חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:56 זריחה: 5:54 ט"ו בחשון התשפ"ז, 26/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1378 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת שלח, כ"ב בסיוון ה'תשע"ג (31/05/2013)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1378 - כל המדורים ברצף
דיי ל"ונהי בעינינו כחגבים"
יש חדש
חביבות לקדושה אצל הנשים
ציצית
מי מכבס
גשמיות ורוחניות
מעיין הפלאות
גיור לעתיד
"בישיבה למדתי איך לנהל דיון"
הפרשת חלה כהלכה

מס' 1378, ערב שבת-קודש פרשת שלח, כ"ב בסיוון ה'תשע"ג (31.05.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

דיי ל"ונהי בעינינו כחגבים"

כבשנו שטחים גם במלחמת השחרור, אך איש לא תבע מאיתנו 'להחזירם'. היה ברור שכל חלק מארץ-ישראל שנופל לידינו, שלנו הוא

שוב נשמעות וחוזרות ססמאות השקר בדבר שלום הכרוך במסירת שטחים מארץ-ישראל לאויבינו. כאילו לא ניסינו את דרך הנסיגות והוויתורים ולא ראינו את תוצאותיה המרות, ועד כמה מדיניות זו דווקא הרחיקה את השלום והגבירה את העוינות.

פרשת המרגלים, שאותה נקרא בשבת זו, ממחישה היטב את אפסותן של הססמאות האלה. גם המרגלים דיברו על 'פרגמטיות' ועל הצורך להתחשב במציאות. "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו". "עז העם היושב בארץ". "ארץ אוכלת יושביה היא", אמרו המרגלים. הם הילכו אימים על העם בתיאור הדם שיישפך במלחמה על הארץ: אנו ניפול בחרב, "נשינו וטפנו יהיו לבז". נשמע מוּכר?

קטנות אמונה

כאז כן עתה, כניסת היהודים לארץ-ישראל מלוּוה בניסים על-טבעיים. צריך להיות עיוור גמור כדי לטעון שקיומנו כאן בעשרות השנים האחרונות הוא טבעי. כל מה שקם והיה כאן נעשה למעלה מדרך הטבע, ואף בניגוד לחוקי הטבע. הניצחונות בכל המלחמות היו למעלה מדרך הטבע, ניסים גלויים ממש.

וכאז כן עתה קמים קטני אמונה, עוצמים עיניים מול הניסים והיד האלוקית שמלווה בביטחה את העם היהודי, ונבהלים מקול עלה נידף. המפתח לכל זה טמון במשפט אחד, שהמרגלים עצמם אמרו: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". זה הכול. ההתבטלות העצמית, איבוד הביטחון הפנימי – אלה הגורמים לכל הבעיות.

כל הוויכוח על ה'שטחים' מתחיל מנפילת-רוח זו. הלוא כבשנו שטחים גם במלחמת השחרור. הרחבנו את שליטתנו הרבה מעבר לגבולות 1947, שהוכרו על-ידי האו"ם. הפכנו כפרים ערביים ליישובים יהודיים. וראו זה פלא, איש לא תבע מאיתנו 'להחזיר שטחים'. היה ברור לנו שכל חלק מארץ-ישראל שנופל לידינו, הוא שלנו לעולמי-עד. מכיוון שאנחנו האמנו בזה, קיבל זאת גם העולם כעובדה קיימת.

הטעות הגדולה נעשתה מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר מדינאים ישראלים הזדרזו להצהיר כי שטחי ארץ-ישראל הם קלף מיקוח במשא ומתן לשלום. הכרזה זו הולידה את החלטת האו"ם בדבר 'שטחים תמורת שלום', ומכאן והלאה אנחנו מוצגים תמיד ככובשים, כנתבעים, כנוקשים וכאשמים בהעדר השלום.

