חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1373 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת אמור, ט"ז באייר ה'תשע"ג (26/04/2013)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1373 - כל המדורים ברצף
האחדות תושג באמצעות הילדים
יש חדש
ההתחדשות חיונית
ל"ג בעומר
כמיהת ילדות
פרד"ס בסוד
האיש המסתורי
מתן הפנימיות
בשורת הגאולה בתורת רשב"י
מדורה כהלכה

מס' 1373, ערב שבת-קודש פרשת אמור, ט"ז באייר ה'תשע"ג (26.04.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

האחדות תושג באמצעות הילדים

מרגש לראות מדי שנה בשנה את המוני הילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורח חיים, הצועדים יחדיו במפגן של אהבת ישראל ואהבת המורשת היהודית

סקרים שנערכים בישראל מעלים כי הציבור אינו מודאג כל-כך מהפער העדתי, אך הוא מודאג מאוד מהפער הדתי. רובו הגדול של הציבור סבור שהקיטוב הדתי אף יגבר ויחריף בעתיד. מדאיגה עוד יותר האווירה שנוצרה, ולפיה אף אין טעם לנסות לחבר בין חלקי העם, משום שזה אתגר חסר סיכוי מלכתחילה.

רבים בתוכנו מוכנים להרחיק מאוד כדי להגיע לשלום עם הערבים. השגת שלום בתוכנו, היהודים, קלה הרבה יותר. דיי לצעוד שני צעדים איש לקראת רעהו, להפיל מחיצות, לסלק דעות קדומות, ולגלות שככלות הכול כולנו יהודים.

אחדות ולא אחידות

נדמה שיש שחיקה בעצם ההכרה שכולנו בני עם אחד. במשך כל הדורות חשו יהודים תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי שיש עמו ויכוח נוקב. כל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה – יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה, הדבר גורם צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא חלק מאיתנו, בשר מבשרנו.

את ההכרה הזאת עלינו להשריש כל ימות השנה, ובמיוחד לקראת ל"ג בעומר. הכרה זו יש בה משום תיקון הפגם "שלא נהגו כבוד זה בזה", שגרם למותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא.

נטייתם הטבעית של בני-אדם היא לשאוף לאחדות במובן של אחידות – שתהיה דעה אחת, דעתם כמובן. אך זו לא תיחשב אחדות אמיתית. אם הכול עשויים מעור אחד וחושבים אותה מחשבה, אין צורך בפעולה של אחדות, שכן מלכתחילה נתון ועומד רק דבר אחד. גדולתה של האחדות היא דווקא בסבילת פערים והבדלים, בעת שהגרעין המאַחֵד חזק דיו לאפשר זאת.

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כל חלקי עם-ישראל. כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא 'חלק א-לוה ממעל ממש'. יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. זה עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי דעות ופערים.

מחיצות מלאכותיות

את האחדות היהודית במלוא יופייה אפשר לראות בתהלוכות ל"ג בעומר. זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולה שלו – ל"ג בעומר – מצליח לאחד מאות-אלפי ילדי ישראל סביב התורה ומצוותיה. מרגש לראות מדי שנה בשנה את המוני הילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורח חיים, הצועדים יחדיו במפגן של אהבת ישראל ואהבת המורשת היהודית.

דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שפוליטיקאים וכלי התקשורת משרים מגביהה חומה בין הציבורים. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הכול חשים פתאום שהננו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ונטולות יסוד.

זאת המשימה החיונית בימים האלה – לחזק את הבסיס היהודי ואת החיבור למסורת ישראל, לתורה ולמצוות, ולהגביר אהבת חינם שתביא את הגאולה השלמה.


תהלוכות ל"ג בעומר. מפגן מרגש של אהבת ישראל ואהבת התורה

  יש חדש

ספרונים חדשים

ברחבי הארץ נשלמות ההכנות לתהלוכות הילדים המסורתיות של ל"ג בעומר. מאות-אלפי הילדים שישתתפו בתהלוכות יחזרו הביתה ובידם ספרון-קודש חדש, שיצא-לאור על-ידי צעירי-חב"ד. השנה יצאו-לאור שני ספרונים חדשים. האחד מדורת השלום, שיחולק למגזר הכללי, והשני דמעות מעוררות, שיחולק בתהלוכות שיתקיימו במגזר החרדי. הספרונים נושאים ערכים של אהבת-ישראל וקירוב לבבות.

