חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:58 זריחה: 6:52 י"ג בחשון התשפ"ז, 24/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1371 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תזריע - מצורע, ב' באייר ה'תשע"ג (12/04/2013)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1371 - כל המדורים ברצף
תוכן ומשמעות ל'מדינה היהודית'
יש חדש
כך מסבירים לתלמידים
ברית מילה
אין תשובה
ארץ כשבת
פעמיים תהילים
אור קבוע ונצחי
כנר אשכנזי ופיוט מרוקני
תספורת מצווה – מתי?

מס' 1371, ערב שבת-קודש פרשת תזריע-מצורע, ב' באייר ה'תשע"ג (12.04.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

תוכן ומשמעות ל'מדינה היהודית'

קיבלנו אתגר שלא היה כמותו אלפיים שנה – להראות לעולם כולו איך מתנהלת מדינה יהודית, שתורת ישראל ומצוותיה נר לרגלה

בה' באייר, לפני שישים וחמש שנים, הוכרזה ההכרזה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל". כיום ממשלת ישראל תובעת גם מהצד הערבי להסכים שמדינת ישראל היא 'מדינה יהודית'. אבל האם אנחנו עצמנו הגדרנו אי-פעם מה משמעות המושג הזה –  'מדינה יהודית'?

יש הסבורים ש'מדינה יהודית' היא מדינה שרוב תושביה יהודים. אבל מדינה כזאת עדיין איננה 'מדינה יהודית'; לכל היותר היא 'מדינת יהודים'. המושג 'מדינה יהודית' משמעותה שהמדינה מממשת ומיישמת את התכנים והערכים שנושא עמו העם היהודי לדורותיו.

באין חזון

הדיון הציבורי בארץ ממוקד בדרך-כלל בדיונים נקודתיים, בשאלות פרטניות. מדברים על העצים ואין רואים את היער. אבל דיון אמיתי צריך להעמיד לנגד עיניו את התמונה הכוללת – באיזו מידה אנו מתקדמים אל היעד של 'מדינה יהודית' או מתרחקים ממנו.

למעשה, הקמת המדינה מטילה עלינו אחריות כפולה ומכופלת. במשך כל השנים, מאז החורבן והגלות, יכולנו להביא את התורה ומצוותיה לידי ביטוי בחיים הפרטיים בלבד. לכל היותר היה אפשר להציג מודל חיים של קהילה יהודית שחיה על-פי התורה. אבל כאן קיבלנו אתגר שלא היה כמותו אלפיים שנה – להראות לעולם כולו איך מתנהלת מדינה יהודית, שתורת ישראל ומצוותיה נר לרגלה.

ההתחמקות מהדיון הזה גורמת לאבדן המשמעות האמיתית של קיומנו בארץ-ישראל. כשאתה שואל כיום צעיר בישראל מה קושר אותו לארץ, אתה נענֶה במשיכת כתפיים ובתשובות סתמיות. אפילו ערכים בסיסיים של קשר נפשי ושל אהבה לארץ-ישראל, שהיו נטועים בנשמתו של כל יהודי בדורות עבר, כמעט נעלמו מהשיח הציבורי.

אבדן הערכים הזה משפיע על התנהלותן של כל המערכות. בספר משלי נאמר: "באין חזון ייפרע עם". 'חזון' אין משמעותו תכנית לטווח ארוך, אלא מערכת ערכית, במובן של חזון נבואי. כאשר בלבבות לא מפעמים ערכים, שמכוחם אמורים בני-האדם לפעול, נשארים רק האינטרסים האישיים, ובמהרה הציבור מואס בהתנהלות זו.

החזון האמיתי

הכרסום בזיקה היהודית הוא תוצאה בלתי-נמנעת מההתנכרות לתכנים יהודיים אמיתיים. גדֵל כאן כבר דור רביעי של ניתוק מיהדות אמיתית, מערכים יהודיים מקוריים, מהכרת המורשת היהודית. מה הפלא שהמושג יהודי מאבד ממשמעותו.