ססמה נוחה למאבק

אנחנו בעצמנו הרגלנו את הציבור לחשוב שהשאלה היא: שטחים או שלום. אלה אומרים ששלום עדיף משטחים, ואלה אומרים ששטחים עדיפים משלום. אלה אומרים שמסירת שטחים לא תביא שלום אלא מלחמה. אבל העיקר לא נאמר – שלֵב הסכסוך אינו בשאלת השטחים כל עיקר.

איזה סכסוך על שטחים יש בינינו ובין סעודיה, איראן, עיראק, לוב, לבנון, סודן, תימן ונסיכויות המפרץ? מדוע כל המדינות הללו אינן עושות עמנו שלום? ולמה יצאו נגדנו למלחמה בששת הימים, כאשר טרם נולדה שאלת השטחים? הלוא כל בר-דעת מבין שהשטחים אינם אלא ססמה נוחה למאבק נגד עצם קיומנו כאן. ואנחנו בעצמנו, ביוזמתנו, נכנסים למלכודת זו ומתווכחים: שטחים או שלום.

אפשר להתנחם בדבר אחד: המרגלים אז הצליחו לסחוף אחריהם את כל העם, ואילו כיום עם ישראל מתפכח מן האשליות האלה. אולי זה התיקון לחטא המרגלים, וכך נזכה לגאולה השלמה בקרוב.


להאמין בניסי ה' ובכוחנו להיאחז בארץ (ציור: ברוך נחשון, חברון)

  יש חדש

התוועדות מרכזית

ההתוועדות המרכזית לרגל ג' בתמוז, יום ההילולא הי"ט של הרבי מליובאוויטש, תהיה אי"ה ביום שני, ב' בתמוז (10.6), בשעה 8 בערב, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, סביב שולחנות ערוכים. במעמד ישתתפו אלפי חסידי חב"ד ומוקירי הרבי מכל רחבי הארץ. פרטים בטל' 072-2770100.

ערב ברביקיו

אשנב לחב"ד עורך ערב ברביקיו לצעירים בנושא כשרות המזון לאור הקבלה והחסידות. הערב יהיה אי"ה בכפר-חב"ד, ביום רביעי, כ"ז בסיוון (5.6), בשעה 8:30 בערב. מרצה: הרב אליעזר ברוד, רב היישוב כרמי יוסף. הרשמה מראש חובה. טל' 052-5112062.

שוואקי בנוקיה

הופיע התקליטור יעקב שוואקי שר לחיילים – הופעה חיה בהיכל נוקיה, בליווי תזמורת סימפונית בת מאה ושישים נגנים. יש גם תקליטור לצפייה. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

*

תיקון: התצלום שהופיע במאמר הראשי בגיליון 1373 צולם על-ידי אבי טראבלסי.

  שלחן שבת

חביבות לקדושה אצל הנשים

המדרש מספר שרק הגברים חטאו בחטא המרגלים, ואילו הנשים לא התפתו לדברי הדיבה של המרגלים, ולא הצטרפו לבכי הכללי על הכניסה לארץ-ישראל, אלא הן הוסיפו לחבב את הארץ והביעו את תשוקתן לקיים את ציווי הקב"ה ולהיכנס לארץ.

ידוע שהתורה וסיפוריה לא באו לשם סיפור בעלמא, אלא הם נושאים עמם לקח נצחי. מכאן שגם סיפור המרגלים ודבקותן של הנשים בציווי האלוקי מורים לנו הוראה נצחית בכל דור ודור.

אופי הבית תלוי באישה

יש הסבורים בטעות שכאשר הבעל ירא-שמים ודבק במצוות, יכולה האישה להיות בעלת יראת-שמים פחותה. טענה זו יכולה להסתמך על העובדה שהבנים לומדים תורה בישיבות במשך כל היום, ואילו הבנות לומדות תורה פחות שעות מהם.

באה התורה ומלמדת שההפך הוא הנכון: דווקא הנשים והבנות נדרשות להיות בעלות יראת-שמים רבה יותר משל הגברים. כי בנשים תלויה רוח הבית כולו – הן חינוך הילדים הן ההשפעה על הבעל. לכן הטביע הקב"ה בטבען של הנשים קשר עמוק יותר לאמונה ולדבקות במצוות, עד שברגע שנודע להן על ציווי של הקב"ה בתורתו, הן עושות אותו מתוך רגש עמוק ובחביבות יתרה משל הגברים.

