חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1365 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תשא / פרה, י"ט באדר ה'תשע"ג (01/03/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1365 - כל המדורים ברצף
דיי לדקלם ססמאות שהכזיבו
יש חדש
מרשות הרבים לרשות היחיד
חטא העגל
לב חכם לימינו
סיפורו של כסף
שליח הרפואה
לעתיד נבין
והיית אח שמח
צורת לוחות הברית

מס' 1365, ערב שבת-קודש פרשת תשא / פרה, י"ט באדר ה'תשע"ג (01.03.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

דיי לדקלם ססמאות שהכזיבו

התקשורת הישראלית משתמשת אף היא במינוח המכובס 'אסירים', במקום לקרוא לנבלים האלה בשמם – מחבלים, רוצחים, שופכי דם נשים ותינוקות

רבים טוענים כי 'התהליך המדיני' כבר נהפך לדת של ממש, שמאמיניה דבקים בה במנותק מכל מה שמתחולל במציאות. הם יוסיפו לצעוק בגרון ניחר שיש לוותר 'למען השלום', גם אם יונחו לפתחם אלף הוכחות שהוויתורים האלה רק ירחיקו את השלום האמיתי.

חלקים בציבור התפכחו מהזיות אוסלו וההתנתקות אחרי שראו את התוצאות המרות של המהלכים האלה. הלוא שום אדם בר-דעת, המתגורר בתל-אביב ובירושלים, בחיפה ובנתניה, אינו רוצה שביתו יהיה מטרה לטילים שישוגרו מהרי יהודה ומגבעות השומרון. שום אישה שפויה אינה רוצה שעוד מפלצת טרור תשלוט בלב-ליבה של ארצנו.

אבל יש מי שמוסיפים לדקלם את הססמאות שהכזיבו, וכשאתה מעמת אותם עם המציאות, הם מאשימים את ממשלת ישראל. אילו היינו מוותרים עוד ונסוגים עוד – השלום כבר היה מלבלב פה. קשה מאוד להתווכח עם 'בעלי אמונה' שכאלה.

פושעים אינם גיבורים

למה לנו להרחיק לכת. השבוע אנחנו שומעים על מהומות בקרב ערביי יהודה ושומרון למען מה שהם מכנים 'אסירים'. אין אלה הפגנות רחוב של נערים משועממים, אלא מהלך מכוּון מטעם 'הרשות הפלסטינית' וכלי התקשורת שלה. אלה יוצאים מגדרם כדי לבטא את הנחישות לפעול למען אותם 'אסירים'.

התקשורת הישראלית משתמשת אף היא במינוח המכובס 'אסירים', במקום לקרוא לנבלים האלה בשמם – מחבלים, רוצחים, שופכי דם נשים ותינוקות. אין היא שואלת את נציגי 'הרשות הפלסטינית' איך ייתכן שהם הופכים את הפושעים האלה לגיבורים, אחרי שחתמו איתנו על הסכם שלום, שבו הוסכם להפסיק את פיגועי הטרור.

אותו 'פרטנר לשלום' כביכול, שמאיים לתבוע מפקדים וחיילים בצה"ל לבית-הדין הבין-לאומי בהאג על 'פשעי מלחמה', מאדיר מחבלים שיצאו לרצוח במתכוון נשים וילדים. 'הרשות הפלסטינית' מכנה את המחבלים 'קדושים', קוראת כיכרות על שמם, משלמת משכורות לבני משפחותיהם, ומצהירה מעל כל בימה שלא תנוח ולא תשקוט עד שכל ה'גיבורים' ישתחררו.

כל מי שעיניו בראשו מבין שעם האוייב הזה לא יהיה אפשר לעשות שלום. כל הסכם לא יהיה אלא עוד קרש קפיצה מצידם לשלב הבא של המלחמה בנו. הם לעולם לא ישלימו עם עצם קיומנו פה, וכך הם מחנכים את ילדיהם שארץ-ישראל כולה היא 'פלסטין הכבושה'. אולי הגיע הזמן להתפכח מן ההזיות ולהתחיל לקרוא נכון את המציאות?