הגענו לנקודה קריטית שבה התפוררות הערכים מסכנת את עצם יכולתנו להתקיים מול הסכנות האורבות לפתחנו. זו שעה שבה כל אנשי האמונה, שערכי היהדות מפעמים בליבם ושיש בהם זיקה אמיתית לעם-ישראל ולארץ-ישראל – חייבים להתגייס לפעולה דחופה של החדרת הערכים הללו להמוני בית-ישראל, ובעיקר לדור הצעיר.

חייבים להעמיד בראש סדר-היום הציבורי את התוכן והמשמעות שיש לצקת למושג 'מדינה יהודית'. מזה ייגזרו ממילא דמותה של השבת, מיהו יהודי, כיצד מתחתנים ומתגרשים, איך ראוי להתייחס למסתננים ולעובדים זרים ועוד.

ובראש כל השאיפות יש להעמיד את התפילה לחזון האמיתי של העם היהודי – "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", בגאולה האמיתית והשלמה.


מדינה יהודית משמעותה מימוש התכנים והערכים היהודיים

  יש חדש

התהלוכה

תהלוכות הילדים המסורתיות של ל"ג בעומר, המתקיימות עשרות שנים על-פי קריאת הרבי מליובאוויטש, לובשות השנה לבוש חדש. התהלוכות ייקראו 'התהלוכה', והן ימותגו בעיצוב חדשני ומושך לב, כדי שכל ילדי ישראל ירגישו חיבור לתהלוכות. התהלוכות יעמדו בססמת "יחד כל ילדי ישראל", ובהן יופגנו אחדות העם והזיקה הבסיסית של כל ילד יהודי לעם-ישראל ולמורשתו.

שיר חדש

מאות שלוחי הרבי, מנהלי בתי-חב"ד ברחבי הארץ, השתתפו השבוע ביום עיון מיוחד, שבו נחשפה המתכונת החדשנית של התהלוכות. שיר קצבי מיוחד נכתב לכבוד האירוע, ובכינוסים שייערכו ברחבי הארץ תעלה הצגה מקורית, שכתבוה טובי כותבי הצגות הילדים בארץ. מרכז צעירי-חב"ד מכין את כל הדרוש לתהלוכות, ובכלל זה ספרונים חדשים של סיפורי צדיקים, שיחולקו לילדים שישתתפו בתהלוכות.

תפילות יהודי גרמניה

מסורת התפילה של יהודי גרמניה נעלמת והולכת, וכדי לשמרה הפיק ביני ברויאר תקליטורים ובהם הוא שר קטעי תפילה ופיוטים, בנעימה המסורתית של יהודי גרמניה. הופיע התקליט השלישי – אור פניך 3, ובו עשרה קטעי תפילה וזמירות שבת. טל' 050-5715001.

  שלחן שבת

כך מסבירים לתלמידים

בפרשת מצורע התורה מפרטת מה עושים אם מתגלים סימני טומאה בקירות הבית. אם הנגע בקירות התפשט אחרי שבעה ימים, הכהן מצוּוה להוציא את האבנים המנוגעות ולהשליכן אל מחוץ לעיר אל מקום  טמא. ואז התורה מצווה: "ואת הבית יקציע מבית סביב, ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא".

מה משמעות המילה 'יקציע'? רש"י מתרגם את המילה לשפה המקומית: "דריצי"ר בלע"ז", ולאחר מכן הוא מוסיף: "ובלשון משנה יש הרבה". התוספת הזאת דורשת הסבר.  הלוא הילד הלומד חומש הוא 'בן חמש למקרא', ועדיין לא למד משנה, ומה תוסיף לו הידיעה שמילה זו מופיעה הרבה בלשון המשנה?

מילה נדירה

אלא שכאשר ה'בן חמש למקרא' לומד את החומש ומגיע למילה הזאת, שהיא מילה בלתי-מצויה, אין הוא מסתפק בקבלת פירושה, אלא הוא מבקש הסבר מדוע התורה בוחרת להשתמש במילה חריגה במקום במילים רגילות ושכיחות יותר.

