חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1385 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן/ נחמו, י"ב במנחם-אב ה'תשע"ג (19/07/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1385 - כל המדורים ברצף
כשזורעים רוח קוצרים סופה
חדש על המדף
ההזדמנות שהוחמצה לביטול הגזֵרה
נישואין
איך נעשים רבי
גדול וקטן
לא עוד קוזק
מתנחמים בכפליים
האיש שיעזור לכם להיחלץ
סוף זמן תפילת מנחה

מס' 1385, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, י"ב במנחם-אב ה'תשע"ג (19.07.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כשזורעים רוח קוצרים סופה

כל עוד מכנים את תלמידי הישיבות 'בטלנים' ו'משתמטים' זה דו-שיח של חירשים, וכל מה שנותר הוא משחק של כיפופי-ידיים

בעת האחרונה נשמעים יותר ויותר קולות המזהירים מפני גל הפופוליזם השוטף אותנו. מומחי כלכלה, למשל, מתריעים כי כניעה לססמאות פופוליסטיות עלולה לדרדר את המשק. פופוליזם פירושו רכיבה על כותרת שנשמעת טוב וסוחפת את ההמונים, אבל מתעלמת ממורכבות הסוגיה ומנתונים עובדתיים המערערים את ססמת הסרק.

דוגמה לגל פופוליסטי כזה היא המהומה שנוצרה בעניין הגיוס. כל הגורמים המקצועיים הזהירו כי הגל הזה יהרוס את כל מה שהושג בעמל רב, ישבור את יחסי האמון שנוצרו ויוביל לעימות חזיתי עם הציבור החרדי. אבל הפוליטיקאים העדיפו לרכוב על הגל, זרעו רוח, וכולנו קוצרים סופה.

הממשלה אישרה את חוק הגיוס, אף שהכול יודעים כי אין לו שום ערך. הוא לא יבוצע, כי אין הוא ניתן לביצוע. מגוחך לקרוא את יעדי הגיוס לשנים הבאות. רשמו לפניכם: מספר המתגייסים לא יעלה אלא יפחת. כי שינויים כאלה אין עושים בכוח, ואם מנסים להפעיל כוח, משיגים את ההפך.

שותפות בנטל

הבעיה המרכזית היא האי-הבנה שלימוד תורה אף הוא בבחינת 'שותפות בנטל'. תלמיד ישיבה אינו משתמט מנשיאה בעול. להפך, הוא מקריב את ימיו ולילותיו ואת מיטב שנותיו בעבור העול העומד בבסיס קיומו של העם היהודי – לימוד התורה.

השיח הפופוליסטי מנסה להשוות את הישיבות לאוניברסיטאות, ומכאן השאלה מדוע סטודנטים אינם זכאים לפטור משירות ותלמידי ישיבות זכאים. אבל זו השוואה מופרכת. סטודנט לומד מקצוע, רוכש תואר ומבטיח את עתידו הכלכלי. תלמיד הישיבה אינו עושה לביתו. הוא אינו לומד כדי להשיג תועלת חומרית כלשהי. הוא מקריב את השנים היפות ביותר בחייו ללימוד התורה מתוך אמונה עמוקה כי התורה מעניקה כוח ועוצמה לעם ישראל.

אכן, לצערנו יש ציבור גדול שאינו מבין את חשיבותה של התורה, אבל בהחלט אפשר לצפות ממנו להבין את חשיבותה בעיני המאמינים בה. מותר לו גם לזכור שאין זו גחמה שנולדה פתאום. ככה חיו יהודים במשך אלפי שנים – הם הגו בתורה יומם ולילה עד נישואיהם, ועד שאילוצי הפרנסה כפו עליהם לצאת מאוהלה של תורה.

רק אם מבינים באמת את חשיבותו של ה'נטל' הזה אפשר לדבר על הדרך לשילוב בינו ובין הנטל הביטחוני, אבל כל עוד מכנים את תלמידי הישיבות 'בטלנים' ו'משתמטים' זה דו-שיח של חירשים, ולא נותר אלא משחק של כיפופי-ידיים, שרק מגביה את החומות ואת העוינות.

