חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1375 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת במדבר, א' בסיוון ה'תשע"ג (10/05/2013)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1375 - כל המדורים ברצף
היום שבו התאחדנו באמת
יש חדש
החלשת המשיכה לענייני העולם
שבועות
איש על מקומו
הקדמה של הקב"ה
הנר הקטן
קידוש העולם
מכפר פלסטיני לעם היהודי
ברכות התורה לנשים

מס' 1375, ערב שבת-קודש פרשת במדבר, א' בסיוון ה'תשע"ג (10.05.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

היום שבו התאחדנו באמת

אתה יהודי לא בגלל מה שאתה מאמין, חושב, מדבר או עושה. אתה יהודי בגלל מה שאתה, בגלל עצם מהותך

זה קרה השבוע, לפני שלושת-אלפים שלוש-מאות ועשרים וחמש שנים. בראש-חודש סיוון קרה דבר נדיר למדיי בעם היהודי, כאשר עם ישראל חנה לרגלי הר סיני, לקראת קבלת התורה. התורה מתארת זאת במילים: "ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר". "ויחן" – לשון יחיד. מפרשים חז"ל שזו הייתה הפעם היחידה שהעם כולו התלכד "כאיש אחד בלב אחד", בעוד שאר החניות היו "בתרעומות ובמחלוקת".

בסיפור הזה טמון מסר עמוק. אחדות אמיתית בעם ישראל יכולה להתקיים אך ורק על בסיס התורה שניתנה בהר סיני. בלי הבסיס הזה אפשר באמת לתהות אם אנחנו עם אחד או אוסף של בני-אדם, שבטים ותרבויות, שאין ביניהם דבר משותף.

משמעות היותנו יהודים

הזהות היהודית ייחודית לנו, ואין לה מקבילה בעולם. אין זו זהות לאומית, גזעית או שבטית. הזהות היהודית נובעת מהברית שבורא העולם כרת עמנו כשעמדנו לרגלי הר-סיני וקיבלנו את התורה. באותו מעמד נקבע לנו הייעוד "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".

חשוב להבין אל-נכון את משמעות הזהות היהודית. יש המתרגמים את המושג יהודי למערכת של אמונות, מעשים והתנהגויות. מכאן שמי שאינו עומד בציפיות הללו "הוא לא יהודי בשבילי". אנחנו שומעים התבטאויות כאלה מכיוונים רבים, והמשותף לכולן, שמישהו מחליט להוציא יהודי מכלל ישראל בגלל מעשים, דיבורים או דרך מחשבה.

יש כאן טעות יסודית. אתה יהודי לא בגלל מה שאתה מאמין, חושב, מדבר או עושה. אתה יהודי בגלל מה שאתה, בגלל עצם מהותך. אתה יהודי מפני שאתה יהודי. כי זו המהות הפנימית והאמיתית שלך.

מי שנולד יהודי (או התגייר כהלכה) – הוא יהודי בעצם מהותו. היותו יהודי אינו תלוי במה שהוא חושב, מרגיש, מדבר ועושה, אלא בהיותו יהודי במהותו הפנימית. לכן לעולם אין ביכולתו להינתק מיהדותו, שכן אין האדם יכול להחליף את מהותו הפנימית.

יהודי עלול חלילה להתנהג כגוי ולחשוב כגוי, ואז יש לפנינו יהודי שמתנהג כגוי – אבל יהודי! גם מי שפורק מעליו עול תורה ומצוות נשאר מחובר בטבורו לברית הנצחית שכרת הקב"ה עם העם היהודי במעמד הר-סיני. הוא נשאר יהודי, מפני שבעצם מהותו הוא חלק מ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש". דווקא משום כך התורה קוראת לו לשוב אליה, שכן הוא נשאר תמיד מחובר לתורה.

ברית נצחית

זה הבסיס שמאחד את כל בני העם היהודי. אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם – ועדיין נישאר יהודים, אחים. גם אם איננו יכולים להגיע להסכמה ולהבנה, ואפילו אם כל אחד חושב על זולתו את הדברים הקשים ביותר, בכל-זאת יהודים אנחנו.