אוהל רשב"י

בחב"ד רשב"י משלימים את ההיערכות לקראת הפעילות בקרב העולים להילולא בל"ג בעומר במירון. אוהל מרכזי מוקם ליד ציון רשב"י, ויאיישו אותו תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד. הם יזכו יהודים בהנחת תפילין, ויפיצו ספרי חסידות במחירים מוזלים. במקום יוצב גם מרקע ענק, ועליו יוקרנו מראות קודש של הרבי מליובאוויטש. בשבת זו ייערכו באוהל התוועדויות ושיעורי חסידות בהשתתפות משפיעים מפורסמים, למען האורחים הרבים.

סמינר שבועות

ארגון התקשרות חוויה יהודית עורך סמינר מיוחד בחג השבועות. הסמינר יהיה במלון ניר-עציון בימים שני-רביעי, ד'-ו' בסיוון (13-15.5), עם מיטב המרצים. תיקון ליל שבועות ופעילות ערכית לילדים, בהדרכת מדריכות מנוסות. טל' 03-9302030.

  שלחן שבת

ההתחדשות חיונית

בפרשתנו מובאת המצווה להקריב את 'שתי הלחם' במקדש בחג השבועות. וכך אומרת התורה: "עד ממחרת השבת השביעית תספרו (את ספירת העומר) חמישים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'". כלומר, ביום החמישים לאחר הקרבת קרבן העומר, יש להקריב "מנחה חדשה", שהיא הקרבת 'שתי הלחם'.

קודם הקרבת 'שתי הלחם' אסור להקריב מהתבואה החדשה מנחה לה'. אמנם העומר, שהוקרב למחרת היום הראשון של פסח, התיר לעם לאכול מהתבואה החדשה, אך האיסור להקריבה במקדש עדיין עמד בעינו. רק קרבן 'שתי הלחם' התיר להקריב מנָחות במקדש מהתבואה החדשה.

לכתחילה ובדיעבד

מה הדין אם בכל-זאת הקריבו מהתבואה החדשה מנחה לה' קודם הקרבת 'שתי הלחם'? קובעת המשנה שאם הקריבו מהתבואה החדשה קודם הקרבת העומר – הקרבן פסול, אך אחרי הקרבת העומר אמנם אין מביאים לכתחילה מנחה מהתבואה החדשה עד הקרבת 'שתי הלחם', אך "אם הביא – כשר".

ההסבר לכך הוא שאמנם האיסור להקריב מן התבואה החדשה במקדש חל עד הקרבת 'שתי הלחם' בחג השבועות, אולם אחרי הקרבת קרבן העומר נחלש תוקפו של האיסור, ולכן לכתחילה אין עושים זאת, אך "אם הביא – כשר".

התורה כלחם

'שתי הלחם' שהוקרבו במקדש רומזות לתורה. התורה בכלל מכונה לחם, מכיוון שהיא מתאחדת עם שכלו של האדם כשם שהלחם מתעכל במעיו ונעשֶה דם ובשר כבשרו. 'שתי הלחם' רומזות לשני סוגים בתורה: תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, או בחלוקה אחרת – החלק הנגלה של התורה והחלק הנסתר של התורה, פנימיות התורה.

על כך אמרו חז"ל: "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים". כלומר, לימוד התורה בכל יום צריך להיות באופן של חידוש, בבחינת "מנחה חדשה". לימוד כזה נעשֶה בחיוּת גדולה יותר, כטבעו של האדם שכשהוא לומד דבר חדש הוא מרגיש התלהבות גדולה יותר. תחושת התחדשות זו משפיעה גם על קיום המצוות, שגם הוא יהיה מתוך חיוּת ובהידור.

