חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:57 זריחה: 6:53 י"ד בחשון התשפ"ז, 25/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע גליון 1364 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תצווה / זכור, י"ב באדר ה'תשע"ג (22/02/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1364 - כל המדורים ברצף
חג התחפושות: מי אנחנו באמת
יש חדש
מה קורה אצל הילדים
פורים
רבע לארבעה
לגימה מקרבת
הצגת פורים
לעמלק אין תקנה
הומור פותח לבבות
קריאת פרשת 'זכור'

מס' 1364, ערב שבת-קודש פרשת תצוה / זכור, י"ב באדר ה'תשע"ג (22.02.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

חג התחפושות: מי אנחנו באמת

רבים מאיתנו מתחפשים כל ימות השנה. אם נדע להסיר את המסֵכות ולמצוא את האמת הפנימית נגלה בני-אדם אחרים לגמרי

בפורים נוהגים להתחפש. ילדים וגם מבוגרים לובשים דמויות מגוּונות והבעות שונות ומשונות. אבל הכול מקבלים זאת ברוח טובה, שכן ברור כי אין זו אלא תחפושת.

למעשה, פורים מזכיר לנו כי רבים מאיתנו מתחפשים כל ימות השנה. אנחנו מציגים חזות מסויימת כלפי חוץ, שאינה משקפת בהכרח את המהות האמיתית שלנו. אם נדע להסיר את המסֵכות ולמצוא את האמת הפנימית נגלה בני-אדם אחרים לגמרי.

פעמים רבות ראינו כיצד ברגע של אמת נושרות בבת-אחת כל ה'תחפושות'. תכונות מופלאות מתגלות פתאום. בני-אדם שנראו עד כה ציניים ואנוכיים חשפו טוב-לב נדיר ונדיבות ללא גבולות. כי באותו רגע של אמת הסירו מעליהם אותם אנשים את ה'תחפושות' וחשפו את מהותם האמיתית.

האוּמנם 'מפוזר ומפורד'?

קודם שהוכרזה גזֵרת המן נדמה היה שהעם היהודי מפוצל ומשוסע. היו שקראו ללכת למשתה אחשוורוש, והיו שהתנגדו נמרצות. היו שדגלו בהשתלבות בחיי התרבות של ממלכת פרס ומדַי, והיו שראו בכך סכנה לקיומה של היהדות. כך גם אומר המן למלך אחשוורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד".

אבל כשהוכרזה הגזֵרה התלכד העם. פתאום נעלמו כל המחלוקות וכל השסעים. הכול התכנסו, צמו והתפללו, מתוך אמונה עזה בבורא העולם, שומר ישראל. באותו רגע התברר שמראה הפירוד לא היה אלא תחפושת, ואילו בתוך תוכנו כולנו מאוחדים ומלוכדים.

התאחדות זו הובילה חיש-מהר לביטול גזֵרת ההשמדה ולמהפך המוחלט – "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". כי ברגע שיהודים מפסיקים לשחק בתחפושות, מפסיק גם הקב"ה להסתיר את פניו ב'מסֵכות', והוא מגלה את ידו הגדולה.

כדי לשמר אחדות זו הכלילו חז"ל מרכיבים של אחדות ואהבת-ישראל במצוות פורים. אנו שולחים מנות איש לרעהו ומשמחים את האביונים. זו תשובה ניצחת לטענת המן. אנו זוכרים וממחישים שאיננו עם "מפוזר ומפורד" חלילה אלא עם אחד ומלוכד.

כל יום פורים

מובן שאין איש חפץ שהקב"ה יאַלץ אותנו להסיר את ה'תחפושות' וה'מסֵכות' על-ידי גזֵרות רעות. כולנו רוצים ומקווים שנחשוף את האמת הפנימית שלנו ברצון, בשמחה וביוזמתנו האישית.

פורים מזכיר לנו כי צריך להסיר את ה'תחפושות'. במהות הפנימית שלנו אין ימין ואין שמאל, אין 'דתיים' ואין 'חילוניים', אין אשכנזים ואין ספרדים. יש רק יהודים חמים וטובים, המאמינים בא-ל אחד ומחוברים לתורה אחת.