זה הדבר הגדול שהתחולל במעמד הר-סיני – הברית הבלתי-ניתנת לערעור בין הקב"ה ובין כל בני העם היהודי לדורותיהם. הברית הזאת היא יסוד אחדותנו והיא סוד כוחנו.


מעמד הר־סיני. היום שאיחד את כולנו (ציור: ברוך נחשון, חברון)

  יש חדש

עשרת הדיברות

בתי-הכנסת ברחבי הארץ ייערכו לקבלת המוני ילדים בחג השבועות למעמד קריאת עשרת הדיברות. הרבי מליובאוויטש קרא להביא גם את הטף, כדי שגם הם יהיו במעמד הזה, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. קריאה זו מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר-סיני ומקבלים את התורה". צעירי-חב"ד מכריזים על מבצע פרסים ענק, ובו ישתתפו כל הילדים שיבואו למעמד הגדול הזה. פרטים בבתי חב"ד.

ילדי ירושלים מתאספים

גם השנה יהיה אי"ה בירושלים מעמד מיוחד של קריאת עשרת הדיברות לילדים. המעמד יתקיים בשעה 11 בבוקר, בבית-כנסת חב"ד 'בית יוסף' (רח' זוננפלד 23, בשכונת בית-ישראל). צפויים להשתתף בו כאלף ילדים, ומארגניו תלמידי ישיבת תורת אמת. הילדים שיבואו למעמד ייהנו מכיבוד מיוחד.

שבט אחים

מעבר לצלילים הוא אלבום חדש של הרכב שבט אחים. ארבעה בני משפחה ייסדו את ההרכב המיוחד לפני עשר שנים. הם מחברים בין ניגונים יהודיים אהובים ובין מוזיקה בסגנון קלסי. קלרנית, כינור וחליל צד, מלוּוים בפסנתר, נבל, צ'לו, קונטרה באס ופיקולו. נגן הקלרנית חיליק פרנק מתארח באלבום. טל' 054-5665743.

  שלחן שבת

החלשת המשיכה לענייני העולם

פרשת במדבר נקראת תמיד לפני חג השבועות, ויש בה משום הכנה לקבלת התורה. בתחילת הפרשה מופיע הציווי לפקוד את בני-ישראל, והתורה מציינת שהדבר היה "במדבר סיני".

ציון זה נראה מיותר. הלוא קודם לכן, בתחילת פרשת בהר, כבר נאמר שהדברים נאמרו "בהר סיני", ומאז לא יצאו בני-ישראל למסע חדש. מדוע אפוא התורה שבה ומציינת שזה היה "במדבר סיני"? גם בסיפור מתן התורה נאמר שבני-ישראל "באו מדבר סיני", אף שבהמשך מוזכר כמה פעמים שהתורה ניתנה על הר סיני. מהי ההדגשה המיוחדת על "מדבר סיני"?

רגשות סותרים

חז"ל אמרו ש'סיני' הוא מלשון 'שנאה'. כדי לקבל את התורה נדרש האדם לפתח בליבו שנאה לתאוות העולם. טועים מי שסבורים כי יכולים להרגיש הנאה בענייני העולם ובה בשעה להיות מלאים חשק ללימוד תורה. וכך מובא בשם ספרי מוסר: "כפי שלא ישכנו אש ומים יחדיו, כך לא תשכון בלב המאמין אהבת ה' ואהבת העולם הזה".

אמנם גם השכל האנושי מבין את ההיגיון שבמצוות התורה. הוא יכול להסכים אפילו למצוות המוגדרות 'חוקים', מצוות שלמעלה משכל אנוש, מכיוון שהוא מבין שכל המצוות ניתנו מרועה אחד, ומתוך שהוא מקבל את חכמת נותן התורה, הוא מקבל גם את המצוות שאין הוא מבין אותן. ועם זה, הבסיס לקבלת התורה הוא להשתחרר מתפיסות העולם הגשמיות ומ'הנחות העולם'.