לכן רש"י מוסיף וכותב: 'ובלשון משנה יש הרבה'. אמנם הילד הוא עדיין 'בן חמש למקרא' בלבד, ועדיין לא הגיע ל'בן עשר שנים למשנה', אולם הוא יודע על קיומה של המשנה, ושהוא עתיד ללמוד אותה בהמשך. כשהוא נוכח שזו מילה שמצויה הרבה במשנה, סרה תמיהתו על שהתורה משתמשת במילה הזאת, שכן לשון המשנה קרובה ללשון התורה, ומכאן שזו מילה שימושית למדיי.

להסביר ולהטעים

הפירוש הקצר הזה של רש"י מורה לנו הוראה מיוחדת על דרך הלימוד של מורה עם תלמידו: כאשר המורה נדרש לפרש לתלמיד את משמעותה של מילה כלשהי, אל לו להסתפק בתרגום המילה ופירושה בלבד. עליו להשתדל להוסיף הסבר, ולהטעים את הדבר באוזני התלמיד.

כך נהג רש"י, שגם לאחר שהסביר את המילה ותרגם אותה לשפה המובנת לתלמיד, לא הסתפק בכך, אלא השתדל ליישב את דעתו של התלמיד ולהטעים את הדברים, על-ידי שהוסיף וציין את שכיחות המילה בלשון המשנה.

דרך החינוך

אמנם חז"ל קבעו שיחסי המורה והתלמיד צריכים להיות מבוססים על הכלל "שמאל דוחה וימין מקרבת". צריך שתהיה יראה כלפי המורה, והתלמיד נדרש לכבד את סמכותו. ועם זה, המורה נדרש להשתדל להטעים את הלימוד כדי שיתקבל בחשק ובנעימות אצל התלמיד, וזו דרך החינוך הנכונה.

כלל זה נכון לא רק בדרך הלימוד של עניינים בתורה, אלא הוא כלל מרכזי בכללות עניין החינוך וההדרכה. יש להשתדל בכל הדרכים האפשריות שהדברים יותאמו ויוטעמו על-פי שכלם ותכונות נפשם של המחונכים, כדי שיתקבלו בליבם בצורה הטובה ביותר.

(התוועדויות תשמ"ז, כרך ג, עמ' 227)

  מן המעיין

ברית מילה

שתעבור שבת

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב,ג). גדולה שבת שאין התינוק נימול עד שתעבור עליו שבת, שנאמר "ובן שמונת ימים ימול לכם". נמצא שהטעם לברית מילה ביום השמיני הוא כדי שתעבור עליו שבת קודש לפני המילה.

(ילקוט יהודה)

למעלה מהשבת

המילה, שהיא ביום השמיני, עניינה נעלה יותר מיום השבת, שהוא ביום השביעי, והיא שומרת על הגילויים האלוקיים של השביעי. לכן עורכים את המילה רק אחרי שעוברת שבת אחת, כי המילה נעלית מן השבת.

(ספר המאמרים תשי"א)

מילה כקרבן

מצוות מילה היא כמו קרבן, כפי שנאמר (תהילים נ,ה) "כורתי בריתי עלי זבח". כשם שדם הקרבן על המזבח הוא לכפרה, כך דם המילה מכפר. לכן מצוות המילה היא ביום השמיני, כי הקרבן אינו מכפר עד היום השמיני, כפי שנאמר (ויקרא כב,כז) "ומיום השמיני והלאה יֵרצה".

(רבנו בחיי)

שתי מילות

ברית מילה ברוחניות היא כריתת ערלת הלב, ויש בזה שתי רמות: מלמטה למעלה – בבחינת "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י), שהיא המילה שעל האדם לבצע. ואזיי זוכים לברית שמלמעלה למטה, שהקב"ה מל את בני-ישראל, בבחינת "ומל ה' אלוקיך את לבבך" (דברים ל).

(תורה אור)

גידול וחינוך

בברית המילה נוהגים לומר: "ויזכו לגדלו לחנכו ולחכמו". והלוא חינוך הילד מתחיל בעודו קטן, ואם-כן היה צריך לומר "לחנכו ולגדלו"? אלא שילד קטן קל לחנך, הקושי מתחיל בבנים הגדולים. כוונת הברכה שנזכה לחנכו בדרך התורה גם כשיגדל.

