חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1366 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויקהל-פקודי / החודש, כ"ו באדר ה'תשע"ג (08/03/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1366 - כל המדורים ברצף
האם נוכל לאחות את הקרע?
יש חדש
המשכן והארון
המשכן
טובה למי
צריך להתבונן
לוחות שניתנו בחשאי
חודש של גאולה
מילה זו מילה
סדר פסח מוקדם

מס' 1366, ערב שבת-קודש פרשת ויקהל-פקודי / החודש, כ"ו באדר ה'תשע"ג (08.03.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

האם נוכל לאחות את הקרע?

אמנם לשעה קלה נראה שקבוצה אחת זוכה בהישגים על חשבון חברתה, אבל במבט כולל כולנו מפסידים

עדיין לא ברור כיצד תסתיים מלאכת הרכבת הקואליציה ומה יהיו פניה, אבל דבר אחד כבר ברור – אלה ימים עצובים לכל מי שרוצה באחדות העם וחרד מפני יצירת שסע וקרע בתוכנו. הכאב גדול שבעתיים מכיוון שהקרע נפער בין יהודים מאמינים ושומרי תורה ומצוות, וזו התפתחות מדאיגה ביותר.

לכאורה מדובר בפוליטיקה ובמאבקי כוח בין מפלגות, שכמותם התקיימו מאז ומעולם. פעם אחת גוברת מפלגה אחת וזוכה בעמדות-כוח גדולות יותר, ופעם אחרת הגלגל מתהפך לטובת חברתה. אילו כך היה, לא היינו טורחים לעסוק בזה. אבל כאן קרה דבר מהותי הרבה יותר – נוצרה ברית שכל מהותה החרמה של ציבור גדול וחשוב בעם-ישראל.

בתפילות הימים הנוראים אנו אומרים "מי יחיה ומי ימות". לפעמים בני-אדם נאבקים ביניהם על 'מי יחיה' – כל אחד ואחד רוצה 'לחיות' טוב יותר, וזה טבע העולם. אבל כאשר המאבק הוא על 'מי ימות' – על חיסולו של הזולת – זה כבר סיפור אחר לגמרי.

עומק הפגיעה

כולנו מכירים את המשל על האב הזקן שאסף את בניו קודם פטירתו וביקש מהם לשבור אלומת קש מהודקת. כל הבנים ניסו את כוחם ולא הצליחו, ואז הפריד האב את האלומה, והראה לבניו שאפילו בהיותו על ערש-דוויי בכוחו לשבור זה אחר זה את אניצי הקש כשהם מפורדים.

למרבה הצער הצליח שטן המחלוקת לתקוע טריז בקרב ציבור שומרי המצוות. אמנם לשעה קלה נראֶה שקבוצה אחת זוכה בהישגים על חשבון חברתה, אבל במבט כולל כולנו מפסידים. הלוא העולם סובב כגלגל, ומה תאמר אותה קבוצה אם בעתיד הקרוב או הרחוק תיווצר מציאות אחרת, ובה תיכרת הברית נגדה ונגד כל היקר לליבה?

אנחנו כבר שומעים דיבורים המבטאים את התשוקה העזה לנקמה. אלה התבטאויות אומללות, המזכירות את המשל של התלמוד על אדם שסכינו פגע בידו האחת, האם 'ינקום' ביד האוחזת בסכין על-ידי שיחתוך גם אותה?! אבל גם אם כל הדיבורים האלה לא יתממשו והאחריות תגבר, עדיין הם משקפים את עומק הפגיעה ותחושת הנבגדוּת.

צעד ראשון ל'השתלבות'

חבל כל-כך שהמהלך הזה מתחולל אחרי שבמרוצת השנים נוצרה התקרבות גדולה מאוד בין הציבורים. החיבור הזה היה מבורך, והביא לידי התחזקות התורה מזה ולידי הגברת האחיזה בארץ-ישראל מזה. אט-אט החלה לחלחל לתודעת כל חלקי הציבור כי אין כאן ערכים השייכים לציבור כזה או אחר, אלא אלה ערכים היקרים לעם ישראל כולו.