אמנם הפתגם העממי קובע ש'לא כל יום פורים', אבל את המסר הזה עלינו לשאת עמנו כל ימות השנה ולא רק בפורים. מעבר לכל ההבדלים וחילוקי הדעות, כולנו עם אחד. לפעמים צצות כל מיני 'תחפושות', אבל אין אלה אלא מסֵכות והצגה חיצונית. עמוק בפנים שוכנת בלב כולנו נשמה יהודית זכה וטהורה.

פורים שמח!


פורים חושף את המהות הפנימית המאחדת אותנו. קריאת המגילה לפני חיילי צה"ל

  יש חדש

מגילה בלי הפסקה

בימי הפורים מפעילים בתי-חב"ד ברחבי הארץ מוקדים מיוחדים לקריאת המגילה ברצף. במקומות רבים מוקמים אוהלים מיוחדים, שבהם יקראו את המגילה שוב ושוב, כדי לאפשר להמוני בית-ישראל לקיים את מצוות קריאת המגילה. באוהלים האלה יוכנו מראש כיפות, חוברות של מגילת אסתר, רעשנים ועוד. בכמה מקומות יקבלו המשתתפים אחרי קריאת המגילה שקיות של 'משלוחי מנות' ומטבעות ל'מתנות לאביונים', כדי שיוכלו מיד לקיים עוד שתיים ממצוות היום.

סמינר פסח

ארגון התקשרות מקיים סמינר פסח עם הרבנים עמרם מויאל, טוביה בולטון, אייל קרוצ'י והגב' רחל בולטון. סדר פסח, פנסיון מלא, הופעות, קייטנות לילדים, טיולים ועוד. טל' 03-9302030.

גיליון ה-1500

שבועון חב"ד הרשמי, כפר חב"ד, יחגוג בשבוע הבא את גיליון ה-1500, במהדורה חגיגית ומיוחדת. קוראים שבידם סיפורים הקשורים לעיתון, מוזמנים לפנות אל המערכת. ת"ד 4 כפר-חב"ד, פקס' 03-9606418, דוא"ל: [email protected].

אלבום שלישי

ישראל ורדיגר מגיש את אלבומו השלישי – אודה לקל. שנים-עשר שירים במגוון סגנונות מוזיקליים. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

  שלחן שבת

מה קורה אצל הילדים

המדרש מספר שמיד אחרי חתימת איגרות המן להשמדת היהודים הלכו המן וחבורתו וראו את מרדכי. באותה שעה הבחין מרדכי בשלושה תינוקות "שהיו באים מבית הספר", וביקש מהם: "פסוק לי פסוקך" – שיאמרו לו איזה פסוק למדו היום.

כל אחד מהילדים ציטט פסוק המבטא אמונה בה', שיגן על עם ישראל מפני אויביו. שמע זאת מרדכי, "שחק והיה שמח שמחה גדולה". שאלו המן לפשר השמחה, ומרדכי ענה: "על בשורות טובות שבישרוני, שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו".

הסיבה הרוחנית

בפשטות מרדכי שמח מפני שראה בדברי הילדים מעין נבואה, שאין להתיירא מגזֵרת המן. אבל אם כך, למה אחרי-כן לבש שק ואפר וזעק ברחוב העיר זעקה גדולה ומרה? זאת ועוד, למה המדרש מדגיש שהילדים "היו באים מבית הספר"?

אלא "מרדכי ידע את כל אשר נעשה" – הוא ידע את הסיבה הרוחנית שאִפשרה את גזֵרת המן. חז"ל אומרים שחטאם של היהודים היה שהשתחוו לצלם, ולכן נגזרה עליהם בשמים גזֵרת ההשמדה. כשיהודי פועל נגד נקודת היהדות שלו, הוא פוגע בעצם הקשר שלו עם הקב"ה, וממילא הוא מסכן את קיומו, שכן מציאותו וקיומו של יהודי הם הקשר שלו עם הקב"ה.