תוקף הגוף

בספר הזוהר נאמר: "תוקפא דגופא חולשא דנשמתא, חולשא דגופא תוקפא דנשמתא" [=תוקף הגוף גורר חולשה לנשמה, וחולשת הגוף מביאה תוקף לנשמה]. אמנם הגוף הגשמי עצמו צריך להיות בריא וחזק, כדי שהאדם יוכל לעבוד את ה' כראוי, אבל 'תוקף הגוף', להט והתלהבות בענייני העולם, מחליש את הנשמה, ולהפך.

וכך מבואר בספר התניא שבתוך כל יהודי יש שתי נפשות, הנאבקות זו עם זו, והן במצב של "לאום מלאום יאמץ", "כשזה קם, זה נופל". לכן כדי שתהיה ההתחזקות של הנפש האלוקית, צריך להביא לידי 'נפילה' של הנפש הבהמית.

סור מרע ועשה טוב

אכן, התכלית אינה לבטל את הנפש הבהמית אלא לברר ולזכך אותה, כמו שנאמר "בכל לבבך – בשני יצריך", אך הבירור יכול להתקיים רק אחרי שפועלים תחילה ביטול ושבירה כללית בנפש הבהמית. לכן התחלת העבודה של קבלת התורה היא 'סיני' – שנאה לענייני העולם.

לכן ההכנה לקבלת התורה בחג השבועות היא "במדבר סיני באוהל מועד". יש כאן רמז לשני קווי העבודה – סור מרע ועשה טוב. תחילה צריך שיהיה 'מדבר סיני', שנאה לענייני העולם, סור מרע; ואחר-כך בא השלב של "באוהל מועד", קבלת אור הקדושה, על-ידי תורה ומצוות, עשה טוב.

(תורת מנחם כרך כה, עמ' 309)

  מן המעיין

שבועות

שבת דרך ארץ

שתי שבתות שחלות קודם שלושת הרגלים זכו לשמות מיוחדים – השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול', והשבת הסמוכה לסוכות נקראת 'שבת שובה'. אבל גם השבת שקודם שבועות ראויה הייתה להיקרא בשם מיוחד – 'שבת דרך ארץ', כי "דרך ארץ קדמה לתורה".

(חידושי הרי"ם)

עשן ורמזיו

"והר סיני עשן כולו" (שמות יט,יח). "עשן" ראשי תיבות עולם שנה נפש. 'עולם' – מקום, 'שנה' – זמן, 'נפש' – חיוּת. משמעות ה"עשן" שהיה במתן התורה היא שאז ניתן הכוח לברר ולהעלות את המקום והזמן ולהכניס בהם אור וחיות אלוקיים.

(ספר המאמרים תש"י)

עש"ן בלימוד תורה

משמעות ה'עשן' על דבר החיוב של לימוד התורה: 'עולם', מקום – ללמוד תורה בכל בית ובכל מקום; 'שנה', זמן – להרבות במידת הזמן המוקדש ללימוד התורה; 'נפש', חיוּת – להוסיף באיכות הלימוד, שהלימוד יהיה ביתר חיוּת, וממילא יֵדע האדם וישיג ביתר עומק.

(לקוטי שיחות)

השם הקדוש

"וירד ה' על הר סיני" (יט,כ). בשעת מתן תורה נתגלה שם הוי-ה לכל אחד ואחד מישראל. על-ידי זה נחקק שם הוי-ה בנשמתו של כל יהודי, שבכל אחד מישראל מצויות ארבע האותיות של שם הוי-ה.

(לקוטי תורה)

שובו לאוהליכם

התורה מספרת שלאחר קבלת התורה אמר הקב"ה למשה: "לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם" (דברים ה,כז). אמנם בני-ישראל קיבלו את התורה, אבל הקב"ה רוצה לראות מה קורה אחרי שהם שבים לאוהליהם – איך תהיה ההתנהגות בבית.

(רבי בונם מפשיסחה)

דרושה אחדות

"ויענו כל העם יחדיו... כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט,ח). בני-ישראל אמרו למשה שכדי לעשות את כל אשר דיבר ה' צריך שיהיה "כל העם יחדיו".