מה יקרה עכשיו? – קשה מאוד לדעת. האם יהיה אפשר לאחות את הקרעים ולרפא את הפצעים? – התשובה אינה קלה. המהלך האומלל הזה ייזכר לשנים רבות, ויידרש מאמץ גדול בשביל לקומם את ההריסות ולחבר את השברים.

ואולי שיא הציניות טמון בהכרזה שהמהלך הזה נועד לקדם את ה'השתלבות' של הציבור החרדי בחיי המדינה. אתם מבינים, הצעד הראשון ל'השתלבות' הוא לבעוט החוצה את נציגיהם של 527,760 בוחרים, ולומר להם: אתם מחוץ למחנה. עכשיו הם ממש ירוצו 'להשתלב'.


זה קורה דווקא בימים שבהם נוצרה התקרבות בין הציבורים (צילום: מאיר אלפסי)

  יש חדש

הילולת הרש"ב

ביום רביעי, ב' בניסן, חל יום ההילולא ה-93 של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, נשיאה החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת 'תומכי-תמימים'. הוא נסתלק ונטמן בעיר רוסטוב, בשנת תר"פ. בבתי-כנסת חב"ד יהיו התוועדויות מיוחדות לציון היום.

מדריך לפסח

צעירי-חב"ד הוציאו לאור לקראת פסח את החוברת פסח, יוצאים לחירות – כל מה שצריך לדעת על חג הפסח. בחוברת, הצבעונית והמהודרת, מוגש הרקע ההיסטורי של החג, וכן סיפור יציאת מצרים, משמעות החג, הלכות החג, וכיצד מתכוננים לפסח ועורכים את הסדר כהלכתו. יש גם סיפור מרגש על פסח במחנה השמדה, תיאור מהלך אפיית מצה שמורה ותמונות מסדרי פסח בעולם. החוברת כתובה בלשון בהירה ושווה לכל נפש, ונועדה להנחיל לציבור הרחב את תוכני החג. להשיג בבתי-חב"ד.

מאות סדרים בארץ

לצד הסדרים המתקיימים ברחבי העולם בתי-חב"ד בארץ עורכים מאות סדרים ציבוריים, בכל עיר ועיירה בארץ. הסדרים מיועדים לכל שכבות הציבור, לכל המעוניין לחגוג את הסדר כהלכתו, באווירה חסידית שמחה ומאחדת. ההשתתפות מותנית ברישום ובאישור מראש. פרטים במוקד חב"ד 3770*.

  שלחן שבת

המשכן והארון

פרשתנו מספרת על עשיית הארון: "ויעש בצלאל את הארון". במדרש נאמר שמשה הורה לבצלאל לבנות תחילה את המשכן ואחר-כך את הארון. אמר לו בצלאל: "אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין את הארון ואחר-כך המשכן. לפיכך זכה שייקרא (הארון) על שמו". כך נאמר גם במדרש שני, שהקב"ה אמר: "תיקנתם אכסניה לעצמי, ועכשיו תַּקנו אכסניה לתורה, שתהא שרויה אצלי".

מדברי המדרשים עולה שעניינו של הארון שונה מעניינו של המשכן. אך הלוא עיקר השראת השכינה במשכן הייתה על-ידי הארון. כדברי הרמב"ן: "עיקר החפץ במשכן" הוא "'מקום מנוחת השכינה שהוא הארון". איך אפשר להפריד בין השניים ולומר שהמשכן הוא 'אכסניה לעצמי' ואילו הארון הוא 'אכסניה לתורה'?

עיקרו של המשכן

בעניין עיקרו של המשכן מצאנו שתי דעות: הרמב"ם סבור שעיקרו של המשכן הוא הקרבת הקרבנות – "מצוות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות". לעומתו, הרמב"ן סבור שעיקרו של המשכן הוא "מקום מנוחת השכינה, שהוא הארון".

למעשה אין כאן מחלוקת, שכן במשכן היו שני עניינים: א) מנוחת השכינה, דבר שבא לידי ביטוי בארון; ב) חיבור הקדושה עם העולם הגשמי, דבר שהתבטא בהקרבת הקרבנות, שעל-ידם התעלתה המציאות הגשמית לקדושה.