פסוקים של אמונה

לכן ביקש מרדכי לבדוק מה קורה בתוך פנימיות ליבם של היהודים, ואת זאת בחן על-ידי ששאל את הילדים "שהיו באים מבית הספר". הוא ביקש לברר איך מחנכים את הילדים ואיזו אמונה מחדירים בליבם.

כאשר שמע מכל אחד מהם פסוקים המבטאים אמונה מלאה וביטחון גמור בקב"ה, ידע שהאמונה הפנימית בלב היהודים היא בשלמותה ובתוקפה, ולכן "שמח שמחה גדולה", כי ידע שבכוחה של האמונה יגברו על מזימותיו של המן הרשע.

לגלות את הנקודה הפנימית

עם זה קרע את בגדיו, לבש שק ואפר והכריז על צום ובכי, כדי שאותה נקודה פנימית של אמונה וקשר עם הקב"ה תפרוץ החוצה ותתגלה, עד שהיהודים יהיו מוכנים למסור את נפשם בפועל למען הקב"ה. מרדכי ידע שכאשר נקודת היהדות תתגלה והיהודים יעמדו בתנועה של מסירות נפש – יתבטלו כל הגזֵרות כנגדם.

מכך למדים הוראה לכל הדורות, ובמיוחד בדור זה, הדור של 'עקבתא דמשיחא': כשרוצים לבחון את מצבו של העם היהודי, צריך לבדוק מה קורה אצל הילדים, גם (ובעיקר) כשהם "באים מבית-הספר". צריך לוודא שעוד קודם שהם משיגים יכולת להבין עניינים של שכל והבנה יהיה חדור בליבם שאין להתיירא משום דבר חוץ מהקב"ה. כאשר ילדי ישראל חדורים בהכרה הזאת, הדבר מבטיח את קיומו של עם ישראל ואת המשך קיומה של התורה בישראל, שכן "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז... להשבית אוייב ומתנקם".

(לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 206)

  מן המעיין

פורים

השפעת הצום

צום תענית אסתר שמקדימים אותו ליום חמישי יש בו מעלה מיוחדת, שכן השפעתו קיימת שלושה ימים, עד יום פורים, כמו שהיה בימים ההם שבני-ישראל צמו "שלושה ימים לילה ויום".

(הרבי מליובאוויטש)

חסרון דעת

גדול יום הפורים מיום הכיפורים, שכן ביום הכיפורים מצווה לענות את הגוף, ואילו בפורים חייב אדם להתבסם עד דלא ידע; וכי יש עינוי גדול מחסרון דעת!

(רבי בונם מפשיסחה)

מעלת הגורל

בתיקוני זוהר נאמר שיום הכיפורים הוא 'כ-פורים'. שני הימים האלה קשורים עם הגורל, המסמל ביטול ומסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת, והתבטלות זו באה מה'יחידה' שבנפש.

(שיחות קודש)

הנאה מסוכנת

"מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו דור כליה? מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" (מגילה יד). לא דיי שלא התעצבו על שהוכרחו לאכול מאכלות אסורים, אלא גם נהנו מהם. מי ששמח בחטאו ונהנה ממנו – עונשו גדול מאוד.

(יערות דבש)

תולעת הספק

"הָמָן מן התורה מנין? שנאמר (בראשית ג,יא) 'הֲמִן העץ'" (חולין קלט). הקב"ה שאל את האדם בנוסח שיש בו ספק – "הֲמִן העץ", ומזה נוצרה בליבו של אדם 'תולעת הספק', וכעבור דורות יצא מזה המן ממש.

(חידושי הרי"ם)

מסירות-נפש של נשים

שני ספרים מכ"ד ספרי הקודש נקראים על שם אישה – רות ואסתר. שתיהן היו מוכנות למסור את נפשן: רות שאמרה "באשר תמותי אמות", ואסתר שאמרה "כאשר אבדתי אבדתי".