ארץ-ישראל במובן הרוחני

זה היה הסדר מאז קבלת התורה: תחילה פנה משה, על-פי ציווי ה', אל הנשים והציע להן לקבל את התורה, כפי שנאמר: "כה תאמר לבית יעקב" – "אלו הנשים", ורק אחר-כך "ותגֵיד לבני ישראל" – "אלו הגברים".

הנאמנות היתרה הזאת של הנשים לציוויי ה' קיימת גם עכשיו. החביבות המיוחדת לארץ-ישראל קיימת גם בחיים הרוחניים. עניינה של ארץ-ישראל הוא קדושה יתרה, כשם שארץ-ישראל הגשמית מקודשת משאר הארצות, כמו שנאמר: "ארץ אשר... תמיד עיני ה' אלוקיך בה מר(א)שית השנה ועד אחרית שנה". גם ביתו של יהודי צריך להיות חדור בקדושה יתרה.

לא להתרשם מקשיים

בעניין זה צריכה להיות אצל הנשים חביבות יתרה מאשר אצל הגברים. בדרך כלל הגבר נמצא רוב שעות היום מחוץ לבית, לצורכי עסקיו ופרנסתו, והתנהלות הבית נקבעת על-ידי האישה, שהיא גם הקובעת את אופיו ורוחו.

זה אפוא הלימוד הנלמד מפרשת המרגלים: גם אם יבוא מישהו ויטען שקשה לנהל בית קדוש, ושקדושה כזאת עלולה לפגוע בפרנסה או לגרור הערות מאת השכנה, בכל-זאת דואגת האישה שביתה יהיה בית קדוש, 'ארץ-ישראל' במובן הרוחני, ועליה להחדיר את החביבות לקדושה אצל כל בני הבית. שכרן של הנשים יהיה כדברי חז"ל שהן יהיו הראשונות בַזכות של הבאת הגאולה העתידה לבוא על-ידי משיח צדקנו.

(תורת מנחם כרך לד, עמ' 63)

  מן המעיין

ציצית

מעלת השפלות

"ועשו להם ציצית" (במדבר טו,לח). מברכים "להתעטף בציצית" ולא "להתעטף בטלית", אף-על-פי שבטלית מתעטפים, מפני שהציציות תלויות למטה, כלפי הארץ, בשפלות, ולכן הן העיקר.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

תפוש את החבל

"למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי" (במדבר טו,מ). משל לאדם שהושלך לתוך המים, הושיט לו הקברניט את החבל ואמר לו: תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מחזיקים במצוות אתם חיים, שנאמר (דברים ד,ד) "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

(במדבר רבה)

פרי עבודה

"ולא תתורו אחרי לבבכם" (במדבר טו,לט). "אחרי לבבכם" אמור ליהודי שאמנם מתנהג ביושר, אבל יושרו אינו פרי של יגיעה והתאמצות, אלא תוצאה של טבעו והרגלו. כל פעולה ומעשה טוב צריכים להיות פרי של עבודה ויגיעה.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

סגולה לזיכרון

"ולא תתורו אחרי לבבכם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי" (במדבר טו,לט-מ). סמיכות הפסוקים באה ללמדנו שאם אדם נקי ממחשבות תאווה, קל לו יותר לזכור את תורתו. אם  "לא תתורו אחרי לבבכם" כי-אז "(למען) תזכרו".

(דעת חכמים)

קו האהבה

בזמן הזה אין לנו תכלת וכל שמונת החוטים הם לבנים. צבע תכלת רומז ליראה, 'סור מרע', ואילו לבן רומז לאהבה, 'עשה טוב'. נמצאנו למדים שעיקר העבודה בזמננו הוא בקו האהבה, 'עשה טוב'.