(הגר"א)

התחייבות לזולת

מדוע אמרו בני-ישראל "נעשה ונשמע", והלוא כל אחד ואחד דיבר על עצמו, ואם-כן היה צריך להיכתב 'אעשה ואשמע'? אלא שמפני הערֵבות והמתיקות של קבלת התורה קיבל כל אחד ואחד ערְבות והתחייבות גם על חברו.

(חידושי הרי"ם)

הכנה מתאימה

"והגבלת את העם סביב לאמר" (שמות יט,יב). במתן תורה הייתה התגלות עליונה של עצמותו יתברך, אך כדי שהתגלות זו תיקלט ב'התיישבות', בפנימיות ועצמות הנפש ממש, יש צורך  בהכנה מתאימה, ודווקא ההגבלות הן ההכנה הראויה.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

איש על מקומו

בבית-הכנסת של רבי זלמן סורוצקין התעורר ויכוח בין אחד המתפללים ובין הגבאים. אותו יהודי סבר שראוי לו לשבת במקום מכובד מזה שהועידו לו הגבאים.

אמר רבי זלמן: "התורה מספרת כי בסדרי המסעות והחניות של בני-ישראל 'ויעשו בני-ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה, כן חנו לדגליהם וכן נסעו'. הם לא רבו מי ילך בראש ומי בסוף, אלא עשו כפי שהורו להם.

"כך צריך לנהוג גם בבית-הכנסת. יש לקבל באהבה וברצון את החלטות הממונים על שיבוץ המקומות, וכבר אמרו חז"ל 'לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו'".

  פתגם חסידי

הקדמה של הקב"ה

"דרכם של מחברים להקדים הקדמות לספריהם. מה ההקדמה שהקדים הקב"ה לתורה? – דרך-ארץ קדמה לתורה' – זו הקדמתו של הקב"ה" (רבי שמחה-בונם מפשיסחה)

  מעשה שהיה

הנר הקטן

זה היה מחזה שגרתי בעיר אפטה: ילד רך, ישראל שמו, שעדיין לא מלאו לו עשר שנים, יושב מדי יום בבית-המדרש אחרי סיום לימודיו עם המלמד. ערֵמת ספרים נערמת סביבו, וכל-כולו שקוע בהם בחדווה גלויה, כאילו הוא שוחה בים להנאתו.

ר' שבתי, אביו של הילד, היה איש פשוט ועני. לפרנסתו עסק בכריכת ספרים. הוא היה מהדר במצוות וירא-שמים, אך לא היה בעל ידיעות גדולות במיוחד בתורה. "ילד פלא הוא זה", אמרו אנשי העיר על בנו.

כבר בהגיעו למלמד הראשון, ראה זה כי תפיסתו המהירה של הילד רבה מן המקובל בגיל הזה. באין ברירה העביר אותו למלמדים של הילדים הבוגרים, הלומדים ברמות גבוהות יותר. גם שם הפתיע הילד בהישגיו, ובמהרה רמת הלימודים לא הייתה במידה שתשביע את צימאונו העצום של הילד.

בכל ערב, לאחר שאכל את ארוחתו עם הוריו, היה הילד מבקש את רשותם לצאת ללמוד עוד בבית המדרש. בשעה שכל חבריו כבר היו עייפים מפעילויות היום והיו נכנסים למיטותיהם לשנת הלילה, היה ישראל נעשֶה עֵרני יותר, ותשוקתו הבוערת וצימאונו ללימוד התורה הקדושה היו מתעצמים. כך רץ מדי ערב לבית המדרש בחשק ובהתלהבות.

בתחילה הקפיד ישראל לחזור לביתו בזמן שקבעו לו הוריו, אולם אט-אט החל לאחר. מפעם לפעם נעשה האיחור גדול יותר, עד שאביו החליט להענישו על כך. לא הייתה לו יכולת להעריך את גודל כישרונותיו של בנו, והוא סבר כי לא ראוי להרשות לו עוד ללכת ללמוד בלילה.