משכן וארון בלב האדם

שני המרכיבים האלה קיימים גם בחייו של כל יהודי, שכן בליבו של כל יהודי קיים ה'משכן', שעליו נאמר "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" – "בתוך כל אחד ואחד מישראל". הארון מייצג את לימוד התורה, ואילו הקרבנות מייצגים את קיום המצוות.

לימוד התורה יוצר אחדות מופלאה בין האדם ובין הקב"ה, שכן התורה היא חכמתו של הקב"ה, וכשהאדם קולט ומבין את חכמתו של הבורא, נוצרת אחדות עצומה ביניהם. גם על-ידי המצוות נוצרת התחברות בין האדם ובין הקב"ה, אבל אין היא מגיעה לאחדות שנוצרת על-ידי התורה.

שני הדברים נחוצים

עתה מובן מדוע המדרשים מחלקים בין המשכן, המכונה 'אכסניה לעצמי', ובין הארון, המוגדר 'אכסניה לתורה'. המשכן מבטא את החיבור של השכינה עם המציאות הגשמית של העולם, הן על-ידי עצם החומרים הגשמיים שמהם נבנה המשכן, הן על-ידי הקרבנות, שבאים מן העולם הגשמי.

אולם הארון מבטא גילוי אלוקי מסוג אחד, גילוי שיש לו המעלה המיוחדת של אחדות מוחלטת עם הבורא. הקב"ה רוצה את שני העניינים האלה – הן ההתחברות של המציאות הגשמית עם הקדושה האלוקית, על-ידי המשכן הגשמי ועל-ידי קיום המצוות, הן האחדות המופלאה שנוצרת על-ידי התורה, המסומלת בארון. ובכל-זאת יש כאן שני דברים ושני ביטויים של הקדושה, כפי שעולה מדברי המדרשים.

(לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 434)

  מן המעיין

המשכן

העדיים חזרו

"משכן העדות" (שמות לח,כא). 'עדות' רומז ל'עדיים' – הכתרים שקיבלו בני-ישראל בשעת מתן תורה. על-ידי חטא העגל איבדו ישראל את עדיָם, ואילו בשעת עשיית המשכן נתרצה להם הקב"ה, וממילא חזרו ונמשכו להם ה'עדיים'. על שם זה נקרא המשכן "משכן העדות".

(אור התורה)

שני משכנות

"אלה פקודי המשכן, משכן העדות" (שמות לח,כא). התורה כופלת ואומרת "המשכן משכן" לרמז על שני משכנות, המשכן הרוחני שלמעלה והמשכן הגשמי שלמטה. אולם המילה 'העדות' נאמרה במשכן השני דווקא, מפני ש'עדות' שייכת רק בדבר מכוסה ונעלם, ואילו על דבר גלוי אין צורך בעדות. לכן צריכים עדות שבמשכן הגשמי הייתה השראת השכינה.

(לקוטי שיחות)

קם מאליו

"ויביאו את המשכן אל משה" (לט,לג). שלא היה יכול להקימו שום אדם, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה: איך אפשר הקמתו על-ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו. זהו שנאמר "הוקם המשכן" – הוקם מאליו.

(רש"י)

עדיין יש פניות

"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה" (שמות לט,מג). עם כל מה שהושקע במשכן, הרי אחרי הכול הוא מעשה ידי אדם, ובמעשי ידי אדם, גם כשהם נעשים 'לשמה' ובמדרגות הנעלות ביותר, ייתכן שיהיו בהם פניות עצמיות. על כן משה מתפלל ומבקש: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

(ספר השיחות תרצ"ו)

חכמה אינה תלויה בייחוס

"בצלאל... למטה יהודה ואהליאב... למטה דן" (שמות לה,ל-לד). את בצלאל, בן השבט החשוב ביותר – שבט יהודה, זיווגו עם בן השבט הפחות בחשיבותו, שבט דן. ללמדנו שבתחום החכמה אין הייחוס בעל חשיבות.