(לקוטי שיחות)

משיכה נעלמת

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו,לט). מדוע הקדים הכתוב "לבבכם" ל"עיניכם", והלוא הסדר הוא שתחילה העין רואה ואחר-כך הלב חומד? אלא שלפעמים אדם מרגיש בליבו משיכה נעלמת לרע, שזו פריקת עול מלכות שמים פנימית. זו הסיבה לראיית העין במקומות שאין צריכים לראות, וראייה זו מביאה אחר-כך לידי חמדת הלב בגלוי.

(ספר המאמרים תשי"א)

הלב והעין

הן הלב הן העין נרמזים בפרטי מצוות ציצית: 'לב' – ל"ב חוטים שבציצית, "עין" – התכלת והלבן שבציצית רומזים לשחור וללבן שבעין.

(אור התורה)

צריך טלית

אף-על-פי שכל תרי"ג המצוות נרמזות בציצית, בכל-זאת יש צורך גם בטלית, שכן הטלית היא לבוש המקיף וסובב את האדם מבחוץ. הטלית רומזת לבחינה על-שכלית. יש לדעת ולזכור תמיד שתרי"ג המצוות יוצאות ונמשכות מדרגה שהיא למעלה מהשכל.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

מי מכבס

פעם אחת בסעודה השלישית דיבר בעל ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ על הצורך שאדם ינקה את מידותיו ומחשבותיו, והאריך בהסברת חשיבותו של הניקיון הפנימי.

בתום דבריו פנה אל החסיד רבי מרדכי-ברוך גייגר ושאל: "אמור-נא לי, אתה כבר התנקית?".

החסיד, שהיה ידוע באמרותיו השנונות, השיב: "אני אינני מכבס בעצמי; אני לוקח אל הכובס"...

הצדיק נהנה מאוד מהתשובה.

  פתגם חסידי

גשמיות ורוחניות

"אם משקיעים גשמיות בארץ-ישראל, סופה שצומחת מזה רוחניות, ואילו בחוץ-לארץ – מהרוחניות נעשית גשמיות, וסוף הגשמיות שהיא הולכת לטמיון" (רבי ישראל ממוז'יץ)

  מעשה שהיה

מעיין הפלאות

שבת אחר-הצהריים בעיר בגדד. בית-הכנסת הגדול צלאת אל-כביר היה מלא מפה אל פה. מסורת קדומה סיפרה כי בית-הכנסת נבנה מאבנים שהביאו עמם הגולים מארץ-ישראל עם יהויכין המלך, אחרי חורבן בית-המקדש הראשון.

אווירת השבת בבגדד בימים ההם הייתה מיוחדת במינה. גולת הכותרת הייתה דרשתו של הצדיק רבי יוסף-חיים, ה'בן איש חי'. מדי שבת בשבתו, בשעת צהריים, היה כל הציבור מתאסף בבית-הכנסת ושותה בצמא את דבריו המופלאים של ה'בן איש חי'.

ידע ה'בן איש חי' להטעים היטב את דבריו במשלים, סיפורים ואגדות, עד שגם הלכות מסובכות ודברי מוסר חודרי כליות נכנסו עמוק ללב השומעים מגדול ועד קטן. הדרשה נמשכה כשלוש שעות ויותר, ואחריה התפללו מנחה והקהל ליווה את הרב לביתו, ואחר-כך התפזרו איש-איש לביתו לעריכת הסעודה השלישית.

זו הייתה שבת קיצית, ח"י בסיוון. החום הכבד העלה אדים בבית-הכנסת המלא מפה אל פה, אך שום דבר לא הפר את הדממה בעת דרשתו של הרב. גם הילדים לא פצו פה, אף שלא הבינו את הדברים, מתוך הכבוד העמוק שחשו כלפי הרב.

ופתאום קמה בבית-הכנסת המולה רבה. אנשים החלו להימלט ממנו בזעקות פחד ואימה. רבים אף לא ידעו את הסיבה למנוסה המבוהלת, עד שאט-אט התברר מה אירע: במרכז בית-הכנסת החלה פתאום הרצפה לשקוע באיטיות ובור גדול נפער בה.