לאחר תחנונים הגיעו האב והבן להסכמה. זה היה לפני יותר ממאתיים וחמישים שנה, בתקופה שבה לא הייתה תאורת חשמל, והלומדים בלילה למדו לאור נרות שהציבו  לידם. האב סיכם עם שמש בית המדרש כי ייתן לבנו נר קטן בלבד, העשוי לדלוק זמן לא רב, והאב הורה לבנו כי מיד כשהנר כבֶה עליו לשוב לביתו.

קיבל עליו הנער את מצוות אביו והוסיף ללמוד בלילות בעונג ובהתלהבות כמנהגו. בכל ערב היה שב מיד כשכבה הנר, כפי שהתחייב.

זה היה באחד הלילות. ישראל הלך לבית המדרש, בני הבית שכבו לישון, ועם עלות השחר התעורר ר' שבתי, הביט במיטת בנו והנה המיטה ריקה והנער איננו...

בדאגה העיר את אשתו, וגם היא התמלאה דאגה. בית המדרש כבר סגור בשעה כזאת, והיכן הילד יכול להימצא? ר' שבתי החליט לגשת אל ביתו של רב העיר. "מי יודע", אמר לאשתו, "אולי התקשה בלימודו והלך לשאול אצל הרב?".

הרב אמר לר' שבתי שלא ראה את הילד, אך הציע לאב המודאג כי ילך עמו לבית המדרש, אולי בכל-זאת הילד עדיין שם. אולי נרדם בעת לימודו והוא מנמנם על הספסל.

יחדיו פסעו השניים ברחובות החשוכים, ורק קול פסיעותיהם הפר את דממת הלילה.

בהיכנסם אל בית המדרש נגלה לעיניהם מראה מלבב: יושב לו ישראל הקטן ולומד בשקידה, והנר הקטן שלידו מפיץ אור סביבו. מרוב עיונו והתעמקותו אף לא שת ליבו אל הנכנסים.

"ברוך השם!", קרא ר' שבתי, ועל פניו הדאוגות השתפכה נהרה של שמחה. אולם ברגע שלאחר מכן התמלא ליבו כעס. כיצד העז הבן להמרות את פיו אחרי ההסכם שעשו ביניהם?! ואולי הגבאי הוא שהפר את הסיכום ונתן לילד נר גדול, או שמא הבן השיג בעורמה נר גדול?.

בתוך כך נכנס לבית המדרש השמש, שבא להכין את המקום לקראת היום החדש. בראותו אותו פנה אליו ר' שבתי, בנופפו לעברו באצבע מאשימה: "הלוא הבטחת לי שתיתן לבני נר קטן, ומדוע נתת לו נר גדול?".

נדהם השמש מהשאלה והבהיר: "חלילה, נתתי לו כמדי לילה נר קטן, כפי שסיכמנו", אמר.

פתאום התנער ישראל מעיונו העמוק והרים את ראשו. רק אז הבחין בשלושת האנשים המשוחחים עליו ומביטים לעברו. לרגע התבייש, ומיד פנה אל אביו בהכנעה ובהתנצלות: "אוי, אבא!".

באותו רגע כבה הנר ואפֵלה גמורה מילאה את בית המדרש. האב חשב כי בנו כיבה את הנר וגער בו: "אינך מתבייש, ישראל?! כיצד מעז אתה לכבות את הנר בנוכחות הרב ובנוכחותי?!".

בתוך כך הדליק השמש נר אחר. דמעות עלו בעיני הילד, אך הוא ענה בשקט ובצניעות: "לא כיביתי, אבא. הנר כבה מאליו". שתיקה השתררה בבית המדרש. ר' שבתי התקשה לעכל את המתרחש. הוא ידע שבנו לעולם לא ישקר, אולם לא היה מסוגל להבין כיצד דלק הנר הקטן כל הלילה עד לרגע הזה.