'דת השלום'

חסידי 'דת השלום' מיהרו לקפוץ על עגלת המהומות ביהודה ושומרון כדי לטעון שחייבים לקדם את 'התהליך המדיני', מפני ש'השטח בוער'. כך עובד ההיגיון שלהם. אם מאיימים עלינו – חייבים למהר ולהיכנע, למען השלום כמובן. ומה יהיה מחר, כששוב יאיימו וימצאו עילה חדשה להתפרעויות? – מובן שהפתרון הוא לוותר עוד ולסגת עוד, כדי להשביע את בטנו הרעבה של אליל ה'שלום'.

ההיגיון הבריא אומר שאין חותמים על הסכמים רעים, שאינם שווים את הנייר שעליו הם נכתבים, רק מפני שמאיימים עליך. כנגד לחץ ואיומים צריך להפגין כושר עמידה ועוז-רוח. ברוח ימי הפורים שחגגנו השבוע, כדאי לאמץ את דרכו של מרדכי היהודי – "לא יכרע ולא ישתחווה".


מסימני ה'שלום'. אבנים על מכוניות ובהן אזרחים, נשים וילדים (צילום: שמוליק סופר)

  יש חדש

יריד חוויות הפסח

החלה ההרשמה ליריד חוויות הפסח בכפר-חב"ד. הפעילות מיועדת לתלמידי גני-ילדים ובתי-ספר יסודיים, ומקנה להם שלל חוויות הקשורות בחג: התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, סיור במאפיית המצות הגדולה, סרט וידאו חדש ועוד. הביקור בתשלום, וכל ילד מקבל שי – מצה באריזה אישית מהודרת והגדה של פסח. היריד יפעל מכ"ה באדר (7.3) עד י' בניסן (21.3). הרשמה מראש חובה ומומלץ להקדים. טל' 03-9606402 או 054-8113770.

קמחא דפסחא

לקראת חג הפסח המתקרב פותחים בתי-חב"ד ברחבי הארץ במגבית 'קמחא דפסחא' המסורתית. לנוכח המצוקה הגוברת הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, כדי לשמח את לב המשפחות הנזקקות ולאפשר להן לערוך את חג הפסח כראוי. פרטים בבתי-חב"ד.

נסיעה לל"ג בעומר

לקראת ל"ג בעומר שוב תצא קבוצה מאורגנת של בנות לחצר הרבי מליובאוויטש ולהשתטחות על הציון הקדוש, במסגרת התכנית 'נוסעים לרבי' שעל-יד 'מעיינותייך'. המסע מיועד לבנות ונשים בגילאי 19-30, בוגרות מדרשות ומכללות, ויימשך עשרה ימים. היציאה אי"ה ביום שני י"ב באייר (22.4), והחזרה לארץ ביום רביעי כ"א באייר (1.5). מומלץ להקדים ולהירשם, כדי להספיק לטפל בהליכים הדרושים, כמו הנפקת דרכון ואשרת כניסה לארה"ב. מספר המקומות מוגבל. פרטים והרשמה: חיה 03-5366121.

  שלחן שבת

מרשות הרבים לרשות היחיד

בפרשתנו מופיע שוב הציווי על שמירת השבת: "ושמרתם את השבת כי קודש היא... כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה". מהי מלאכה האסורה בשבת? חז"ל מפרטים ל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת. היה צפוי שמסכת שבת תיפתח בהצגת המלאכות האסורות בשבת, אך תחת זאת המסכת נפתחת בדיני 'הוצאה מרשות לרשות', שלכאורה היא פרט בדיני שבת.

אלא ש'הוצאה מרשות לרשות' היא עיקר מהותה של השבת. השבת נועדה להביע את בעלותו של הקב"ה על העולם, ואת היות הבריאה כולה 'רשות היחיד' של הקב"ה. אנו שובתים ממלאכה בשבת, כי הבורא ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי. נמצא שדיני ההוצאה מרשות לרשות משקפים את הרעיון המרכזי הזה.

שלילת 'רשות הרבים'

ככלל, עבודת ה' מתחלקת ל'רשות היחיד' ול'רשות הרבים'. לימוד התורה וקיום המצוות הם בבחינת 'רשות היחיד', מפני שרק הקב"ה מצוי בהם, אלה עניינים של קדושה בטהרתה, ואין שם שום דבר זר לקדושה.