(הרב יהושע-לייב דיסקין)

קשר עם המצוות

נהוג לאחל בברית מילה: "כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים". משום שמהמצווה הזאת אי-אפשר להיפרד לעולם, ולכן מברכים את הילד שגם משאר המצוות לא ייפרד לעולם.

(עיטורי תורה)

קשר בבשר

קיום מצווה מחבר את האדם המקיימהּ עם הקב"ה, מְצַווה המִצְווה, אולם בכל המצוות אין החיבור הזה ניכר בגוף האדם המקיים את המצווה. שונה הדבר במצוות מילה, שהשינוי המתחולל ניכר בגופו של הנימול.

(לקוטי שיחות)

הערלה החוסמת

"התהלך לפניי והיה תמים" (בראשית יז,א). אמנם אברהם היה נביא עוד קודם שנימול, אולם אחרי כריתת הערלה, שהיא מקליפת נוגה, היה ביכולתו לזכות לגילויים נעלים יותר, לאותם גילויים אלוקיים שאינם יכולים להתלבש בלבושיה הגשמיים של קליפה זו.

(ספר המאמרים תש"ט)

  אמרת השבוע

אין תשובה

רבי רפאל מבֶּרשַד, מגדולי תלמידיו של רבי פינחס מקוריץ, היה אומר שאחרי מאה ועשרים יוכל להשיב תשובה על כל טענה שתופנה כלפיו, חוץ מאשמת חטא הגאווה.

וכך אמר: "אם יתבעו ממני תשובה מדוע לא למדתי תורה כראוי, אתנצל: עם-הארץ הייתי ולא ירדתי לעומקה של תורה. אם ישאלוני מדוע לא עסקתי בתעניות ובסיגופים, אשיב: חלש הייתי, וכוחי לא עמד לי לצום ולהסתגף. אם יאשימו אותי שלא פיזרתי מממוני לצדקה, אצטדק: עני ורש הייתי כל ימיי.

"אבל אז יטיחו בי: אם אמנם עם-הארץ היית, חלש בגופך וגם עני מרוד – על מה התגאית בעולם התחתון?! – על כך לא תהיה בפי תשובה".

  פתגם חסידי

ארץ כשבת

"ארץ-ישראל היא בבחינת שבת: כשם שהשבת שומרת על עם-ישראל, כך ארץ-ישראל שומרת ומגינה על עם-ישראל" (רבי אהרון מקרלין)

  מעשה שהיה

פעמיים תהילים

נקישות נשמעו על דלת הבית של הפונדק. זה היה פונדק קטן ששכן על אם הדרך. באותה עת לא היו ההורים בבית, ושני ילדיהם שהו בו לבדם. למשמע הנקישות הילדים הביטו בחשש זה בזה והיססו לפתוח את הדלת. לבסוף החליט הגדול שבהם, בן התשע, לבדוק מי בפתח. הוא הופתע לראות מולו רב מכובד נשוא-פנים.

האיש שאל: "היכן אבא ואימא?". הילדים ענו כי הם יצאו לסידורים ואמורים לשוב.

שוב שאל האיש: "והיכן ה'מלמד' שלכם?". הילדים השיבו כי זו עונת 'בין הזמנים' שבה המלמד פטור מעבודתו עד תחילת עונת הלימודים הבאה.

"אם כן", המשיך האיש בעודו נכנס אל הפונדק, "הבה נלמד קצת".

הוא פנה אל הילד הגדול: "מה אתה לומד?". הילד השיב: "חומש". "ומה אתה כבר יודע?", שאל את הקטן, והילד ענה: "לומר תהילים".

"הבה נקרא יחד כמה פרקי תהילים", הציע להם האיש. ישבו הילדים עם האורח וקראו יחדיו פרק ועוד פרק מספר התהילים.

רבי שמואל מליובאוויטש, המכונה מהר"ש, נהג לצאת לעיתים קרובות למסע בעגלה בשדות שמחוץ לעיירה ליובאוויטש, למטרות בריאות. פעמים רבות עבר ליד הפונדק שבכפר הסמוך, שאותו ניהל יהודי ירא-שמים, אך מעולם לא עצר שם.