להנחיל את התורה

אולי התפרצות העימות הזה ממחישה את הצורך להנחיל להמוני העם את חשיבות לימוד התורה. ט"ו באב מייצג את נקודת הזמן שבה הימים מתחילים להתקצר והלילות להתארך. ביום עובדים ובלילה אפשר להתפנות ללימוד התורה. לכן חז"ל אומרים כי מט"ו באב ואילך יש להוסיף בלימוד התורה.

זה הזמן לייסד עוד ועוד שיעורי תורה ולקרוא לציבור הרחב להתחבר אל התורה. כל יהודי צריך שיהיה לו לפחות שיעור שבועי בתורה. שעה שבה יוכל להתנתק ממירוץ החיים ולשתות מים רעננים, המרווים את הנפש. או-אז נדע להעריך את חשיבותו של ה'נטל' הזה והכול יבוא על מקומו בשלום.


להתחבר אל התורה. סיום מסכת בהונגריה (צילום: COL)

  ספרים

נתיבות ההלכה
מאת הרב אברהם שטרית
בהוצאת המחבר

סיכום וביאור ההלכות העוסקות בדיני נידה וטבילה. הספר נועד למי שניגשים לבחינות על ההלכות האלה ברבנות הראשית. 690 עמ'. טל' 052-7654750.

פניני התורה
מאת הרב דוד חדד
בהוצאת המחבר

אוצר מדרשים, משלים ומעשיות על פרשיות השבוע, מוגשים בלשון בהירה ושווה לכל נפש. 392 עמ'. טל' 054-4926609.

אשת חיל
מאת הרב גדליה הלוי סגל
בהוצאת טללים

סיפורים ודברי מחשבה והגות על דרכן של אימהות ונשים צדקניות במרוצת הדורות. 156 עמ'. טל' 057-3153640.

פניני קדם
מאת יעקב שרת
בהוצאת ידיעות ספרים

1636 פתגמים, אמָרות וניבים, השאובים מהתנ"ך. הערכים מסודרים לפי א-ב, עם הסבר לכל אחד ואחד. 384 עמ'. טל' 03-6953970.

  שלחן שבת

ההזדמנות שהוחמצה לביטול הגזֵרה

בתחילת פרשתנו משה מספר לבני-ישראל על התחנונים שהתחנן כדי להיכנס לארץ-ישראל, ועל תשובת הקב"ה: "רַב לָךְ, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה". משה גם אומר לבני-ישראל שאי-כניסתו לארץ היא בגלל העם: "וה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם". גם בפרשה הקודמת אמר משה דברים דומים: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה', בִּגְלַלְכֶם".

בדבריו אלה משה ממחיש את עומק הקשר בינו ובין בני ישראל, עד שבגללם גם הוא נותר במדבר ולא נכנס לארץ. זה עניינו של רועה ישראל אמיתי, ש"לא יעזוב צאן מרעיתו", והוא נשאר עם העם בכל מקרה ובכל מצב. לכן כשבני דורו לא זכו להיכנס לארץ, גם משה נשאר עמם במדבר.

למה בתוכחה?

אך השאלה המתעוררת כאן היא מדוע עניין נעלה כל-כך, על הקשר העמוק בין משה ובין בני ישראל, נאמר דווקא בהקשר של דברי תוכחה? הלוא בפרשיות האלה משה אומר לבני ישראל דברי תוכחה לפני פטירתו, ואיזו תוכחה יש בהדגשת הקשר העמוק בינו ובין העם?

ההסבר הוא שאמנם משה לעולם אינו נפרד מצאן מרעיתו ונשאר קשור איתם, אך זה עצמו יכול להתקיים בשתי דרכים – דרך אחת שמשה מרומם את בני העם למדרגתו העליונה, ודרך שנייה שהוא אינו מצליח לרומם אותם למעלה, ונאלץ לרדת אליהם, למדרגתם הנחותה.