(מאוצרנו הישן)

תיקון הזהב

"ויהי זהב התנופה" (שמות לח,כד). לאור המטרה הקדושה והכוונות הטובות קיבל הזהב תנופה וזכה לתיקון. על-פי-רוב, כשאין יודעים איך לנהוג בזהב, הוא גורר את האדם לירידה עמוקה.

(המגיד ממזריטש)

נדבה ברצון

"והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר" (שמות לו,ג). זה סימנה של נדבה הניתנת ברצון ובכל הלב, שהנותן בא מעצמו ומביאה "בבוקר בבוקר"; משכים ונותן.

(כלי יקר)

חביבות המשכן

בפרשיות ויקהל-פקודי התורה חוזרת על כל פרטי עשיית המשכן וכליו, ואין היא מסתפקת בפסוק "ויעשו בני-ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה, כן עשו" (שמות לט,לב). הכפלת דבר מעידה על חביבותו. המשכן, מקום השראת השכינה, היה יקר וחביב עד מאוד לבני-ישראל, ומפני חביבותו נכפלו כל פרטיו.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

טובה למי

הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש הורה פעם אחת לבנו הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) לנסוע למקום מסויים ולהושיט עזרה לחסיד אחד, איש-עסקים, שהיה שרוי במצוקה.

כשחזר הריי"צ מהנסיעה נכנס אל אביו ואמר: "קיימתי כל מה שביקשת ממני. עשיתי את הטובה לאותו חסיד בצורה השלמה ביותר".

אמר לו אביו: "טעות בידך. לא עשית טובה לחסיד, עשית טובה לעצמך. את הטובה לאותו חסיד עשה הקב"ה, ואתה זכית להיות שליחו של הקב"ה למלא את רצון ההשגחה העליונה".

  פתגם חסידי

צריך להתבונן

"מהי התבוננות? אדם צריך להתבונן מה הוא יכול להיות, מה הוא מוכרח להיות, ומה הוא בהווה. זוהי התבוננות!" (אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

לוחות שניתנו בחשאי

נרעשת למדיי התעוררה משנתה הרבנית רבקה, אשת רבי שמואל מליובאוויטש. החלום שחלמה הסעיר אותה. היא לא הייתה רגילה לחלום חלומות כאלה, ולא ייחסה חשיבות לחלומות, אך הפעם לא היה מדובר בחלום רגיל.

היא הייתה רעיית בנו הצעיר של אדמו"ר ה'צמח-צדק' מליובאוויטש. זה היה כעשר שנים אחרי נישואיהם, וכבר היו להם כמה ילדים. באותו לילה, בי' בכסלו תר"ך, ראתה בחלומה את אמהּ ואת סבהּ, אדמו"ר ה'אמצעי', רבי דובער (שכבר הלכו לעולמם), ושניהם נראו שמחים ומאירי-פנים.

אמהּ פנתה אליה ואמרה: "רבקה, את ובעלך כִּתבו ספר תורה".

הסבא אמר: "ויהיה לכם בן טוב, ואל תשכחו לתת לו את שמי".

אמהּ הוסיפה ואמרה: "רבקה, השומעת את מה אבי אומר לך?".

ואז הקיצה משנתה. החלום העסיק אותה במהלך היום, אבל היא לא סיפרה עליו לבעלה. היא לא הייתה בטוחה שזה חלום שיש בו ממש, ולא רצתה להטריד את בעלה בענייני חלומות.

עברו כמה ימים וחמותה חלתה. רבקה, כלתה, שהתה לצידה וסעדה אותה. בבוקר הוטב לחמותה, ואחרי התפילה נכנס אליה בעלה, ה'צמח-צדק', לדרוש בשלומה.

רבקה שמעה כי חמותה סיפרה לבעלה על חלום שחלמה בלילה. הרבי הגיב: "כתוב בגמרא שחלום יפה לחולה. בעניין החלומות יש שתי גישות: האחת, המאמינה בהם והמתייחסת בכובד-ראש למשמעותם, והשנייה שאינה מאמינה בהם".

כאן פנה פתאום הרבי לעבר כלתו, רבקה, ואמר: "חלום טוב ודאי שיש לקיימו".