חיוּת פנימית

המשנה מלמדת אותנו שייתכן מצב שבדיעבד הקרבן אינו פסול אף שלא נזהרו ב'תבואה חדשה', אך לכתחילה אין לעשות כך. יהודי יכול לקיים מצוות גם בלי חיוּת, ואפילו בלי ללמוד תורה (כמו עם הארץ שמקיים מצוות בלי לדעת את ההלכות על בוריין), אבל אז חסרה השלמות בקיום המצוות.

לכן חיוני ללמוד גם את פנימיות התורה, שהיא הנותנת חיוּת בקיום המצוות, והיא המסייעת ליהודי להרגיש את ההתחדשות בתורה, "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים". כשיהודי לומד את פנימיות התורה ומרגיש את החיות הפנימית בתורה ובמצוותיה, הוא הולך לבטח בדרך המלך, דרכו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, נותן התורה, ברוב הצלחה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

(תורת מנחם כרך מ, עמ' 241)

  מן המעיין

ל"ג בעומר

24 אלף נרות

בל"ג בעומר נוהגים להדליק מדורות אש, לפי שביום הזה נעצרה המגֵפה אשר פגעה בתלמידי רבי עקיבא, והדליקו לזכרם נרות נשמה. ומאחר שמתו עשרים וארבעה אלף תלמידים, הדליקו בבת אחת עשרים וארבעה אלף נרות, ואלה יצרו מדורות.

(שפת אמת)

כך עולים

כאשר בעל 'אור החיים' הקדוש עלה למירון להילולא של רשב"י, עם הגיעו לרגלי ההר ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו, וכל הדרך גועה וצועק: היכן אני השפָל נכנס, למקום אש ושלהבת! ובעת ההילולא היה שמח שמחה גדולה.

נהג כבוד

בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. הם מתו מפני "שלא נהגו כבוד זה בזה". רבי שמעון בר-יוחאי היה מתלמידי רבי עקיבא שנשארו בחיים, כי נהג כבוד בחבריו והייתה אצלו אהבת ישראל בהדגשה. לכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה גדולה, מפני היתרון של שלום הבא אחרי מחלוקת.

(הרבי מליובאוויטש)

הנשמה נהנית מהזוהר

האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש שאל פעם אחת את משרתו, שהיה יהודי פשוט: ממה אתה נהנה יותר, מלימוד משניות או מלימוד ספר הזוהר? ענה המשרת: מלימוד הזוהר, אף שרק בלימוד משניות אני מבין לפי ערך את מה שאני לומד. אמר לו הרבי: אכן, הנשמה נהנית יותר מלימוד זה; הנשמה מבינה מה שהיא לומדת.

טהרת האוויר

רשב"י טיהר את האוויר המעופש של העולם, וכך גרם טובה לכל יהודי באשר הוא. כאשר אוויר העולם אינו נקי, הדבר משפיע לרעה על כל אחד ואחד, איש איש על-פי דרגתו, על רב באופן כזה, ועל יהודי פשוט באופן אחר.

(אוצר פתגמי חב"ד)

מרומם את הנפש

אדמו"ר ה'צמח צדק' אמר לאחד מחסידיו ביחידות: לימוד הזוהר מרומם את הנפש; לימוד מדרש מעורר את הלב; אמירת תהילים בדמעות מדיחה את הכלי.

(היום יום)

ספרי רשב"י

אמרו חסידים בשם אדמו"ר הזקן: רשב"י חיבר עשרים ושניים ספרים, כמספר כ"ב האותיות –  ספר האורה, ספר הברכה, וכן הלאה, אך אלינו הגיע רק חלק קטן מהספר השביעי, הוא ספר הזוהר.

(מגדל עוז)

יום של מופתים

אצל אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש היה ל"ג בעומר מן החגים המצויינים. הרבי היה יוצא אל השדה, לא היה נוטל ידיו לסעודה, אך היה לוגם יי"ש, דבר שהיה אסור עליו מטעמי בריאות. היו רואים אז הרבה מופתים. רוב המופתים היו בנוגע לילדים. במשך השנה כולה ייחלו וציפו לל"ג בעומר.