כוחה של תשובה

המצב הרצוי הוא שהקשר הבלתי ניתן לניתוק בין משה רבנו ובין בני דורו היה מתבטא בכניסתם יחדיו לארץ ישראל. אמנם כבר נגזרה הגזֵרה, אבל במשך שלושים ושמונה שנות הנדודים במדבר היו בני ישראל יכולים לעשות תשובה, והלוא "אין לך דבר שעומד בפני התשובה".

כוחה המופלא של התשובה בא לידי ביטוי בהלכה שאדם המקדש אישה "על-מנת שאני צדיק גמור", ובפועל מתברר שהוא רשע גמור, בכל-זאת האישה מקודשת מספק – "שמא הרהר תשובה בליבו". נמצא שהרהור תשובה אמיתי יכול להפוך את האדם מן הקצה אל הקצה.

להפוך למציאות חדשה

אלא שלשם כך נדרשת תשובה מיוחדת. לא דיי בתשובה מיראה, שבכוחה להפוך את ה'זדונות' ל'שגגות' בלבד, אלא יש צורך בתשובה מאהבה, ההופכת 'זדונות' ל'זכויות'. כאשר יהודי שב בתשובה עמוקה כל-כך – הוא נעשֶה מציאות חדשה, וממילא אין מקום לעונש, כי לפנינו אדם אחר לגמרי.

זו אפוא משמעות התוכחה שמשה אומר לבני ישראל: אמנם אני נשאר קשור איתכם לעולם, אבל הקשר ההדוק הזה היה יכול להתבטא בכניסתנו המשותפת לארץ ישראל. אילו היו בני ישראל שבים בתשובה מאהבה, הייתה הגזֵרה מתבטלת, ומשה היה מכניס את עמו לארץ ישראל, והכניסה הזאת הייתה מביאה מיד את הגאולה השלמה.

(שיחות קודש תשמ"א, כרך ד, פרשת ואתחנן, עמ' 398)

  מן המעיין

נישואין

ארבעים יום לפני הבריאה

"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב" (תענית כו). היכן מרומז שיום זה מיוחד לזיווגים? ובכן, בריאת העולם הייתה בכ"ה באלול, וחז"ל (סוטה ב) אמרו שארבעים יום קודם יצירת הוולד בת-קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, מכאן שט"ו באב, ארבעים יום לפני בריאת העולם, הייתה ההכרזה על הזיווגים.

(מאוצרנו הישן)

מעלת הפשטות

בחמישה-עשר באב היו בנות ישראל יוצאות בבגדי לבן. המיוחד בצבע הלבן הוא הפשטות, שאין בו שום הרכבה. העולם הזה כולו הרכבה, אבל העולם הבא אין בו שום סממן גשמי.

(רבי אהרן השני מקרלין)

כוח החופה

חתן תחת החופה צריך לקשר את מחשבתו לה'. כי החופה היא בבחינת מקיף, וכל מה שהאדם יעסוק בעבודת ה' כל ימי חייו נמשך לו ממקיף זה.

(דרושי חתונה)

מחשבה לחמישים שנה

חתן תחת החופה צריך לחשוב על המשכת קבלת עול מלכות שמים על עצמו, על הכלה, ועל הילדים שייתן הקב"ה; וזה מועיל לחמישים שנה.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

הבדלה וקדושה

לשון הקידושין הוא: "הרי את מקודשת לי". יש שני פירושים למילה קדושה: הבדלה – בכל דבר שיהודי עושה עליו לדעת שהוא מובדל מכל עמי הארץ; קדושה – כל חייו צריכים להיות בבחינת 'קדושה אריכתא'. שני הדברים האלה הם היסוד של בית יהודי.

(הרבי מליובאוויטש)

השנה הראשונה

"כי ייקח איש אישה חדשה... נקי יהיה לביתו שנה אחת" (דברים כד,ה). חסידים הראשונים פירשו: "רצונך להיות נקי לביתך"? העצה היא התנהגות ראויה בשנה הראשונה.