עם לקוחותיו של היהודי נמנו איכרים גויים רבים. דרכם הייתה לקחת ממנו מצרכים בהקפה, ואת חובותיהם החזירו בסחורה או בגידולים חקלאיים שגידלו. מזמן לזמן נאלץ היהודי לצאת אל הכפרים והעיירות, אל בתי לקוחותיו, כדי לגבות מהם את החובות.

באותו בוקר יצא האב לסיבוב בעיירות השכנות. הוא היה אמור לחזור לכל היותר עד שעת הצהריים. בינתיים יצאה גם האם מהבית לזמן קצר, והילדים נותרו לבדם.

הפעם, כאשר הרבי מהר"ש יצא לטיולו ועבר ליד הפונדק, ביקש מהעגלון לעצור לידו. הוא נכנס פנימה, וכשראה את הנערים הצעירים החל לקרוא עמם בספר התהילים.

כעבור זמן קצר חזרה האם לביתה ונדהמה לראות את ילדיה ישובים אל השולחן, קוראים תהילים בחום ובהתלהבות, ועמם קורא את הפסוקים גם הרבי, במנגינה מעוררת רחמים. האם לא רצתה להפריע לאמירת התהילים, ולכן נכנסה למטבח ומשם הביטה בהם שוב ושוב.

לאחר שקראו יחדיו כמה פרקי תהילים קם הרבי, אמר שלום לילדים ופנה לצאת. אולם כאשר הגיע אל הפתח עצר לפתע, הסתובב וחזר אל השולחן וביקש מהילדים לומר עמו עוד כמה פרקי תהילים. בשמחה שבו הילדים וקראו עם הרבי עוד כמה פרקים. לבסוף קם הרבי ממקומו, נפרד מהם בחיבה ויצא מן הבית.

הגיעה השעה שבה היה האב אמור לחזור, אך הוא לא שב. האם והילדים החלו לדאוג, שכן מעולם לא איחר כל-כך. הם המתינו לו עד רדת הלילה, אך האב עדיין לא חזר. באין ברירה השכיבה האישה את הילדים לישון, וישבה להמתין לבעלה בלב חרד.

בחצות לילה נשמעו דפיקות על חלון הפונדק. זה היה בעל הבית שחזר. האישה מיהרה לפתוח לו את הדלת. הוא נכנס אל הבית נרגש ומתנשף, אך בטרם הספיק לומר מילה נפל מתעלף. בבהלה ניסתה האישה לעורר את בעלה מעלפונו, וסוף-סוף התאושש והחל לספר את אשר עבר עליו.

בבואו אל בית אחד מלקוחותיו, איכר גוי, לגבות את חובו, ביקשו הלה לבוא עמו אל מחסן התבואה, כדי למדוד לו תבואה לתשלום חובו. מיד בהיכנסו אל המחסן עלתה ארשת אכזרית על פני האיכר, הוא סגר את הדלת מבפנים, ובחמת רצח אמר ליהודי כי הוא מתכונן להורגו.

היהודי חשב כי ידידו הגוי חומד לו לצון, אך כשנוכח שכוונתו רצינית, החל להתחנן לפניו כי יחוס על חייו ואמר כי הוא מוותר לו על חובו. אך הגוי נותר בשלו, וחיפש את גרזינו כדי לממש את זממו.

לאחר שלא מצא את הגרזן קשר את ידיו ורגליו של היהודי והלך להביא גרזן מביתו. כל אותה עת הייתה אשת האיכר בשדה, ובשובה משם נכנסה לתומה אל המחסן. בהלה אחזה בה בראותה את היהודי הכפות. זה החל להתחנן על נפשו וביקש ממנה לשחררו.

"רוצה אני לשחררך", ענתה האישה, "אך בעלי אדם אכזר ויהרוג אותי". היהודי הציע כי תשוב אל השדה, וכך לא יחשוד בה בעלה. שוכנעה האישה ושחררה את היהודי מכבליו. היא גם יעצה לו להסתתר בין ערֵמות החציר בשדה, מחשש שבעלה יחפשנו וירדוף אחריו.