הבור נפער קרוב מאוד למקומו של הרב, שעמד ודרש מעל הבימה במרכז בית-הכנסת. נראה היה כי עוד מעט יתרחב הבור לכל שטח רצפת בית-הכנסת. אך טבעי שהדבר הבהיל מאוד את המתכנסים וגרם למנוסה המבוהלת.

אולם רבי יוסף-חיים, שעמד סמוך מאוד למקום הבור, לא הראה כל סימן של התרגשות. הוא היה שקוע כולו בדרשתו, עיניו היו עצומות למחצה, וכאילו לא ראה כלל את המתרחש.

היהודים שנותרו בבית-הכנסת חששו לשלומו של הרב וניסו להסב את תשומת ליבו לנעשֶה, אך הרב לא שעה לאזהרות. הוא המשיך את דרשתו ביתר שאת וביתר התלהבות, וקולו גובר והולך.

בתוך כך נרגעו הנוכחים, שכן מרצפות בית-הכנסת שקטו וחדלו מלשקוע. הבור הפעור בלב בית- הכנסת היה העדות היחידה לאירוע המסעיר שהתרחש במקום. ההקשבה והשקט חזרו להיות כשהיו.

אותה תקופה הייתה קשה ליהודי בגדד. מגֵפת כולרה פשטה בעיר והפילה חללים. הרופאים לא הצליחו למצוא מזור לחולים, ורבים נפטרו זה אחר זה. עם זה הוסיפו היהודים לנהל את חייהם מתוך התאמצות יתרה בקיום התורה והמצוות, בתקווה שהקב"ה יחוס וירחם עליהם ויעביר את המגֵפה מן העיר.

הרב המשיך בדרשתו, אך אז הופרעה תשומת לב השומעים מהמיית מים שהחלה להישמע מתוך הבור, כמי מעיין הבוקעים ועולים מן האדמה. הדבר היה לפלא.

הכול המתינו בחוסר סבלנות לסיום הדרשה, בציפייה שהצדיק יתייחס אל המקרה ויבהיר את פשרו.

ואכן, עם סיום הדרשה פנה הרב בפנים שוחקות אל קהל מאזיניו ואמר: "נס עשה השם לנו, כאשר פתחה הארץ את פיה והעלתה את מי המעיין הנובע תחת בית-הכנסת. צאו והביאו כל איש או אישה שנפגעו מהמחלה, או כל מי שזקוקים למזור בכל עניין שהוא, ישתו ממי המעיין ויהיה להם לרפואה".

אך יצאו הדברים המרעישים מפי קודשו, התפרסמו בתוך שעה קלה בין כל יהודי העיר. במאמצים רבים הובאו כל החולים לשתות מן המים, ולא עבר זמן רב והתוצאות נראו: החולים הבריאו וחזרו לאיתנם.

בימים הבאים המה המקום לא רק מחולים, אלא גם מנשים עקרות, שלא זכו עד אז להתברך בפרי-בטן. גם הן שתו ממי המעיין וראו באותה שנה ישועות.

דבר מעיין הפלא התפרסם והלך גם בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית. אף התושבים האלה באו לשאוב מים ממי הברכה, ואף הם סיפרו על הניסים והנפלאות שחוללו המים.

כאשר נוכחו השלטונות בסגולותיהם הפלאיות של מי המעיין, החליטו שלא להשאירו ברשותם של היהודים בלבד. הם החליטו להשליט סדרים משלהם ליד המעיין, ושלחו אל בית-הכנסת שוטרים ובידם צו מיוחד.

והנה זה פלא, כאשר באו השוטרים למקום נדהמו לראות כי יבש המעיין ולא נותרו מים בבור!

חלפו הימים, הבור נותר צחיח ויבש, ופרנסי הקהילה החליטו לתקן את רצפת בית-הכנסת. כך נעשה, ואיש לא היה יכול לראות כי במקום היה בור שממנו נבעו מים חיים.