(אוצר פתגמי חב"ד)

האתגר האמיתי

הרבי הרש"ב אמר לאחד מתלמידי התמימים אחרי חתונתו: וכי רבותא היא להיות יהודי ירא ושלם בשעה שהוא בחור בישיבה? האתגר הוא להיות יהודי ירא ושלם בהיותו בעל משפחה.

נשמה אחת

איש ואיש הם נשמה אחת, שמחציתה ירדה בגוף של איש ומחציתה בגוף של אישה. כאשר שני החצאים שבים ומתאחדים, הרי זו השמחה הגדולה ביותר בחיי האדם, קל וחומר מגודל השמחה בפגישת שני אוהבים שלא התראו זמן רב.

(תורת מנחם)

  אמרת השבוע

איך נעשים רבי

רבי מאיר-יחיאל מאוסטרובצה נהג להרבות בתעניות. רק בלילה, אחרי חצות, היה טועם משהו, במידה הדרושה לקיום גופו בלבד.

פעם אחת התארך השיעור שמסר לתלמידיו, והוא סיים את לימודו איתם אחרי חצות היום. מכיוון שהתלמידים לא הספיקו לאכול קודם לכן, החליטו להמשיך את הצום עד הערב, וכך יהיה להם יום תענית.

ככל הנראה הרגיש רבי מאיר-יחיאל בכך ופתאום הזמין את התלמידים אל ביתו וביקש מרעייתו להגיש לפניהם עוגה ו'לחיים'. לתלמידים לא הייתה ברירה אלא לאכול ולשתות. לאחר מכן אמר להם: "וכי אתם סבורים שעל-ידי יום תענית אחד תהיו הרבי מאוסטרובצה?!".

  פתגם חסידי

גדול וקטן

"מתיירא אני שמא בבואי לעולם האמת יתברר לי כי הקב"ה גדול מכפי ששיערתי ואילו אני קטן מכפי שהערכתי; נמצא שלא הייתי אלא דל גאה" (רבי אורי מסטרליסק)

  מעשה שהיה

לא עוד קוזק

הדרך לאוסטילה שבפולין המתה מבני-אדם. רִבבות חסידים, מכל הענפים והחצרות, זרמו אל העיר. הכול היו נרגשים לקראת 'החתונה הגדולה באוסטילה', שעתידה הייתה להיערך בימים הקרובים.

זו הייתה חתונה שתסופר בדורות הבאים. סב החתן היה רבי אברהם-יהושע-העשיל מאפטה, הנודע בכינויו 'אוהב ישראל', שכונה אז 'זקן צדיקי הדור'. הכלה הייתה בתו של רבי יוסף מאוסטילה, בנו של רבי מרדכי מנשכיז (שכבר נסתלק באותה עת).

כאשר נודע כי סב החתן מתכונן להשתתף בחתונה, החליטו החסידים כי זו הזדמנות נדירה לזַמן לאירוע אחד את כל צדיקי הדור, שכן ה'אוהב ישראל' מאפטה היה מקובל על כולם.

שלוחים יצאו, הזמנות נשלחו, ובהגיע מועד החתונה יצאו כמאתיים צדיקים וראשי חסידויות בעגלותיהם ובמרכבותיהם לעבר העיר אוסטילה, מלוּוים רבבות חסידים. עדי ראייה סיפרו כי כבר מהעיירה ארודלר, הרחוקה כשמונה קילומטר מאוסטילה, הייתה הצפיפות גדולה כל-כך, עד שבקושי אפשר היה להתקדם לעבר העיר.

מנהג היה לצדיקי אוסטילה שבחתונותיהם מונה 'משמר' מיוחד של 'קוזקים'. החסידים היו מקבלים ממפקדת הצבא את כל פריטי הלבוש ה'קוזקי', ובכלל זה חרבות ורמחים. בחורים מבוגרים לבשו את בגדי הקוזקים, והם היו ממונים על הסדר בחתונה.

זה היה ביום שבו החתן בא לעיר. על-פי הנהוג יצאה משלחת של המחותנים לקבל את פני החתן עוד בטרם ייכנס לעיר, ואליהם הצטרפו מלווים רבים. שבעים ושניים 'כלי-זמרים' נסעו בראש, אחריהם כל המחותנים, ואחריהם כל העם, אנשים נשים וטף לרבבות.