בינתיים חזר האיכר אל המחסן וגילה כי טרפו נעלם. הוא צעק וגידף וניסה לחפש אותו. ברגע מסויים חש היהודי כי הגוי עומד לידו ממש ועוד רגע יגלה אותו, אך ה' היה בעזרו והרוצח לא הבחין בו.

המתין היהודי במסתורו עד רדת הלילה, ורק כאשר עלטה מוחלטת כיסתה את האזור והכול נמו את שנתם, העז לצאת מהמחבוא ולחזור לביתו.

עתה הגיע תורה של האישה לספר לבעל על ביקורו המוזר של הרבי בביתם באותו יום, ועל אמירת פרקי תהילים עם הילדים. לא היה להם כל ספק כי זכות פרקי התהילים היא שהביאה את ניסי הצלתו של האב: פעם ראשונה במחסן, כאשר האיכר לא מצא את הגרזן, ופעם שנייה כאשר הגוי התקרב מאוד למקום מחבואו, ובכל-זאת לא הבחין בו.

  לומדים גאולה

אור קבוע ונצחי

בפסוקים הפותחים את פרשת תזריע מוצא בעל 'אור החיים' רמזים עמוקים הקשורים לגאולה. תחילה הוא שואל כמה שאלות על לשון הפסוקים: למה היה צורך לומר "כי תזריע וילדה" ולא היה דיי באמירת "אשה כי תלד זכר"? וגם: למה שינה הכתוב את לשונו שהתחיל לדבר בלשון עתיד, 'תזריע', וסיים ב'וילדה', בלשון עבר, ולא אמר 'ותלד' (וכמו שנאמר  בסמוך "ואם נקבה תלד")?

עוד דבר שאינו מובן הוא האמירה "וילדה זכר", ניסוח שיש לו משמעות ודאית. לכאורה היה צריך לומר "אם תלד זכר" שאז יצטרכו למולו ביום השמיני, אבל התורה אומרת "וילדה זכר", היינו שברור שכאשר "אישה כי תזריע" בוודאי "וילדה זכר".

גאולה בזכות

ה'אור החיים' מסביר תחילה את הדברים בכמה דרכים, ולאחר מכן הוא בא אל הרמזים הטמונים בכך בעניין הגאולה:

"עוד ירמוז הכתוב על כנסת ישראל, אשר מצינו שנקראת 'אשה' בדברי הנביאים, דכתיב (ישעיה נד) 'כי בועלייך עושייך', וכתיב (שם) 'ואשת נעורים', וכתיב (הושע ג) 'וארשתיך לי וגו", (ישעיה נ) 'איזה ספר כריתות וגו".

"ועליה אומר הכתוב 'אשה כי תזריע'. פירוש: הזרעת מצוות ומעשים טובים, על דרך אומרו (הושע י) 'זִרעו לכם לצדקה'. 'וילדה זכר', פירוש: תהיה הולדתה זכר. פירוש: דע, כי בחינת הזכר היא בחינה עליונה מבחינת הנקבה, והתורה מייחסת בחינות העליונות בבחינת הזכר. והודיע הכתוב, כי אם כנסת ישראל 'תזריע', ודאי שתוליד הדרגות עליונות".

כלומר, יש כאן רמז שאם עם-ישראל יעשה את המוטל עליו, ויעסוק בתורה ובזריעת מצוות – ודאי שתבוא הגאולה וייוולד ה'זכר', שהוא רמז לאור הקבוע והנצחי של הגאולה.

וממשיך ה'אור החיים': "והוא מאמרם רז"ל (סנהדרין צח; שמות רבה פרשה טו כאן) עוצם הפלגת הפלאות אשר יפליא ה' בביאת הגואל, אם ישראל יזכו על-ידי מעשיהם הכשרים. ויכוון להבדיל בין הגאולה המחוכה [=שאנו מצפים לה] לגאולה שעברה של מצרים, שהיו ישראל ערום ועריה. גם אמר הכתוב (דברים ד,לד) 'גוי מקרב גוי'. ואותה גאולה תכליתה לא עמד, כי נחרב הבית וגלו, והיה מה שהיה, ואין טובה זו בבחינת זכר.