הרב הפר את השתיקה. הוא פנה אל ר' שבתי ואמר בהתרגשות: "אשריך, ר' שבתי, שזכית לבן שכזה. אין זאת אלא שלימודו של הנער גרם נחת רוח גדולה בשמים, עד שהקב"ה שלח את מלאכיו לשמור את הנר הקטן לבל יכבה. נס נעשה לו, בזכות קדושתו ודבקותו בתורה. ימים יגידו וישראל בנך ודאי יהיה גדול בישראל!".

מאותו יום לא התערב עוד ר' שבתי בלימודיו של בנו. הילד עלה ושגשג בתורה ובקדושה, עד שהיה לאחד מגדולי ישראל ומראשי תנועת החסידות, הלוא הוא הצדיק רבי ישראל מקוז'ניץ, הנודע בכינויו 'המגיד מקוז'ניץ'.

  לומדים גאולה

קידוש העולם

הגאולה היא שלב הסיום של התפקיד הגדול שהטיל הקב"ה על עם-ישראל. הקב"ה ברא עולם גשמי וחומרי, שמסתיר ומעלים את האמת האלוקית, ותפקידנו להסיר את מסך ההסתר ולגלות את הקדושה האלוקית שבבריאה. משימה זו החלה במתן תורה ותגיע לסיומה בימות המשיח.

אך מדוע אנו מציינים את חג השבועות כיום שבו ניתנה התורה ובו התחיל כל המהלך, בשעה שתורה כבר הייתה לבני-ישראל קודם לכן? חז"ל אומרים שהאבות קיימו את כל התורה עוד בטרם ניתנה. גם בני-ישראל במצרים, ובמיוחד שבט לוי, עסקו בתורה. מהו אפוא החידוש הגדול והכביר של מעמד הר-סיני?

ביטול ה'גזֵרה'

תורת החסידות מסבירה, שהחידוש של מעמד הר-סיני לא היה בעצם גילוי התורה, אלא בשינוי מהותי ביחסים שבין האדם לבוראו. המדרש ממשיל עניין זה למלך שגזר גזֵרה: "בני רומי לא יעלו לסוריה ובני סוריה לא יֵרדו לרומי". אחר-כך עמד המלך וביטל את הגזֵרה, ואמר: "ואני המתחיל". כך לפני מתן התורה הייתה קיימת גזֵרה: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם". ובמעמד הר סיני נתבטלה הגזֵרה, והקב"ה אמר: "ואני המתחיל", וכפי שכתוב: "ויֵרד ה' על הר סיני".

לפני מתן התורה הייתה 'גזֵרה' בין השמים לבין הארץ, או במילים אחרות: בין האור האלוקי ובין העולם הגשמי. עמד ביניהם פער אין-סופי שלא היה אפשר לגשר עליו. ובאמת, איך אפשר לקשור את מציאות העולם החומרית עם אור אלוקי אין-סופי? משום כך לא היה לתורה ולמצוות שלפני מתן תורה הכוח לקדש את המציאות הגשמית ולהעלותה מחומריותה ומגשמיותה.

עבודת ה' של האבות ושל בני-ישראל לפני מתן תורה הצטמצמה למישור הרוחני בלבד. לא היה אפשר לקחת דבר גשמי ולהפכו ל'דבר שבקדושה'. העולם לא היה מסוגל להתעלות ולהתקדש, ואף היה הפרעה אמיתית להתקרבות אל ה'. דבקות בה' לא התיישבה עם חיי עולם, מכיוון שאז הם באמת סתרו זה את זה.

עשיית ה'דירה'

זה ההסבר לדברי אברהם אבינו, שכאשר רצה להשביע את אליעזר עבדו, אמר לו: "שים-נא ידך תחת ירכי". וכי לא מצא דרך אחרת להשביעו? אלא שהוא עשה זאת מכיוון שהנשבע צריך לאחוז בידו חפץ של קדושה, ואילו לאברהם לא היה שום דבר שבקדושה לבד ממצוות המילה. כל עבודתו הנפלאה ודבקותו בה' לא יכלו להפוך דבר גשמי לחפץ קדוש. רק מצוות המילה, שבאה על-פי ציווי ה', נתנה לו בפעם הראשונה מציאות של 'דבר שבקדושה'.