בין כל אלה סובבו ה'קוזקים', על חרבותיהם ורומחיהם, כמשמר כבוד. שמחתם של החסידים לא ידעה גבולות, הם מזגו 'לחיים' לרוב, והמשקה נשפך כמים.

בדיוק אז, כשהתהלוכה עברה ליד הגשר שמעל נהר אוסטילה, הגיעה למקום מרכבתו של ציר רוסיה, שהיה בדרכו לוורשה שבפולין בשליחות דחופה. צעיר מה'קוזקים', שכבר היה שתוי למחצה, עצר בעדו באומרו, כי יידרש להמתין מפני העומס.

הציר החל להסביר לצעיר כי הוא ממהר מאוד והציג לפניו את תעודותיו. "רואה אתה?", אמר ל'קוזק', "הנני ציר רוסיה לפולין. אנא אפשר לי מיד את המעבר". הצעיר השיב לו בבדיחות דעת: "הלוא אתה אינך אלא ציר של המלך, ואילו כאן נמצא מלך ישראל בעצמו"... באומרו זאת החווה הבחור לעבר מרכבתו של הצדיק מאפטה.

עיניו של הציר כמעט יצאו מחוריהן למשמע הדברים, אולם הצעיר לא הסתפק בכך והמשיך בניגון של 'פלפול': "זוהי גמרא מפורשת אצלנו, שנאמר בה 'מאן מלכי – רבנן'. ומכיוון שהרבי מאפטה הוא זקן וראש הרבנים, הרי הוא מלך ישראל!".

דבריו האחרונים של הבחור הרתיחו את השר, אולם באותו רגע לא היה בידו לעשות מאומה ובחריקת שיניים המתין כמה שעות עד שהותר לו המעבר.

מיד בבואו לעיר הורה הציר לזַמן אליו את הרבי מאפטה. כאשר הצדיק בא אליו תיאר לפניו הציר בכעס את אשר אירע ואת דברי החסיד הלבוש כ'קוזק'. הוא הודיע לרבי כי אם לא יקבל הסבר שיניח את דעתו, יכתוב פרוטוקול שיועבר לבית המשפט.

הצדיק מאפטה התנצל ופתח בהסבר: ראשית, הבחור שעצר אותו היה שתוי בגלל שמחת החתונה, ולכן אין לייחס משמעות לדבריו. שנית, הבחור טעה בהבנת דברי הגמרא. כוונת הגמרא הייתה לתקופה שבה היה השלטון נתון בידי הרבנים הפרושים, בזמנו של הורדוס, מול הצדוקים, האיסיים ועוד. על התקופה הזאת התבטאו חכמים "מאן מלכי – רבנן". אולם הבחור פירש זאת בטעות כאילו הרבנים הם המלכים בכל מקום ובכל זמן.

דברי הצדיק מאפטה הרגיעו מעט את הציר, אולם עדיין היה מלא כעס על אותו 'קוזק' שהיתל בו ועצר בעדו מלנסוע. אמר לו הצדיק: "אכן, ראוי הבחור לעונש על מעשהו. בוא עמי ותזהה את הבחור, ואני אדאג להענישו בכל חומרת הדין. והיה אם לא יוטב משפטי בעיניך, תוכל להענישו כרצונך".

הסכים הציר. הוא עבר עם הרבי מאפטה ליד ה'קוזקים' עד אשר זיהה את הצעיר. הרבי עטה על פניו ארשת חמורה והוכיח את הבחור באוזני הציר בשפה הפולנית על מעשהו, וסיים באמרו כי בעקבות זאת ראוי הוא לעונש.

בתנועה נמרצת הסיר הצדיק מעל ה'קוזק' את עיטורי הצבא ובקול תקיף קרא: "אויס קוזק!" [=לא עוד קוזק!...]. הצדיק גם הורה שכל הנוכחים יקראו בקול: "פלוני בן פלוני ממשפחה פלונית – אויס קוזק!". עוד הוסיף הצדיק כי הצעיר לא יוכל לשמש בתפקידו עד תום ימי החתונה, עונש על התנהגותו הבלתי-ראויה.