'רשות הרבים' זו העבודה של 'סור מרע'. ה'רבים' מייצגים את ההפך מהאחדות האלוקית. משמעות המושג 'רשות הרבים' במובן הרוחני היא, שאין כביכול בעל-בית אחד, אלא זה מקום הנתון לשליטתם של רבים, וכל אחד ואחד יעשה שם כראות עיניו. יהודי נדרש לדחות עמדה זו ולשלול אותה, וזאת על-ידי שהוא סר מהרע ואינו עובר על רצון הבורא.

חצר השותפים

אך בין שני הקצוות האלה יש רשויות שנחשבות דרגת ביניים. למשל, חצר משותפת לכמה דירות. מן התורה גם היא רשות היחיד, אך חכמים אסרו לטלטל בה משום שהיא דומה לרשות הרבים. הפתרון לחצר כזאת הוא 'עירוב חצרות' – שכל השכנים יניחו מאכל אחד בערב שבת, ובכך 'יתערבו' כרשות אחת.

הרשויות האלה מסמלות את תחומי החולין, שאינם חטא ואינם מצווה. אלה עיסוקים שיכולים לשרת את הבורא ולעלות לקדושה, אך בשימוש לא-ראוי הם עלולים לרדת למטה ולהיכלל בתוך הרע.

גילוי האחדות בעולם

ההתייחסות ל'רשויות' האלה מתחלקת אף היא לשניים: יש דברים שהגישה כלפיהם צריכה להיות – "קדש עצמך במותר לך". אמנם אלה דברים מותרים, אבל יהודי מקדש את עצמו ומתנזר מדברי מותרות שאינם נחוצים לבריאות הגוף ולצורכי עבודת הבורא.

ויש דברים שההתייחסות אליהם היא – "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו". היהודי משתמש גם בענייני החולין האלה לשם שמים, או למעלה מזה – על-ידי הדברים האלה עצמם הוא מגיע ל'דָעֵהוּ', לידיעת הבורא. ליהודי ניתן כוח לשנות את העולם ולפעול שגם דברים שבמקורם אינם 'רשות היחיד' יתהפכו ויהיו 'רשות היחיד' לקב"ה. כך הופכים את העולם כולו שיהיה 'רשות היחיד' בגלוי, שיוכל לגלות את מלכותו של הקב"ה במלוא העוצמה, בגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם כרך לד, עמ' 215)

  מן המעיין

חטא העגל

דרך-ארץ למנהיג

"ויִקָהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו א-להים" (שמות לב,א). אם חיפשו מנהיג במקום משה, מדוע לא מינו את אהרון תחתיו? אלא מאחר שאהרון היה "רודף שלום" ועסק בהשכנת שלום בין בני-ישראל, היה קרוב מדיי אליהם, ואין לבני-האדם דרך-ארץ כלפי מי שקרוב אליהם.

(רבי יצחק מוורקה)

הנשים לא נתנו

"פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם" (שמות לב,ב). כדי להפר את מחשבתם ציווה עליהם אהרון להביא את נזמי הזהב של נשותיהם ובנותיהם, בידעו שלא במהרה ייענו הנשים ויוותרו על תכשיטיהן. ואכן, בני-ישראל הביאו את נזמי הזהב "אשר באוזניהם", את התכשיטים שלהם, אבל הנשים לא נתנו את תכשיטיהן לעשיית העגל.

(אלשיך)

רדיפת המותרות

הדבר העיקרי המביא לידי התפרקות מעול תורה ומצוות ומעול מוסר הוא ה'נזמים' – רדיפה מבוהלת ובלתי-פוסקת אחרי מותרות, נזמים ותכשיטים.

(אור המאיר)

לשלם בעד האמונה

אף שבני-ישראל חטאו חטא גדול במעשה העגל, בכל-זאת עלה דור המדבר בדרגתו על דורנו. בני דור המדבר היו מוכנים לנדב את כספם וזהבם כדי לעשות להם 'אלוקים', ואילו כיום מוותרים לצערנו על האלוקים ובלבד לעשות הון ועושר.