אולם נס מעיין המרפא, בזכות ה'בן איש חי', הוסיף להכות גלים, ונזכר בדברי ימי קהילת בגדד עד היום.

ה'בן איש חי' הוסיף להדריך את קהל עדתו בשנים הבאות, ופסקיו נודעו למרחוק והגיעו אל כל קהילות המזרח. בעיקר נודע בספריו 'בן איש חי', ספר הלכות ודרשות, ו'בניהו' על אגדות הש"ס. בי"ג באלול התרס"ט עלתה נשמתו השמימה.

  לומדים גאולה

גיור לעתיד

לעם-ישראל ולעמי העולם תפקידים נבדלים זה מזה. תפקידם של היהודים להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו), ותפקידם של הגויים להבטיח את יישובו התקין של העולם, "לשבת יצרה" – ליישב את העולם ולעשותו עולם שטוב לחיות בו, עולם של אמונה בבורא עולם, עולם של צדק ויושר.

התורה והמצוות ניתנו לעם-ישראל בלבד, ורק יהודים חייבים לקיים את תרי"ג מצוות התורה. חובתם של הגויים מתמצית בשבע מצוות בני-נח. אלה המצוות שהן אבני-יסוד לחברה אנושית מאמינה ומתוקנת, ואנחנו צוּוינו מפי ה' בהר-סיני למסור את שבע המצוות הללו לכל בני-האנוש.

הבירורים יושלמו

אולם יש הבדל מהותי בין הימים האלה לימי הגאולה. בזמן הזה, אף שלגויים שמור תפקיד מיוחד, בכל-זאת ניתנה להם אפשרות להתעלות ולזכות בתפקיד המיוחד שניתן ליהודים, על-ידי התגיירות. אמנם היהדות איננה שואפת לעשות את כל בני-האדם ליהודים. נהפוך הוא, גוי שבא להתגייר אנו מצוּוים לדחותו בראשונה. זאת משום שאין לנו שום עניין להפוך גויים ליהודים. אולם מי שרוצה מאוד ומתעקש להיות יהודי – אנו מצוּוים לקבלו כאחד מאיתנו והוא נעשֶה יהודי לכל דבר.

אפשרות זו קיימת רק בזמן הזה. בזמן הגאולה לא יהיה אפשר להתגייר. הגמרא (יבמות כד,ב) אומרת: "אין מקבלין גרים לימות המשיח". גם בימי דוד ושלמה, שבהם היה מעמד העם היהודי רם ונישא, לא קיבלו גרים. הטעם הפשוט לכך, שבתקופות כאלה אין ביטחון שהרצון להתגייר אכן נובע מתשוקה להצטרף לעם ה', ולא מפחד היהודים או משאיפה ליהנות מהמעמד המכובד של עם-ישראל. לכן בזמן הגאולה, שבו יתגלה לעין כול המעמד המיוחד והנעלה של עם-ישראל, ודאי שכל הגויים ירצו להיות יהודים וליהנות מהשפע הרוחני והגשמי הרב שיינתן לעם היהודי, ואין הדבר מעיד על הזדהות אמיתית עם ייעודו הרוחני של עם-ישראל.

בתורת החסידות (אור-התורה האזינו א'תרפד-ה) מבואר טעם פנימי ועמוק יותר לדחיית הגרים בימות המשיח. כל עניין הגרים הוא בירור וגאולת ניצוצות קדושים שנפלו בין אומות העולם, אך בזמן הגאולה יושלמו כל הבירורים וממילא לא יהיה מקום לגיורי גויים (ראה עוד בעניין זה בזוהר ח"ב, קכ,ב; ח"א כו,ב, ועוד).