משפטו של הרבי מאפטה מצא חן בעיני הציר, והוא לחץ את ידו בהערצה ובהוקרה, ונפרד ממנו לשלום בידידות.

מני אז נהפכה ההכרזה של הרבי מאפטה לפתגם בקרב יהודי פולין. כאשר אדם איבד תפקיד כלשהו או שירד מגדולתו היו אומרים עליו: 'אויס קוזק'...

  לומדים גאולה

מתנחמים בכפליים

השבת שאחרי תשעה באב היא הראשונה משבע שבתות הנחמה, ובה קוראים את ההפטרה הפותחת במילים: "נחמו נחמו עמי". חז"ל מסבירים (איכה רבה סוף פרשה א) מדוע נאמרה הנחמה בלשון כפולה ("נחמו נחמו"): "חטאו בכפליים... לקו בכפליים... ומתנחמים בכפליים". במקום אחר (ילקוט שמעוני איכה רמז תתריח) חז"ל אומרים: "לפי שמצוותיה כפולות, נחמותיה כפולות".

הכפל הזה דורש ביאור: חטא כפול, עונש כפול ונחמה כפולה – מה הם? אפשר לדבר על חטא קטן וחטא גדול, עונש קטן ועונש גדול, אבל מהו חטא כפול ועונש כפול וממילא גם נחמה כפולה? ועוד, מה פירוש המושג "מצוותיה כפולות"?

לחיות בשני ממדים

כשהתורה מדברת על כפל, הכוונה לשני ממדים. ואכן, הדבר המאפיין את חיי היהודי, את התורה ומצוותיה, את החורבן ואת הנחמה, הוא שני הממדים שיש בהם – המימד הגשמי והמימד הרוחני.

יהודי מורכב משני הממדים הללו – מגוף ומנשמה. שניהם יחד יוצרים מציאות אחת של יהודי. שלמותו היא כאשר שני הממדים האלה שלמים – כשהוא עובד את ה' הן בגופו הן בנפשו. גם במצוות קיימים שני הממדים האלה: בכל מצווה יש הצד הרוחני – הכוונה והרגש; והצד הגשמי – הדרך שבה מקיימים את המצווה בפועל.

זו כוונת דברי חז"ל: "מצוותיה כפולות". בכל מצווה יש תוכן כפול – צד רוחני וצד גשמי. כאשר חז"ל אומרים שבני-ישראל חטאו בכפליים, כוונתם שהם חטאו בשני הממדים הללו – הן בצד הגשמי של התורה והמצוות הן בצד הרוחני-ערכי שבהן.

לפיכך גם העונש היה כפול, והחורבן התבטא אף הוא בשני הממדים – חורבן גשמי וחורבן רוחני. היה יכול להיות מצב של חורבן גשמי, אבל ברוחניות היה נשאר האור והגילוי; אולם הם "לקו בכפליים" – לא רק בחורבן הגשמי, אלא גם בהסתר רוחני.

גם בבית-המקדש היו שני הממדים האלה. הוא היה בניין גשמי, בעל מידות מוגדרות ומוגבלות; ובה-בעת האיר בו אור אלוקי אין-סופי. החורבן פגע לא רק בבניין הגשמי, אלא גם בהארה הרוחנית, ולכן זו מכה כפולה. וכאשר תבוא הנחמה, תהיה אף היא כפולה – לא רק שלמות של הבניין הגשמי, אלא גם שלמות של ההארה האלוקית הרוחנית.

הגאולה הצומחת מהחורבן

שבת נחמו חלה סמוך לט"ו באב, שעליו נאמר (תענית כו,ב): "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב (וכיום-הכיפורים)". מעלתו של ט"ו באב על שאר החגים בהיותו חל מיד לאחר האֵבל והצער של תשעה באב. בכך הוא מבטא את העלייה שבאה בעקבות הירידה – את הגאולה שנולדת מתוך החורבן.