(היום יום)

מבט חיובי

יהודי סיפר לרבי הרש"ב מליובאוויטש שיש יהודים ההולכים אל קברו של רשב"י במירון אך אינם מניחים תפילין. השיב לו הרבי: אם רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה חי בימינו, היה עושה מזה 'נברשת מפוארת'.

(ספר השיחות תרצ"ו)

  אמרת השבוע

כמיהת ילדות

קבוצה מחסידי קוצק פגשה פעם אחת יהודי יליד העיר טומשוב, שבה נולד רבי מנחם-מענדל מקוצק. הביע האיש את פליאתו: "הלוא אני למדתי עמו ב'חדר', והנה הוא נעשה רבי".

החלו החסידים לחקרו על התנהגותו של הרבי מקוצק בהיותו ילד. בתחילה אמר האיש שאינו זוכר שום דבר מיוחד, אך לבסוף נזכר וסיפר:

"שנה אחת, בל"ג בעומר, יצאה כל הכיתה עם המלמד אל ההרים. בילינו שם את היום, וכשיצאנו בחזרה אל העיר גילה המלמד שהילד מנחם-מענדל איננו. התחלנו לחפשו, ולבסוף מצאנו אותו שוכב בפישוט ידיים ורגליים על ההר, כולו נתון בעולם אחר ופיו מפזם את הפסוק: 'ליבי ובשרי ירננו אל א-ל חי'"...

  פתגם חסידי

פרד"ס בסוד

"את הפשט שבסוד גילה רשב"י. את הרמז שבסוד גילה האריז"ל. את הדרש שבסוד גילה הבעש"ט. ואת הסוד שבסוד יגלה המלך המשיח" (ה'צמח-צדק')

  מעשה שהיה

האיש המסתורי

כרעם ביום בהיר הִכתה הידיעה על ראשיהם של יהודי טבריה. היישוב היהודי לפני יותר ממאתיים שנה היה קטן ודל אמצעים, והגזֵרה שניחתה עליו הייתה למעלה מיכולתו.

נציגי היהודים בטבריה נקראו במפתיע אל מושל הגליל העריץ, הפחה אחמד אל-ג'אזר. זה היה ידוע באכזריותו ובשנאתו ליהודים. הוא ניצל את המעמד שהקנתה לו ממשלת טורקיה להיטפל ליהודים בכל עת ולהצר את צעדיהם.

עתה תבע מהם הפחה להעלות לו סכום עצום. הוא הוסיף אזהרה: "אם לא תביאו לידי את הסכום במלואו בזמן שנקבתי, תגורשו מהעיר עם כל בני משפחותיכם".

התכנסו כל ראשי הקהל למצוא פתרון לאיום המרחף מעל ראשם. הם באו לידי החלטה לשגר שליח אל קהילות ישראל בארצות השכנות, לבקשם להרים את תרומתם להצלת יהודי טבריה. לא היה מתאים לשליחות זו מרבי יעקב-שמשון משפיטובקה, שהכול הכירו בקדושתו ובחסידותו.

כמה שנים קודם לכן בא לטבריה. אחרי הסתלקות רבו, בעל ה'תולדות', היה לתלמידו של רבי פינחס מקוריץ. לאחר זמן הצטרף ל'עליית החסידים' הידועה, והתיישב בטבריה. שם בחר בחיי דלות ובלבד שיוכל לעסוק בתורה ובעבודת הבורא. לא עברה חצי שנה מאז עלייתו, והוא נתבשר על הסתלקות רבו, רבי פינחס מקוריץ.

קשה היה לרבי יעקב-שמשון לקבל עליו את השליחות, שאילצה אותו לעזוב את לימודו לזמן רב, וגם המסע היה כרוך בסכנות רבות. עם זה, הסכנה המרחפת על יהודי העיר הכריעה לדחות כל שיקול אחר.

הוא יצא לעבר העיר ביירות שבלבנון, ששם התבססה קהילה יהודית גדולה. השמועה אמרה כי רוב בני הקהילה הם בעלי מלאכה ואנשי עמל, ואף שאינם בעלי הון, הם משתכרים בכבוד.