(שפתי חכמים)

נתינה בלי הבחנה

בהלכה נפסק שבפורים "כל הפושט יד נותנים לו", ואין מדקדקים מי האיש ואם הוא ראוי לכך. כי בפורים מאירה דרגת 'לא ידע', הבאה מעצמותו יתברך, ודרגה זו משווה קטן וגדול.

(לקוטי שיחות)

תשובה מחוכמת

פעם אחת, בסעודת פורים, שאל אביו של רבי יהונתן אייבשיץ את בנו, שהיה ילד כבן שש, מה ראה מרדכי לגלות לאחשוורוש את סודם של בגתן ותרש; מה היה אכפת לו אם אחשורוש היה מת והיה העולם חסר רשע אחד? ענה הילד תוך כדי שאלה: הלוא על-ידי גילוי הסוד נהרגו בגתן ותרש, ונחסרו בעולם שני רשעים...

  אמרת השבוע

רבע לארבעה

רב אחד היה מחבב את מצוות הכנסת אורחים, ואולם אשתו הייתה קמצנית וצרת-עין. פעם אחת הזמין הרב אורחים עניים לסעודת פורים. ראו האורחים שהאישה מגישה רבע עוף לכל אחד ואחד מבני הבית, ואילו הם קיבלו רבע עוף לארבעה אנשים.

קם אחד מהם וקרא: "הבה נתפלל מנחה". תמה בעל-הבית ושאל: "מה הבהילות, הלוא השעה רק רבע לאחת".

השיב העני: "ואצלנו רבע לארבעה!"... הבין הרב את הרמז והורה להגיש לעניים מנה מכובדת.

  פתגם חסידי

לגימה מקרבת

"המן קטרג עלינו שאנו עם מפוזר ומפורד, ואנו מוכיחים לו בכל שנה שאנו מלוכדים ומאוחדים. לכן מצוות להתבסם, כי גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות" (הרבי מוורקה)

  מעשה שהיה

הצגת פורים

עלילה מכוערת נרקמה כנגד מענדל. לא מזמן היגר מרומניה לרוסיה והתיישב בעיר קישינב (כיום בירת מולדובה), ופתאום מצא את עצמו מסובך בתביעה משפטית מצד ממשלת רומניה, ובתביעה מממשלת רוסיה להסגירו לידיה.

מענדל היה איש-עסקים מצליח. אחד ממתחריו ברומניה ניסה לסחוט ממנו סכום כסף גדול. הוא סירב, והאיש הבטיח לנקום בו. הוא הפריח שמועה כי מענדל מצא אוצר גדול השייך לממשלת רומניה, וכדי שסודו לא יתגלה, ברח לרוסיה.

מצבו של מענדל היה מסובך למדיי. אמנם ממשלת רוסיה לא הסכימה להסגירו, אבל החליטה להעמידו לדין בתחומה. למענדל נשלח זימון למשפט, ובד בבד נשלחה הזמנה לממשלת רומניה לשגר תובע מטעמה ועדים המאשרים את נכונות טענותיה. עד המשפט שוחרר מענדל בערבות.

שבור ומודאג נסע מענדל אל 'הסבא משפולי', לבקשו עצה וישועה. בבואו הרגיע אותו הצדיק באמרו כי ישים את מבטחו בה', וכי "ישועת ה' כהרף עין". הצדיק הוסיף כי כדאי מאוד להשתדל לקבוע את מועד המשפט לפורים.

מענדל עדיין היה מלא דאגה ושאל בהיסוס: "מה אטען בבית המשפט כנגד כל הראיות שיציג התובע?".

"בעניין זה הסר דאגה מליבך", השיבו ה'סבא', "אשלח מטעמי סנֵגור מצוין שיְיַצג אותך בבית המשפט".

"וכיצד אדע לזהותו?", תמה מענדל, והצדיק השיב: "הוא יחבוש כובע לבן ויעטה כפפות אדומות".

מענדל התמלא שמחה לנוכח הצעתו הנדיבה של הרבי. הוא חש אסיר תודה ושאל: "כמה אצטרך לשלם בעבור עבודתו של הסנֵגור והוצאות הדרך?".