(רבי אייזל מסלונים)

רד מגדולתך

"וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך" (שמות לב,יז). מהו "לך רד"? אמר רבי אלעזר: אמר הקב"ה למשה 'לך רד מגדולתך'. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו, אתה למה לי.

(ברכות לב,א)

בזכות ישראל

על מעשה העגל עצמו לא נענש משה, אף שהקב"ה אומר לו "לך רד מגדולתך". הירידה הזאת אינה עונש על עצם החטא, אלא נטילת הגדוּלה שאותה קיבל משה בזכות ישראל, ועכשיו, לאחר שחטאו, הזכות הזאת אינה קיימת עוד.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

הגדולים נתפסים

בגמרא (שבת לג,ב) מבואר שגדולי הדור נתפסים בעוון הדור. הכוונה למי שבידם להוכיח את העם ולא הוכיחוהו, או מי שמתנשאים על העם ולא יאה להם לרדת אליו ולהדריכו כראוי. אבל גדולי ישראל היורדים אל העם להדריכם ולכוונם, אין סיבה שייענשו בעוון העם.

(ספר המאמרים קונטרסים)

אין פירוד

הכפרה על חטא העגל הייתה מחצית השקל, לרמז שגם אחרי שחטאו, הקב"ה וישראל הם כשני חצאים שאינם יכולים להיפרד זה מזה.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

לב חכם לימינו

רבי חיים מוולוז'ין נכנס פעם אחת להיכל הישיבה בשבת אחר-הצהריים, וראה כמה בחורים שבילו את הזמן בשיחה בטלה. אמר להם: "אם ממילא אינכם לומדים, מוטב שתקיימו את ראשי-התיבות של 'שבת' – שינה בשבת תענוג".

נענה אחד הבחורים, שנודע בחריפותו: "אנו מפרשים ש'שבת' ראשי-תיבות שיחה בשבת תענוג"...

הגיב רבי חיים: "על כך כבר אמר שלמה המלך, 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו'. החכם שם את הנקודה בצד ימין של השי"ן, ואילו הכסיל שם אותה בצד שמאל"...

  פתגם חסידי

סיפורו של כסף

"איש אינו אוהב כסף, כי הכסף אינו אוהב איש, ומתגלגל בכל פעם לפעם למקום אחר. האדם רק חומד את הכסף, ולכן לא ישבע כסף" (רבי מאיר מאפטה)

  מעשה שהיה

שליח הרפואה

בארמון המלוכה דאגה רבה. הנסיכה הצעירה, בתו היחידה של המלך, חלתה במחלה קשה והרופאים לא מצאו לה תרופה. מלך אלג'יר היה מלא דאגה. כל ענייני הממלכה נדחו, ואת מקומם תפסה החרדה לשלום הנסיכה. כרוז יצא מאת המלך כי מי שיביא לידי רפואת בתו יעשירו המלך עושר רב.

באותם ימים, לפני למעלה משש-מאות שנה, הגיע לצפון אפריקה הצדיק והמלומד בניסים רבי אפרים אנקאוה. אך בנס ניצל מפרעות הנוצרים בארץ מולדתו, ספרד, לאחר ששלוש קהילות קדושות ומפוארות, טולדו, עיר מולדתו, סביליה וקורדובה, נטבחו ובתי היהודים הועלו באש.

ידו של רבי אפרים נפגעה ושתתה דם, והפורעים חשבוהו למת. כשעזבו, הצליח להימלט, ונדד מעיר לעיר עד שעלה על אנייה שהפליגה למרוקו.

הוא שהה זמן-מה במרוקו, ומשם עבר לאלג'יר, לעיר הוניאן. באותם ימים סבלו היהודים מרדיפות השלטונות. נאסר עליהם להתגורר בערים מסוימות, ובהן עיר הבירה אז, תלמסאן.

כאשר נודע על מחלתה המסתורית של בת המלך החליט רבי אפרים כי זו שעת הכושר לקדש שם שמים ברבים, וכך להביא ישועה לבני עמו. הוא ביקש להיפגש עם הקאדי המקורב אל המלך, ולמסור לו כי הוא מוכן לבוא לתלמסאן, ובעזרת ה' יעלה בידו לרפא את בתו.