על-פי בקשתו של רבי יעקב-שמשון הורה רב הקהילה להזמין את כל יהודי הקהילה לדרשה שיישא האורח בשבת. ואכן, בשבת היה בית-הכנסת מלא מפה אל פה ביהודי המקום.

פתח האורח בדרשה נלהבת, שזורה בפנינים על הפרשה ובדברי-חן ערֵבים לכל אוזן. דממה שרתה בבית-הכנסת וההקשבה הייתה מלאה. אך לפתע עצר האורח את שטף דיבורו ופרץ בבכי. הכול הביטו בו בהשתוממות, ובמהרה הסביר הרב את סיבת בכיו:

"יהודים יקרים, לא דרשן אני ולא בן דרשן. שליח מצווה אני מקהילת קודש טבריה, שסכנה גדולה מרחפת על ראשה". כאן סיפר רבי יעקב-שמשון על דרישתו של הפחה העריץ, וביקש מכל אחד ואחד להרים תרומה הגונה להצלת יהודי טבריה.

יהודי ביירות הגיבו ברגשות כנים של השתתפות בצער, אולם במהרה התברר לאורח כי אין ביכולתם להגיש עזרה ראויה. ראשי העדה הסבירו לו כי פרנסת יהודי המקום מספיקה אך בקושי לצורכי הקיום שלהם ואין בכוחם לתרום, ודאי שלא סכום גדול כזה.

רבי יעקב-שמשון התאכזב עמוקות. אם זה המצב בקהילת ביירות, איזו תקווה יוכל לתלות בבני קהילות אחרות, שאולי מצבן קשה יותר?

בשובו לבית מארחו שכב רבי יעקב-שמשון לנוח מעט, ובחלומו ראה את רבו המנוח, רבי פינחס מקוריץ, המאיר לו את פניו ושואל מדוע הוא מודאג ביום שבת-קודש. סיפר לו רבי יעקב-שמשון את סיפור גזֵרתו של הפחה, ואת התנפצות תקוותו מיהודי ביירות.

אמר לו רבו: "תנוח דעתך. ה' יהיה בעזרך אם תעשה כדבריי. מחר בבוקר השכם להתפלל שחרית וצא לרחוב. צפה בעוברים ובשבים, וכשתראה אדם חגור חבל גס רץ בדרכו בלי להביט אנה ואנה, תפוס מיד בחגורתו ואמור לו כי אנוכי שלחתיך לבקש את עזרתו".

קם רבי יעקב שמשון מעודד. לפליאת רב הקהילה למראה השינוי הפתאומי במצב רוחו, השיב האורח במילים קצרות: "נודע לי כי בעזרת ה' יימצא מוצא לצרתם של יהודי טבריה". סתם ולא פירש.

למחרת בבוקר עשה רבי יעקב-שמשון ככל אשר ציווהו רבו. הוא צפה בעוברים ובשבים ופתאום הבחין באדם רץ המתאים לתיאור שקיבל בחלום. מיד מיהר אליו ואמר: "ר' יהודי, זקוק אני לעזרתך!".

האיש הגיב בתימהון, ומשך בכתפיו: "מה אתה רוצה ממני?! אינך רואה כי ממהר אני, ואין באפשרותי לעזור לך?!".

אולם רבי יעקב-שמשון לא הִרפה מאחיזתו בו. הוא השיב בתקיפות: "פונה אני אליך בשליחותו של מורי ורבי, רבי פינחס מקוריץ. לא אעזובך עד אשר תיענה לבקשתי".

כאשר שמע הלה את שמו של רבי פינחס מקוריץ, שינה את טעמו. בשקט אמר: "אם-כן, אחוז בי ובוא עמי ואל תרפה".

רבי יעקב-שמשון החזיק בחגורתו של האיש והלך אחריו. בתוך זמן קצר עמדו רגליהם מחוץ לעיר, ולמרבה תדהמתו מצא פתאום את עצמו עומד עם האיש בשערי קברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון!

האיש פנה אל רבי יעקב-שמשון והזהירו לבל ייכנס עמו, כי עליו להשתטח על ציון רשב"י לבדו. שמר רבי יעקב-שמשון את פקודת האיש והמתין בחרדת קודש מחוץ למערה.