רבקה התרגשה מדברי חותנה, הרבי. היא הבינה שידע ברוח-קודשו על החלום שחלמה. "אם-כן", החליטה, "עליי לספר את החלום לבעלי".

אולם בגלל טרדות שהעסיקו אותה באותם ימים לא מצאה הזדמנות לספר לבעלה על החלום, ובתוך כך הגיע י"ט בכסלו, חג הגאולה של רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד.

באותו לילה שוב חלמה רבקה. הפעם ראתה את אמהּ, סבהּ, ועוד יהודי זקן שלא הכירה. אמהּ פנתה אליה ואמרה: "רבקה, את ובעלך כִּתבו ספר תורה". סבהּ אמר: "ויהיה לך בן טוב". היהודי הזקן אמר: "אמן, כן יאמר השם".

כאן פנתה אמה אל הזקן ואמרה: "סבא, ברֵך אותה". עכשיו הבינה רבקה שהזקן הוא אדמו"ר הזקן, אבי סבהּ. הוא בירך אותה, וסבהּ ואמהּ ענו 'אמן'. גם היא ענתה 'אמן' בקול רם, והתעוררה משנתה.

בעלה, רבי שמואל, כבר היה ער באותה שעה, ופתאום שמע את אשתו אומרת 'אמן' בקול רם. כשראה שהתעוררה שאל: "על מה היה ה'אמן' שאמרת?". רבקה נטלה את ידיה ואמרה לו כי חלמה חלום ועוד מעט תספר לו אותו.

כאשר סיפרה לבעלה את שני החלומות, התרגש רבי שמואל ואמר: "חלום טוב הוא! מדוע לא סיפרת לי? חלומות כאלה אינם דברים פשוטים. אלה דברים העומדים ברומו של עולם".

רבי שמואל החליט כי ספר התורה ייכתב על קלף שיוצר מעורות של בהמות שנשחטו כהלכה. עורות כאלה היו קשים להשגה, וכמה שבועות עברו עד שנתקבלו.

כשסיפר רבי שמואל לאביו על החלומות, ציווהו אביו שהתחלת כתיבת ספר התורה תיעשה בחשאי, בחדרו, ביום ט"ו בשבט, ובנוכחות בניו בלבד, אֶחיו של רבי שמואל.

עם התקדמות כתיבת ספר התורה החלה להתגשם גם ברכתו של הסב. רבי שמואל קבע את מועד הסיום למחרת יום הכיפורים בשנת תרכ"א. כבר נעשו כל ההכנות והוכנה סעודת מצווה גדולה.

אולם באותו יום בבוקר קרא ה'צמח-צדק' לבנו ואמר לו: "היום תערוך סעודה גדולה. אני אבוא לסעודה ואומר דברי חסידות. אולם את ה'סיום' לא תעשה היום".

בי"ג במרחשוון אמר הרבי לבנו: "היום בערב תזמין את הסופר אל חדרי ונעשה את ה'סיום' בחשאי".

"אני", סיפרה הרבנית רבקה, "תפרתי את המעיל של ספר התורה, וכאשר הכנסתי את המעיל לחדרו של חותני, אמר לי: 'מזל טוב! יקיים השם יתברך את דברי הברכה שבירכו אותך חותני וסבי".

כעבור שבעה ימים בדיוק, בכ' במרחשוון, נולד הבן. בליל הברית הודיע ה'צמח-צדק' לאבי הילד שהברית לא תהיה מחר. ואכן, כשבאו למול את הילד התברר שאי-אפשר לעשות את הברית.

כעבור קצת פחות מחודש, בליל הנר השני של חנוכה, הורה ה'צמח-צדק' לבנו: "מחר תעשו את ברית המילה של בנכם, והיא תהיה בחדר התפילה שלי, ובחשאי, במעמד אַחֶיך והקרובים ביותר, שלא יהיו יותר משני מניינים. והלוחות שניתנו בחשאי נאמר עליהם 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך אמר ה', מעתה ועד עולם'".

ה'צמח-צדק' הורה לקרוא לילד שלום-דובער, שלום על שם אביו, ודובער על שם אדמו"ר ה'אמצעי', כפי שביקש מאם הילד פעמיים בחלומותיה.