אחרי ביקורי הרופאים הרבים היו המלך והמלכה מיואשים למדיי, והיו מוכנים לתלות את תקוותם בכל דבר העשוי להביא לבתם רפואה. הצעתו של הרב התקבלה בשמחה והוא הוזמן לבוא לתלמסאן.

הרב בא אל הארמון ועמו יהודי שלקח לעוזרו. המלך קיבל את פניו בחום ובכבוד וניגש עמו אל חדרה של החולה. בטרם נכנס שאלו המלך: "האוּמנם תוכל לרפא את בתי? רואה אני שבאת בלי תיק ואף ספרי רפואה לא הבאת עמך!".

הביט רבי אפרים במלך ואמר: "ה' הוא הרופא כל בשר, והוא ישלח רפואה לבתך. אני הנני שליח בלבד. אולם אחת אבקש ממך – להוציא כל איש מחדר החולה, ואף המלך והמלכה יֵצאו. רק אני ועוזרי נישאר בחדר".

הסכים המלך לבקשת הרב ויצא והותיר בפנים רק את הרב ועוזרו. הוא והמלכה נותרו מאחורי הדלת, מלאי ציפייה ומתח.

התקרב הרב למיטת הנסיכה וראה כי היא שוכבת בעיניים עצומות ואינה מגיבה לסביבה. הוא הרים את ראשו כלפי מעלה ושפך תפילה חרישית מעומק ליבו, שיעשה ה' למען עמו וירפא את בת המלך. לא עברו רגעים אחדים ופתאום זזה החולה ופקחה את עיניה.

מיהר רבי אפרים לפתוח את הדלת וקרא להורים הנרגשים להיכנס. לתדהמתם העצומה פנתה אליהם לפתע הנסיכה וביקשה: "צמאה אני, תנו לי מים!". המלך והמלכה לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. הם מיהרו להביא מים לבתם, ובתוך כך בכו וצחקו חליפות ולא האמינו למראה עיניהם.

לאחר שנרגעו קמעה פנה המלך אל רבי אפרים ועוזרו וביקש מהם להישאר בארמון עד שהחולה אכן תשוב לאיתנה. רבי אפרים נענה לו ונותר בארמון, עוקב אחר מצבה של הנסיכה ומרבה תפילה לשלומה.

כאשר החלימה הנסיכה לגמרי לא מצא המלך מילים להודות לרבי אפרים על מעשה הפלא שחולל. הוא לחץ בחום את ידו של הרב ואמר: "רצוני להעשירך עושר רב ולמלא את כל אשר תבקש ממני. שאל-נא מה תבקש".

נשא רבי אפרים אל המלך את עיניו הטהורות והמפיקות חכמה וענה: "אדוני המלך, לעצמי לא אבקש דבר, אולם מבקש אני על אחיי היהודים הנפוצים ברחבי ממלכתך. אנא הסר מהם את המיסים הכבדים שהטלת עליהם. ועוד אבקש מהוד מעלתך, לפתוח לפניהם את עיר הבירה למגורים ואף בשאר ערי הארץ לבטל את האיסורים שאוסרים על מגורי היהודים. בטוח אני כי תראה תועלת רבה מן היהודים בשגשוגה הכלכלי של המדינה".

לא היסס המלך למלא את בקשת הרב. מיד הוציא כרוז המודיע כי מהיום והלאה בטל 'מס הגולגולת' וכמו-כן התבטלו שאר המיסים הכבדים שהושתו על היהודים. כמו-כן אישר ליהודים בצו מלכותי להתגורר בכל מקום שירצו.

ואילו לרבי אפרים אמר המלך כי מעתה הוא ממנה אותו ליועצו האישי ומבקש כי יבוא ראשון להתגורר בתלמסאן. כמו-כן ביקש ממנו להביא עוד משפחות של יהודים לעיר הבירה, והוא יהיה רבם ומורה דרכם.

נס רפואתה של בת המלך התפרסם ברחבי הממלכה, ושמו של רבי אפרים נישא בפי יהודים ושאינם יהודים כאחד בהערצה רבה.