חייך הצדיק ואמר כי זה עתה זכה לשדך יתום ויתומה, וזקוק הוא לסכום כסף גדול כדי להשיאם. "האם אתה מוכן לקבל עליך את הוצאות חתונתם?", שאל. מענדל הסכים מיד, ובו-במקום נתן לצדיק סכום נאה בעבור ההוצאות הראשונות והתחייב לשלם את השאר.

מענדל חזר לעירו. אחרי מאמצים והשתדלות הצליח לשנות את מועד המשפט ולקבוע אותו ליום פורים. מיד שלח מברק לרבי כדי שיכין את הסנֵגור מבעוד מועד.

פורים בא. חסידיו של 'הסבא משפולי' הכירו את דרכו לנהוג לעיתים בדרכים מתמיהות ובלתי-ובנות כדי לפעול ישועה ליהודים, אולם אותו פורים היה מיוחד במינו.

בליל פורים, כשהתאספו החסידים סביב שולחנו של הרבי, העלה ה'סבא' בקשה מיוחדת: מבקש הוא לערוך את משפטו של היהודי מענדל הזקוק לישועה.

אולם בית המדרש נהפך ל'בית משפט'. החסידים התארגנו והעמידו את רב העיר בתפקיד ה'שופט', ואליו צירפו עוד שני 'שופטים'. אחריו בחרו את ה'תובע' וה'מלשין' ואת הנאשם 'מענדל', וכן שניים שהיו 'עדים'. בשלב זה התערב הצדיק ואמר כי הוא יהיה הסנֵגור.

המשפט נפתח. תחילה קם ה'תובע' והחל להציג את חומרת מעשהו של מענדל, כיצד העז לגזול את רכוש המדינה ולברוח. בשעה שדיבר צחקו החסידים ולגלגו עליו.

ה'תובע' ניסה לבסס את טענותיו, וזימן את העדים. כאן נכונה לו הפתעה. ה'עדים' הפכו את עדותם וסיפרו כי אין זו אלא עלילה, שכן הם שמעו בעצמם את האיש מאיים על מענדל שיעליל עליו אם לא ייתן לו כסף.

כעת הגיע תורו של ה'סנֵגור'. 'הסבא משפולי' הניח על ראשו כיפה גדולה לבנה ועל ידיו עטה כפפות אדומות. שקט השתרר באולם, והוא פתח בנאום חוצב להבות. בטוב טעם הסביר באוזני ה'שופט' כיצד היה מענדל טרף לעלילה שפלה, אשר לא יאה כי ממשלה נאורה כרוסיה תאבה להאמין לה, ולכן אל לה להיכנע ללחצים המופעלים עליה מצד ממשלת רומניה.

הדברים היו משכנעים מאוד וגם מרגשים ביותר, עד שנגעו ללב כל השומעים. בסיום דבריו לא נשאר כל ספק בצדקתו של מענדל, ולשופטים לא היה אלא לזַכותו בדין ולשחררו. הם לא הסתפקו בכך ואף חייבו את ממשלת רומניה לשלם למענדל את הוצאות המשפט ובכלל זה דמי עגמת-נפש.

קריאות שמחה פרצו מפיות החסידים, וההתוועדות העליזה חזרה להתנהל כמיטב מסורת שמחת הפורים.

מיד במוצאי פורים הגיע מברק ממענדל המבשר כי זכה במשפט וכי בקרוב יבוא לשפולי. כאשר בא לעיר הקיפוהו החסידים ושאלו בסקרנות כיצד התנהל המשפט. הוא סיפר כי אכן הסנֵגור ששלח הרבי היה מוצלח ביותר.

"נאומו הנלהב והמשכנע הִטה את לב השופטים, ותיכף לאחר מכן הכריזו השופטים על הזיכוי המוחלט", תיאר בקול נרגש. עוד סיפר כי למזלו הגדול חייבו השופטים את ממשלת רומניה בהוצאות משפטו ואף בדמי עגמת-נפש.