אפשר למצוא רמז לכך גם באחד המאורעות שאירעו בט"ו באב: הגמרא (שם ל,ב) מציינת "שכלו בו מתי מדבר". מדי שנה בשנה, בט' באב, מתו במדבר מי שנגזרה עליהם הגזֵרה שלא ייכנסו לארץ. בשנה האחרונה עשו בני-ישראל את ההכנות שהיו רגילים להן משנים קודמות, וכשהגיע ט"ו באב ולא מתו, הבינו שנתבטלה הגזֵרה. אם-כן, הגזֵרה כבר נתבטלה בט' באב, וט"ו באב רק גילה זאת. זו אפוא משמעותו של ט"ו באב: יום זה מגלה, שכל תכלית הגלות והחורבן היא לצורך העלייה של הגאולה השלמה. לכן הוא יום-טוב ו"לא היו ימים טובים לישראל" כמותו.

עלייה גדולה וכפולה זו תושג על-ידי משיח צדקנו, שנשמתו היא הנשמה הכללית והכוללת של כל הנשמות. לכן המשיח יביא נחמה כפולה ושלמות בכל המובנים, ומזה תבוא השמחה הגדולה והשלמה של הגאולה, שתבוא בקרוב ממש.

  חיים יהודיים

האיש שיעזור לכם להיחלץ

יום שישי, כמה שעות לפני כניסת השבת. הטלפון של יהושע לביא (47), מדריך טיולים ומחלץ, מצלצל. קול נסער בוקע מתוכו: "יצאתי לטייל עם אשתי סמוך לזיכרון יעקב, איבדנו את הדרך, איננו יודעים איך לחזור". לביא מנסה להרגיע את האיש ומבקש שיעמוד בגבו לעבר השמש ויתאר את הנוף שהוא רואה סביבו. "אני לא רואה את השמש", משיב המטייל. "אתה במערה או מה?", שואל לביא המופתע. הוא שומע את האיש פונה אל אשתו ושואל אותה בחרדה: "איפה מוצאים את השמש?". זו דוגמה לתחושת הלחץ וההיסטריה שתוקפת מטיילים כשהם נקלעים למצוקה.

כבר שתים-עשרה שנים מסייע לביא בחילוץ מטיילים במסגרת תפקידו בזק"א, וזאת אחרי עשרים ושש שנים ששירת במערך החילוץ בפיקוד העורף. לביא, כיום תושב פתח-תקווה, היה לוחם בגבעתי והשתתף בכמה מבצעים.

לאן אתה הולך

"אנחנו נותנים הדרכה למטייל כדי שיוכל לחלץ את עצמו מהשטח", הוא מסביר. "הפעילות הזו חוסכת הרבה פעולות חילוץ יקרות ומסובכות. לפעמים ההדרכה אינה מועילה ואז מתבצע חילוץ בפועל". לביא מזהיר את המטיילים: "אנא שִמרו על הכללים. למשל, האלף-בית של יציאה לטיול היא הצטיידות במפה ובכמות מספקת של מים".

סיפורים אין ספור חווה במרוצת השנים. "בחורף האחרון הרציתי לפני שוטרים", הוא מספר. "בעיצומה של ההרצאה קיבלתי דיווח על יהודי שיצא אל קברו של עקביא בן מהללאל ונתקע סמוך לכפר עכברה. זה היה יום גשום במיוחד. יצאתי מיד לאתר את המטייל. אחרי שחולץ ציטטתי באוזניו את אִמרתו של עקביא: 'דע מאין באת ולאן אתה הולך'...".

להזעיק עזרה בזמן

ויש מקרים שמסתיימים באסון. זה קרה בחודש אב לפני כמה שנים: "קיבלנו דיווח על ארבעה תלמידי ישיבה שיצאו לטיול ג'יפים במדבר יהודה ונעלמו. במהלך החיפוש הקדחתני שמענו קול בכי מהוואדי. ירדנו למטה וגילינו שם את אחד הבחורים. הוא נשאר בחיים, חבריו נהרגו".