פתאום יצא האיש החוצה, פניו נוהרות משמחה, והוא קרא אל רבי יעקב-שמשון: "הבה נודה לה', כי זה עתה פעל רשב"י שהגזֵרה נתבטלה! יכול אתה לשוב לעירך".

נפרד ממנו רבי יעקב-שמשון וחזר לטבריה שמח וטוב לב. תיכף בהיכנסו בשערי העיר נתבשר כי הפחה אחמד אל-ג'אזר מת מוות פתאומי, ומכיוון שכן בטלות כל גזֵרותיו.

  לומדים גאולה

מתן הפנימיות

יש קשר מיוחד בין ל"ג בעומר ובין הגאולה. בתורת החסידות מכונה היום הזה: 'מתן-תורה של פנימיות התורה'. זה היום שבו ניתן הכוח לגלות בעולם הזה התחתון את האור של פנימיות התורה, ובכך החלה ההכנה הממשית להתגלות השלמה של האמת הפנימית בגאולה האמיתית והשלמה.

גם קודם זמנו של רבי שמעון בר-יוחאי הייתה קיימת פנימיות התורה, וגדולי חכמי ישראל עסקו בתורת הנסתר, אולם בל"ג בעומר חל מפנה מהותי. הדבר דומה לנתינת התורה בכלל. גם לפני מתן התורה הייתה תורה ועסקו בתורה, אבל אז הייתה קיימת מחיצה שהפרידה בין העולם הגשמי לרוחני, והתורה נשארה מנותקת מהמציאות הגשמית. בחג השבועות ניתן לנו הכוח לחבר את התורה עם המציאות הגשמית ולהחדיר קדושה בתוך העולם הזה התחתון. גם ל"ג בעומר נותן כוח שפנימיות התורה תתקבל בכליו של העולם הזה ותהיה חלק ממנו.

נפתח הצינור

מסופר על רבי יוסף קארו, בעל ה'שולחן ערוך', שעסק שלוש יממות בקושיה חזקה, עד שלבסוף, אחרי יגיעה גדולה ועצומה, הצליח ליישבה. כעבור זמן-מה נכנס לבית-המדרש והאזין לקול לימודו של יהודי פשוט יחסית, שעסק באותו עניין. לתדהמתו של רבי יוסף מצא הלה חיש-מהר את התירוץ שעליו עמל הוא שלוש יממות רצופות. הדבר גרם לו עוגמת-נפש רבה, עד שגילו לו מן השמים שאחרי שהוא מצא את התירוץ ביגיעתו הגאונית ו'הביא' אותו לעולם, נפתחה הדרך גם לפני אנשים פשוטים יותר לגלות תירוץ זה בלי עמל רב כל-כך.

עיקרון זה מכונה בתורת החסידות 'פתיחת הצינור'. כך גם מסבירים, למשל, את הפלאת מסירות הנפש של אברהם אבינו, אף שאחריו היו אנשים פשוטים לאין-ערוך ממנו, והקב"ה לא דיבר עמם, ובכל-זאת מסרו את נפשם על קידוש השם. אלא שגדולתו של אברהם אבינו הייתה בהיותו ראשון ובהיותו זה שפתח את ה'צינור' של מסירות הנפש. בכוחו יכולים אחר-כך גם אנשים פשוטים להגיע לדרגה זו.

שיא השלמות

רבי שמעון בר-יוחאי, מחבר ספר ה'זוהר', 'פתח' את הצינור של 'פנימיות התורה' (ואמנם אנו מוצאים ב'זוהר' פעמים רבות את הביטוי 'פתח', "פתח רבי שמעון" וכדומה, דבר הרומז לפתיחת 'צינור' השפע הזה). הייתה לו הסגולה המיוחדת של לימוד תורה בדרגת 'ראייה'. כלומר, כשעסק בתורה הוא 'ראה' את ענייני התורה כפי שהם לאמיתתם ולפנימיותם, עד שורשם העליון. זאת גילה בעולם הזה.