תיקון העולם

תפקידם של הגויים בימות המשיח יתבטא במתן סיוע לעם-ישראל למלא את ייעודו, כפי שנאמר (ישעיה סא,ה-ו): "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נֵכר – איכריכם וכורמיכם". ומה נעשה אנחנו? ממשיך הנביא: "ואתם – כוהני ה' תיקָרֵאו, משרתי אלוקינו ייאמר לכם". אומות העולם יראו זכות גדולה בהושטת סיוע לעם-ישראל, כדי שיוכל למלא את תפקידו. כאשר העולם כולו יגיע לתיקונו יתוקנו גם היחסים בין ישראל לעמים ויעמדו במתכונתם הנכונה כפי כוונת הבריאה.

תיקון זה של העולם יהיה בסוף תהליך הגאולה (על-פי הסדר של הרמב"ם), לאחר בניין בית-המקדש השלישי וקיבוץ כל נידחי ישראל. אז יגיע השלב שבו יתקן המשיח את העולם כולו ויביאו על שלמותו. ומבחינה מסויימת, עיקר חידושו ושלמותו של המשיח – בתיקון העולם דווקא. שכן שלמותו של עם-ישראל וקיום התורה מתוך מנוחה כבר היו במידה מרובה בימי שלמה ובימי חזקיה, אך תיקון אומות העולם לא היה מעולם. זה כוחו הגדול של משיח-צדקנו, "אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והייתה מנוחתו כבוד" (ראה התוועדויות תשמ"ח כרך ג, עמ' 145).

  חיים יהודיים

"בישיבה למדתי איך לנהל דיון"

על אף התפתחות הטכנולוגיה, עדיין אין תחליף לריגול האנושי, כמו המרגלים ששלח משה רבנו לתור את ארץ כנען. אפרים הלוי (79), ראש המוסד לשעבר, שירת ארבעים שנה במוסד. ניהל מבצעים עלומים, מקצתם ידועים ורובם יישארו חסויים. בשיחה מיוחדת ל'שיחת השבוע' הוא מספר על הזווית היהודית של ארגון הביון.

בפתח השיחה מספר הלוי, יליד אנגליה, על ימי בחרותו: "למדתי בישיבת 'עץ חיים' בלונדון. ראש-הישיבה היה הרב אליהו לאפיאן, שנחשב אחד מגדולי רבני תנועת המוסר. מאוחר יותר עבר לירושלים ושימש ראש-ישיבה בכפר חסידים. למדתי בישיבה זו כשלוש שנים".

היכולת לשקול

הלוי מספר כי הלימודים בישיבה השפיעו גם על תפקידיו הביטחוניים: "בישיבה למדתי את דרך החשיבה והיכולת לשקול סוגיות מכל הצדדים. גם ספגתי את ההכרה שבסוף הדיון יש החלטה סופית, אבל 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', ולכן צריך לזכור שגם מי שדעתו לא התקבלה, איננו בעל משמעות פחותה מזה שדעתו התקבלה".

הלוי מציין שהמוסד אינו עוסק בענייני ביטחון בלבד: "המוסד פעל להעלות לארץ מאות-אלפי יהודים. אני אישית הייתי מעורב במבצעים של העלאת יהודים. בכל פעם הצלחנו להעלות קבוצות גדולות, לעיתים עשרות-אלפים".

דתיים בשירות המוסד

האם יהודים שומרי תורה ומצוות יכולים בכלל להיות סוכנים הנדרשים להתערות בסביבה זרה? הלוי מגלה טפח ומכסה טפחיים: "לא אענה ספציפית, רק אומר שבתולדות המדינה היו הרבה אנשים דתיים שפעלו בכל המשימות הקשות והמורכבות ביותר, שחייבו אותם להתנהגות שתשמור על זהותם הלא-אמיתית.

"אני תמיד חשבתי, שרק האדם במקום הוא הרשאי להחליט מה מותר ומה אסור. מי שנשלח למשימה הוא אדם בעל הכרה, חזק מספיק לשקול ולהחליט. אם מישהו קיבל החלטה שלא לבצע דבר-מה מסיבה כזאת או אחרת – קיבלתי את זה בהבנה".