הילד הזה גדל ברבות הימים לכ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שייסד את ישיבת 'תומכי תמימים' ופיתח במאמריו את לימוד החסידות לרמות גבוהות של עומק, עד שחסידים כינו אותו 'הרמב"ם של תורת החסידות'.

הרש"ב נסתלק בשנת תר"פ ברוסטוב, בהיותו בשנתו השישים לחייו.

  לומדים גאולה

חודש של גאולה

עם-ישראל חי ופועל על-פי שני לוחות-שנה: הראשון הוא הלוח הרגיל, שמתחיל בתשרי ומסתיים באלול; השני מתחיל בניסן ומסתיים באדר. על-פי הלוח הראשון חודש תשרי הוא החודש הראשון של השנה, ואילו על-פי הלוח השני חודש תשרי הוא החודש השביעי, והחודש הראשון הוא – ניסן.

במדרש (שמות רבה פרשה טו,יא) נאמר: "משבחר הקב"ה בעולמו, קבע בו ראשי-חודשים ושנים; ומשבחר ביעקב ובניו, קבע בו ראש-חודש של גאולה". פירוש הדבר, שהלוח המתחיל בתשרי קשור יותר עם הנהגתו הכללית של העולם, ואילו הלוח שמתחיל בניסן קשור לצד העל-טבעי, הצד של הגאולה, שהוא הצד האמיתי של עם-ישראל.

הנהגה טבעית והנהגה ניסית

בשתי דרכי הנהגה הקב"ה מנהיג את עולמו. הנהגה אחת היא ההנהגה הטבעית, הקשורה בסדרי העולם ובחוקי הטבע. ההנהגה השנייה היא ההנהגה הניסית, העומדת מעל לטבע ומשדדת את מערכות הטבע. חודש תשרי, המציין את בריאת העולם, הוא החודש הראשון של שיטת ההנהגה הטבעית; ואילו חודש ניסן, שבו נגאלו אבותינו ממצרים ונעשו להם הניסים הגדולים, הוא החודש הראשון של ההנהגה הניסית.

על-פי זה ניטיב להבין את דברי המדרש. לעולם כולו קבע הקב"ה "ראשי-חודשים ושנים", שהוא לוח-השנה הרגיל, המתחיל בתשרי והמציין את ההנהגה הטבעית. אבל "משבחר ביעקב ובניו, קבע בו חודש של גאולה" – לעם היהודי קבע הקב"ה עוד לוח-שנה, המתחיל בניסן והמציין את ההנהגה הניסית.

עם-ישראל חי ומתקיים אפוא בעת ובעונה אחת בשני מישורים: מצד אחד הוא חי בדרך הטבע, על-פי חוקי הטבע ומגבלותיו, אבל מצד שני יש בו תמיד יסוד על-טבעי, שאינו כפוף לטבע ולחוקיו.

מצד אחד, יהודים חיים בדרך הטבע: בני-אדם האוכלים ושותים, נולדים ומתים, צוחקים ובוכים – אנשים ככל האדם, לא מלאכים. ועם זה, הם מצליחים בדרך כלשהי לשרוד ולפרוח על-אף כל התחזיות ולמרות כל הרדיפות וההשמדות, ששום עם אחר לא נתנסה בשכמותן. כמה פעמים במהלך ההיסטוריה ניבאו ה'מומחים' את כיליונו של העם היהודי, והוא, כאילו לועג לכל המומחים ולכל התחזיות (הנכונות על-פי חוקי הטבע הרגילים) – חי וקיים. זה עם-ישראל, שבמקביל לחוקי הטבע יש לו חוקי-קיום משלו, חוקים על-טבעיים שיסודם בקב"ה.

גאולה כהרף-עין

שני המישורים הללו קיימים גם בעבודת ה'. כל אדם יש דברים שבכוחו לבצע ויש דברים שאינם  בני-ביצוע בעיניו. ואולי באמת אין ביכולתו לבצע דברים מסויימים, על-פי מצב כוחותיו ואפשרויותיו. כל זה היה נכון לוּ ההנהגה היחידה התופסת לגביו הייתה ההנהגה הטבעית; אבל מאחר שהקב"ה מנהיגו גם בהנהגה ניסית – בכוחו להתעלות מעל מגבלותיו ולבצע גם את הדברים הנראים לו בלתי-אפשריים. כי זה כוחו של יהודי, שגם ה'נס' הוא חלק טבעי ממנו.