עוד סיפורי נפלאות רבים נקשרו בשמו והוא נודע כ'מלומד בניסים'. בעיר תלמסאן הקים רבי אפרים ישיבה גדולה, ועד מהרה נהפכה העיר לאחד המרכזים הגדולים של יהדות אלג'יר.

אף מצבם הכלכלי של היהודים השתפר והלך. העיר תלמסאן הייתה עיר סחר חשובה ומרכזית, והתערותם של היהודים בחיי המסחר בה תרמה לה מאוד. ועל-ידם התפתחו בעיר עסקים רבים, והביאו תועלת הן ליהודים עצמם הן למדינה כולה.

גם ארמון המלך היה פתוח לפני רבי אפרים לכל אשר יבקש, ובכל עת שפנה אל המלך וביקש דבר-מה מילא המלך בשמחה וברצון את כל בקשותיו.

  לומדים גאולה

לעתיד נבין

חז"ל אומרים שטעמי המצוות יתגלו רק לעתיד לבוא. כיום אנו יכולים להבין את טעמיהן של מקצת המצוות, ויש מצוות שאיננו מבינים כלל את טעמיהן, כמו מצוות פרה אדומה. האם אי ידיעת הטעם פוגמת ביכולתנו לקיים כראוי את המצוות, או אולי העיקר הוא לקיים את המצוות מתוך קבלת עול מוחלטת, וממילא אין משמעות לידיעת הטעם?

בסוגיה זו דן הרמב"ם ב'שמונה פרקים' שלו (פרק ו). הוא מביא בתחילה את הפסוק: "נפש רשע איוותה רע" (משלי כא,י), ומסביר שכאשר יש בליבו של אדם תשוקה ותאווה לדבר עבֵרה, אף-על-פי שלא עולה על דעתו לעשותה בפועל – הוא רשע. בהמשך מביא הרמב"ם מאמר חז"ל הסותר לכאורה את הפסוק הנ"ל. רבי שמעון בן-גמליאל אומר: "לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערווה; אלא אפשי, ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עליי". כלומר, לדעת רשב"ג, השלמות של עבודת ה' היא דווקא כאשר האדם מתאווה לדבר עבֵרה, וכופה את רצון ה' על רצונו האישי.

מצווה להבין ולהפנים

מסביר הרמב"ם, שלאמיתו של דבר אין סתירה בין הדברים. הפסוק במשלי מתכוון למצוות השכליות, כמו איסורי גנֵבה, גזל, רצח וכדומה. אם האדם יאמר 'אפשי' על דברים כאלה – הרי הוא אדם מושחת. אולם כשמדובר במצוות העל-שכליות, שאין להסבירן הסבר הגיוני – מצוות אלה צריך האדם לקיים אך ורק מפני שכך ציווה הקב"ה, ולא בגלל שכלו והבנתו. עליו לומר: "אפשי, ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עליי".

למקרא הדברים במבט שטחי נראה שאת המצוות השכליות (כיבוד אב ואם, הימנעות מגזל, גנֵבה ורציחה וכדומה) צריך האדם לקיים מפני שההיגיון האנושי מחייב את קיומן. ולכאורה, הרי ידוע שהיסוד לקיום כל המצוות, גם השכליות, צריך להיות הציווי האלוקי ולא ההבנה האנושית. למה אפוא לא יוכל אדם לומר 'אפשי' גם במצוות השכליות?!

מסבירה תורת החסידות, שמשמעות דברי הרמב"ם עמוקה יותר. ודאי שכל מצווה, גם מצווה שכלית, צריך לקיים אך ורק בגלל ציווי ה'. הרמב"ם אינו מדבר על המניע לקיום המצוות הללו, אלא על מהות הציווי. במצווה שכלית חלק מהמצווה הוא שהאדם יזדהה עמה בתוך נפשו, עד שלא תהיה לו כל תאווה ומשיכה לחטא.