שוב שאלו החסידים: "מה הייתה טענתו של הסנֵגור?". מענדל החל לחזור על הדברים, ותדהמה אחזה בחסידים. הלוא הדברים הם בדיוק מילה במילה ממה שהשמיע הצדיק בנאומו במהלך המשפט המבויים בעת סעודת פורים!...

הגיע תורו של מענדל להיכנס אל 'הסבא' ולהודות לו על הסנֵגור הנפלא. כאשר עמד על מפתן הדלת, בטרם פצה את פיו, חייך הצדיק ואמר: "נו מענדל, האם היטיב הסנֵגור ששלחתי למלא את תפקידו?"...

  לומדים גאולה

לעמלק אין תקנה

ארבע פעמים, במרוצת דברי ימי ישראל, מתקיים עימות בין עם-ישראל לעמלק: הראשונה – מיד עם היציאה ממצרים; השנייה – לפני הכניסה לארץ, כאשר עמלק התחזה לכנעני; השלישית – בשנים הראשונות לאחר הכניסה לארץ, כאשר שאול יצא להילחם בעמלק; והפעם הרביעית היא בתקופת עקבתא דמשיחא. עמלק פותח וסוגר אפוא את תקופת המדבר, והוא גם פותח וסוגר את תקופת ההתיישבות של עם-ישראל בארץ-ישראל, שתושלם בביאת המשיח.

צורת הופעתו של עמלק בתקופת המדבר יכולה ללמדנו על דרך התגלותו בימינו אלה. בראשית תקופת המדבר הופיע עמלק בגלוי ובלי להסוות את עצמו, ואילו בסוף התקופה ההיא התחזה לכנעני. וכך גם בראשית תקופת ההתיישבות בארץ-ישראל הייתה המלחמה בעמלק הגלוי, ומכאן יש להסיק שעמלק המופיע בעקבתא דמשיחא הוא עמלק המוסווה.

יודע את ריבונו

לצורך זה עלינו להבין את עניינו של עמלק. המצווה "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח" מעידה כי המלחמה בעמלק היא מלחמה מתמדת. זו מלחמה שמתנהלת בכל יום ובכל שעה, אם-כי היא פושטת צורה ולובשת צורה. פעם היא ניטשת בשדה-הקרב ופעם היא מתחוללת בתוך נפשו של האדם.

תורת החסידות מסבירה (ראה ספר המאמרים תרס"ה עמ' 210 ואילך) שעמלק מייצג גישה שלילית והרסנית, שעמה אין מקום לשום פשרה ולשום הידברות. על הפרעות שבאות מ'קליפת עמלק' יש להגיב בדרך אחת ויחידה: "תמחה את זכר עמלק" – השמדה מוחלטת, ביטול מוחלט של כל טענותיו ורעיונותיו. וכל זאת משום שעמלק "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו", ומי שמכיר את האמת ואף-על-פי-כן נלחם בה – אין לו שום תקנה.

עמלק מוגדר 'חצוף בעצם'. זו חוצפה שאינה נובעת מגדולה ממשית. עשיר, ש"יענה עזות", התנשאותו נובעת מעושרו, ויש לה תקנה: כשיעמוד מול אדם עשיר ממנו, יתבטל לפניו. מי שמתייהר בזכות חכמתו, ירכין את ראשו כשיפגוש אדם שחכמתו עולה בעליל על זו שלו. כל עוד החוצפה וההתנשאות נובעות מסיבה ממשית כלשהי – יש להן תקנה. אולם עמלק הוא 'חצוף בעצם'; חוצפה שאינה נובעת משום יתְרון אמיתי. לזה אין שום תקנה. הוא לא ייכנע אף לא נוכח החכם הגדול ביותר. להפך, ככל שיעמוד מול גדוּלה כבירה יותר, תתעצם חוצפתו.