לכן הגאולה יכולה לבוא תיכף ומיד ממש, מפני שניתן לעם-ישראל הכוח לפעול על-פי "חודש של גאולה" – הנהגה על-טבעית. אמנם מצד הסדר הטבעי הגאולה צריכה לבוא בתהליך מסויים, שגם דורש זמן וכו', אבל ברגע שיהודי מתעלה למימד הניסי שבו – הוא יכול לגרום שהגאולה תבוא כהרף-עין, תיכף ומיד ממש. זו משמעותו של חודש ניסן, חודש הגאולה, החודש הראשון של לוח-השנה המציין את ההנהגה הניסית, ההנהגה של הגאולה.

  חיים יהודיים

מילה זו מילה

רק בערב פורים יכול היה הרב דוד גולדברג (64), רב העיר הוף שבגרמניה, לנשום לרווחה. בחצי השנה האחרונה עמד במוקד 'סערת המילה' שהסעירה את גרמניה ועוד מדינות רבות. יממה לפני פורים התבשר כי זוּכה מהתביעות שהוגשו נגדו בגין 'נזק לילדים' שהוא מחולל בביצוע ברית המילה.

הכול התחיל מבחינתו בשיחת טלפון של עיתונאי שביקש ממנו תגובה על תלונה שהוגשה נגדו על היותו מוהל. את התלונה הגיש רופא שטען כי "מילת ילדים אינה חוקית ומהווה פגיעה בגוף". הרב גולדברג חשב בתחילה שמתלוצצים איתו. "כשהבנתי שזה רציני קמו פתאום לנגד עיניי ימי הרומאים, היוונים ושאר העמים שניסו למנוע מיהודים למול את ילדיהם", הוא אומר לנו השבוע, כשהוא ברכבת בדרכו לברית מילה בעיר בּוֹכוּם.

קמפיין תקשורתי

מאותה שיחת טלפון השתנו חייו. עוד באותו יום עטו על ביתו עשרות עיתונאים וצלמים וביקשו את תגובתו על העתירה. תביעת הרופא – שלאחריה באו עוד עשרות תביעות מצד רופאים וארגוני 'זכויות אדם' – הייתה אות הפתיחה לסערה ציבורית סביב סוגיית המילה.

העותרים ניהלו קמפיין תקשורתי עתיר-ממון, בגרמניה ובעולם כולו, נגד ברית המילה. זר שנקלע לגרמניה באותם ימים היה מדמה כי תם המשבר הכלכלי. מהדורות החדשות נפתחו בפולמוס הציבורי סביב המילה, וללא הרף שודרו תגובות רבנים, אישי ציבור ועוד. הפרשה הגיעה עד בית המחוקקים הגרמני, וזה נתבקש להכריע בסוגיה הסבוכה.

התקשורת לא תמכה

מי שחשב שהרב גולדברג ישנה את שגרת יומו, התבדה. "הוספתי לקיים את הבריתות, בלי מורא. כמעט בכל יום ערכתי ברית במקום אחר בגרמניה, כפי שנהגתי קודם לכן. התגובות שקיבלתי היו רבות ומגוּונות. היו שעודדו ותמכו, והיו ששיגרו נאצות וקללות. התקשורת בגרמניה לא הייתה ממש בעדנו, וכמותה רוב בני העם הגרמני".

תפנית דרמטית התרחשה בימי חנוכה, כאשר בית-המשפט בעיר קלן קבע כי מילת ילדים אינה חוקית ו"מהווה פגיעה בגוף הילד", כלשון הפסיקה. "היה ברור לגמרי שאין הם דואגים לבריאות ילדי ישראל, אלא זה עוד גלגול של אנטישמיות", אומר המוהל. הוא מספר כי לאורך כל ימי המאבק הייתה עלייה בשיעור האירועים האנטישמיים.