ביום ל"ג בעומר, שבו נסתלק, הגיעה עבודתו זו לידי שלמות. לכן שמח שמחה גדולה וגם ציווה לשמוח ביום הזה לאחר פטירתו, שכן אז הגיע לשיא השלמות של עבודתו בעולם. ביום הסתלקותו (כמו בכל יום הסתלקות צדיק) עולים ומתגלים כל מעשיו ועבודתו שעבד ופעל במשך ימי חייו, ומכאן של"ג בעומר הוא היום שבו עומד פועלו של רבי שמעון בר-יוחאי בשיא שלמותו.

רבנו הזקן רומז (ספר המאמרים תקס"ח, עמ' רפג) של"ג בעומר הוא יום זכאי במיוחד לגאולה. הוא מבאר את מה שנאמר בזוהר בדבר התכללותה של נשמת משיח בן-יוסף במשיח בן-דוד, שבאותו הזמן ניטלים ממנו "כל האורות עליונים דבינה", עד שהדבר נקרא בשם מוות. ואז, בחג הפסח נוצרת ה'לֵדה' של נשמת משיח, אולם הדבר נשאר בהעלם עד ל"ג בעומר, שהוא היום השלושים ושלושה לחג הפסח (כנגד "שלושים יום ושלושת ימים" של 'ימי הטהרה' לאחר לידת זכר), ו"ל"ג בעומר סוף ל"ג דמי טהרה... ואז נאמר והפכתי אבלם לששון".

  חיים יהודיים

בשורת הגאולה בתורת רשב"י

כבר ארבע שנים עובד הרב חיים ששון (55) על הספר 'זוהר הגאולה', ובו מאמרי זוהר העוסקים בגאולת ישראל. בתחילת חודש אדר השנה, כשסבר שהעבודה קרובה לסיומה, הרגיש שמשהו נתקע ולא זז. "העיכוב לא היה מובן", הוא מספר. "לא נותר לי אלא לעלות לקברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון. משעות הבוקר למדתי בספר הזוהר, התפללתי וביקשתי את ברכת התנא האלוקי שהמניעות יתבטלו".

למחרת התחולל המפנה: "באופן פלאי המיזם צבר תאוצה, והשבוע, ערב ל"ג בעומר, יום ההילולא של הצדיק האלוקי, אנחנו משיקים את הספר המיוחד שיביא את בשורת הגאולה של רשב"י להמונים".

חזקיה בן-מנחם

מאז גילה את חיי התורה והמצוות הרב ששון, חסיד חב"ד, עושה רבות להפיץ את הזוהר לציבור הרחב. "בתחילת הדרך, לפני כשלושים שנה, ראיתי שמקובלי ירושלים משנת תפא"ר (5681) יצאו בקריאה שכל אחד יקבל עליו לעשות 'סיום' על כל הזוהר, בשאיפה להגיע לאלף סיומים שיזרזו את בוא הגאולה", הוא אומר.

הרב ששון ניצל את הבימה שניתנה לו ב'ערוצי הקודש' ברדיו, שם כונה 'חזקיה בן-מנחם', והקים מוקד טלפוני לחלוקת הזוהר. "נרשמו כ-1265 מאזינים שקיבלו עליהם לסיים את הזוהר", הוא מספר בהתרגשות.

"ממש ימות המשיח"

משם המשיך למיזם הבא: "הצעתי בשידור לחלק את הזוהר לחוברות. ישיבת המקובלים 'נהר שלום' בירושלים אימצה את הרעיון והוציאה אלפי סדרות של ספר הזוהר מחולק לשבעים חוברות, וכך כל אחד ואחד יכול בקלות לערוך 'סיום' על הזוהר בכל שנה, בהשקעה של כחמש דקות ביום. אט-אט החלו לצאת לאור עוד מהדורות כאלה של ספר הזוהר".

