שהצו המלכותי דורש.

לא עברו שעות אחדות, ונציגי הממשלה התייצבו בפתח בית המלאכה שלו. הם לא טרחו להתמקח על המחיר, והסכימו מיד למחיר הגבוה שנקב ר' מנשה. הם נטלו את כל חביות השעווה, וזו סופקה במהירות לבתי הדואר בכל מרחבי רוסיה. בבת-אחת נהפך ר' מנשה לגביר אדיר.

את השבת הבאה עשה ר' מנשה במחיצת רבו הגדול, וזה האיר לו פנים. בהיכנסו אליו במוצאי השבת אמר לו הצדיק מראדזימין בחיוך רחב: "מעתה תשוב השעווה להיות אדומה"...

ר' מנשה הוסיף לעסוק במלאכה זו והתפרנס ממנה עד סוף ימיו, בעושר ובכבוד.

  לומדים גאולה

הבחירה בימות המשיח

המלחמה המתמדת בין הטוב ובין הרע היא מן המאפיינים הבסיסיים של עולמנו. אחרי ביאת המשיח יועבר הרע מן העולם ויתקיימו דברי הנביא (זכריה יג,ב): "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ". לא יהיה עוד רע, ולא יהיה גם יצר הרע, כפי שהגמרא אומרת (סוכה נב,א): "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו".

אלא שהרע לא נברא כדי להרע לנו. בבריאת הרע טמונה כוונה חיובית גדולה – לאפשר את הבחירה החופשית. לולא היה הרע קיים בעולם ולפני האדם הייתה נתונה דרך הטוב בלבד – לא הייתה יכולה להתקיים הבחירה בטוב. דווקא כאשר עומדות לפני האדם שתי דרכים - דרך החיים והטוב מול דרך המוות והרע – יכול האדם לבחור בטוב בבחירתו החופשית. איך תיתכן אפוא הבחירה החופשית בימות המשיח, כאשר יועבר הרע מן העולם?

הרע מאפשר בחירה

תורת החסידות מסבירה שבעולמנו הנוכחי מתבטא כוח הבחירה ביכולת לבחור בין רע לטוב, אולם כאשר העולם יתעלה לדרגה עליונה יותר, בימות המשיח, יתבטא כוח הבחירה בדרך אחרת. אמיתות עניין הבחירה שייכת גם כאשר אין כל מציאות של רע. ואדרבה, דווקא אז מתגלה כוח הבחירה במלוא טהרתו.

עומק עניין הבחירה פירושו – עשיית מעשה בלי שום אילוצים חיצוניים, אלא מפני שהאדם עצמו בוחר לעשותו. למשל, אי-אפשר לומר שאדם בוחר לנשום, שכן הוא אינו יכול שלא לנשום, ומכאן שהנשימה היא אילוץ ולא דבר שבבחירה. כך גם דברים שהשכל או הרגש מחייבים אותם, אין הם ביטוי של בחירה אמיתית, מאחר שהם מתחייבים משכלו ומתחושותיו של האדם.

לכן, כדי שתתאפשר מציאות של בחירה בעולם הנוכחי, יש צורך בקיום הרע. לולא הרע, במציאות שבה אין יצר הרע והעיניים הגשמיות רואות את הקב"ה, איך אפשר לייחס את עבודת ה' לבחירתו של האדם? וכי האדם יכול לבחור בהפך החיים בהעדר יצר הרע?

זה העולם הנוכחי, המתאפיין במלחמה המתמדת בין הטוב לבין הרע, בין הקדושה ובין ה'סטרא אחרא'. מאבק זה התחיל אחרי חטא עץ הדעת, שחולל ערבוביה בין הטוב ובין הרע, ומאז אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, והם נאבקים זה עם זה ללא הרף. בתוך כל זה משתלבת גם הבחירה החופשית הנוכחית, שעניינה לבחור בטוב ולהעדיפו מן הרע.