גישות שלובות

במילים אחרות: בכל מצווה יש הצד המעשי שלה וגם הצד הנפשי – התחושה שצריכה להיות בנפש האדם. במצווה על-שכלית רצון ה' הוא שהתחושה בשעת קיומה תהיה התבטלות וקבלת עול מוחלטת. אולם במצוות השכליות לא דיי בעצם הקיום המעשי, אלא יש צורך שהאדם יזדהה עמה בתוך נפשו, עד שהוא עצמו, מבחינת אישיותו הפנימית, ירגיש שכיבוד אב ואם הוא הכרחי וטבעי, וגנֵבה וגזל הם דבר שלילי ומושחת.

בעבודת ה' שני צירים מרכזיים: מצד אחד יש בה התבטלות מוחלטת לקב"ה, מתוך כפיית מרותו של הקב"ה על האישיות הפרטית; ומצד שני צריכה עבודת ה' לזכך ולעדן את אישיותו של האדם ולשנות את כוחות נפשו. לכן נתן לנו הקב"ה שני סוגים של מצוות: מצוות שכליות ומצוות על-שכליות. המצוות השכליות נועדו לזכך ולעדן את כוחות נפשו של האדם, כל מצווה על-פי אופייה ותוכנה; ואילו המצוות העל-שכליות נועדו לטעת בנפש האדם את ההתבטלות המוחלטת לרצון ה'.

שתי הגישות הללו שלובות זו בזו, ושתיהן צריכות לבוא לידי ביטוי בקיום התורה ומצוותיה. פרשת פרה מדגישה את היסוד העל-שכלי ואת חשיבותה של קבלת העול בעבודת ה', אך בה-בעת יש צורך שהתורה והמצוות יחדרו גם לתוך אישיותו והכרתו של האדם.

  חיים יהודיים

והיית אח שמח

הליצן שנכנס לבית-כנסת חב"ד ברחוב רבי חייא באלעד, דקות מספר לפני קריאת המגילה, הצליח להצחיק את המתפללים ולהכניסם לאווירת הפורים. איש לא ידע מניין בא. לוּ ידעו, ספק אם היו צוחקים כל-כך.

ה'ליצן' בא היישר מהמחלקה הסיעודית בבית-הרפואה 'מעייני הישועה' בבני-ברק. הוא שהה שם כל השבת, במסגרת תפקידו כאח. טיפל בקשישים סיעודיים, וגם ליווה משפחה שנפרדה מסבתהּ, בת התשעים וחמש, שנפטרה במקום. כל זה לא הפריע לו להיכנס לשמחת הפורים. "מה שאני עובר רק מחזק אותי ומגביר את תעצומות הנפש להתמודד", הוא אומר.

חובש קרבי

כבר שלוש-עשרה שנים משמש ר' אליהו רוסין (54) בתפקיד אח במחלקה הסיעודית. "אח? אנחנו דווקא רואים בו מעין אבא לחולים, שדואג להם במסירות אין-קץ", מספר אחד מאנשי הצוות, העובד עמו. רוסין נולד בחולון להורים ניצולי שואה. "משפחתו של אבא ברחה עם תחילת המלחמה לרוסיה", הוא מספר, "בזכות זה נשאר בחיים".

בילדותו גדל באווירה לא-דתית. "רק ביום הכיפורים הלכנו לתפילת 'נעילה', ובזה הסתיים הפרק היהודי לאותה שנה", אומר רוסין, ומלטף את זקנו הלבן. כשהתגייס לצה"ל שימש חובש קרבי. השתתף במבצע ליטני' ובמלחמת שלום הגליל. חוויות רבות זכורות לו מאותם ימים, כשהציל אנשים שנפגעו.

ריקנות שהתמלאה

אחרי שירותו הצבאי ראה מודעה שהזמינה צעירים להצטרף לקורס אחים. "חשבתי שזה יכול להתאים לי", הוא מספר. "במסגרת הלימודים עבדתי במרכז רפואי בנהרייה. לכאורה הכול היה טוב, אבל בתוכי חשתי ריקנות. יום אחד, כשעברתי ברחוב, ראיתי שלט: בית חב"ד. נכנסתי והתקבלתי בחיוך גדול. השליח הזמין אותי לסעודת שבת. כל השאר היסטוריה".