במעמד הר סיני העניק הקב"ה לעם ישראל את הכוח המופלא לחבר ולקשר בין דברים גשמיים מוגבלים לבין אורו האין-סופי. בכוחותינו-שלנו לעולם לא היינו יכולים להגיע לכך, שכן האדם עצמו אינו יכול להתעלות ממגבלותיו של העולם הגשמי. רק הקב"ה, הכול-יכול והבלתי-מוגבל, מסוגל לעשות את החיבור הזה בין מציאות גשמית לבין האור האלוקי, וכוח זה נתן לכל יהודי בעת מתן תורה.

כשיהודי נוטל, לאחר מתן תורה, קלף גשמי וכותב עליו באותיות גשמיות מזוזה או פרשיות של תפילין – הוא יוצר מציאות חדשה: חפץ של קדושה. כשהוא שותה כוס מים ומברך 'שהכול נהיה בדברו' – הוא מחולל שינוי מהותי במים הגשמיים ומעלה אותם לקדושה. כל מצווה וכל דבר שיהודי עושה לאחר מתן תורה מותירים רושם לא רק במישור הרוחני העליון, אלא גם במציאות הגשמית; העולם הגשמי מתקדש ומזדכך על-ידי כך, ונעשֶה 'דירה' לקב"ה – "דירה בתחתונים". ובבוא הגאולה השלמה, בקרוב ממש, יתגלה כל זה לעיני-כול.

  חיים יהודיים

מכפר פלסטיני לעם היהודי

קולו של האברך יניב אליאסף מהדהד באולם הכולל הקטן בשכונת גאולה בירושלים. הוא שקוע בחומש, ומעת לעת מסלסל בידיו את הפאות המעטרות את פניו. פסוק אחר פסוק קורא יניב, מתעמק בפירוש רש"י, ועובר לפסוק שלאחריו. המבטא הערבי שבפיו כמעט אינו מורגש בשעה שהוא קורא את הפסוקים בשטף.

לצידו רבו, הרב אבינועם כהן, מהרשות לשיקום האסיר. כבר שנתיים ימים לומדים השניים מדי יום בבית-המדרש. ההספק הלימודי של יניב בתקופה זו בלתי-נתפס. הוא מתעורר בשעת בוקר מוקדמת ושוקד בלימוד תורה עד לשעות הערב המאוחרות.

'שמע ישראל' במחסום

מחסום מודיעין, לפני שנתיים. ניידת שירות בתי-הסוהר מורידה אסיר פלסטיני, שסיים לשאת את עונשו בכלא הישראלי, כדי שיחזור לביתו בכפר ערבי סמוך לשכם. האסיר בוסמאן מסרב לצעוד לעבר הכפר. במהלך שהייתו בכלא החל להתקרב ליהדות והוא מבקש בכל מאודו להתגייר.

הוא שבור וחרד. לכפר הערבי הוא חושש לחזור, לאחר שהחל לגדל פאות ולחבוש כיפה בעודו בכלא, צעד הנחשב בגידה בדת המוסלמית. לישראל אין הוא רשאי להיכנס, שכן הוא מוגדר אזרח הרשות הפלסטינית. בוסמאן מליט את עיניו ופורץ בבכי חסר מעצורים. "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד", הוא קורא בקול קורע-לב, והדמעות שוטפות את פניו המיוסרות. "אין לי אף אחד, אני לא יודע מה לעשות".

הקצין בא בזמן

"עמדתי וצעקתי להשם יתברך שיוציא אותי משם", משחזר יניב. "בכיתי שוב ושוב, בפרט כשראיתי את הערבים שעמדו לא-הרחק ממני. התעטפתי בטלית והתפללתי לבורא עולם, התחננתי וביקשתי שיעזור לי. קראתי לעם-ישראל שיסייע לי. אהבתי את השם יתברך וידעתי שנס יכול לקרות בכל רגע".