בלי אילוצים

אבל אמיתת הבחירה אינה קשורה בהכרח לקיומו של הרע, והיא תתקיים גם בימות המשיח, כאשר המאבק בין הטוב לרע יגיע לקיצו. אז ייפסק ערבוב התחומים בין הטוב ובין הרע, ויחזרו ויתקיימו הגבולות שנבראו ביניהם. בשלב השני יועבר הרע לגמרי מן העולם ויחדל מלהתקיים בשום צורה שהיא. הרע יסיים אז את תפקידו, והטוב יישאר לבדו, כמציאות האחת והיחידה. האמת האלוקית היא לבדה תשלוט בכל המציאות.

הבחירה החופשית תעלה אז לרמה עליונה לאין-ערוך. לא בחירה בין טוב לרע, אלא ביטוי לרצון האמיתי, הטהור, הבלתי מושפע, של הנשמה האלוקית. אז יתגלה כי יהודי רוצה את הקב"ה לא מתוך אילוצים כלשהם, אלא מתוך הרצון הטהור והעצמותי של נפשו האלוקית.

יהודי יעבוד אז את ה' לא בשל סיבות חיצוניות כלשהן – רצון לקבל שכר, רצון ליהנות מזיו השכינה וכדומה – אלא מהבחירה הטהורה של עצם הנשמה בקב"ה. הוא יבחר בקב"ה מפני שכך נשמתו האלוקית רוצה – רצון טהור וחף מכל שיקול אחר, רצון שאין מאחוריו סיבות ונימוקים, אילוצים וצרכים. זו משמעות הבחירה החופשית כפי שתהיה בימות המשיח.

  חיים יהודיים

האם אצות-ים כשרות לאכילה?

זה קרה בשעה שהרב יוסי שטיינברגר היה תלמיד בישיבת 'אחי תמימים' בראשון-לציון. בוקר אחד לא סופק הלחם לישיבה. הטבחית המסורה, שדאגה לתלמידים, נקטה יוזמה, הלכה לחנות הקרובה וקנתה כיכרות לחם בכספה.

במהלך הארוחה התברר לאחד מרבני הישיבה, הרב אשר אייזנבך, כי הלחם שקנתה הטבחית בא ממאפייה לא כשרה. "הרב הקיא את האוכל, שטף את פיו ובכה במשך דקות", משחזר הרב שטיינברגר. "המחזה הזה הותיר בי רושם עז. ראיתי במו עיניי עד כמה הכשרות היא בנפשו של יהודי".

"האם הרב בטוח?"

כבר חמש-עשרה שנה משדר הרב שטיינברגר (40) את התכנית 'כשר וישר' ברדיו 'קול חי', מרצה בכינוסים ומשמש יועץ כשרות למסעדות ומפעלי מזון. העיסוק היום-יומי בעולם הכשרות הִקנה לו מידע רב בנושא.

"בכל שנה, סמוך לימים הנוראים, אני חושב על מסירות הנפש של יהודים על  מצוות הכשרות", אומר הרב שטיינברגר. "אני אומר לקב"ה: ראה איך עמך מקפיד על כל פרט בדיני הכשרות. פעמים רבות, כשאני אומר למאזין או מאזינה שהמוצר כשר, הם שואלים שוב ושוב: 'האם הרב בטוח?'. עד כדי כך יהודים מקפידים שלא להכניס לפיהם דבר שאינו כשר".

איפה קונים צנוברים

במרוצת השנים שמע אין-ספור פניות ושאלות בנושא הכשרות. "יש מוצרים שנדמה כי אין בהם בעיות כשרות, אך הם מלאי בעיות; ויש מוצרים שבהם המצב הפוך. למשל, צנוברים ואגוזי מלך, שאין בהם בדרך כלל בעיות כשרות, עדיף לקנותם בחנות ממוזגת שבה יש תחלופה גבוהה, מלחפש את המוצר בכשרות טובה אבל בחנות לא ממוזגת ובעלת תחלופת מוצרים איטית – שאז עלולים להימצא בהם חרקים".