עמלק נלחם גם באמת הגלויה ביותר. הוא יצא להילחם בישראל דווקא בשעה שכל העולם ראה את ניסי ה' ועמד משתאה – "נמוגו כל יושבי כנען". הוא לא התרשם כלל, ולהפך, ההתגלות האלוקית הברורה הזאת היא שעוררה אותו לצאת ולהילחם, משום החוצפה הטבועה בו.

קרירות מסוכנת

על-כן אי-אפשר לתקן את עמלק ולהסיר את הרע שבו. הוא יודע הכול, וככל שהוא יודע יותר, כן הוא מתמרד ומפריע בעוצמה רבה יותר. זה הרע המוחלט שאין לו תקנה אלא מחייה מוחלטת.

עמלק המוסווה עשוי שלא להילחם ישירות בתורה ובמצוותיה. להפך, עמלק יטען שהתורה והמצוות הן דבר גדול ורב-משמעות. הוא רק ישתדל לקרר את האדם, לבל יושפע מהתורה שהוא לומד ומהמצוות שהוא מקיים, כפי שנאמר על עמלק: "אשר קרך בדרך" – מלשון קרירות. אמנם אין בכך היגיון, שהרי אדם הלומד תורה ומקיים מצוות צריך לחוש את קדושתן ולהיות מושפע מהן, אבל אצל עמלק אין מקום לחפש היגיון. בעקשנותו ובחוצפתו הוא יכול לגרום שיהודי יעסוק אף בחסידות בלי שהדבר יותיר בנפשו שום רושם. לכן צריך לזכור תמיד את עמלק ולמחותו כליל, וזו ההכנה לגאולה השלמה (ראה גם לקוטי שיחות כרך א, עמ' 208).

  חיים יהודיים

הומור פותח לבבות

הרצאה לציבור שמתעניין ביהדות, בעיצומה של סערת 'הדרת נשים' בשנה שעברה. עוד בטרם פותח המרצה בדבריו מתחילים להישמע קולות המבקשים הסבר על השפלת הנשים. המרצה מהסה את הקהל ומכריז: "היום יצא פסק הלכה חדש האוסר על אוטובוס 'מהדרין' לנסוע 'רוורס', משום שאז יימצאו הנשים יושבות קדימה"...

המשתתפים נדהמים. נוצרת המולה. "הירגעו, לא היה פסק כזה, זו רק בדיחה", אומר המרצה. "אבל איך ייתכן שהציבור מאמין גם לדיווח ההזוי ביותר כלפי החרדים?"... מכאן ההרצאה מתנהלת למישרין, לא בלי אמָרות משעשעות ושנונות, שמוסר השכל טמון בהן.

הילה ברמזור

מחלף יבנה. נהג חרדי עוצר ברמזור היציאה. לצד רכבו נעצר רכב ובו צעירים לא-דתיים. כשהם מבחינים בחרדי הם מגבירים את המוזיקה במלוא העוצמה. בתחילה הוא מחליט לשתוק, אולם לאחר שהם מתחילים לנופף לעברו בידיהם, הוא פותח את החלון ואומר לנהג: "יש לך הילה של קדוּשה על הפנים, אתה נשמה גבוהה".

הצעיר מתבלבל: "מי נשמה גבוהה?". החרדי משיב: "אתה". הנהג שואל: "איך אני יכול לבדוק את זה?". החרדי נותן לו את מספר הטלפון בביתו. למחרת מצלצל הטלפון בביתו של הנהג החרדי. "זה הפרוז'קטור ממחלף יבנה", נשמע הקול באפרכסת. נקבעה פגישה, הצעיר החל להתעניין ביהדות וכיום הוא יהודי שומר תורה ומצוות.

התחיל באזכרה

הרב מאיר שוורץ (38), חסיד צאנז, הוא המרצה המשעשע והנהג מהמחלף. במרוצת השנים נעשה מרצה מבוקש בסמינרים למתקרבים, ב'דינרים' ובאירועים. ההומור מלווה אותו בהרצאותיו ופותח את הלבבות. "הכול התחיל כשביקשו ממני לדבר באזכרה לאביו של עובד בישיבה", הוא מספר. "פתאום התחילו לבקש ממני לשאת דברים באירועים, וכאן גיליתי את כוחו של ההומור. אדם מטבעו אינו אוהב לשמוע הטפות מוסר. ההומור מרכך את הדברים, אבל כמובן הוא אינו המטרה, אלא אמצעי בלבד".