"אבל הגאולה העתידה, לצד שעל-כל-פנים תהיה באמצעות זכות ישראל, לוּ יהיה שלא יהיו ראויים, אף-על-פי-כן, באמצעות אורך הגלות ועסק התורה, דכתיב (דברים לא) 'לא תִשָכח מפי זרעו', על-כל-פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח".

שנות חבלי משיח

לאחר הדברים האלה ה'אור החיים' מוסיף רמזים למהלך הגאולה עצמו: "ואומרו 'וטמאה' וגו', כאן רמז תיקון אשר יעשה ה' להשיג בחינת הזכר. כי שבע שנים יכונן חבלי משיח, כאומרם (סנהדרין צז,א) ז"ל 'שבוע שבן דוד בא וכו', לייסרם ולזקקם. והוא אומרו 'וטמאה', יִחֵס הייסור לבחינת הטומאה, כי הוא הטמא הוא המייסר, ואמר 'שבעת ימים', פירוש: שבע שנים, על דרך אומרו (כתובות נז,ב) 'תשב הנערה איתנו ימים או עשור'. ואמרו ז"ל: ימים – שנה. 'וביום השמיני' וגו' פירוש: שאחר עבור שבע שנים, בהתחלת יום השמיני, 'ימול בשר ערלתו', כי אז יעביר ה' בחינת הערלה מהעולם, דכתיב 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ', וזה יהיה בשנה השמינית".

מדבריו עולה שחבלי משיח יימשכו שבע שנים, ולאחר מכן, בתחילת השנה השמינית, יועבר הרע מן העולם, והעולם ייכנס לתקופה שבה לא יהיה עוד רע ורק הטוב ישלוט והאמת האלוקית תהיה גלויה לעין כול.

  חיים יהודיים

כנר אשכנזי ופיוט מרוקני

שעת בוקר מוקדמת של יום שבת. החייל ניצן-חן רזאל עמד במשמרת שגרתית בבסיס צה"ל תל-השומר. הוא לא גדל בבית דתי, אבל באותה שבת חשב הרבה על משמעותה של השבת. בסיום המשמרת משך אותו 'קול פנימי', כהגדרתו, ללכת לבית-כנסת. הוא פנה לקריית קריניצי הסמוכה, וניסה למצוא בית-כנסת.

אחד התושבים הפנה אותו לבית-כנסת של העדה המרוקנית, 'אוהלי יחיאל', הממוקם במרתף ביתי. "נכנסתי עם הרובה על הכתף", משחזר רזאל. "היה שם מניין קטן, אבל שמחה גדולה. מיד הציעו לי מקום לשבת ונתנו לי סידור. לא ידעתי להתפלל, אבל שם התחברתי למסורת, ומאז לא התנתקתי".

חמימות בבית-הכנסת

שבע-עשרה שנים חלפו מאז אותו ביקור בבית-הכנסת. ברבות השנים נעשה כנר בעל-שם, והופיע עם אמנים מפורסמים, ובד-בבד העמיק תהליך ההתקרבות ליהדות. "המשפחה לא קיבלה את השינוי בקלות", הוא אומר ומחייך, "אבל הם הבינו את הרצון שלי".

רזאל נולד בירושלים למשפחה מוזיקלית. סביו ניצולי שואה. "מדי פעם שמעתי מהם סיפורים על מה שעברו", הוא מציין. בהיותו בן שבע החל לנגן בחליל ובהמשך למד לנגן בכלים נוספים. את שירותו בצה"ל עשה בתחילה בתזמורת חיל החינוך. "כשהתארחתי אצל דודי, אביהם של האחים יונתן ואהרן רזאל, זכיתי להיות בבית-הכנסת. אמנם תמיד חיכיתי שהתפילה תיגמר, אבל האווירה הייתה טובה וחמימה".