והנס אכן קרה. רכב צה"לי חולף עצר ליד האסיר המשוחרר. מהרכב ירד תא"ל יואב (פולי) מרדכי, כיום דובר צה"ל. הוא שמע את דברי הצעיר והחליט לסייע. "עוד מעט יבוא רכב וייקחו אותך מכאן. אני אשגיח שהכול יהיה בסדר", אמר מרדכי.

גיור כדת וכדין

אנשי הצבא התרגשו מסיפורו של יניב. הוא הועבר לאגף שיקום אסירים. בפגישתו הראשונה עם הרב אבינועם כהן העלה את בקשתו להתגייר. "הרב ניסה להניא אותי ואמר לי: מה אתה צריך את היהדות, יש לך בקלאווה, מקלובה, כנאפה... אמרתי שאני כבר ארבע שנים לומד יהדות. לא היה קל לשכנע אותו".

הרב כהן, שראה כי כוונתו של הצעיר רצינית, נעתר לבקשתו והחל ללמוד איתו. כעבור זמן התגייר כדת וכדין בבית-דין בבני-ברק. "אבא שלי זה הקדוש-ברוך-הוא", אומר יניב בקול נרגש. "כל בוקר אני קם ומודה לבורא עולם ומשתדל לשמח אותו בלימוד תורה וקיום מצוות". הוא מסיים את השיחה וחוזר לצלול בספר הלימוד. "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמרו, אני השם אלוקיכם", נשמע קולו בבית-המדרש. המילים המוכרות כל-כך מקבלות פתאום משמעות מיוחדת.


"אבא שלי זה בורא עולם" (צילום: חדשות 2)

  פינת ההלכה ומנהג

ברכות התורה לנשים

שאלה: האם אישה חייבת לברך ברכות התורה?

תשובה: אדמו"ר הזקן, בעל התניא, סבור כי אף שאישה פטורה ממצוות תלמוד תורה, למען הלימוד עצמו (כפי שגבר חייב ללמוד את כל התורה כולה), היא חייבת ללמוד את כל מצוות-עשה שחייבות בהן הנשים, כדי לדעת איך לעשותן, וכן ללמוד את כל מצוות לא-תעשה (שבהן מוזהרות הנשים כמו הגברים), כדי לדעת להיזהר מהן. לכן היא חייבת בברכות התורה.

ומכיוון שמוטל עליה חיוב תמידי ללמוד תורה, הרי זה כמו בגברים, המברכים רק פעם אחת ביום, גם אם עסקו בעניינים אחרים, ואפילו אם ישנו שנת קבע במשך היום, כמו ברכות השחר, שהן ברכות על הנאות תמידיות של האדם בכל יום, מכיוון שגם על האישה מוטל חיוב לימוד תמידי. לשיטה זו, אישה יכולה להוציא גבר ידי חובתו בברכות הללו, כגון במקרי ספק.

נוסף על כך מוזכרות בראשונים עוד סיבות לברכתן: לפי שמותר להן ללמוד תורה שבכתב; וכן מאחר שהאישה חייבת בתפילה ובאמירת פרשת קרבן התמיד (כי התפילות נתקנו כנגד התמידין). ויש שכתבו שהנשים מברכות (רק) כמנהג קהילות אשכנז שאישה מברכת גם על מצוות-עשה שהזמן גרמן, אף שהיא פטורה מהן.

פוסקים אחרים (החיד"א, הגר"א, היעב"ץ ועוד) סבורים שנשים רשאיות (ואינן חייבות) לברך ברכות התורה, וגם אם הן חייבות – הרי זה רק מדרבנן. לכן הם פסקו שנשים לא יוציאו גברים ידי חובתם. אבל גם לדעתם, על הנשים להקפיד לומר ברכת התורה בכל יום, לחשוש לדעות המחייבות זאת.

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סו"ס מז, משנ"ב וביה"ל וערוה"ש שם, פסקי תשובות  ס"ק יח, וילקוט יוסף (תשס"ד) סי"ח-יט, וש"נ.שערי הלכה ומנהג או"ח (ח"א) סי' ה, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)