"האמת ניצחה"

כאמור, בערב פורים צלצל אליו התובע הכללי של גרמניה והודיע לו כי כל התביעות נגדו בוטלו. התובע אמר כי הוא רשאי להמשיך בעריכת הבריתות, בלי שום חשש. "קיימתי עד היום כארבעת-אלפים בריתות, ואמשיך לעשות זאת כל חיי", הוא אומר בהתרגשות. "הדבר הטוב שיצא מכל הפרשה, שיהודים רבים החלו להתעניין בברית המילה".

הרב גולדברג, יליד ירושלים, בא לפני לגרמניה כעשרים שנה. "באותה תקופה היגרו המונים מברית-המועצות לגרמניה, ובהם גם יהודים רבים", הוא מספר. "התחלתי לקיים פעילות, ואני ממשיך בה עד עצם היום הזה. ניהלנו חיים שקטים ורגועים, עד לסערה שפרצה. לאורך כל המאבק הרגשתי שאני מנהל את מלחמת ה' והיה לי ברור שאנצח, שהעם היהודי ינצח. ואכן, האמת ניצחה".


"תחושת הקלה". המוהל הרב גולדברג

  פינת ההלכה ומנהג

סדר פסח מוקדם

שאלה: בבית אבות או במרכז רפואי שדורשים לערוך את הסדר מבעוד יום, האם אפשר לקיים בשעה כזאת את מצוות ליל הסדר כהלכתן?

תשובה: בכל שבת ויום-טוב אפשר להקדים לקבל את השבת מ'פלג המנחה' ואילך, לעשות קידוש ולאכול סעודת שבת ויום-טוב, אבל בליל הסדר הדין שונה, מכיוון שקרבן הפסח "אינו נאכל אלא בלילה", ומצה ומרור הושוו לו, ואף ארבע כוסות תיקנו חז"ל רק בזמן הראוי לאכילת מצה. נוסף על כך אסרו חז"ל לאכול מצה בערב פסח.

לכן יש לעשות כל מאמץ להתחיל בעריכת הסדר רק אחרי צאת הכוכבים.

בשעת הדחק אפשר להקדים ולקדש מיד אחרי שקיעת השמש, אך להקפיד שיגיעו לקטע "רבן גמליאל היה אומר" רק לאחר צאת הכוכבים. אם ממש אין ברירה – אפשר להקדים ולקדש אחרי 'פלג המנחה' (בת"א 16:59), משקיבלו עליהם את קדושת החג בהדלקת נרות או בתפילת ערבית. בני עדות המזרח רשאים ליטול ידיהם ולקבוע סעודתם על 'מצה עשירה', ואחרי צאת הכוכבים יברכו (רק) 'על אכילת מצה' על מצה רגילה.

לבני אשכנז אפשר אולי להתיר להתחיל את הסעודה אחרי השקיעה באכילת מצה רגילה, ולהגיע ל"רבן גמליאל" אחר צאת הכוכבים, ובלבד שיקפידו לאכול אז עוד 'כזית' מצה. ולא יברכו כלל 'על אכילת מצה'.

כשגם זה אי-אפשר יש לדון להתיר גם להגיע אחר השקיעה ל"רבן גמליאל", לשתות כוס שנייה, ולקיים אז גם את מצוות אכילת מרור וכורך, ובלבד שימתינו לאכילת האפיקומן עד אחרי צאת הכוכבים, ואכן כולם יקפידו לאכול באותה שעה 'כזית' מצה דאורייתא.

את קיום מצוות 'סיפור ביציאת מצרים' יכוונו לקיים באמירת חלק מ'הודו' הגדול או מ'נשמת', העוסקים בעניין זה, או לפחות בברכה שנייה של ברכת המזון.

עורך הסדר יכול לאחר מכן לחזור ולערוך את כל הסדר בביתו, מתחילתו ועד סופו.

מקורות: פסחים צט,ב, תוס', רא"ש ומרדכי שם. תה"ד סי' קלז. שו"ע או"ח סי' רסז ס"ב. ר"ס תעב. שו"ע אדה"ז שם ס"ב. סי' תפד. שו"ת מעשה חושב ח"ז סי' ג, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)