לביא מספר כי רוב הפניות מגיעות בשעות שבין מנחה לערבית או שעה לפני כניסת השבת. "אנשים נזכרים לבקש עזרה ברגע האחרון, וזו טעות. אילו היו פונים שעתיים קודם לכן, יכולנו לחלץ אותם באור יום", הוא אומר.

הסיורים פסקו

לפני כמה שנים פתח לביא פרוייקט ייחודי, שבמסגרתו הביא לבני-ברק קבוצות של מטיילים מקרב הציבור הכללי. "הסיור הזה הוא כלי ההסברה הטוב ביותר", הוא אומר בהתלהבות. "אתה לוקח אנשים שכל מה שהם יודעים על הציבור החרדי הוא מדיווחי כלי התקשורת, מביא אותם לבתי-כנסת וישיבות ולבתי רבנים השוקדים על לימודם. מציג לפניהם את קופות הצדקה הגדולות המוצבות ברחובות. הסיור משנה את כל גישתם לעולם החרדי".

לביא מספר בצער כי בעת האחרונה הביקורים פסקו. "האווירה הציבורית הנוכחית מורעלת בהסתה", הוא אומר. "נוצרה אווירה לא נעימה. הביקורים נהפכו לעימותים. חבל, כי לדעתי הסיורים האלה שווים יותר מכל המסבירנים".


מטיילים, שִמרו על הכללים. לביא

  פינת ההלכה ומנהג

סוף זמן תפילת מנחה

שאלה: האם אפשר להתפלל מנחה גם אחרי השקיעה?

תשובה: במשנה נאמר: "תפילת המנחה – עד הערב", ופירש רש"י עד חשֵכה. וכך פסקו הטור, השולחן-ערוך והרמ"א. לעומת זה, תלמידי רבנו יונה פירשו שהכוונה עד השקיעה, וכן פסק הגר"א.

לדעת ה'משנה ברורה' ומנהג ליטא, לכתחילה יש לסיים את התפילה לפני השקיעה, ועדיף להתפלל ביחיד אז מלהתפלל בציבור אחרי השקיעה.

אדמו"ר הזקן כתב בסידורו ש"לעניין תפילת המנחה אין למחות ביד המקילין בין בחול בין בשבת, ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר...". משמע שאינו מתיר זאת לכתחילה, אלא רק כשלא התפללו בזמן לפני השקיעה.

לדעת ה'יחווה דעת' ועוד לכתחילה מצווה מן המובחר להתפלל בציבור ולסיים קודם השקיעה, אך אם התעכבו, רשאים להתפלל גם בין השמשות, ועדיף להתפלל מנחה בציבור בין השמשות, מלהתפלל קודם לכן ביחידות.

במדינות פולין ועוד נהגו רבים על-פי רבותיהם להתפלל לכתחילה גם ביחיד מנחה אחר השקיעה, עד צאת הכוכבים.

יש לציין שכאן אנו נכנסים למחלוקת אחרת. לדעת הפוסקים הספרדים השקיעה נמשכת (תמיד) עד 13 דקות וחצי, ולאחר מכן כבר הגיע הלילה, 'צאת הכוכבים'; ואילו לדעת אדמו"ר הזקן בסידורו השקיעה האמיתית מתחילה 4 דקות אחרי השקיעה הנראית, ונמשכת (בימי ניסן ותשרי בארץ-ישראל) 20 דקות.

מקורות: ברכות כו,א. סידור אדה"ז 'סדר הכנסת שבת' (נדפס בסוף השו"ע ח"ב עמ' 828, ובמהדורה החדשה עמ' תתקא), וקצות השלחן סי' כו ס"א. סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות עמ' רלב, וש"נ. משנ"ב סי' רלג ס"ק יד, וערוה"ש ס"ז-ט. פסקי תשובות שם ס"ק ו, וש"נ. שו"ת יחוה דעת ח"ה סי' כב. שו"ת אור לציון סי' כ. אשי ישראל פכ"ז ס"ו, וש"נ. וראה לקוטי דיבורים ח"א עמ' 79. היכל מנחם ח"ג עמ' רלה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)