לדבריו, רבים סבורים כי אין בעיות כשרות באצות-ים, למשל, שמהן מכינים סושי. "באצות האלה מצויים חרקי ים", הוא אומר. "גם בנושא האלכוהול יש בוּרוּת. יש אלכוהול שמיוצר מיין, וזה איסור יין נסך ממש. לפעמים האלכוהול מיוצר ממי-גבינה, ובזה יש שאלות קשות".

מה הן השאלות הנפוצות ביותר? הרב שטיינברגר: "שאלות רבות אני נשאל בעניין משקאות חריפים ודגים. יש נושא התולעים בדגים – תחום שעולם הכשרות עדיין לא החליט פה אחד כיצד להתמודד איתו".

זהירות ממִסחור

בשנים האחרונות התרבו מערכות הכשרות בעולם כולו. "כיום יש הרבה יותר מוצרים כשרים, אבל ריבוי גופי הכשרות מִסחֵר את הכשרות, והדבר פוגע ברמת הכשרות ובפרט במוצרי יבוא", טוען הרב שטיינברגר.

במהלך שיחותיו עם השואלים הוא נחשף שוב ושוב לטעות נפוצה, ולפיה בעיות הכשרות הן רק בבשר: "יש נטייה לחשוב שאם זו מסעדה חלבית, שבה מגישים גם דגים, אין מה לחשוש. ובכן, במסעדות כאלה יש הרבה בעיות כשרות, לא פחות מבמסעדות בשריות. חבל שיש המתפתים לאכול במסעדות שאין להן כשרות מהודרת. יש כיום הרבה יותר בתי עסק ומסעדות בכשרות מהודרת, ויש להקפיד על כך".


כשר וישר. הרב שטיינברגר בשידור (צילום: מנדי אור)

  פינת ההלכה ומנהג

קריאת התורה בסיוע חומש

שאלה: אם אין מי שהתכונן לקרוא בתורה, האם מותר לקורא להיעזר בחומש בשעת הקריאה?

תשובה: הלכה פסוקה היא ש"אסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב". כמו-כן אם הקורא טעה טעות שמשנה את משמעות הדברים, גם בקריאת הטעמים, כגון שקרא טעם 'משרת' (מחבר) במקום 'מפסיק', לא יצא ידי חובתו וחייב לחזור ולקרוא את הפסוק נכון, אפילו אם יש בו שם ה' ואפילו קרא הרבה אחריו והעולה בירך ברכה אחרונה. לנוכח חשיבותה של הקריאה הנכונה יש כמה אפשרויות:

יש מי שיודע לסמן את הטעמים ב'שפת סימנים', והקורא (אם גם הוא מכיר את ה'שפה') יכול בעזרתו לקרוא נכון.

עוד אפשרות – שאדם העומד לצידו יקרא בשקט מתוך החומש (אך ייזהר שהציבור לא ישמע אותו), והקורא ישמע ממנו את הטעמים ויקרא אחריו בקול רם.

יש אפשרות להניח חומש בצד ספר התורה, והקורא יעיף בו מבט מדי פעם בפעם, וכך יֵדע לקרוא נכון את הטעמים.

אולם בדרך הזאת יש חשש גדול שהקורא יקרא כמה מילים מתוך החומש, קודם שיראה אותן בספר התורה, ובפרט כשהוא קורא במהירות מחמת 'טרחא דציבורא'. את זאת אפשר לפתור אם יעמוד עוד אדם לצידו, ויצביע (בעזרת ה'יד') בספר התורה על כל מילה, והקורא יגביל את קריאתו רק על-פי אותה הצבעה. בשעת הצורך אפשר לנהוג כך.

אם הקורא ראה את המילים תחילה בספר התורה, אך בשעת הקריאה ממש הוא עוצם את עיניו או מביט מחוץ לספר התורה, אין בזה חשש, אך מוטב שהרמת המבט לא תהיה יותר משיעור 'תוך כדי דיבור' מהראייה בספר התורה.

מקורות: רמב"ם הל' תפלה פי"ב ה"ח. שו"ע סי' קלט ס"ג. סי' קמב, משנ"ב וא"א מבוטשאטש, פסקי תשובות ס"ק ח, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)