שוורץ מספר על הרצאותיו לפני ציבור לא-דתי. "בימים של סערות תקשורתיות נגד העולם החרדי והדתי יש קושי לפתח דיאלוג. אני מנסה לפרוק את המתח באמצעות הומור. למרבה הצער יש הרבה דעות קדומות. אפילו נשאלתי פעם אחת אם נכון שחרדים לא מתרחצים".

יהודים כפופקורן

גם הדימויים שלו משעשעים ומעוררי חיוך: "עם-ישראל דומה לגרגירי הפופקורן", הוא אומר. "במצבם הראשוני הם קשים, אי-אפשר לפתוח אותם. אתה צריך לתת להם מכת חום ואז הם נפתחים אחד-אחד ואתה מקבל מוצר טעים. כאלה אנחנו. כשפונים אל יהודי מתוך חום ואהבה, הלב נפתח".

את הריאיון הוא מסיים באִמרה שנונה על הגאולה. "שאלו את הרבי מקוצק: איך תצא לקבל את המשיח? השיב הרבי: אני ארצה להיות אחרון בתור שבא ללחוץ את ידו. מיליוני יהודים יקבלו את המשיח ואני אעמוד אחרון בתור. המשיח ישאל אותי: ר' יהודי, איפה היית עד עכשיו? ואז אני אשיב לו: משיח, אתה שואל אותי איפה הייתי עד עכשיו, ואני שואל אותך – איפה אתה היית עד עכשיו?"...


לפרוק את המתח. הרב מאיר שוורץ

  פינת ההלכה ומנהג

קריאת פרשת 'זכור'

שאלה: מה המיוחד בקריאה זו, ומי חייב בה?

תשובה: עקרונית, קריאת התורה היא חובת הציבור ולא היחיד, והיא מדרבנן (תקנות משה רבנו ועזרא הסופר). רק בעניין עמלק, שהוא העם הראשון שנלחם בעם ישראל, היה הציווי (שמות יז,יד): "כתוב זאת זיכרון בספר", ולאחר מכן נצטווינו (דברים כה,יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח", ופירשו חז"ל, שהכוונה שיש לקרוא פרשה זו מתוך ספר התורה, וכך נזכור תמיד את שנאתו לנו, ונספר זאת לבנינו ולדורותינו, לומר להם: כך עשה לנו הרשע, ולכן נצטווינו למחות את שמו מן העולם [כלומר, יש כאן שלוש מצוות: א) זכור, ב) לא תשכח, ג) למחות את עמלק].

לכן נפסק בשולחן-ערוך, וגם בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן, ש"פרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל", ולכן על הקורא לכוון להוציא את כל השומעים ידי חובתם, ועל השומעים לכוון לצאת ידי חובת 'זכור'.

אם יש בבית-הכנסת נערים ה'מכים' ומרעישים בזמן הזכרת שם 'עמלק', על הקורא לחזור על המילים שהציבור לא הצליח לשמוע.

לכמה פוסקים, גם נשים חייבות בשמיעת פרשת 'זכור', ואכן בדורותינו נהגו נשי ובנות ישראל לבוא לבית-הכנסת לשמיעת פרשה זו.

מקורות: מגילה יח,א. שו"ע סי' תרפה ס"ז ונו"כ. שו"ע אדה"ז סי' רפב ס"ה וסט"ז. שו"ת צמח צדק או"ח סי' לה. אגרות-קודש ח"ח עמ' רנו וח"ט עמ' עט, וש"נ. לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1283. אנציקלופדיה תלמודית ערך 'ארבע פרשיות' כרך ב טור קסו, הערה 59, וש"נ. 'אוצר מנהגי חב"ד' חודש אדר (נדפס עם מגילת אסתר ו'שערי מגילה') עמ' רמה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)