העבודה במחלקה הסיעודית אינה קלה. "לא-אחת אני נאלץ ללוות אדם שהולך לעולמו, ולכאוב עם בני המשפחה. יש שהנפטר או הנפטרת ערירים ואין להם משפחה. אני מארגן בעבור האנשים האלה מניין לאמירת 'שמע ישראל' ברגע יציאת הנשמה. כשזה קורה באישון ליל ואין סיכוי להשיג מניין, אני אומר לבדי 'שמע ישראל'. יש ארגוני חסד שמטפלים בסידורי ההלוויה ובקבורה".

נקודות אור

בשנים האחרונות התרבו מקרים של קרובי משפחה התוקפים את הצוות הרפואי. "גם אני עברתי השפלות, קללות, איומים, הרמת קול", הוא מעיד. "אנחנו עושים את כל המאמצים לנהוג ברכּוּת בבני המשפחה ולהסביר את המצב, אך יש המגיבים בקיצוניות. אני משתדל להיות מהנעלבים ואינם עולבים. ברוב המקרים משיגים האנשים האלה את מספר הטלפון שלי ומבקשים סליחה. זו נקודת אור ולימוד זכות על עם-ישראל".

עבודתו של רוסין אינה מסתכמת בחלק הרפואי. פעמים רבות הוא משמש מעין פסיכולוג שמעניק אוזן קשבת. פעם בשלושה שבועות הוא נשאר למשמרת בשבת. בליל שבת הוא עושה קידוש רק כשהוא מסיים לדאוג לאחרון המטופלים במחלקה. "איש לא חִיֵיב אותי להישאר. זה עניין של נתינה לזולת", הוא מסביר.


מלאך עם חיוך. ר' אליהו רוסין

  פינת ההלכה ומנהג

צורת לוחות הברית

שאלה: האם נכון לצייר את לוחות הברית בפרוכות ועל מעילי ספרי תורה כשראשיהם מעוגלים?

תשובה: הלוחות הם יסוד ושורש כל התורה כולה, ולכן חשוב שהציור שלהם יְיַצג נאמנה את מסורת ישראל.

אמרו חז"ל: "הלוחות אורכן שישה [טפחים] ורוחבן שישה", ובהמשך יש חשבון: "כמה לוחות אוכלות בארון?", היינו שהלוחות מילאו את כל החלל ולא הותירו שום מקום ריק בארון, כמאמר חז"ל (זבחים פח,א) "כלי שרת אינן מקדשין אלא מלאין", וכמפורש ברבנו בחיי בפרשתנו. מכאן שהלוחות היו מרובעים גם בצידם העליון.

בדברי חז"ל אין שום מקור שהלוחות היו עגולים מלמעלה, אלא להפך, ועל כן ברור שצורה זאת באה ממדפיסים או מצנזורים גויים, שהיו מציירים כך בשערי ספרים יהודיים שהדפיסו [כפי שמופיע בפסל המפורסם 'משה' של מיכלאנג'לו]. כך עברה הצורה השגויה מדור לדור, עד שיהודים שומרי מצוות נכשלו בזה במשך דור אחר דור, בספרי קודש ובבתי-כנסת, ואפילו בסמלים של מוסדות חינוך על טהרת-הקודש וארגונים הנלחמים למען התורה בלי פשרות.

חייבים לתקן את הצורה הזאת בכל מקום ולחזור לצורה המקורית של הלוחות, כפי שהנהיג הרבי מליובאוויטש. הדבר נוגע לחינוך ילדי ישראל, וגם מי שאינו מהדר במצוות הרי באשר לחינוך ילדיו הוא משתדל שיהיה הכול בתכלית השלמות. אם מציירים בצורה השגויה – נמצא שמעדיפים את גרסת אומות העולם מדברי הגמרא! לכן יש לעשות כל מאמץ להחזיר עטרה ליושנה.

מקורות: ב"ב יד,א. רבנו בחיי שמות לא,יח. אגרות קודש כ,קנז. כב,רנב. כד,רפח. שיחות קודש תשמ"א ח"ב, 513. התוועדויות תשמ"ב ח"א, 275. קובץ 'התקשרות', גיליון תצט עמ' 9.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)