איך מלקטים את מאמרי הגאולה מספר הזוהר? "במשך שנים דליתי את המאמרים מתוך סדרת הספרים של בעל ה'מתוק מדבש', המקובל רבי דניאל פריש, על הזוהר. זה כולל חיפוש, ליקוט, עריכה, הגשה ועוד. הרב פריש זכה לפרש את הזוהר, והספר החדש יוצא-לאור בשיתוף פעולה עם בניו, יבדלחט"א, שעושים ללא לאות להפצת הפירוש של אביהם. אגב", הוא נזכר, "כשביקרתי בעבר אצל בעל ה'מתוק מדבש', סיפרתי לו שכל בניי נוהגים ביום בר-המצווה לעשות סיום על כל הזוהר, אחרי שבכל יום, במשך כמה שנים, למדו חמש דקות בספר. הוא התפעל מאוד והגיב: 'ממש ימות המשיח'".

מימוש ההבטחה

בפתח הספר הרב ששון מביא את דברי גדולי ישראל על פנימיות התורה. "מדהים לגלות שיש כל-כך הרבה דברי גאולה בזוהר. ליקטתי ארבע-מאות ושנים-עשר מאמרים", הוא אומר.

בשיחותיו בשנים האחרונות עם בעלי-תשובה הבחין הרב ששון בהתעוררות בלימוד בספר הזוהר: "דורנו מלא בעלי-תשובה, כן ירבו. יש כיום צימאון אדיר ללימוד הזוהר. על-פי ההבטחה שמופיעה בספר הזוהר, שבזכות הלימוד בספר יֵצאו ישראל מן הגלות ברחמים, החלה התעוררות בקרב חוגים רחבים, ונעשו פעולות רבות להפצת הזוהר בכל רחבי העולם לקירוב הגאולה. אין לי ספק שהספר יתרום את תרומתו למימוש ההבטחה, בביאת משיח צדקנו".


הגאולה בזוהר. הרב חיים ששון

  פינת ההלכה ומנהג

מדורה כהלכה

שאלה: מה יש לעשות כדי שמדורת ל"ג בעומר תביא שמחה בלבד, בלי תופעות לוואי?

תשובה: המדורות מסמלות 'נר נשמה' לכבוד רשב"י, ואת האש שליהטה סביבותיו ביום ההילולא שלו. במקביל להדלקה על ציון הרשב"י במירון נהוג בארץ-ישראל להדליק מדורות בכל אתר ואתר. אולם יש לעשות הכול שהמדורה לא תיהפך חלילה ל"מצווה הבאה בעבֵרה" או תגרום סיכון סביבתי.

שבת: קודם כול, השנה של"ג בעומר חל במוצאי שבת, החליטה הרבנות הראשית לדחות את כל ההדלקות למחרת – יום ראשון בערב, כדי להימנע מחילול שבת (ובפרט על-ידי הנוער והציבור הרחב) בהכנות להדלקה ובהדלקה עצמה.

עצים: יש להזכיר לנוער שאסור 'לסחוב' קרשים בלי רשות, לא מאתרי בנייה ולא מחנויות ובתי-עסק. ודאי שאין רשות לכרות עצים מגינות ציבוריות. אף אין היתר להוביל עצים בעגלות שנלקחו בלי רשות ממרכולים.

בטיחות: שטח ההדלקה חייב להיות נקי מקוצים ומעשבים, ובמרחק בטוח מבתים, ממבנים וממתקנים. אסור להדליק תחת קווי חשמל וטלפון או בסמוך למתקני דלק ומכלי גז. יש ליצור גדר אבנים סביב המדורה, כדי למנוע מהילדים להתקרב לאש.

למשתתפים בהדלקה מומלץ לנעול נעליים סגורות וללבוש מכנסיים ארוכים וחולצות בעלות שרוול ארוך, כדי להגן על הגוף מפגיעת גיצים.

יש להכין דליי מים, למניעת התפשטות האש או לכיבויה בעת הצורך. כדאי להכין אמצעים לטיפול בכוויות.

אסור להשליך למדורה מכלי תרסיס ובקבוקי זכוכית. יש למנוע הבערת צמיגים, חומרי פלסטיק וניילון ותחליפי עץ, הפולטים חומרים רעילים. אין לעזוב את המקום בלי לוודא כיבוי מוחלט של המדורה.

מקורות: לוח 'דבר בעתו'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)