כמו תינוק

ובחזרה לתפילת השבת ב'אוהלי יחיאל'. "הפיוטים בתפילה שבו את ליבי", אומר רזאל. "כשאין לך שום רקע ביהדות, אתה כמו תינוק. הדבר הראשון שאתה מקבל, זה כמו אבא ואימא שלך". מאז אותה שבת נהג לפקוד את בית-הכנסת, כשנשאר בבסיס, ובירושלים התפלל בבית-הכנסת השכונתי.

בעקבות זאת יצא למסע בעקבות פיוטי התפילה. "גיליתי עולם עצום של פיוטים לא-ידועים, ובהם רבים השייכים לנוסח אשכנז", הוא אומר. "בעבר היו הפיוטים מפותחים יותר אצל האשכנזים". על-אף מוצאו האשכנזי, הוא מקפיד לבטא ח' וע', הגייה שסיגל מתוך העמקה בעולם הפיוטים.

מוצא מקום

לפני כמה שנים הקים עם חברים את ארגון 'קהילות שרות'. "אנחנו מלמדים פיוטים מהתפילה לעומק", הוא מסביר את היוזמה. "בכל מפגש בא פייטן, ואני מלווה אותו בכינור. למפגשים באים בני כל העדות המוצאים עניין בפיוטים. הקמנו גם מאגר ממוחשב ובו פיוטים מכל העדות".

השבוע הוציא-לאור את אלבום הבכורה שלו, 'מוצא מקום', ובו מגוון פיוטים עתיקים בעיבודים מקוריים, לצד לחנים אישיים. "האלבום הוא מעין מסע שורשים בעולם פיוטי התפילה. יש באלבום כמה פיוטים אשכנזיים לא-מוכרים, שהחייתי אותם. החייתי? זה נשמע כאילו עשיתי להם טובה", הוא מחייך, "אבל האמת היא שבזכות פיוטי התפילה קיבלתי חיים חדשים. הם שהחיו אותי, ואני מבקש להעניק להם את הכבוד הראוי".


בזכות הפיוטים. ניצן-חן רזאל וכינורו

  פינת ההלכה ומנהג

תספורת מצווה – מתי?

שאלה: האם מותר לעשות תספורת בימי ספירת העומר לילד שמלאו לו שלוש בימים אלה?

תשובה: באיסור תספורת בימים אלה יש חילוקי מנהגים: למנהג הספרדים אין מסתפרים עד ל"ד בעומר בבוקר. למנהג האשכנזים יש הנמנעים מראש-חודש אייר ועד ג' בסיוון בבוקר, ויש הנמנעים מפסח ועד ראש-חודש סיוון, חוץ מל"ג בעומר (ויש מתירים גם בליל ל"ג בעומר). על-פי האר"י ז"ל, וכן מנהג החסידים, מסתפרים רק בערב שבועות.

יש מהספרדים שגם 'תספורת מצווה' לילד שמלאו לו שלוש שנים אינם עושים אלא בל"ד בעומר ואילך. בעדות החסידים יש שמקדימים לערב פסח, ויש שעושים זאת ביום ההולדת, גם כשהוא חל בימי הספירה. ויש שמקדימים או מאחרים לל"ג בעומר.

הרבי מליובאוויטש כתב שאף שמן הדין היה מקום להתיר זאת בימי הספירה, הרי למעשה נהוג לדחות את התספורת לל"ג בעומר. אולם אם יום ההולדת חל לפני חג הפסח,  וכל-שכן מוקדם יותר, אין לדחות את התספורת לל"ג בעומר, ולכל היותר יכולים לעשות 'סיום' לתספורת ביום זה. אם יום ההולדת חל בין ל"ג בעומר לשבועות, יעשו את התספורת בערב חג השבועות. בכל מקרה אין להקדים את התספורת לפני גיל שלוש (וכך גם חגיגות בר-מצווה אין להקדימן לפני הזמן).

מקורות: שו"ע או"ח סי' תצג ונו"כ. ושו"ע אדמו"ר הזקן שם. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א עמ' קסו.שא. 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-אייר עמ' רנט. נטעי גבריאל הל' פסח ח"ג פרקים מח, מט, סה. מנהג ישראל תורה סי' תצג ס"ק טז.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)