פגישה עם הרבי

לפני כמה שנים מונה רב למוסד. שמו חסוי וגם על סמכויותיו אין מדברים. הלוי מספר שגם קודם למינוי הרב נועד מעת לעת עם רבנים. פגישה בלתי-נשכחת הייתה להלוי עם הרבי מליובאוויטש, בדבר העלאת יהודים מתוניס. "המתנתי בחדר הקבלה, עם אורחים נוספים שהיו שם", משחזר הלוי. "בשלב מסוים נקראתי פנימה, ונפגשתי עם הרבי ביחידות. הפגישה ארכה כשעתיים. הרבי אמר מיד שהוא שנתן את ההוראה ליהודי תוניסיה שלא לצאת מהמדינה. הוא גילה שיש לו מידע ממקורות מגוּונים, ובכלל זה בממשל האמריקאי. הוא בדק את הידיעות והגיע למסקנה שלא נשקפת סכנה ליהודי המדינה, ולכן הורה שלא לצאת ממנה. כך פסק הרבי על סמך מעמדו, סמכותו ותבונתו".

על רקע האיומים מסביב, הוא אומר: "אנחנו עם חזק, ויש לנו היכולת לשמור על עצמנו ולהגן על עצמנו באמצעים הקיימים בידנו, ואני בטוח שאנחנו יודעים לעמוד מול אתגר וכל איום". בעזרת ה', כמובן.


"גם דתיים פעלו". הלוי (צילום: ברלה שיינר)

  פינת ההלכה ומנהג

הפרשת חלה כהלכה

שאלה: נשים רבות אינן מפרישות חלה, מכיוון שהן אופות בביתן עיסות קטנות מהשיעור. האם אפשר ללוש עיסה גדולה, ולחלק אותה לכמה נשים, כדי שכל אחת תזכה להפריש חלה בביתה?

תשובה: עיסה גדולה שנילושה מתוך כוונה לחלקה בעודה בצק לעיסות קטנות מהשיעור, ולתיתן לכמה בתים – פטורה מן החלה, כי מאחר שהיא נילושה מראש כדי לחלקה, נחשבת העיסה כמחולקת. אבל אם היא נילושה כדי לחלק את המאפה לאחר אפייתו, העיסה חייבת בחלה.

עיסה של שותפים – חייבת (ואין צורך שיהיה בה שיעור לכל אחד מהם). אבל אם בדעתם לחלק את הבצק, ויגיע לכל אחד מהם פחות מכשיעור – פטורה.

שתי עיסות, שאין בכל אחת מהן שיעור, ובשתיהן יחד יש שיעור, ונגעו זו בזו ונדבקו – חייבות בחלה. כמו-כן מצטרפות עיסות על-ידי צירוף בתוך כלי. כל זה – כששתיהן של אדם אחד, או של שניים שאינם מקפידים על מניעת עירוב העיסות. אבל אם הן משני מינים, כגון שהאחת מקמח מלא והשנייה מקמח רגיל, או אחת מתוקה ואחת מלוחה, אינן מצטרפות.

שיעור הקמח בעיסה, שממנו מפרישים חלה בברכה: למנהג האשכנזים וחב"ד – 1.230 ק"ג. למנהג הספרדים והגרא"ח נאה – 1.666 ק"ג (ומהשיעור הראשון ומעלה מפרישים בלי ברכה). לפי החזו"א – 2.250 ק"ג (וכנ"ל).

כמה מפרישים?  מן הדין מספיק בימינו להפריש משהו, אך מנהג האשכנזים להפריש 'כזית' (קרוב לנפח קופסת גפרורים רגילה). אחרי הברכה אומרים על הבצק המופרש: "הרי זו חלה". את ה'חלה' שורפים בנפרד, לא בתנור האפייה.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' שכב ס"ה, שכה ס"א, שכו ס"ב-ד, שכח ס"א, של ס"ב, רמ"א ונו"כ. לקט העומר פ"א ס"ח, פ"ב ס"ח-יא, פ"ו ס"א-ט, פ"ז ס"ב ופ"י ס"ט.יא, וש"נ. וראה קובץ התקשרות גיליון תשלא, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)